היות שהאשכול על י"ט כסלו ננעל, ואני הבטחתי תגובה על דבריו של @אברהם משה, ואני משער שלא בגלל נושא זה הוא ננעל אלא מסיבות אחרות, לכן אגיב כאן.
ר' @אברהם משה, כשאני קורא את דבריך אני מתחיל לחשוב שמא בכל זאת צדק רבי יואל'יש מסאטמאר כאשר אמר ש'נשתכחה דרך הבעש"ט'...
היתכן לכתוב משפט כמו המשפט הבא -
האומנם עדי כדי כך החסידויות של היום חיים בחיצוניות, רואים בהווי חסידי תוסס את כל החסידות?
ולא שאני מזלזל בהווי החסידי, לא בהתקשרות לרבי, ולא באהבת חברים אמיתית שהיא באמת יסוד גדול בחסידות.
וודאי שאיני מזלזל בתפילה הסלונימאית הלוהטת, וכל הדומה לה.
אך היתכן לדחות מפניהם את אחד הדברים המרכזיים ביותר בחסידות?
אתה חי לך בחסידות חשובה ומוצא בה טעם הרבה. אך האם אני נצרך להזכיר לך את המושג הסלונימאי שיש לפעמים 'ביליגע השתפכות הנפש' [-השתפכות הנפש 'זולה']?
חשוב לדעת, שדבר שאתה מבין אותו אתה מתחבר אליו. דבר שאינך מבין אותו אתה לא מתחבר אליו.
כאשר אתה מבין מהי שבת קודש, אתה יודע לחוות אותה בצורה הנכונה. כאשר אינך מבין, אתה חי יותר את המעטפת החיצונית שלה, את ניגוניה וזמירותיה, אך חסר מאד חיבור אמיתי לקדושה גדולה זו.
כמה שיש לך התעוררות משבת בסלונים, היתה לך התעוררות כפול שמונה, אמיתית יותר, כאשר היית מבין באמת מה קורה איתנו בשבת קודש.
אתה חושב שמושג של 'עליית העולמות' זהו מושג מיסטי. היתכן שאני שומע זאת ממי שמגדיר עצמו כחסיד?
ההסבר של עליית העולמות כפי המופיע ב'קדושת לוי' הוא, כי העולמות נשתלשלו זה מזה אחר צמצומים רבים, ונתרחקו כולם מאורו יתברך.
וידוע, שכשאר אדם אינו נמצא במקומו אין לו מנוחה. כמו שאמר הכתוב 'יתן ה' לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה', כי מקומה של האשה היא בית אישה ושם היא מוצאת מנוחה.
ונשמותינו חצובות מן השכינה היא כנסת ישראל, שנתרחקה ממקומה וירדה לחיות את העולמות התחתונים. אך היא שואפת תמיד לחזור למקומה, כמה דאת אמר 'אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה'.
ועמה משתוקקות נשמותינו לחזור אל מקום מנוחתם.
ובשבת קודש מתבטלים כל הצמצומים, וכל העולמות כוספים ומשתוקקים לחזור לשרשם, כברזל אחר אבן השואבת, וזהו כל סוד 'עליית העולמות' שבכתבי האר"י.
ועל דבר זה תיקן מרנא הבעש"ט הק' את תפילת 'הודו' בערב שבת, על הנשמות שאינן מוצאות מנוחה בעולם הזה, רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, ויצעקו אל ה' בצר להם, והוא מוליכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב, אל מחוז חפצם ושרשם.
עיין מעט בפירושו הנורא של הבעש"ט על פרק 'הודו' (נדפס בספר בעל שם טוב על התורה פרשת יתרו), שם הוא מבאר באריכות את הניצוצות הקדושים והנשמות הנמצאים בעמקי הקליפות כל השבוע, ומבקשים לחזור ולהתעלות לשרשם בשבת קודש.
(לפני שנים התפללתי בסלונים בליל שבת קודש, וראיתי את העבודה הגדולה ב'הודו', וכפי ששמעתי מקורה בגדולי חסידי סלונים בטבריה. וכי מה אתה חושב עבר במוחם באותה שעה, אם לא מושג 'מיסטי' ונורא זה?)
כל ענייני 'עליית העולמות' שבכתבי האר"י, שאם נלמדם רק במקורם יתכן שייתפסו כמושג 'מיסטי' גרידא', מקבלים בתורת החסידות ביאור עמוק הנוגע להשתוקקות הנשמות לבוראם.
האם כאשר אתה עומד ואומר 'הודו' בערב שבת, ואתה מכוון סתם עניין הודאה להשי"ת בהתלהבות, האם אתה חי באמת את עבודת החסידות? או שאתה חי את רגשי ליבך?
אני מכיר את סלונים מ'יסוד העבודה'. ספר זה הוא כולו בנוי באופן אותו תיארתי. בראש השנה הוא מבאר את הגישה האמתית לראש השנה, ובחג הפסח את האופן הנכון לחיות את חג הפסח, וכן בשבת קודש.
כמה עלינו להצטער שחיים בימינו חסידים שחושבים שניתן לחיות את החסידות בצורה החיצונית. ומרנא הבעש"ט הק' זועק ואומר, מתי יפוצו מעיינותי חוצה, ומתי ייתי מלכא משיחא?
וב"ה איכשר דרא, היום נתעוררו שוב רבים ושלמים ללמוד את אתורת החסידות בהעמקה. עיין ערך ארגון 'אש החסידות', ואת מערכת 'קול דודי' של חסידות תולדות אהרן, זאת בנוסף לאדמו"ר מסטוטשין, לביהמ"ד 'תורת חכם' ועוד שעושים זאת כבר שנים).
אחי היקר, הנה זה בא 'דרא דמלכא משיחא'. האם תישאר מאחור?
הרב @בת עין מדבריך ניכר שהמושגים האלו ממש מעיפים אותך ממש למעלה.
זה טוב,
רק יש מקום לבדוק את ענין 'קליפת נוגה' בכל זה.
כן,
גם אנוכי בצעירותי התלהבתי למשמע מושגים חדשים אלו.
בהמשך החיים זה נרגע...
לא לחינם אמרו לא מעט צדיקים לא לעסוק בענייני קבלה (שגם המושגים הבסיסיים הנ"ל כלולים תחת זה) לפני בן ארבעים לבינה.
לא אמרתי שאין צורך לידע אותם,
רק אמרתי שלא זה בסיס החסידות.
במקומות רבים וטובים (כפי שציינתי למעלה) לא עשו עסק ורעש מהמושגים המצלצלים הנ"ל, כפי שמעלתו מוביל.
וכן,
הם מצליחים לעבוד את ה' באהבה ויראה בראש השנה - בלי לדעת את סוד הנסירה והדורמיטא
הם זוכים לאור החנוכה - בלי לדעת למה נה"י זה אמונה השייך כ"כ לחנוכה.
הם זוכים לאור הנשמה בשבת - גם בלי לדעת מה זה עליית העולמות.
וכו' וכו'.
ר' @אברהם משה, כשאני קורא את דבריך אני מתחיל לחשוב שמא בכל זאת צדק רבי יואל'יש מסאטמאר כאשר אמר ש'נשתכחה דרך הבעש"ט'...
היתכן לכתוב משפט כמו המשפט הבא -
ואגב,
אם יש לך רבי פעיל, חבורה פעילה וכדו',
אתה יכול להיות חסיד אמיתי גם בלי ללמוד בכל הספרים החסידיים כלל(?!).
זה לא אחד מעשרת הדברות של החסידות(?!).
האומנם עדי כדי כך החסידויות של היום חיים בחיצוניות, רואים בהווי חסידי תוסס את כל החסידות?
ולא שאני מזלזל בהווי החסידי, לא בהתקשרות לרבי, ולא באהבת חברים אמיתית שהיא באמת יסוד גדול בחסידות.
וודאי שאיני מזלזל בתפילה הסלונימאית הלוהטת, וכל הדומה לה.
אך היתכן לדחות מפניהם את אחד הדברים המרכזיים ביותר בחסידות?
אתה חי לך בחסידות חשובה ומוצא בה טעם הרבה. אך האם אני נצרך להזכיר לך את המושג הסלונימאי שיש לפעמים 'ביליגע השתפכות הנפש' [-השתפכות הנפש 'זולה']?
חשוב לדעת, שדבר שאתה מבין אותו אתה מתחבר אליו. דבר שאינך מבין אותו אתה לא מתחבר אליו.
כאשר אתה מבין מהי שבת קודש, אתה יודע לחוות אותה בצורה הנכונה. כאשר אינך מבין, אתה חי יותר את המעטפת החיצונית שלה, את ניגוניה וזמירותיה, אך חסר מאד חיבור אמיתי לקדושה גדולה זו.
כמה שיש לך התעוררות משבת בסלונים, היתה לך התעוררות כפול שמונה, אמיתית יותר, כאשר היית מבין באמת מה קורה איתנו בשבת קודש.
אתה חושב שמושג של 'עליית העולמות' זהו מושג מיסטי. היתכן שאני שומע זאת ממי שמגדיר עצמו כחסיד?
ההסבר של עליית העולמות כפי המופיע ב'קדושת לוי' הוא, כי העולמות נשתלשלו זה מזה אחר צמצומים רבים, ונתרחקו כולם מאורו יתברך.
וידוע, שכשאר אדם אינו נמצא במקומו אין לו מנוחה. כמו שאמר הכתוב 'יתן ה' לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה', כי מקומה של האשה היא בית אישה ושם היא מוצאת מנוחה.
ונשמותינו חצובות מן השכינה היא כנסת ישראל, שנתרחקה ממקומה וירדה לחיות את העולמות התחתונים. אך היא שואפת תמיד לחזור למקומה, כמה דאת אמר 'אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה'.
ועמה משתוקקות נשמותינו לחזור אל מקום מנוחתם.
ובשבת קודש מתבטלים כל הצמצומים, וכל העולמות כוספים ומשתוקקים לחזור לשרשם, כברזל אחר אבן השואבת, וזהו כל סוד 'עליית העולמות' שבכתבי האר"י.
ועל דבר זה תיקן מרנא הבעש"ט הק' את תפילת 'הודו' בערב שבת, על הנשמות שאינן מוצאות מנוחה בעולם הזה, רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, ויצעקו אל ה' בצר להם, והוא מוליכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב, אל מחוז חפצם ושרשם.
עיין מעט בפירושו הנורא של הבעש"ט על פרק 'הודו' (נדפס בספר בעל שם טוב על התורה פרשת יתרו), שם הוא מבאר באריכות את הניצוצות הקדושים והנשמות הנמצאים בעמקי הקליפות כל השבוע, ומבקשים לחזור ולהתעלות לשרשם בשבת קודש.
(לפני שנים התפללתי בסלונים בליל שבת קודש, וראיתי את העבודה הגדולה ב'הודו', וכפי ששמעתי מקורה בגדולי חסידי סלונים בטבריה. וכי מה אתה חושב עבר במוחם באותה שעה, אם לא מושג 'מיסטי' ונורא זה?)
כל ענייני 'עליית העולמות' שבכתבי האר"י, שאם נלמדם רק במקורם יתכן שייתפסו כמושג 'מיסטי' גרידא', מקבלים בתורת החסידות ביאור עמוק הנוגע להשתוקקות הנשמות לבוראם.
האם כאשר אתה עומד ואומר 'הודו' בערב שבת, ואתה מכוון סתם עניין הודאה להשי"ת בהתלהבות, האם אתה חי באמת את עבודת החסידות? או שאתה חי את רגשי ליבך?
אני מכיר את סלונים מ'יסוד העבודה'. ספר זה הוא כולו בנוי באופן אותו תיארתי. בראש השנה הוא מבאר את הגישה האמתית לראש השנה, ובחג הפסח את האופן הנכון לחיות את חג הפסח, וכן בשבת קודש.
כמה עלינו להצטער שחיים בימינו חסידים שחושבים שניתן לחיות את החסידות בצורה החיצונית. ומרנא הבעש"ט הק' זועק ואומר, מתי יפוצו מעיינותי חוצה, ומתי ייתי מלכא משיחא?
וב"ה איכשר דרא, היום נתעוררו שוב רבים ושלמים ללמוד את אתורת החסידות בהעמקה. עיין ערך ארגון 'אש החסידות', ואת מערכת 'קול דודי' של חסידות תולדות אהרן, זאת בנוסף לאדמו"ר מסטוטשין, לביהמ"ד 'תורת חכם' ועוד שעושים זאת כבר שנים).
אחי היקר, הנה זה בא 'דרא דמלכא משיחא'. האם תישאר מאחור?