התיך גביע המיוחס לצדיק ויצר חדש ומכרו - האם הוא מקח טעות?

אשרי העם

משתמש ותיק
שמעתי שהי' מעשה באדם שהיה ברשותו גביע המיוחס לבעל ההפלאה זצ"ל, ובמשך השנים נהיה חור בגביע, הלך הלה והתיך הגביע אצל מומחה ויצר ממנו גביע חדש. ושוב אחר זמן מכרו ביודאייקה במחיר גבוה, ואחר כך נודע לקונה שהמוכר התיך הגביע, וטענתו בפיו דמקח טעות הוא, שכן מאחר והתיכו אין זה הגביע של ההפלאה אלא 'פנים חדשות באו לכאן', וכמו לגבי טומאה וטהרה דטומאה פוקעת בכה"ג, הכ"נ לגבי הקדושה והמעלה.

ושמעתי להביא בזה ראי' נפלאה מפרשת השבוע דכתיב (שמות יט, יג) 'במשוך היובל המה יעלו בהר', ופירש"י 'הוא שופר של איל, ושופר אילו של יצחק היה (פדר"א לה)'. והקשה עליו הרמב"ן שם: 'ולא הבינותי זה, כי אילו של יצחק עולה הקריב אותו, והקרנים והטלפים הכל נשרף בעולות (זבחים פה, ב)'. ותירץ בזה"ל: 'אולי גבל הקדוש ברוך הוא עפר קרנו והחזירו למה שהיה', עכ"ד.

ולכאורה מה הועיל שגיבל הקב"ה העפר והחזירו למה שהיה, הא סו"ס זה יצירה ובריאה חדשה - ושוב קשיא איך זה מתייחס לאילו של יצחק שהוא כבר נשרף, וכעת פנים חדשות באו לכאן. וע"כ מוכח דסו"ס כיון והחומר והחפצא חד הוא, לא אכפת לן שנשתנתה צורתו, והמעלה והקדושה מיוחסת עדיין, וא"כ אולי הכ"נ אי"ז מקח טעות.

[ויש לפלפל עפ"ד השערי תשובה (או"ח סי' מב סק"א) דמקשה על הא"ר שמתיר להפוך הרצועה ממקום הקשר ללמטה, ולא חייש למעלין בקודש ואין מורידין - משום דהכל חפץ אחד והקדושה מתפשטת בכל החפץ, והוכיח כן מהר"ש זקינו דהא"ר מאבני יעקב שרבו עלי יניח צדיק את ראשו ועשה הקב"ה כולם אבן אחת, ותמוה הא סו"ס ראשו דיעקב מונח במקום אחד ולא על כל האבן, וע"כ דסו"ס חפצא אחת היא ומועיל הקדושה לכולם. והקשה ע"ז השע"ת 'והראי' שמביא הא"ר בשם זקינו אינו ראי' כ"כ דכיון דמעשה נסים היו שמה לא היו בדרך דביקות זה בזה כ"א נעשה גוש א' בלול מכולם'. וא"כ י"ל דהכ"נ הקב"ה עשה מעשה ניסים ויצר יצירה של אילו של יצחק כבתחילה, משא"כ מעשה אדם שאני].

אשמח למקורות וראיות לענין.
 

ערך רב

משתמש ותיק
ברור שאין מה להשוות "החזרה לקדמותו" ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו,
להתכה ויציקה מחדש ע"י בשר ודם.
שכן רק אצל הקב"ה שהוא מעל הזמן קיים מצב של החזרה לקדמות, וניתן להחשיבו כאותו קרן עצמה.
משא"כ ע"י בשר ודם בודאי אין כאן החזרה לקדמות אלא רק יצירת גביע דומה.
ואולי נמחיש את הדברים טיפה יותר:
ע"י בשר ודם, חלק הכסף שהיה ברגל יצא את עצמו בשפת הגביע, ומה שהיה בשפת הגביע ימצא עצמו בפיתוחים וכו'
משא"כ הקב"ה יכול להחזיר את המצב לקדמותו ממש, שכל אטום וכל פרודה יחזרו למקומם המדויק וממילא אין זה פנים חדשות.
 

בשלמא

משתמש ותיק
ערך רב אמר:
ע"י בשר ודם, חלק הכסף שהיה ברגל יצא את עצמו בשפת הגביע, ומה שהיה בשפת הגביע ימצא עצמו בפיתוחים וכו'
משא"כ הקב"ה יכול להחזיר את המצב לקדמותו ממש, שכל אטום וכל פרודה יחזרו למקומם המדויק וממילא אין זה פנים חדשות.
מנין לנו שהקב"ה הקפיד לגבלו בצורה הראשונית שלו?
דרך אגב המנהג הידוע של פעם שמטבעות של צדיקים היו מתיכים לגביע קידוש לסגולה
 

מחפש תואר

משתמש ותיק
יתכן שאין פה רק ערך של עתיקות אלא כיון שהשתמש בו צדיק הרי זה משכנע אנשים מצד קדושה שיש בו וכדומה וזה כן ניתן ללמוד שגם דבר שעבר שינוי אך חומר גולם הוא המחזיק את הערך הקדושתי שבו.
לגבי הטענה שהקבה עשה זאת. הרי קריאת שם נמדדת לפי הציבור ואם נקרא הוא אילו של יצחק אז אין זה משנה מי עשה זאת
 

אשרי העם

משתמש ותיק
פותח הנושא
שוב מצאתי בחשוקי חמד (ר"ה כז, א) שהאריך מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א טובא בשאלה זו, יעויי"ש ותרווה נחת.
 

מםאלף

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
המנהג הידוע של פעם שמטבעות של צדיקים היו מתיכים לגביע קידוש לסגולה
יש הבדל גדול בין התכת מטבעות להתכת גביע.
המטבע עיקרו הוא ה'חומר' כלומר משקל מסוים של כסף וצורתו רק לשם הנוחות והחותם שעליו מעיד על דיוק משקלו ואיכות כספו.
אך הגביע הוא חפץ שימושי וברגע שהיתיכוהו נעלם החפץ.

וכן לענין קניני גניבה התכת מטבע נחשבת שינוי החוזר והתכת גביע נחשב לשינוי שאינו חוזר.
 

בשלמא

משתמש ותיק
מםאלף אמר:
המטבע עיקרו הוא ה'חומר' כלומר משקל מסוים של כסף וצורתו רק לשם הנוחות והחותם שעליו מעיד על דיוק משקלו ואיכות כספו.
המטבעות היו לאו דווקא כסף טהור
 
חלק עליון תַחתִית