בשו"ע הרב כתב שהלומד תורה שבכתב ללא הבנה מקיים מצות ת"ת, והוכיח כן מזה שעם הארץ עולה לתורה ומברך ברכת התורה למרות שאינו מבין כלום,
וצ"ע מדברי הגמ' בברכות טז. ורמינהי הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו, שנאמר שמע ישראל, ולהלן הוא אומר הסכת ושמע ישראל, מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת, מבואר שהמקור לכוונה המעכבת בקר"ש היא מת"ת, ואיך יתכן שלומדים שכוונה בקר"ש (היינו פי' המילים ולא מצוות צריכות כוונה) מעכבת מתלמוד תורה שכתוב בו 'הסכת' ובו אין הכוונה מעכבת?
וצ"ע מדברי הגמ' בברכות טז. ורמינהי הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו, שנאמר שמע ישראל, ולהלן הוא אומר הסכת ושמע ישראל, מה להלן בהסכת אף כאן בהסכת, מבואר שהמקור לכוונה המעכבת בקר"ש היא מת"ת, ואיך יתכן שלומדים שכוונה בקר"ש (היינו פי' המילים ולא מצוות צריכות כוונה) מעכבת מתלמוד תורה שכתוב בו 'הסכת' ובו אין הכוונה מעכבת?