הרמב"ם ורבינו חיים הלוי - האם דרכיהם משתלבות

[אור זרוע]

בקובץ המעיין הובא מכתבו של הרב יחיאל יעקב וינברג בעל "שרידי אש" להרב יהושע הוטנר שכותב את הדברים המובאים להלן.
לא נראה שדבריו מקובלים. מה דעת חו"ר אתרא הדין:

[פרלמן משה]

מעניין בכמה מקומות בתשובותיו הרמב"ם מבאר את עצמו, עוד מעניין האם ביאורי שאר מפרשים כן נמצאים בתשובות הרמב"ם.

[זקן ויושב בישיבה]

יש להוסיף את דברי תלמידו הגראי"ל זצ"ל שאמר: הרמב"ם היה סיני ולא עוקר הרים, ורק במורה נבוכים הוא עוקר הרים מפני שהוא השקיע בעניני אמונה.

[אור זרוע]

יש להוסיף את דברי תלמידו הגראי"ל זצ"ל שאמר: הרמב"ם היה סיני ולא עוקר הרים, ורק במורה נבוכים הוא עוקר הרים מפני שהוא השקיע בעניני אמונה.

כמדומה שהרוגטשובר בצפנת פענח נוקט שהרמב"ם זה של היד החזקה וזה של המורה נבוכים - אחד הם.

[אוריאל]

אין ספק בדבר שמצד הסברא הפשוטה, דברי הגאון השרידי אש ברורים ופשוטים.
גם הגר"ע יוסף תמיד הרי עורר על העובדה, שהרמב"ם ובנו אף פעם לא יישבו בדרכו של הגר"ח מבריסק, וכידוע התבטאויותיו בזה...
אלא מאי, טען השרידי אש שגם אם אמנם לא היתה כן כוונת הרמב"ם, מכל מקום אנו רואים את תורת ר' חיים כתורת אמת.

לכשתמצי לומר, זכורני פעם שראיתי בשו"ת בנין שלמה שהביא עדות עד לרבי חיים מוולוז'ין זצ"ל, שכשאנו באים להקשות או ליישב את הרמב"ם איננו מתחשבים אם הוא היה מקשה כך או מתרץ. אלא אנו רואים את ספרו הכביר כסוג של "משנה תורה", היינו שהקב"ה הסכים על ידו [השווה עם ל' החזו"א שהרמב"ם נחשב אצלנו ממוסרי התורה], ועל כן אנו יכולים להקשות וליישב כדעתנו.

לא ייפלא לומר, שהגר"ח מבריסק שבא גם הוא מבית המדרש הזה, אחז בדעה הזו.

[חכם באשי]

יש להוסיף את דברי תלמידו הגראי"ל זצ"ל שאמר: הרמב"ם היה סיני ולא עוקר הרים, ורק במורה נבוכים הוא עוקר הרים מפני שהוא השקיע בעניני אמונה.

הגראי"ל לא היה תלמיד השרידי אש. הוא יצא משוויף עוד לפני כן ואכמ"ל. [וזה "הוצאת לעז" שניסו אי מי לפרסם על הגראי"ל שכביכול תלמיד הוא בדעה לשרידי אש, אבל זה אינו כנ"ל].
והציטוט בשם הגראי"ל, תמוה מאד. ויש אמת במעין הדברים, שנכתב כן בשמו, אבל אח"כ צונזר, וכנראה שלא הובנו דבריו כראוי. וז"ב.

לגוף הענין, מי שלא מבין מה השרידי אש רוצה, כנראה שהוא לא למד מעולם רמב"ם לבד, רק דרך חידושי הגר"ח..

[יהודי]

אני לא כ"כ מבין את דברי השרידי אש, וכי ישובי השער המלך בהחלט משתלבים עם הגיונו של הרמב"ם? איזה אחרון שביאר את הרמב"ם היה קרוב להגיונו של הרמב"ם בדיוק? בגלל שבכמה תשובות הוא תירץ בדרך הפשט זה אומר שלא היה לו ישוב כל שהוא על קושיות עצומות שהיו נגדו?
כמדומה שידוע מהחזו"א כגישה זו בדעת הרמב"ם.

[חכם באשי]

רבים מאד מהאחרונים. ובכללם שער המלך. החריפות של שער המלך היא בבקיאותו הגדולה.
בקיצור, כל אלה שניסו להבין מה הרמב"ם למד בסוגיא, מה מקורו והכרחו.
בחידושי הגר"ח זה הסתכלות אחרת, הוא מגדיר גדרים בסוגיא, ובהם הוא מיישב וכו'. דברים נפלאים כשלעצמם. אבל ברור שהרמב"ם לא כיון לזה. זה פשוט לא כתוב ברמב"ם. אחרי הכל הרמב"ם הוא לא "זוהר" או דברי חז"ל שבכל אות גנוזים בו סודות.
ולזה ענה הגר"ח [זכורני כן מהנצי"ב, אעפ"י שזה לא מתאים לדרך הנצי"ב, וצריך בדיקה], שאכן אנחנו תופסים שהרמב"ם בכל דבריו הם כדברי חז"ל, ויש לבאר בו אף מה שלא כיון בו.

[אחד התלמידים]

לגופו של ענין, ברור שנוסח של אחרונים לא יהיה כנוסח האחרונים, אבל זה אינו אומר שזה אינו הטעם האמיתי מתחת דבריו. כל מי שלומד רואה אין סוף פעמים שמחברים מתקופות ומקומות שונות אומרים אותו דבר ממש, כל אחד בנוסח וסגנון הראוי למקומו ושעתו, אבל כשמתבוננים בדבריהם רואים שבאמת זה אותו דבר.
ויש פעמים ששמו דגש על נקודות שונות, ואין סתירה ביניהם. לדוגמא, יתכן שהרמב"ם יכתוב בתשובה שהוא פסק באופן מסויים משום שכן הוא דעת הגאונים, או משום שזהו משמעות הסוגיא. אבל עדיין צריך ליישב זה שהיה מובן, אלא שאולי להרמב"ם ובני שיחתו הסברות היו פשוטות יותר. אם נוקטים כאופן מסויים בביאור הגמ' ע"כ צריך ללמוד באופן מסויים. זה היה מובן גם להרמב"ם וגם להשואל. היה צריך לבאר רק למה נקט שזהו פשט בהגמ' ולא למד באופן אחר. אבל אצלינו אינו כ"כ פשוט איך אפשר ללמוד באופן זה כלל כשמופרך מסברא או מסוגיא אחרת. כשבא ר' חיים למלאות החור הזה בראש שלנו, א"א להקשות מתש' הרמב"ם שתירץ באופן אחר, אם יתכן שאין סתירה ביניהם.
להמחשה, פעם אדם מבית מודרני שאל אותי על דברי ר' חיים, שהיו מיותרים לדעתו מאחר שבתשובת הרמב"ם נשאל אותה שאלה שר' חיים בא לתרץ והרמב"ם תירץ שיש לו גרסא אחרת. ואני הראיתי לו שגם אחר תשובת הרמב"ם עדיין צריכים לדברי ר' חיים ואין סתירה בין ב' התשובות כלל.

[דרומאי]

יש להוסיף את דברי תלמידו הגראי"ל זצ"ל שאמר: הרמב"ם היה סיני ולא עוקר הרים, ורק במורה נבוכים הוא עוקר הרים מפני שהוא השקיע בעניני אמונה.

לא תלמידו ולא בטיח. כבר הוכח הדבר שכשר''ו הגיע למונטריי ראי''ל כבר היה בארץ ישראל.
די לעלילות השקר.
שו''ר שכבר כתב כן @חכם באשי.

[יהודי]

רבים מאד מהאחרונים. ובכללם שער המלך. החריפות של שער המלך היא בבקיאותו הגדולה.
בקיצור, כל אלה שניסו להבין מה הרמב"ם למד בסוגיא, מה מקורו והכרחו.
בחידושי הגר"ח זה הסתכלות אחרת, הוא מגדיר גדרים בסוגיא, ובהם הוא מיישב וכו'. דברים נפלאים כשלעצמם. אבל ברור שהרמב"ם לא כיון לזה. זה פשוט לא כתוב ברמב"ם. אחרי הכל הרמב"ם הוא לא "זוהר" או דברי חז"ל שבכל אות גנוזים בו סודות.
ולזה ענה הגר"ח [זכורני כן מהנצי"ב, אעפ"י שזה לא מתאים לדרך הנצי"ב, וצריך בדיקה], שאכן אנחנו תופסים שהרמב"ם בכל דבריו הם כדברי חז"ל, ויש לבאר בו אף מה שלא כיון בו.

אני ממש לא מסכים איתך, לרמב"ם ודאי היו הגדרות בדברים אותם למד וכתב, וודאי היה מחושב עם סוגיות אחרות, והן נכון שיש הרבה ממחשבותיו שלא גילה לנו, אבל כיצד החלטת שודאי לא חשב כתירוץ על קושיא את דברי הגר"ח.
לענ"ד יסוד האשכול הזה מתחיל מכך שהרבה לא מבינים היטב את דברי הגר"ח ולא מחשבנים אותו, ומסתכלים עליו כאיזה מהלך משונה-מחודש, וממילא חושבים שלא לזה כיון הרמב"ם שאין דומה לבהירותו.
עסקתי בעבר בעריכת רמב"ם מבואר, ותמוה לי מש"כ שמי שמכיר את הרמב"ם וכו', אינני רואה זכר לזה.

[זקן ויושב בישיבה]

יש להוסיף את דברי תלמידו הגראי"ל זצ"ל שאמר: הרמב"ם היה סיני ולא עוקר הרים, ורק במורה נבוכים הוא עוקר הרים מפני שהוא השקיע בעניני אמונה.

הגראי"ל לא היה תלמיד השרידי אש. הוא יצא משוויף עוד לפני כן ואכמ"ל. [וזה "הוצאת לעז" שניסו אי מי לפרסם על הגראי"ל שכביכול תלמיד הוא בדעה לשרידי אש, אבל זה אינו כנ"ל].
והציטוט בשם הגראי"ל, תמוה מאד. ויש אמת במעין הדברים, שנכתב כן בשמו, אבל אח"כ צונזר, וכנראה שלא הובנו דבריו כראוי. וז"ב.

לגוף הענין, מי שלא מבין מה השרידי אש רוצה, כנראה שהוא לא למד מעולם רמב"ם לבד, רק דרך חידושי הגר"ח..

הציטוט אמיתי לחלוטין, הוא הודפס בחוברת כמדומה בשם מזקנים אתבונן, או משהו דומה.

[באמונתו יחיה]

אינני זוכר מקור ואשמח אם מישהו ימציא לנו אותו, אך מקובל בשם אחד הגדולים דכל ספרי רבותינו עד תקופה מסוימת ברוח הקודש נאמרו ויש בהם משמעויות נוספות חוץ מכוונת הכותב עצמו.

[מבני ברק]

א.לכאורה הגר"ח הבין שזה כונת הרמב"ם וצ"ב.
ב.התומים בקיצור תוקפו כהן כתב שאפשר לבאר בדברי השו"ע גם דברים שלא היו כונתו
וזה פשוט שהפסקים בשו"ת אבקת רוכל לא קיבל חשיבות בפוסקים כב"י.
(אגב מכון המאור הדפיסו ספר חדש של הגי"ו וינברג על דרכי הלימוד מחקר מןל פרשנות הספר נקרא "פרשנות")

[יצחק]

יש להוסיף את דברי תלמידו הגראי"ל זצ"ל שאמר: הרמב"ם היה סיני ולא עוקר הרים, ורק במורה נבוכים הוא עוקר הרים מפני שהוא השקיע בעניני אמונה.

ציטוט מוזר אני לא מאמין שכך הוא אמר
כל העולם יודע שהרמב"ם הוא סמל ודוגמא לעמקנות התשב"ץ כבר כתב עליו שהוא ראש וראשון לחיבורים שנכתבו בעמקנות ושום דבר לא נמצא אצלו סתם כך, כל אחד שקורא רמב"ם מרגיש מיד איך כל מילה מדויקת, דייקנות כזו לא יכולה לצאת מתח"י של "סיני", אין טעם להאריך בסתירת דבר זה

[לא מובן מאיליו]

כמדומה שראיתי פעם מאמר על התייאשות ימינו להבין את מה שכתוב באמת ולהנות מעסק התורה בלי ה'אמיתה של תורה' וכראש לזה הוא מביא את מרן הגר"ח הלוי
מי שנתקל בו אם יוכל להודיע יבורך

[זקן ויושב בישיבה]

יש להוסיף את דברי תלמידו הגראי"ל זצ"ל שאמר: הרמב"ם היה סיני ולא עוקר הרים, ורק במורה נבוכים הוא עוקר הרים מפני שהוא השקיע בעניני אמונה.

ציטוט מוזר אני לא מאמין שכך הוא אמר
כל העולם יודע שהרמב"ם הוא סמל ודוגמא לעמקנות התשב"ץ כבר כתב עליו שהוא ראש וראשון לחיבורים שנכתבו בעמקנות ושום דבר לא נמצא אצלו סתם כך, כל אחד שקורא רמב"ם מרגיש מיד איך כל מילה מדויקת, דייקנות כזו לא יכולה לצאת מתח"י של "סיני", אין טעם להאריך בסתירת דבר זה

בל"נ אעלה את הציטוט הנ"ל לכשאמצא אותו.

[בית ישי]

בכל דור מתחדשת דרך לימוד המתאימה לדור דרך הגרח מתאימה לדורנו ודי בכך

[אור זרוע]

יש להוסיף את דברי תלמידו הגראי"ל זצ"ל שאמר: הרמב"ם היה סיני ולא עוקר הרים, ורק במורה נבוכים הוא עוקר הרים מפני שהוא השקיע בעניני אמונה.

ציטוט מוזר אני לא מאמין שכך הוא אמר
כל העולם יודע שהרמב"ם הוא סמל ודוגמא לעמקנות התשב"ץ כבר כתב עליו שהוא ראש וראשון לחיבורים שנכתבו בעמקנות ושום דבר לא נמצא אצלו סתם כך, כל אחד שקורא רמב"ם מרגיש מיד איך כל מילה מדויקת, דייקנות כזו לא יכולה לצאת מתח"י של "סיני", אין טעם להאריך בסתירת דבר זה

וכך כותב ה"יד מלאכי" בכללי הרמב"ם אות ג: כל דברי הרמב"ם הם בתכלית הדיוק ויש לדקדק ולפלפל בדבריו כאשר תוכל לדקדק בגמ' עצמה, משפטי שמואל סי' ק"ך ושכ"כ המגדל עוז בדוכתי טובא:

ובהמשך שם באות לד: מניינא למעוטי מאי אין זו שאלה בדברי הרמב"ם כי הוא ז"ל חיבר חבורו כדי שילמדו אותו על פה ולזה הטעם חלק אותו פרקים פרקים הלכות הלכות והמנין מבוא גדול וסימן לזכירה וללמוד הענין על פה, שו"ת רדב"ז ח"ב קובץ ג' בלשונותיו על הרמב"ם ריש סי' קס"ב:

[יעבץ]

הרב וינברג כותב דבר פשוט. מכיון שסגנון החשיבה של הגר"ח היה זר לרמב"ם, והא ראיה שבתשובתיו מהם ניתן ללמוד על דרכי לימודו לא מצאנו רע לחילוקיו של הגר"ח ובית מדרשו, ממילא הדעת נותנת שלו היו מקשים לרמב"ם קושיות על ספרו לא היה כותב את המערכות של הגר"ח.
הדברים פשוטים לכאו', אבל נוגעים בנקודת יסוד שעניינה כיצד עלינו ללמוד את דברי הקודמים לנו, האם לחתור לנקודת האמת כפי הנראה לנו, או להשקיע להכנס לראשם של הכותבים, ויש הרבה להאריך בזה.
מכ"מ כבר כתבו כאן על העניין להעמיס על חיבור שנתקבל בכלל ישראל דברים שלא עלו על דעת המחבר, ויש להוסיף את דבריו הנוראים של האגלי טל (אין לי כעת את המ"מ המדויק), ששאל מפני מה מתאמצים האחרונים ליישב קושיות על הרמב"ם הרשב"א וכד', והרי אפי' בגמ' מצינו אישתמיטי' על דברי האמוראים, ולכאו' במקום שהתי' דחוק יותר ראוי לומר שנשמט לפי שעה גמ' פלונית מראשון פלוני. ותי' דהה"נ יתכן דבשעת כתיבת החיבור אישתמיט להו עניין קושיא זו, אבל מכיון ששכל הראשונים הוא שכל של תורה (כך בערך לזכרוני, אקווה שיעלו כאן או שאמצא בעצמי הציטוט המדויק) לא יתכן שיעלה על דעתם דבר המנוגד לגמ' ערוכה, וממילא בהכרח ליישב דבריהם אף שלא עלה על דעתם קושייא זו, ויש להקיש גם כן לעניין שלפנינו, ודוק.

בשולי הדברים, לא היה נח לי לראות שהקשר שהיה/לא היה למרן הגראי"ל אם הגרי"י וינברג הוצג כ'עלילה', ובכך כאילו מסכימים עם אותם 'פאלשע-קנאים' שלו היה קשר כזה הרי שמרן זיע"א פסול מכל וכל ח"ו, ויש בזה פגיעה בשמו של הגרי"י וינברג זצ"ל, שהן אמת דרכו בבית המדרש לרבנים לא הייתה כדרכם של רבותינו ראשי הישיבות בליטא, מכ"מ לא חדלו להעריך את גדלותו בתורה וירא"ש, וכל מה שעשה היה לכבוד התורה ולומדיה, וכנודע.
וכמה מר הדבר שאותם 'קנאים' לא חכמו ולא הכירו וברצותם להכפיש את שמו של רבינו הגראי"ל הרבו לכתוב דברי בלע כנגד רבו 'הד"ר', הלוואי ולמדו מדרכו של אותו צדיק וקנאי אמת כמרן הגר"ח וסרמן זצ"ל הי"ד, שביקר בבית המדרש הנ"ל ואף נשא בו דברים לכבודו של הרב וינברג (ולא נמנע מלהזכיר המחלוקת בגישות, ומכ"מ הכל בדרך ארץ כדרכה של תורה).
ועל כך יש להצטער שנתמעטו עד מאד בדורינו קנאי אמת, וכמו שהיה אומר מרן הרב שך שעלינו להכיר טובה לבעל ויואל משה, כך עלינו (היינו אלו שאינם שייכים לחוגי הקנאים בהגדרה) להצטער על המצב העגום של הקנאות בדורינו, והמבין יבין בזה רבות.
הארכתי בזה יותר מהדרוש לגוף האשכול, לכבוד הגריי"ו זצ"ל, ולכבודה הנרמס של הקנאות ע"י הקנאים.

[ים סוף]

לענ"ד הדברים אינם מבהילים כל כך, שהרי כבר כ' ה'תומים' (הוזכר קודם תחת כתובת שאינה מדוייקת) (תקפו כהן סימן קכ"ג קכ"ד)

"ולדעתי אין ספק כי הכל בכתב מיד ה' השכיל על ידם, כי קושיות רבות שהקשו עליהם אחרונים ותירצו בדרך חריף ועמוק, וכמו כן כללו במתק וקוצר לשונם דינים הרבה, ולאין ספק שלא כוונו להכל כי איך היה אפשר לרב המלאכה מלאכת שמים שהיה עליהם, ומי הוא הגבר שיעשה חיבור על כל התורה לקוח מכל דברי הראשונים ואחרונים ולא יכבד עליהם מלאכה מלאכת שמים, רק רוח ה' נוססה בקרבם להיות לשונם מכוון להלכה בלי כוונת הכותב, וחפץ ה' בידם הצליח."

ולפי"ד עולה שדברי הרמב"ם הם גופם תורה ואפשר לבאר בזה כפי דרך הלימוד דידן אף אם לא זו היתה כוונת המחבר. ואפילו אם יבא הרמב"ם בעצמו ויאמר שלא זאת היתה כוונתו בזמן כתיבתו את ספרו אין זה סיבה לחזור בנו מדברינו.
(ואותה בדיחה תפלה על שני האברכים שנחלקו בפי' הרמב"ם והסכימו ביניהם שלאחר מאה ועשרים שנה יגשו אל הרמב"ם וישאלו אותו מי מהם הצודק, וכו' אינה כ"כ בדיחתית שהרמב"ם על פי דרך לימודו יכול להיות שלא התכוון למה שאמרו שניהם אך בכ"ז יתכן שהם צודקים על פי דרך לימודם.)

וזכורני שכ' ה'חתם סופר' (אשמח מאד אם יראוני מקומו) על מה דפסקו התוס' (בגיטין כמדומני) הלכה כרבי לפני שחזר בו, והק' ה'חתם סופר' שהרי רבי חזר בו ואיך אפשר לפסוק הלכה כמותו, ותי' שעל אף שרבי האיש חזר בו אנו יש לנו לפנינו מח' תנאים בין רבי לפני שחזר בו לרבי הנוכחי.
וכן הוא בעניינינו שאין אנו עוסקים בכוונתו של האיש משה בן מימון אלא לומדים את הרמב"ם ודו"ק בזה

[אור זרוע]

על היחס לתורת הראשונים יש לציין לדברי הקצה"ח הידועים בהקדמה לספר שב שמעתתא:

[יהודי]

לכאו' הפתרון היחיד לאלו שבטוחים שהראשונים לא היו מחושבים היטב, ולא היו להם חילוקים מחילוקים שונים מגמרות הסותרות את דבריהם, הוא רק ללמוד בקיאות או עיון ברמת בקיאות.

[שעת השקט]

עוד מדבריו בענין זה. גם מהמאמר ב"המעין" וגם במאמר המצורף נראה שהוא לא אמר זאת כביקורת אלא כהגדרה- כלומר הסכים שפירוש לא חייב לכוון לדעת האומר
( ואדרבה, יש ענין בחידוש ויצירה) אבל הדגיש שהדבר חייב להיות מודע.( כמדומה יש מאמרים ממנו שבהם הוא מיצר על שעזבו לגמרי את דרכו של הגר"א בזה, שהיא (להגדרתו) חתירה לפשטות וחקירה אחר גרסאות וכו'.

[אור זרוע]

דברים מפליאים על אודות השגת הראשונים ועומק חכמתם אנו מוצאים לאחד מן הקדמונים, רבי עמנואל הספרדי, בכללי הגמרא שנדפסו בספר מהררי נמרים (ווינציה שנט) בשער ג פרק א, שם הוא כותב שהראשונים עלה על דעתם כל הפירושים האפשריים בגמרא ובחרו מתוכם את אשר היה נאות לפי דעתם:

[יצחק]

הופתעתי מכך שכל הכותבים כאן מסכימים למה שכתב השרידי אש (חוץ מ@יהודי) שהסגנון של הר"מ היה שונה מזה של הגר"ח
לדעתי זה לא מדויק
אין ספק שהר"מ בולט מאד בסגנון העמקני שלו ובנקודה הזו הוא דומה מאד להגר"ח, (ובאופן כללי כל הספרים שנכתבו על הר"מ בולטים בעמקנות שלהם, צפנת פענח אור שמח מרכבת המשנה וכו') מה שנראה שונה ביניהם הוא בעיקר הענין הבא: הגר"ח בולט מאד בניתוח [הלכאורה!] טכני שלו לפעמים זה יוצר רושם מעט נוקשה משא"כ הר"מ מאד בולט בסגנון רך ומאיר פנים אבל למרות זאת הר"מ מאד בולט בסגנון מדעי שיטתי ומהבחינה הזו הוא מתקרב לסגנון של הגר"ח בניתוח הענינים. עד כאן במה שנוגע לסגנון הכתיבה.

דבר נוסף, הר"מ מחבר אגדה להלכה, משנת הר"מ באופן כללי היא אחדותית מאד כשהכל הולך למקום אחד הלכה מוסר ואגדה ומעשה מרכבה וכו' הכל הכל בנין אחד שלם, אבל אצל הגר"ח מרגישים מאד הפרדה חדה בין התחומים השונים.

לנו יותר חשובה האמת בעצמה ולא הסגנון של הכתיבה ובענין הזה צריך להתמקד ולבדוק האם זה נכון שהר"מ עצמו לא הלך בדרכו של הגר"ח, ובענין הזה היה נראה לי שהם דווקא דומים,
והנה כאשר בודקים בתשובות הר"מ בכלל לא אמורים למצא חידושים עמוקים משום שרוב מוחלט של השאלות שם הם שאלות פשוטות ולא קושיות בענינים עמוקים, דומני שאת התשובות של הר"מ צריך להשוות לאגרות של הגר"ח יותר מאשר לחידושים של הגר"ח.
לדעתי אם רוצים להשוות בין הר"מ להגר"ח צריך לבדוק בכל המקומות שבהם הר"מ חולק על התוס' ולראות את הסגנון של השיטה של הר"מ, דווקא שם נראה לי ברור שהר"מ דומה מאד לסגנון של הגר"ח.

[יהודי]

דברים מפליאים על אודות השגת הראשונים ועומק חכמתם אנו מוצאים לאחד מן הקדמונים, רבי עמנואל הספרדי, בכללי הגמרא שנדפסו בספר מהררי נמרים (ווינציה שנט) בשער ג פרק א, שם הוא כותב שהראשונים עלה על דעתם כל הפירושים האפשריים בגמרא ובחרו מתוכם את אשר היה נאות לפי דעתם:

טוב שהבאתם את זה, כבר חשבתי שהראשונים היו לומדים 'בינוניים', לא חשבו על פשטים אחרים, לא חישבנו היטב את הדברים, וכתבו רק את מה שנראה להם במושכל ראשון מבלי לבחון את הדברים.
בושה וחרפה.

[האחד בא לגור]

דברים מפליאים על אודות השגת הראשונים ועומק חכמתם אנו מוצאים לאחד מן הקדמונים, רבי עמנואל הספרדי, בכללי הגמרא שנדפסו בספר מהררי נמרים (ווינציה שנט) בשער ג פרק א, שם הוא כותב שהראשונים עלה על דעתם כל הפירושים האפשריים בגמרא ובחרו מתוכם את אשר היה נאות לפי דעתם:

טוב שהבאתם את זה, כבר חשבתי שהראשונים היו לומדים 'בינוניים', לא חשבו על פשטים אחרים, לא חישבנו היטב את הדברים, וכתבו רק את מה שנראה להם במושכל ראשון מבלי לבחון את הדברים.
בושה וחרפה.

למה אתה כועס ?
סך הכל נאמר כאן חידוש, שכן הרבה פעמים הסברים שונים יכולים לנבוע מתפיסות ואסכולות שונות, וע"ז באו לומר שכל אחד מהראשונים כלל את כל הדרכים, והחליט לברור לו אחד מהם, באופן שהיא האפשרות הנאותה ביותר בסוגיא לדעתו.
דרך משל, אם אני אומר שהאבני נזר לא חשב על הפשט של הגר"ח או איפכא,האם אמרתי בכך שהוא למדן בינוני ולא חישבן את הסוגיא?

[ים סוף]

טוב שהבאתם את זה, כבר חשבתי שהראשונים היו לומדים 'בינוניים', לא חשבו על פשטים אחרים, לא חישבנו היטב את הדברים, וכתבו רק את מה שנראה להם במושכל ראשון מבלי לבחון את הדברים.
בושה וחרפה.

לא בושה ולא נעליים
במחילת כ"ת נראה שהוציא את הדברים לגמרי מהקשרם
אם במשפט "ולפי"ד עולה שדברי הרמב"ם הם גופם תורה ואפשר לבאר בזה כפי דרך הלימוד דידן אף אם לא זו היתה כוונת המחבר", ראה כ"ת זלזול ברמב"ם ח"ו. אין לי מה להוסיף בנידון.

משום מה כבודו מעריך מאד את דרך לימודו של הגר"ח וחושב שהוא צודק יותר מהרמב"ם, ולכן משכנע את עצמו שזו היא כוונת דברי הרמב"ם עצמו.
אך לענ"ד אין סיבה לכניס את ראשנו בין ההרים ונוכל לומר שכ"א הבין לפי דרכו ושניהם צדקו.

[אחד התלמידים]

משום מה כבודו מעריך מאד את דרך לימודו של הגר"ח וחושב שהוא צודק יותר מהרמב"ם, ולכן משכנע את עצמו שזו היא כוונת דברי הרמב"ם עצמו.
אך לענ"ד אין סיבה לכניס את ראשנו בין ההרים ונוכל לומר שכ"א הבין לפי דרכו ושניהם צדקו.

משום מה כבודו מעריך מאד את דרך לימודו של חוקרים, וחושב שהם צודקים בהבנת דרכו של הרמב"ם יותר מהגר"ח, ולכן משכנע את עצמו שזו היא כוונת דברי הרמב"ם עצמו.