דף 1 מתוך 1

ביאור בדברי הזוה"ק - 'דמאן דאיהו דכורא מן דכרניא בעי לאתחזאה קמיה'.

נשלח: 18 מאי 2022, 09:17
על ידי מאן דכתב
זוה"ק פר' בא לח.
 
אתו רבי חייא ורבי יוסי אשתטחו קמיה ונשקו ידוי, בכו ואמרו; גליפין עלאין ותתאין זקפן רישא בגינך.
 
עבד קב"ה ירושלם לתתא כגוונא דלעילא, עבד (רשב"י) שורי קרתא קדישא ותרעוי, מאן דעייל לא עייל עד דיפתחון תרעין, מאן דסליק לא סליק עד דיתתקנון דרגין דשורי.
 
מאן יכיל למפתח תרעין דקרתא קדישא, ומאן יכיל לאתקנא דרגין דשורי? דא רשב"י, דאיהו פתח תרעין דרזי דחכמתא, ואיהו אתקין דרגין עלאין.
 
וכתוב (שמות לד כג); "יֵרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔ אֶת־פְּנֵ֛י הָֽאָדֹ֥ן ׀ יי'". מאן פני האדון ׀ יי', דא רשב"י.
 
דמאן דאיהו דכורא מן דכרניא[א] בעי לאתחזאה קמיה.
 
 
אקדים כמה דקדוקים, שאם כי אמנם לאו בדוקא חמורים המה, ואת רובם יש לדחות באופנים שונים, אבל עדיין יש בהם כדי להעיר את דעת המתבונן.
 
הנה הקטע הנזכר נמצא בזוה"ק בתוך מעשה שהיה (מתחיל בדף לו:), שר"ח ור"י בהיותם בדרך עסקו בד"ת והוקשה להם איזה עניין, וביודעם שרשב"י נמצא בטבריה נטו עליו את הדרך, ובאו לשאול מפיו חכמה ודעת. ובתוך כדי הדברים אשר ענה ודרש לפניהם, למשמע דבריו גאתה התרגשותם ושמחתם עד לשמים, ופרצו מפיהם התהילה והשבח האמורים שם.
 
ויש להתעורר בזה על כמה נקודות.
 
א. הלוא לפי המורגל להבין את פשט הזוה"ק, שכאן למדנו את החידוש הנפלא שיש עניין 'עליה לרגל' אל רשב"י. איך זה שפתגם המלך נשמע כך כבדרך אגב, ומה עניינו לאופן המעשה שהיה שם, שלכאורה לא היה בכוונה תחילה לשם 'מצות' העליה לרגל.
ב. עוד יש להבין איך מלאם ליבם להורות בפני רשב"י חידוש מופלג שכזה, וגם הוא לא ניכר בו איזה רושם שנעשה למשמע דבריהם, והלוא דבר הוא.
ג. 'דכורא מן דכרניא' פירושו המובחר שבחכמים[ב], ולפי ההבנה ש'לאתחזאה קמיה' היינו קמיה דרשב"י, אם כן התואר האמור חוזר כלפי המקבילים פניו. ויש לתמוה קצת על כך שנמצא שר"ח ור"י דרשו בזה את שבח עצמם[ג].
ד. ובעיקר צ"ע על כל העניין מאידך גיסא, הלוא רהיטת הדרוש לפי ההבנה הנ"ל, שחיוב ההיראות של ה'דכורא' הוא מכח הפסוק: 'יֵרָאֶה֙ כָּל־זְכ֣וּרְךָ֔'. ואם כן למה הוגבל העניין רק ל'דכורא מן דכרניא', הלוא מקרא מלא דיבר 'כל זכורך'.
ה. יש להתבונן, שבחלק הראשון של דבריהם נתנו לו שבח גדול, שהוא זה שבידו לפתוח שערי העיר הקדושה, ולהתקין את המדרגות העולות לחומה. ואף שהוא אמנם שבח נפלא ביותר, הרי אינו בדומה לזה שאחריו כלל וכלל, ואיך קפצה להם פתאום הדרך לומר שבח שאינו בשיעור השבח הקודם.
 
 
ועלה בדעתי לפרש, שאמנם 'פני האדון' שדרשו 'דא רשב"י' אכן כוונתם על רשב"י הקדוש, וכמו שביארו כבר בהרבה ספרים שהצדיקים קרויים 'אנפי מלכא' או 'אנפי שכינתא', ומקורם מהזוה"ק בכמה מקומות.
אבל אין זה שייך להמשך הדברים, ולא היתה הכוונה שיש לעלות ולהיראות לפני רשב"י, אלא שהתיבה 'אֶת' נדרשת בדבריהם במשמעות של 'עם' (וכמו בפסוק 'קניתי איש את ה'', וכנודע). ושיעור כוונת הפסוק פשוטה היא - 'כל זכורך' צריכים להיראות לפני ה' אלקי ישראל, יחד עם אותו אחד המיוחד הנקרא 'פני האדון'.
ובאמת הכינוי 'דכורא מן דכרניא' אמור הוא על רשב"י בעצמו, והקביעה 'בעי לאתחזאה קמיה' נאמרה כלפי הקב"ה. והשורה הזו ניצבת על גבי המאמר שקדם לפני כן, 'מאן יכיל למפתח תרעין וכו''. וכוונת ר"ח ור"י היתה להסמיך את השבח שאמרו, לענין המצוה לעלות לרגל יחד עם 'פני האדון', ולבאר, שמה טעם מצות העליה לרגל היא דוקא בהצטרף ל'פני האדון', משום שרק על ידו נפתחים השערים וכו'.
 
ועפ"ז אולי צריך יהיה לפרש שהמילים 'את פני' נדרשות באופן של 'שתים זו שמעתי' - יראה כל זכורך עם 'פני' האדון ה', לפני 'האדון ה''.
 
או כלך לדרך זו, שלפי מה שדרשו חז"ל את המילה 'יֵרָאֶה֙' בניקוד של 'יִרְאֶה', אפשר לפרש את הפסוק גם בלי לכפול את המילים. והיינו, ש'כל זכורך' כאשר יצרפו עצמם אל ה'דכורא מן דכרניא' - היינו הצדיק המיוחד שבהם, או אז יִרְאוּ את 'יי אלקי ישראל'.
ולשון אחרון עולה יפה עם הפסיק המקובל בידינו במסורה, וכפי שכבר עמדו על עניין זה בכמה ספרים. וגם צורת הקרי הנ"ל, עולה בקנה אחד עם כוונת הדברים שלפי פירוש זה, שעל ידי אותו הצדיק המיוחד זוכים לפתיחת השערים וכו', ועניין זה מכונה כאן ראיית ה' אלקי ישראל.
 
ולפי"ז נתיישבו כל הדקדוקים כמין חומר, שכן לא באו ר"ח ור"י לחדש עניין 'עליה לרגל' לרשב"י, אלא כל דבריהם הם כהמשך לשבח שבו פתחו תחילה. שכיון שרשב"י הוא זה שיש בכוחו לפתוח את השערים וכו', על כן צריך להתחבר עמו בשעה שבאים לראות וליראות לפני ה'. ועיקר המכוון שם הוא בעניין השגת החכמה, וכמו שמבואר מתוך המסופר שם. ועכ"פ החידוש אינו כה מופלג, וגם לא דרשו שבח עצמם אלא את שבחו של רשב"י, וכל תיבות הפסוק נדרשות בדקדוק.
 
וע"פ כל זה ארווח לן לבאר את המנהג להסתופף בצילו של רשב"י, שאין זה נוגע אך ורק למיוחדים שבחכמים, אלא 'כל זכורך' יכולים לקבל בזכותו את הארת והשגת החכמה.
 
אך אמנם לדבר אחד יש לשים את ליבנו ומגמתנו, שבודאי העיקר שמשיגים מכוחו ובזכותו, הוא ע"י הלימוד ושמיעת דברי תורתו, וכמבואר מדברי הזוה"ק שם.
 
 

[א] כ"ה בדפו"ר (שי"ח). ואמנם בדפוס זולצבך (שנת תמ"ד) יש נוסחאות שונות, יעוי"ש. וב'מתוק מדבש' גרס 'דכורייא'. אך עכ"פ כל הנוסחאות ופירושיהם עולים לכוונה אחת.
 
[ב] לרוב המפרשים התרגום הוא 'זכר הזכרים' - 'גבר שבגברים' (וכ"ה בפרט לפי גי' ה'מתוק מדבש'). אמנם בפי' 'הסולם' תרגם 'דכרניא' מלשון זכרונות, יעוי"ש, אך עכ"פ לכאורה הכוונה עולה לאותו עניין של אדם בר מעלה במיוחד.
 
[ג] ובאמת לפי ההבנה הנ"ל, יוצא שאין 'מצות' עליה לרגל לכלל המוני עמך בית ישראל, אלא אך ורק לגדולי החכמים והמופלגים שבהם. ואם כן נופל בבירא מה שרצו ללמוד מכאן מקור למנהג הרווח כיום. ולפי מה שיתבאר הרי זה מיושב.