חסידות או 'קליפת נוגה'?

בת עין

משתמש ותיק
היות שהאשכול על י"ט כסלו ננעל, ואני הבטחתי תגובה על דבריו של @אברהם משה, ואני משער שלא בגלל נושא זה הוא ננעל אלא מסיבות אחרות, לכן אגיב כאן.
הרב @בת עין מדבריך ניכר שהמושגים האלו ממש מעיפים אותך ממש למעלה.
זה טוב,
רק יש מקום לבדוק את ענין 'קליפת נוגה' בכל זה.
כן,
גם אנוכי בצעירותי התלהבתי למשמע מושגים חדשים אלו.
בהמשך החיים זה נרגע...
לא לחינם אמרו לא מעט צדיקים לא לעסוק בענייני קבלה (שגם המושגים הבסיסיים הנ"ל כלולים תחת זה) לפני בן ארבעים לבינה.
לא אמרתי שאין צורך לידע אותם,
רק אמרתי שלא זה בסיס החסידות.
במקומות רבים וטובים (כפי שציינתי למעלה) לא עשו עסק ורעש מהמושגים המצלצלים הנ"ל, כפי שמעלתו מוביל.
וכן,
הם מצליחים לעבוד את ה' באהבה ויראה בראש השנה - בלי לדעת את סוד הנסירה והדורמיטא
הם זוכים לאור החנוכה - בלי לדעת למה נה"י זה אמונה השייך כ"כ לחנוכה.
הם זוכים לאור הנשמה בשבת - גם בלי לדעת מה זה עליית העולמות.
וכו' וכו'.

ר' @אברהם משה, כשאני קורא את דבריך אני מתחיל לחשוב שמא בכל זאת צדק רבי יואל'יש מסאטמאר כאשר אמר ש'נשתכחה דרך הבעש"ט'...

היתכן לכתוב משפט כמו המשפט הבא -
ואגב,
אם יש לך רבי פעיל, חבורה פעילה וכדו',
אתה יכול להיות חסיד אמיתי גם בלי ללמוד בכל הספרים החסידיים כלל(?!).
זה לא אחד מעשרת הדברות של החסידות(?!).

האומנם עדי כדי כך החסידויות של היום חיים בחיצוניות, רואים בהווי חסידי תוסס את כל החסידות?

ולא שאני מזלזל בהווי החסידי, לא בהתקשרות לרבי, ולא באהבת חברים אמיתית שהיא באמת יסוד גדול בחסידות.
וודאי שאיני מזלזל בתפילה הסלונימאית הלוהטת, וכל הדומה לה.

אך היתכן לדחות מפניהם את אחד הדברים המרכזיים ביותר בחסידות?

אתה חי לך בחסידות חשובה ומוצא בה טעם הרבה. אך האם אני נצרך להזכיר לך את המושג הסלונימאי שיש לפעמים 'ביליגע השתפכות הנפש' [-השתפכות הנפש 'זולה']?

חשוב לדעת, שדבר שאתה מבין אותו אתה מתחבר אליו. דבר שאינך מבין אותו אתה לא מתחבר אליו.
כאשר אתה מבין מהי שבת קודש, אתה יודע לחוות אותה בצורה הנכונה. כאשר אינך מבין, אתה חי יותר את המעטפת החיצונית שלה, את ניגוניה וזמירותיה, אך חסר מאד חיבור אמיתי לקדושה גדולה זו.

כמה שיש לך התעוררות משבת בסלונים, היתה לך התעוררות כפול שמונה, אמיתית יותר, כאשר היית מבין באמת מה קורה איתנו בשבת קודש.

אתה חושב שמושג של 'עליית העולמות' זהו מושג מיסטי. היתכן שאני שומע זאת ממי שמגדיר עצמו כחסיד?

ההסבר של עליית העולמות כפי המופיע ב'קדושת לוי' הוא, כי העולמות נשתלשלו זה מזה אחר צמצומים רבים, ונתרחקו כולם מאורו יתברך.

וידוע, שכשאר אדם אינו נמצא במקומו אין לו מנוחה. כמו שאמר הכתוב 'יתן ה' לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה', כי מקומה של האשה היא בית אישה ושם היא מוצאת מנוחה.

ונשמותינו חצובות מן השכינה היא כנסת ישראל, שנתרחקה ממקומה וירדה לחיות את העולמות התחתונים. אך היא שואפת תמיד לחזור למקומה, כמה דאת אמר 'אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה'.

ועמה משתוקקות נשמותינו לחזור אל מקום מנוחתם.

ובשבת קודש מתבטלים כל הצמצומים, וכל העולמות כוספים ומשתוקקים לחזור לשרשם, כברזל אחר אבן השואבת, וזהו כל סוד 'עליית העולמות' שבכתבי האר"י.

ועל דבר זה תיקן מרנא הבעש"ט הק' את תפילת 'הודו' בערב שבת, על הנשמות שאינן מוצאות מנוחה בעולם הזה, רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, ויצעקו אל ה' בצר להם, והוא מוליכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב, אל מחוז חפצם ושרשם.

עיין מעט בפירושו הנורא של הבעש"ט על פרק 'הודו' (נדפס בספר בעל שם טוב על התורה פרשת יתרו), שם הוא מבאר באריכות את הניצוצות הקדושים והנשמות הנמצאים בעמקי הקליפות כל השבוע, ומבקשים לחזור ולהתעלות לשרשם בשבת קודש.
(לפני שנים התפללתי בסלונים בליל שבת קודש, וראיתי את העבודה הגדולה ב'הודו', וכפי ששמעתי מקורה בגדולי חסידי סלונים בטבריה. וכי מה אתה חושב עבר במוחם באותה שעה, אם לא מושג 'מיסטי' ונורא זה?)

כל ענייני 'עליית העולמות' שבכתבי האר"י, שאם נלמדם רק במקורם יתכן שייתפסו כמושג 'מיסטי' גרידא', מקבלים בתורת החסידות ביאור עמוק הנוגע להשתוקקות הנשמות לבוראם.

האם כאשר אתה עומד ואומר 'הודו' בערב שבת, ואתה מכוון סתם עניין הודאה להשי"ת בהתלהבות, האם אתה חי באמת את עבודת החסידות? או שאתה חי את רגשי ליבך?

אני מכיר את סלונים מ'יסוד העבודה'. ספר זה הוא כולו בנוי באופן אותו תיארתי. בראש השנה הוא מבאר את הגישה האמתית לראש השנה, ובחג הפסח את האופן הנכון לחיות את חג הפסח, וכן בשבת קודש.

כמה עלינו להצטער שחיים בימינו חסידים שחושבים שניתן לחיות את החסידות בצורה החיצונית. ומרנא הבעש"ט הק' זועק ואומר, מתי יפוצו מעיינותי חוצה, ומתי ייתי מלכא משיחא?

וב"ה איכשר דרא, היום נתעוררו שוב רבים ושלמים ללמוד את אתורת החסידות בהעמקה. עיין ערך ארגון 'אש החסידות', ואת מערכת 'קול דודי' של חסידות תולדות אהרן, זאת בנוסף לאדמו"ר מסטוטשין, לביהמ"ד 'תורת חכם' ועוד שעושים זאת כבר שנים).

אחי היקר, הנה זה בא 'דרא דמלכא משיחא'. האם תישאר מאחור?
 

אברהם משה

משתמש ותיק
הרב @בת עין היקר,
אני רואה שלא הבנת את דבריי כל עיקר.
אבל ראשית כל תנוח דעתך, באופן אישי אני מכיר את כל המושגים שהזכרת, מחמת כמה טעמים.
ראשית כל סבי זצ"ל היה מקובל גדול (וגם דודי שהוא מפורסם מאוד בקבלה), שעסקתי עמו במושגים הנ"ל.
אבל לא זה הענין.
לא התכוונתי למיסטיקה, אלא לדמיון.
ההבדל בזה הוא דק, אבל הוא קיים.
ואבאר, ברור שיש בחסידות ענין מיסטי, זה לא פסול כל זמן שלא מעורב שם דמיון.
כל המושגים שהזכרת ובצורה שהזכרת (בשמות הקדושים שלהם) יש בזה חשש שמושך את האדם לדמיון.
לא בגלל שהמושגים הם דמיון, רק כשנותנים להם 'קודים' ושמות בומבסטיים, זה מסעיר את האדם סערה חיצונית.
(לשם דוגמא עולם 'א"ק', שהנועם אלימלך ריש דברים מבאר שזהו עולם 'כל ישראל'. מה נחמד יותר לקרוא לזה? ברור שאם תאמר 'א"ק' זה בומבסטי ומסעיר יותר. אבל המושג של כל ישראל שווה לכל נפש, וקרוב יותר אל השכל).
הגע בעצמך,
אתה בעצמך ביארת כאן את סוד 'עליית העולמות', אבל עירבת כאן - בשביל להסביר את המושג, את דברי האוה"ח הק' (עה"פ ויכולו השמים ע"ד נכספה וגם כלתה נפשי. וענין אבן שואבת).
כלומר, איני חולק על עיקר דבריך, רק על פרט אחד, בשביל לחיות את החסידות לא צריך להשתמש בקודים, כל המושגים שהזכרת מופשטים ומוסברים בספרי החסידות באופן פשוט יותר השווה לכל נפש,  
ובפרט בספה"ק נתיבות שלום.
ובזה אסביר לך גם כוונתי שאפשר להסתדר גם ללא ספרי חסידות,
כוונתי הייתה שכל חסידות יש לה ספרים משלה (חב"ד, ברסלב וכו' וגם סלונים...), בספרים אלו אתה יודע את כל משנת החסידות בלי לפזול החוצה ולהספיק לבלוע עוד ועוד ספרים של קדמוני החסידות.
והדגשתי, אין בכך בעיה למי שחפץ בכך, אולם לא זאת עיקר החסידות. אם יש לך רבי פעיל המוסר תורות, אם יש לך חבורה וכו' שהנך שןמע בתמידות ד"ח, די בכך.
וכי אני לא יודע מה סבורים בחצרות שנשתכחה תורה החסידות, ולאו דווקא סאטמער, אני יודע על אדמו"ר אחר שהעיד שהוא חייב את חייו לבעל הנתיבות שלום, ועם כל זה הוא חלק על חסידות סלונים באופן מבהיל, וטען שהכל שם דמיונות, כל ההודו והנשמת וכו'. עד שאמר לבחור אחד שרצה לעבור לסלונים, שיעבור למי שחפץ, חוץ משם. ואני מכיר את הסיפור מכלי ראשון.
לפיכך, גם מה שהבאת מהיסוה"ע לא שייך לעניינינו, כי על דרך הרוב הוא לא מזכיר את השמות והקודים, רק מסביר באופן השווה לכל נפש.
ואם כבר מדברים על ה'הודו', ומה שהבאת מהבעש"ט הק' זי"ע, אני מכיר את הדברים, ולא למדתי את הדברים פעם אחת או שתים.
ומה טוב שהבאת בסו"ד דוגמאות של סטוטשין וכו', בשביל לחדד את החילוק בינינו, שם זה אחד מהמקומות שבאמת עושים עסק נורא ואיום מכל הקודים וכו' (יש לי גיס שם), ועל זה בדיוק טענתי, לא זה עיקר החסידות, לא על זה נתנו את הדגש. דיברו על המושגים הנ"ל באופן הרבה יותר מופשט. ולכן לדבר חסידות בקודים הנ"ל יש לכך סכנה גדולה של קליפת נוגה.
לסיכום, טענתך שאני חי את החסידות בצורה חיצונית, היא טעות.
אולי לשיטתך זה חיצוניות שבפנימיות, ולא פנימיות שבפנימיות. אבל זה לא חיצוניות.
חיצוניות זה מלבושים וגינונים וכו', לעבוד את ה' (ע"פ דרך החסידות) בלי ידע בכל הקודים הנ"ל, זה פנימיות.
מה שאתה חפץ נקרא 'קבלה', רק אתה טוען שזה נצרך לעצם החסידות.
וזו טעות!
ולענין גופה של שבת, אתה טוען שמי שאינו יודע את הקודים הנ"ל הוא 'ביליגע השתפכות הנפש',
אבל אתה שהשכלת להבין את הקודים הנ"ל אתה 'מבין' ויודע מה זה שבת, ויודע לחוות אותה כראוי.
אז אני אגלה לך, שלא הבנת אפילו פיפס מגודלה של שבת, עם כל הנסתרות והקבלות.
(גם באשכול ההוא רימזת שאתה מבין דברים שרק מלאכים מבינים).
אולם אמליץ לך פעם נוספת להביט בספה"ק 'יושר דברי אמת' שהוא מסביר את כל החגים ומפשט את 'כל' הקודים הנ"ל לשפה המובנת לכל נפש.
ומה שכתבת: 'כאשר אינך מבין, אתה חי יותר את המעטפת החיצונית שלה, את ניגוניה וזמירותיה, אך חסר מאד חיבור אמיתי לקדושה גדולה זו'.
זו טענת שאומרים החסידים על הליטאים,
כעת אתה מחדש חידוש בתוך החסידות עצמה יש חסידים סוג א, ויש סוג ב.
הם מרגישים ויודעים, והללו יבשים וטפשים.
אז יש אין ספור סיפורים ואמרות על הנח"ר שהפשוטים עושים לה'. 
אי לכך,
הכותרת שנתת לאשכול 'חסידות או קליפת נוגה', טעונה עריכה.
מקווה שהובנתי כיאות.   
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
הרב @בת עין
אתה טוען שלא שייך 'לחיות את החסידות' אם לא 'לומדים את תורת החסידות בהעמקה'?
אבל מה נעשה, שהמציאות מוכיחה שיש כאלו שמעמיקים, ועדיין נשארים רק עם החיצוניות. ויש כאלו שלא מעמיקים, והם אדורך געוויקטע חסידישע אידן.
 

אברהם משה

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
אתה טוען שלא שייך 'לחיות את החסידות' אם לא 'לומדים את תורת החסידות בהעמקה'?
אבל מה נעשה, שהמציאות מוכיחה שיש כאלו שמעמיקים, ועדיין נשארים רק עם החיצוניות. ויש כאלו שלא מעמיקים, והם אדורך געוויקטע חסידישע אידן.
טוב היית עושה אם היית מקשר זאת בפירוש להרב @בת עין 
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
בת עין אמר:
כמה עלינו להצטער שחיים בימינו חסידים שחושבים שניתן לחיות את החסידות בצורה החיצונית.

תן את דעתך וצערך 'גם' על אנשים שמדלגים על שלבים מחויבים, ומעפילים, ושיחם ושיגם גבוה גבוה,
אך כל זה אינו נוגע ומשפיע עליהם בנפשם פנימה.
הם לא חיים פחות עם חיצוניות מאותם אנשים שאתה מצטער עליהם.
ויתכן שהדרך שלהם לנחות ולעלות על המסלול הנכון יותר קשה מהאנשים הפשוטים שעושים את הדרך בצעדים מדודים, ומקורקעים ובעיקר מודעים לעצמם.

העמקה שכלית היא לפעמים בריחה מחיבור פנימי, ועוד יש להאריך בזה.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
הרב @בת עין
אתה טוען שלא שייך 'לחיות את החסידות' אם לא 'לומדים את תורת החסידות בהעמקה'?
אבל מה נעשה, שהמציאות מוכיחה שיש כאלו שמעמיקים, ועדיין נשארים רק עם החיצוניות. ויש כאלו שלא מעמיקים, והם אדורך געוויקטע חסידישע אידן.
זה סוג של דיון חדש לדעתי. 
רבינו בת עין מתאונן על העוסקים במידות והתפעלות שטחיים וברי חלוף. 
וכבודו מתאונן על העוסקים בהשכלה ואינם באים לידי עבודה (שאצלם יש אחד מהשלושה לדעתי - א. לא לומדים נכון ולא מתבוננים נכון. ב. לא רוצים להתעורר לעבודה שבלב. ג. טמטום המוח והלב מכל מיני מאכלים מפוקפקים, ניגונים מפוקפקים, עבירות, עיתונים וכד').

שניכם צודקים, כמובן. 
(אבל לגבי מה שכבודו טוען שיש חסידים אמיתיים בלי חסידות, על זה כתב הרב בת עין את שכתב, ואני מסכים לדעתו) 
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
(אבל לגבי מה שכבודו טוען שיש חסידים אמיתיים בלי חסידות, על זה כתב הרב בת עין את שכתב, ואני מסכים לדעתו) 

וזה כבר עוד דיון, מהו חסידות אמיתית, שלפי זה נגדיר מיהו חסיד אמיתי. וגם הפוך.
 

מחכים

משתמש ותיק
בת עין אמר:
היות שהאשכול על י"ט כסלו ננעל, ואני הבטחתי תגובה על דבריו של @אברהם משה, ואני משער שלא בגלל נושא זה הוא ננעל אלא מסיבות אחרות, לכן אגיב כאן.
הרב @בת עין מדבריך ניכר שהמושגים האלו ממש מעיפים אותך ממש למעלה.
זה טוב,
רק יש מקום לבדוק את ענין 'קליפת נוגה' בכל זה.
כן,
גם אנוכי בצעירותי התלהבתי למשמע מושגים חדשים אלו.
בהמשך החיים זה נרגע...
לא לחינם אמרו לא מעט צדיקים לא לעסוק בענייני קבלה (שגם המושגים הבסיסיים הנ"ל כלולים תחת זה) לפני בן ארבעים לבינה.
לא אמרתי שאין צורך לידע אותם,
רק אמרתי שלא זה בסיס החסידות.
במקומות רבים וטובים (כפי שציינתי למעלה) לא עשו עסק ורעש מהמושגים המצלצלים הנ"ל, כפי שמעלתו מוביל.
וכן,
הם מצליחים לעבוד את ה' באהבה ויראה בראש השנה - בלי לדעת את סוד הנסירה והדורמיטא
הם זוכים לאור החנוכה - בלי לדעת למה נה"י זה אמונה השייך כ"כ לחנוכה.
הם זוכים לאור הנשמה בשבת - גם בלי לדעת מה זה עליית העולמות.
וכו' וכו'.

ר' @אברהם משה, כשאני קורא את דבריך אני מתחיל לחשוב שמא בכל זאת צדק רבי יואל'יש מסאטמאר כאשר אמר ש'נשתכחה דרך הבעש"ט'...

היתכן לכתוב משפט כמו המשפט הבא -
ואגב,
אם יש לך רבי פעיל, חבורה פעילה וכדו',
אתה יכול להיות חסיד אמיתי גם בלי ללמוד בכל הספרים החסידיים כלל(?!).
זה לא אחד מעשרת הדברות של החסידות(?!).

האומנם עדי כדי כך החסידויות של היום חיים בחיצוניות, רואים בהווי חסידי תוסס את כל החסידות?

ולא שאני מזלזל בהווי החסידי, לא בהתקשרות לרבי, ולא באהבת חברים אמיתית שהיא באמת יסוד גדול בחסידות.
וודאי שאיני מזלזל בתפילה הסלונימאית הלוהטת, וכל הדומה לה.

אך היתכן לדחות מפניהם את אחד הדברים המרכזיים ביותר בחסידות?

אתה חי לך בחסידות חשובה ומוצא בה טעם הרבה. אך האם אני נצרך להזכיר לך את המושג הסלונימאי שיש לפעמים 'ביליגע השתפכות הנפש' [-השתפכות הנפש 'זולה']?

חשוב לדעת, שדבר שאתה מבין אותו אתה מתחבר אליו. דבר שאינך מבין אותו אתה לא מתחבר אליו.
כאשר אתה מבין מהי שבת קודש, אתה יודע לחוות אותה בצורה הנכונה. כאשר אינך מבין, אתה חי יותר את המעטפת החיצונית שלה, את ניגוניה וזמירותיה, אך חסר מאד חיבור אמיתי לקדושה גדולה זו.

כמה שיש לך התעוררות משבת בסלונים, היתה לך התעוררות כפול שמונה, אמיתית יותר, כאשר היית מבין באמת מה קורה איתנו בשבת קודש.

אתה חושב שמושג של 'עליית העולמות' זהו מושג מיסטי. היתכן שאני שומע זאת ממי שמגדיר עצמו כחסיד?

ההסבר של עליית העולמות כפי המופיע ב'קדושת לוי' הוא, כי העולמות נשתלשלו זה מזה אחר צמצומים רבים, ונתרחקו כולם מאורו יתברך.

וידוע, שכשאר אדם אינו נמצא במקומו אין לו מנוחה. כמו שאמר הכתוב 'יתן ה' לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה', כי מקומה של האשה היא בית אישה ושם היא מוצאת מנוחה.

ונשמותינו חצובות מן השכינה היא כנסת ישראל, שנתרחקה ממקומה וירדה לחיות את העולמות התחתונים. אך היא שואפת תמיד לחזור למקומה, כמה דאת אמר 'אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה'.

ועמה משתוקקות נשמותינו לחזור אל מקום מנוחתם.

ובשבת קודש מתבטלים כל הצמצומים, וכל העולמות כוספים ומשתוקקים לחזור לשרשם, כברזל אחר אבן השואבת, וזהו כל סוד 'עליית העולמות' שבכתבי האר"י.

ועל דבר זה תיקן מרנא הבעש"ט הק' את תפילת 'הודו' בערב שבת, על הנשמות שאינן מוצאות מנוחה בעולם הזה, רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, ויצעקו אל ה' בצר להם, והוא מוליכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב, אל מחוז חפצם ושרשם.

עיין מעט בפירושו הנורא של הבעש"ט על פרק 'הודו' (נדפס בספר בעל שם טוב על התורה פרשת יתרו), שם הוא מבאר באריכות את הניצוצות הקדושים והנשמות הנמצאים בעמקי הקליפות כל השבוע, ומבקשים לחזור ולהתעלות לשרשם בשבת קודש.
(לפני שנים התפללתי בסלונים בליל שבת קודש, וראיתי את העבודה הגדולה ב'הודו', וכפי ששמעתי מקורה בגדולי חסידי סלונים בטבריה. וכי מה אתה חושב עבר במוחם באותה שעה, אם לא מושג 'מיסטי' ונורא זה?)

כל ענייני 'עליית העולמות' שבכתבי האר"י, שאם נלמדם רק במקורם יתכן שייתפסו כמושג 'מיסטי' גרידא', מקבלים בתורת החסידות ביאור עמוק הנוגע להשתוקקות הנשמות לבוראם.

האם כאשר אתה עומד ואומר 'הודו' בערב שבת, ואתה מכוון סתם עניין הודאה להשי"ת בהתלהבות, האם אתה חי באמת את עבודת החסידות? או שאתה חי את רגשי ליבך?

אני מכיר את סלונים מ'יסוד העבודה'. ספר זה הוא כולו בנוי באופן אותו תיארתי. בראש השנה הוא מבאר את הגישה האמתית לראש השנה, ובחג הפסח את האופן הנכון לחיות את חג הפסח, וכן בשבת קודש.

כמה עלינו להצטער שחיים בימינו חסידים שחושבים שניתן לחיות את החסידות בצורה החיצונית. ומרנא הבעש"ט הק' זועק ואומר, מתי יפוצו מעיינותי חוצה, ומתי ייתי מלכא משיחא?

וב"ה איכשר דרא, היום נתעוררו שוב רבים ושלמים ללמוד את אתורת החסידות בהעמקה. עיין ערך ארגון 'אש החסידות', ואת מערכת 'קול דודי' של חסידות תולדות אהרן, זאת בנוסף לאדמו"ר מסטוטשין, לביהמ"ד 'תורת חכם' ועוד שעושים זאת כבר שנים).

אחי היקר, הנה זה בא 'דרא דמלכא משיחא'. האם תישאר מאחור?



ייש"כ על הדברים
ואני רוצה להוסיף שעכ"פ בדורינו דור יתום וחושך כפול ומכופל בוודאי  נכונים הדברים עד מאד.
ואם בדורות עברו יתכן שחסידים הראשונים בתמותם וזכותום האירו אצלם אמיתת העניינים באופן של אור מקיף, אך בדורינו עם כל הידע העצום של לעו"ז שרח"ל מכבה כל זיק של תמימות וזכות, ואין דרך אחרת אלא להאיר את נשמותינו באור פנימיות תורתינו הק' וכולי האי ואולי נצליח לעורר בליבינו רגשי אמת מעין דמעין מהתמימות של חסידי אמת מדורות קודמים.
וכ"ז בלי לשכוח ח"ו את עיקר הנקודה שלא המדרש עיקר אלא המעשה וכמ"ש בקונטרס ע"ח לכ"ק אדמו"ר הרש"ב זי"ע, שבלימוד פניניות התורה הרי שללמוד ע"מ לעשות היינו עבודת התפילה.

ובקשר לעליית העולמות בשבת, הלא זהו עיקר יסוד מעלתה הנשגבה של אור השב"ק, איך ש"ויכל אלוקים" וההעלם והצמצום מסתלקים וכל דינין מתעברין מינה וניתנה היכולת (ע"י הכנה ועבודה) לכל יהודי להרגיש קצת אמיתות אור ה' בעולמינו, מה שבימות החול לא נוכל לה כי המלכות מתלבשת בלבושי נוגה כידוע, משא"כ בשבת מתפשטת מלבושי נוגה ונכללת בשרשה ומקורה ומקבלים כלהעולמת חיות מהמלכות כמו שהיא בשרשה וטהרתה.
 

מחכים

משתמש ותיק
אברהם משה אמר:
אז יש אין ספור סיפורים ואמרות על הנח"ר שהפשוטים עושים לה'.
מענה הצ"צ לחסיד בקי בש"ס כו' ומשכיל גדול בחסידות: קבלת עול איז משנה דעם מהות. דורך קבלת עול פון א עבד פשוט, וואס בשעת ער שלאפט איז אויך ניכר דער עול העבדות זיינער, קען אפילו א למדן און א גאון אויך קומען צו דער מעלה און חשיבות פון א פראסט-תמימות'דיקער מסירת-נפש איד.
ולכשתידוק, הרי זהו בדיוק נקודת הדברים, בדורינו אנו, דור הידע והציניות, כמעט דשלא נוכל לבוא למעלת האיש פשוט בתמימותו הזכה שבקע רקיעים כידוע כל סיפורי הקודש.
הרי לא יתכן להיות משכיל ובקי ומתוחכם בכל הוויות העולם והקליפות, ולהישאר בתמימות רק בנוגע לקדושה, זה בלתי שייך וידיע כל איניש בנפשי', (ובפרט הדברים אמורים באלו המשוטטים בפורום דידן וד"ל)
וממילא אנו זקוקים להתחכם גם מצד הקדושה וכולי האי ואולי 
 

אדיר במרום

משתמש ותיק
באשכול הקודם קראתי את דברי בת עין על העבודה בחנוכה ע"פ הקבלה.
גם עכשיו האריך לבאר בטוב טעם העבודה בשבת קודש של עלית העולמות.
חשבתי קצת כל טוב ויפה אבל מה למעשה?
מי שיודע את כל זה וצועק בהודו יותר אז זה יותר "עבודה"?
מי שיודע את כל הסודות בחנוכה ההדלקה שלו אחרת?
אני מתכוין שהמושגים האלו הם נטו תורה אבל לא שייך באמת שאנחנו נתקן משהו או נעשה משהו אלא רק נחווה את הדברים אחרת.
(ואם כוונת הרבנים היא רק לרגשות כאלה ואחרים לאור מה שקורה בעולמות העליונים וזה המטרה הרי הערתי מסתלקת)
 
כבוד @בת עין שליט"א,

(מסתמא תאמר שאף אני מתעבר על ריב לא לי, אף שכשלעצמי לא ממש הבנתי מדוע לדעתך "איש ווילנא" אינו חסיד ו"יהודה יעקבזון" אינו מתעבר על ריב לא לו, אבל נניח לזה כרגע. בכל אופן, תורה היא וללמוד אני צריך).

מאוד שמחתי בדברים שכתבת אתמול בענין חנוכה
אבאר את דברי המגיד על כך ש'נה"י' הוא אמונה, ששייך לעניין חנוכה.

ידוע שבאופן כללי מתחלקים הספירות לחב"ד חג"ת נה"י.

וההסבר הוא כי חב"ד הם המוחין, כלומר אור המאיר בכלי השכל, והשגתו היא בדומה להשגה השכלית,
וחג"ת הם המידות, כלומר האור לאחר שהאיר בכלי השכל יורד ומתפשט ומאיר במידות, ומעורר את האהבה והיראה, ואת שאר המידות הנגזרות מאהבה ויראה. כאן האור מאיר בכלי הלב. וזו דרגה נמוכה יותר מאור המאיר בכלי השכל, אך מאידך יש בכך מעלה גדולה שהאור 'נקלט' מאד באדם, בשונה מהשגה שכלית שהוא נוגע ואינו נוגע.

לאחר מכן יורד האור יותר ומתפשט ב'נה"י'. לאחר שהאדם השיג בשכלו, וכתוצאה מכך נתעורר בלבבו, עתה נמשך האור ומאיר במקומות הנמוכים שבו, וכלי המעשה גומרים, כאשר הוא מקיים את המצוות המעשיות בהתעוררות השלמה. וזו מעלת הנה"י, שהאור 'נקלט' כל כך בנפשו של האדם, עד שהוא בבחינת 'כל עצמותי תאמרנה'. מה שאין כן בעליונות ממנה.

והנה ידוע שהנה"י הם הרגלים והירכין, והרגלים עליהן עומד כל הקומה. והרי שכל עמידת החב"ד והחג"ת הוא רק על ידי הנה"י. והדבר אינו מובן, איך יתכן לומר שכל האורות העליונים עומדים רק על הקטנים מהם?

ומבאר המגיד, שאכן בפעם הראשונה שבא האור לאדם הוא עובר דרך המוחין והמידות עד שמגיע למעשים שהם הנה"י. לא יתכן להתחיל בעבודת ה' לפני שהאור מאיר לאדם פעם אחת בכל תקפו, בבחינת 'טעמו וראו כי טוב הוי"ה',

אך לאחר שהאור האיר במוחין ובמידות, והאדם התרגל לעבודת ה' בגדלות המוחין, עד כדי כך שברוב התעוררותו היה בבחינת 'כל עצמותי תאמרנה' וגופו כאילו מאליו עשה את מעשה המצוה, לאחר מכן מסתלקים המוחין ממנו, ושוב אין הדבר מאיר אצלו כבתחילה, והאדם חושב שנדחה מעבודת בוראו.

כאשר שוב אינו מוצא טעם במעשיו, הרי הוא בא להתעצל גם בדברים הפשוטים, שהרי התרגל שכל הפעולות המעשיות נעשות מתוך התעוררות רבה, וכאשר אין ההתעוררות אין כלום.

כאן נכנס עניין האמונה. האמונה היא כמובן במקום של חושך והסתרה. 'להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות'.

כאשר האדם מאמין בבורא בכל מצב, הוא יודע שבתוך החושך והסתר 'מרחוק הוי"ה נראה לי', וגם כשהוא אינו מבין כלום הכל מאת הבורא, והוא ממשיך בעבודתו בלי שום טעם, רק ממצוות בוראו.

הכח הזה של יהודי שגם כאשר אינו מבין כלום ואינו משיג כלום הוא מסוגל לעבוד את בוראו, ואינו זז מכך במלא הנימא, ומכך התגברו יהודים בכל הדורות למסירות נפש, כאשר החושך יכסה ארץ ודרך רשעים צלחה, ובגודל ההסתר מסרו נפשם על קדושת השם, זה הוא הנה"י שעליהם עומדת כל הקומה.

אדם זה אין לו מוחין וגם לא מידות, אך האור שהאיר בו פעם אחת דרך המוחין והמידות, נשאר לעולם בתוך הנה"י שלו, ומכח אותו רשימו של אור הוא יכול לעבוד את בוראו במצבים הקשים ביותר.

ובלא כח הנה"י לא היה לו קיום, והיתה כל הקומה נשברת ונופלת, וכאשר שוב היה מגיע זמן של הארת פנים, כבר לא היה אל מי לדבר...

בכח הנה"י מחזיק היהודי את עצמו בזמנים של הסתר פנים, וכך נשמרת הקומה השלמה, עד לזמן שתבוא אליו שוב הארת הפנים, ואז שוב תאיר כל הקומה.

הרי שהכל עומד על הרגלים.

וזהו 'בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה'. 'העמידן' דייקא, על הרגלים.

ויותר ממה ששמחתי בדברים הנאים והחשובים מצד עצמם, שמחתי גם להווכח פעם היאך מעכ"ת מפשט לעצמו מושגים גבוהים ורמים <דבר שלצערי לא כ"כ מרבה לעשותו במסגרת זו, וההרחבה בהם בשפה שוה לכל נפש כלולה אף היא בהפצרה שהפצרתי בו בעבר>.

כאן יש לי המקום לתמוה בכ"ז. הדברים מצד עצמם - וכי לא ניתנו להאמר אפילו בלי להכיר בכלל את מושגי היסוד של הספירות והעולמות וסדר המועדות ע"פ ספירות וכו'? וכי רעיון שכזה לא יכול להשמע גם מפי משגיח בישיבה או הרב נויגרשל וכיו"ב? ונכון - בודאי שהידע הזה מאמת את הדברים ומאשר שאכן חנוכה הוא 'הוד' ושייך לרגלים וכן הלאה, אבל בשורה התחתונה - מה הוא תרם לדרוש מלבד האישור שהדרוש הפשטני הזה אכן נכון?

אינני יודע מה דרכך ורגילותך בלימוד התורה, מה שאני בכל אופן יודע, ויכול לתת לך אין ספור דוגמאות על כך בתורת הנגלה, שה'מושגים' של חז"ל בוראים מערכת שלמה של הבנה משל עצמם, ולא חלילה 'מאשרים' לך ומוכיחים לך דבר שכעקרון יכלת לדעת אותו ולהמציא אותו מעצמך ורק שלא היה לך ראיה על אמיתתו, ובעניי אני ממש לא רואה את זה כאן.
אשמח בהרחבתך.
 

שמואל092

משתמש רגיל
יושב בשבת תחכמוני אמר:
כבוד @בת עין שליט"א,
 
אבאר את דברי המגיד על אמונה, ששייך לעניין חנוכה.

וההסבר הוא כי  לאחר שהאדם השיג בשכלו, וכתוצאה מכך נתעורר בלבבו, עתה נמשך האור ומאיר במקומות הנמוכים שבו, וכלי המעשה גומרים, כאשר הוא מקיים את המצוות המעשיות בהתעוררות השלמה., שהאור 'נקלט' כל כך בנפשו של האדם, עד שהוא בבחינת 'כל עצמותי תאמרנה'. מה שאין כן בעליונות ממנה.

 והדבר אינו מובן, איך יתכן לומר שכל האורות העליונים עומדים רק על הקטנים מהם?


כאשר שוב אינו מוצא טעם במעשיו, הרי הוא בא להתעצל גם בדברים הפשוטים, שהרי התרגל שכל הפעולות המעשיות נעשות מתוך התעוררות רבה, וכאשר אין ההתעוררות אין כלום.

כאן נכנס עניין האמונה. האמונה היא כמובן במקום של חושך והסתרה. 'להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות'.

כאשר האדם מאמין בבורא בכל מצב, הוא יודע שבתוך החושך והסתר 'מרחוק הוי"ה נראה לי', וגם כשהוא אינו מבין כלום הכל מאת הבורא, והוא ממשיך בעבודתו בלי שום טעם, רק ממצוות בוראו.

הכח הזה של יהודי שגם כאשר אינו מבין כלום ואינו משיג כלום הוא מסוגל לעבוד את בוראו, ואינו זז מכך במלא הנימא, ומכך התגברו יהודים בכל הדורות למסירות נפש, כאשר החושך יכסה ארץ ודרך רשעים צלחה, ובגודל ההסתר מסרו נפשם על קדושת השם, זה הוא 

אדם זה  ומכח אותו רשימו של אור הוא יכול לעבוד את בוראו במצבים הקשים ביותר.

ובלא כח זה לא היה לו קיום, והיתה כל הקומה נשברת ונופלת, וכאשר שוב היה מגיע זמן של הארת פנים, כבר לא היה אל מי לדבר...

בכח זה מחזיק היהודי את עצמו בזמנים של הסתר פנים, וכך נשמרת הקומה השלמה, עד לזמן שתבוא אליו שוב הארת הפנים, ואז שוב תאיר כל הקומה.

הרי שהכל עומד על הרגלים.

וזהו 'בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה'. 'העמידן' דייקא, על הרגלים.
מה חסר כאן?
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ר' '@אברהם משה', לפענ"ד - רב המשותף על המפריד בדעות המתדיינים כאן.
כו"ע מסכימים כי נדרש ונצרך להכיר את המושגים הבסיסיים (באופן כזה או אחר. נראה שעל כך ניטשת המחלוקת העיקרית), ושהלימוד הסדיר בעניני קבלה שייך ליחידי סגולה בלבד.

לכשתמצי, גם בחב"ד גופא נמצאו שתי שיטות אלו: קודם ייסוד 'תומכי־תמימים' (ועדיין יש הנוהגים כך אף בימינו, אף שנתמעטו) נהוג הי' לעיין בכל הספרים הקודמים לכתבי רבוה"ק כדי לעמוד על אמיתיות כוונת־קדשם, ולאחרי' - אז נטען כי די בהכרת ספרות חב"ד עצמה (שגם התפתחה מאד לעומק ולרוחב בנתים), ובה ניתן למצוא ביאור מספק על כל הדרוש [מפי השמועה, תחת אחד השיחים ציין פעם כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש עצמו את החילוק הנזכר].

אך לעיקר הנושא - דבר אחד פשוט וברור הוא: ב'שפתים דולקות' לא סגי! דרושה יגיעת המוח והתעוררות הלב, עבודה מעמיקה עם נפשו ובתוכה.
 

נשמתי

משתמש רגיל
יהודה יעקבזון אמר:
הרב @בת עין
אתה טוען שלא שייך 'לחיות את החסידות' אם לא 'לומדים את תורת החסידות בהעמקה'?

אבל מה נעשה, שהמציאות מוכיחה שיש כאלו שמעמיקים, ועדיין נשארים רק עם החיצוניות. ויש כאלו שלא מעמיקים, והם אדורך געוויקטע חסידישע אידן.

טענתך היא לא נכונה מכל וכל.

אולי תאמר לי - היוכל להיות דבר כזה להיקרא למדן מבלי להתעמק בלימוד? להיקרא מדען מבלי להתעמק במדע? להיקרא חשבן מבלי להתעמק בחשבון? להיקרא מחנך מבלי להתעמק בעניני חינוכיים? להיקרא רופא מבלי להתעמק ברפואה?

זה דברים פשוטים. אם אדם רוצה לחיות איזשהו דבר ולהצליח בהן - לא משנה באיזה תחום, הוא צריך להתעמק וללמוד הדבר היטב. ומבלי זה הוא נשאר מבחוץ. זה ברור. וענין החסידות לא שונה. להיקרא חסיד אתה צריך מקודם להבין מה זאת אומרת.

אלא, שונה החסידות משאר החכמות והענינים, שהחסידות הוא ענין בפנימיות הלב. היינו, לאחר שאדם התעמק והתבונן בענינים החסידיים והוא כבר מבין הענין, אזי הוא צריך להפנות כל ענין החסידות אל הלב שלו, להידבק אל השם מתוך הרגשת הלב ע"י נקודת החסידות.

וזהו מה שחסר באלו האנשים שאתה מכירן שהן יודעין בחסידות אבל הם חיצוניים. זהו מכיון שהם נשארים תקועים בכל החכמות וההבנות והתורות והדרכים בחסידות, והם לא באמת רוצים לחיות בנקודה הפנימית שהחסידות נותן לאדם, אלא הם רוצים באיזשהו התחכמות כזה, אתה מבין?

זה לא שונה מעצם יהדות, שיכול להיות אדם שעושה הכל בשלימות, אבל הוא חיצוני, לא נפל מעולם במחשבתו שצריכין להתבונן באיזשהו התבוננות, שצריכין לידיע ולהאמין בענינים אלוקיים, ושזה חיוב מדאורייתא, ושזה היסוד היסודות שעליה נבנית הכל.

בחסידות זה עוד יותר מוכרח, מכיון שכל החסידות - תכליתו הוא הנקודה הפנימית בלב של היהודי, ההרגשת הנפש הבהמי לעוררו ולהדביקו במציאות הבורא בכל המציאות.

אך זה אמת, שלא כולם צריכין לעיין ולהתעמק "בכל" ספרי החסידות ולידע "כל" התורות והמהלכים בחסידות. יכולין להשיג ולהבין ענין החסידות אפי' מספר אחד [אם משמים מנהיגים אותו ליקח הספר הנכון - או אם יש לו הרבי הנכון]. אבל מה נעשה שלא כולם יודעים איזה ספר ליקח שזה יתן לו כלל ההבנה בענין, ואם כן האדם צריך לחפש ולחפש ולעיין בזה פה ושם, וכולי האי ואולי יעזור אותו הבורא ית' להאיר את עיניו וליבו להבין ולהשיג האמת הנכונה!

זה הכלל: וידעת היום והשבות אל לבבך. מבלי 'וידעת היום' ליכא 'והשבות אל לבבך'. אם האדם אינו יודע אזי אין לו מה להשיב ללבבו.. אלא שצריכין להיזהר מבלי להישאר תקוע בה'וידעת היום', כי התכלית הוא 'והשבות אל לבבך'.


ומה שאתה אומר שאתה מכיר אנשים שאינם מתעמקים בחסידות ועכ"ז הם 'געווייקטע חסידים' - כלשונך. או נאמר שהם בכלל האנשים שהשי"ת נתן להם המתנה שהם אינן צריכין להתעמק ולחפש הרבה בכדי להשיג הדבר - ואשרי להם! או נאמר שהם לא חסידים בכלל.. אולי הם 'געווייקטע אידן'. כי לחסידות אינן צריכין להיות "געווייקט". אם אדם הולך בקומה כפופה ואינו הולך לקילוח רק פעם אחת בשנה והולך לפחות ה' פעמים ביום למקוה והוא מתפלל בקול רעש ובמצח טרוחה ואינו פושט את הכובע שלו כל היום - כל זה לא אומר שהוא 'געווייקטע חסיד', אולי הוא 'געווייקט' אבל לא 'חסיד'. אתה מבין חביבי?!

-------------

ובענין ה'חסידות וקבלה' אומר, שזה לאו דווקא מקושרים הדדי, אבל עכ"ז זה יכול לעזור לכמה אנשים לחיות את הדבר. וזהו בעצם מה שעשה הרבי הזקן מליבאוויטש ז"ל - לקשר נקודת החסידות עם תורת הקבלה. ויש בזה עינינים עמוקים, ואולי אאריך בזה בהזדמנות.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
כאן יש לי המקום לתמוה בכ"ז. הדברים מצד עצמם - וכי לא ניתנו להאמר אפילו בלי להכיר בכלל את מושגי היסוד של הספירות והעולמות וסדר המועדות ע"פ ספירות וכו'? וכי רעיון שכזה לא יכול להשמע גם מפי משגיח בישיבה או הרב נויגרשל וכיו"ב? ונכון - בודאי שהידע הזה מאמת את הדברים ומאשר שאכן חנוכה הוא 'הוד' ושייך לרגלים וכן הלאה, אבל בשורה התחתונה - מה הוא תרם לדרוש מלבד האישור שהדרוש הפשטני הזה אכן נכון?
אינני יודע מה דרכך ורגילותך בלימוד התורה, מה שאני בכל אופן יודע, ויכול לתת לך אין ספור דוגמאות על כך בתורת הנגלה, שה'מושגים' של חז"ל בוראים מערכת שלמה של הבנה משל עצמם, ולא חלילה 'מאשרים' לך ומוכיחים לך דבר שכעקרון יכלת לדעת אותו ולהמציא אותו מעצמך ורק שלא היה לך ראיה על אמיתתו, ובעניי אני ממש לא רואה את זה כאן.
אשמח בהרחבתך.
לפענ"ד, עיקר טעם ה'פשיטות' הנראית בעינינו לכאורה בביאורים כעין הנ"ל - הוא מחמת רוב הרגילות בזה, ואילו אמרום ליהודי שחי כארבע־מאות שנה מלפנינו - הי' מתפעל ומשתומם...
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אדיר במרום אמר:
אני מתכוין שהמושגים האלו הם נטו תורה אבל לא שייך באמת שאנחנו נתקן משהו או נעשה משהו אלא רק נחווה את הדברים אחרת.
(ואם כוונת הרבנים היא רק לרגשות כאלה ואחרים לאור מה שקורה בעולמות העליונים וזה המטרה הרי הערתי מסתלקת)
אכן, נראה שאין הכוונה באמור לעיל לטפס ביחודים עליונים וכו', אלא פשוט לחוש ולהרגיש את מצוות השי"ת ותורתו הקדושה.
 

אברהם משה

משתמש ותיק
מחכים אמר:
אברהם משה אמר:
אז יש אין ספור סיפורים ואמרות על הנח"ר שהפשוטים עושים לה'.
מענה הצ"צ לחסיד בקי בש"ס כו' ומשכיל גדול בחסידות: קבלת עול איז משנה דעם מהות. דורך קבלת עול פון א עבד פשוט, וואס בשעת ער שלאפט איז אויך ניכר דער עול העבדות זיינער, קען אפילו א למדן און א גאון אויך קומען צו דער מעלה און חשיבות פון א פראסט-תמימות'דיקער מסירת-נפש איד.
ולכשתידוק, הרי זהו בדיוק נקודת הדברים, בדורינו אנו, דור הידע והציניות, כמעט דשלא נוכל לבוא למעלת האיש פשוט בתמימותו הזכה שבקע רקיעים כידוע כל סיפורי הקודש.
הרי לא יתכן להיות משכיל ובקי ומתוחכם בכל הוויות העולם והקליפות, ולהישאר בתמימות רק בנוגע לקדושה, זה בלתי שייך וידיע כל איניש בנפשי', (ובפרט הדברים אמורים באלו המשוטטים בפורום דידן וד"ל)
וממילא אנו זקוקים להתחכם גם מצד הקדושה וכולי האי ואולי 
דבריך צודקים.
אך השאלה כיצד להתחכם מצד הקדושה, זה ניתן לדיון.
אתם סבורים שאם נלך בדרך המושגים הגבוהים כמו שעושים בכמה מקומות (חכמה, השכלה), זה נקרא התחכמות, אולם יש הרבה מקומות שסוברים אחרת.
יש דרך המבוארת ב'פרי הארץ' כמה פעמים, והיא שהאדם מתרומם גבוה כ"כ, שהוא והתאוות נמצאים בשני מקומות, וע"ז מאה"כ ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו.
'להתרומם' אין הכוונה דווקא להחכים, אלא להאיר את הנשמה (בדברים המסוגלים ביותר להאירה) באופן כזה שהיא מרוממת את כל האדם (נשמתו וגופו) למעלה.
דווקא אם האדם משכיל בענייני העולם והקליפות, וכנגד בצד הקדושה הוא הולך לא עם השכל אלא עם הארת הנשמה (בשביל הרב @בת עין 'דעת'...), כלומר מיזוג של מוח ולב, הוא יכול להתחכם מצד הקדושה.   
 
 

אברהם משה

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
ר' '@אברהם משה', לפענ"ד - רב המשותף על המפריד בדעות המתדיינים כאן.
כו"ע מסכימים כי נדרש ונצרך להכיר את המושגים הבסיסיים (באופן כזה או אחר. נראה שעל כך ניטשת המחלוקת העיקרית), ושהלימוד הסדיר בעניני קבלה שייך ליחידי סגולה בלבד.

לכשתמצי, גם בחב"ד גופא נמצאו שתי שיטות אלו: קודם ייסוד 'תומכי־תמימים' (ועדיין יש הנוהגים כך אף בימינו, אף שנתמעטו) נהוג הי' לעיין בכל הספרים הקודמים לכתבי רבוה"ק כדי לעמוד על אמיתיות כוונת־קדשם, ולאחרי' - אז נטען כי די בהכרת ספרות חב"ד עצמה (שגם התפתחה מאד לעומק ולרוחב בנתים), ובה ניתן למצוא ביאור מספק על כל הדרוש [מפי השמועה, תחת אחד השיחים ציין פעם כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש עצמו את החילוק הנזכר].

אך לעיקר הנושא - דבר אחד פשוט וברור הוא: ב'שפתים דולקות' לא סגי! דרושה יגיעת המוח והתעוררות הלב, עבודה מעמיקה עם נפשו ובתוכה.
ברור שרב המשותף, וכפי שציינתי במענה להרב @בת עין.
אולם מהלכו וסיגו דומה יותר למהלך של חב"ד (כפי שציין את סטוצשין), ומקומות אחרים נהגו באופנים אחרים.
מעריך את כולם, באמת (גם סבי חסיד חב"ד, ויש לי היכרות עמוקה שם).
אולם מכאן ועד לטעון על אלו שלא עוסקים בסגנון כזה, שנעקר מהם דרך החסידות, זה כבר מוגזם.
החילוק שכתבתם, נמצא גם בחסידותי.
'שפתים דולקות', אם הבנתי נכון, כוונך לרגש (לב) בלבד, ואתה דורש יגיעת המוח (חכמה) והתעוררות הלב (בינה), כלומר מה שנקרא דעת (חב"ד).
 
 

אדיר במרום

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
אדיר במרום אמר:
אני מתכוין שהמושגים האלו הם נטו תורה אבל לא שייך באמת שאנחנו נתקן משהו או נעשה משהו אלא רק נחווה את הדברים אחרת.
(ואם כוונת הרבנים היא רק לרגשות כאלה ואחרים לאור מה שקורה בעולמות העליונים וזה המטרה הרי הערתי מסתלקת)
אכן, נראה שאין הכוונה באמור לעיל לטפס ביחודים עליונים וכו', אלא פשוט לחוש ולהרגיש את מצוות השי"ת ותורתו הקדושה.
אבל אם כן זה לא עבודה אלא עוד פירוש והרגש יפה..
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
אדיר במרום אמר:
אני מתכוין שהמושגים האלו הם נטו תורה אבל לא שייך באמת שאנחנו נתקן משהו או נעשה משהו אלא רק נחווה את הדברים אחרת.
(ואם כוונת הרבנים היא רק לרגשות כאלה ואחרים לאור מה שקורה בעולמות העליונים וזה המטרה הרי הערתי מסתלקת)
אכן, נראה שאין הכוונה באמור לעיל לטפס ביחודים עליונים וכו', אלא פשוט לחוש ולהרגיש את מצוות השי"ת ותורתו הקדושה.
לי נראה שהמטרה היא לאו דוקא לחוש ולהרגיש, כי עד כמה שזכור אין עניין ביהדות בלחוש ולהרגיש רגשות מסוימים.
להבנתי התכלית היא להביא את האדם להכרה עמוקה יותר של מציאות עבודת ה'.

כמו שפסיכולוג מאבחן אנשים גם בשיחה סתמית, כיוון שהראש שלו כל הזמן נמצא שם וזה גורם לו לראות את המציאות באופן אוטומטית.
או כמו אדם שמיום שהתחיל לחפש קונה לרכבו, פתאום רואה שיש סביבו כ"כ הרבה אנשים שבדיוק מוכרים רכב. בעקבות שהראש שלו מונח בנושא זה מביא אותו לראות דבר שקודם גם היה, אבל הוא לא שם לב אליו.

כך גם כשאדם לומד ע"פ פנימיות התורה את התהליכים שמתרחשים בעולמות עליוניים, הוא לאט לאט חווה מציאות פנימית יותר ועמוקה יותר שקודם לא ראה כלל.
כשזאת המציאות שהוא חווה, ממילא יתכן שיחוש וירגיש רגשות מסוימים, אבל הם מגיעים ממילא והם לא המטרה והתכלית.
 

שמואל092

משתמש רגיל
נקל מאד להגדיר כל מי שלא יודע מושגים קבליים כ"ביליגע השתפכות הנפש"
וכל "דוכגיוויגטער" חסיד זה מסתכם בטבילות ולא להתקלח
וכל אלו מתרגשים רק מהזמירות של שבת
יהי לך אשר לך
אבל כל מי שמסתובב סביב ה"חסידישע יידן" האמיתיים
ורואה בני עליה שעובדים את השי"ת באהבה ויראה ודבקות
וכל זה בלי שעסקו כלל בפנימיות התורה
וכאלו נמצאו למאות ואלפים
ממילא אין לו כלל צד של ספק בענין זה
וחבל מאד על כך שלהצדיק שיטה אחת (שיסודתה בהררי קודש)
צריך לבטל ולזלזל באחרים
 

בת עין

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברהם משה אמר:
הרב @בת עין היקר...



בראשית דברי אבהיר כמה דברים שחשדתני,

חלילה לי לומר שאני מבין באמת את דברי הרבי רבי אלימלך מה שמלאכים ושרפים מתאמצים להבין. כתבתי שיש לי ביאור בדרך אפשר, ואינני כותבו מפני שמן הסתם לא הבנתי אותו באמת.

גם בעניין העבודה הראויה, ודאי ששבת קודש היא למעלה מהשגתנו, וכל הביאורים הם רק להאיר אלינו בבואה דבבואה מעט מן המעט מה שכלינו מסוגלים להכיל.

אך דבר אחד ברור - מי שלא יגע להבין דבר מסויים אינו מבינו.

ועוד דבר ברור - כדי להבין דבר מסויים, יש צורך לפנות אל השורש והמקור, שם נתבארו הדברים.

וכלפי מה הדברים אמורים?

לצערנו רבו המבארים דרכי עבודה בשכל אנושי. הם מנסים להבין את עבודת הזמנים השונים על ידי ההרגש שיש להם בזמן זה (ראה ערך כל מיני ספרים ליטאיים בדרכי העבודה, אלו שאינם מיוסדים על גדולים כמו הגר"א וכדומה, אלא יותר על דעתם של המחברים).

ולצערנו הדבר חודר גם לדרך החסידות. בעוד שזה דבר פשוט שהכל צריך להיות מיוסד על סודות הזמנים, השבתות והימים הטובים, ועל פיהם לערוך את סדר עבודת ימים אלו, הרי כל אחד בונה במה לעצמו ומוכר את מה שהוא מבין.

אתה מתרעם על הרגילים בביטויים 'בומבסטיים'. ואלו שאינם 'בומבסטיים', האם הם באמת שייכים לשורש הדברים?

זה ממש לא נכון מה שאתה טוען שאלו המדברים בשפה פשוטה בסופו של דבר מגיעים לאותם רעיונות בלי הקודים. אולי היה יתכן להיות כך, אבל במציאות אין זה כן.

אלו הכותבים רעיונות בלא לבאר איך הם מתלבשים בתורת הסוד, כדרך הבעש"ט והמגיד ותלמידיהם, כולל 'יסוד העבודה' (האם באמת אתה מרבה לעסוק ביסוד העבודה, או שאתה בעיקר חי את הנתיבות שלום? ענה לי בכנות) -

בסופו של דבר רעיונותיהם מנותקים מן השורש, ואפילו סותרים את דברי האר"י, מהפכים את הצינורות ואין בהם כל תועלת.

הם נבנים על ההרגש של מחבר הספר, וכיון שאינם מכוונים לאמת, אין מוצאים בהם טעם.

אכן האור החיים הקדוש חי בצורה נכונה את השבת קודש, על פי המקובלים, ולכן כאשר בא לבאר את קדושת השבת בדרך העבודה, הרי דבריו מתאימים ומשולבים עם הסוד, כאשר ביארתי.

ומי שיתרגל להתנתק משרשי הדברים, אכן דבריו יתבססו על כל מיני מאמרים בחסידות ששמע, שהם אכן מכוונים לאמת, אך בסופו של דבר יצא מן השורה ויסתכל על הדברים בצורה הכי לא נכונה.

הגע בעצמך, אם יהיה אדם שלא יהא לו גמרא, וכל ידיעתו בתורת הנגלה יהיה מיוסד על כל מיני חידושים של ה'קצות החושן', האם יתכן שלא יטעה ויהפך את הדברים לגמרי?

על אחת כמה וכמה מי שכל עבודתו מבוססת על ה'נתיבות שלום'. אכן הספר עצמו מיוסד על שרשי הדברים, אך כיון שחסר ללומד את השורש, הרי הוא מסתבך בדברים ואינו מבינם על בוריים.

וכאן, כל אדם בדרכי עבודתו מעמיק ומוצא בו טעם. כל חסיד אמיתי, כאשר הוא חי את יום השבת, משבת לשבת הוא יותר מבין את קדושתה (כמובן לפי ערכו ולפי כלי קבלתו וכאמור),

אך כל זאת אם הוא מכיר את היסודות. אך אם הוא מתבסס על מאמר חסידות שמתבסס על היסודות, הרי יש לו רק רעיון פרטי וחסר לו הרעיון הכולל, ובמקום להבין יותר הוא מסתבך יותר.

כן. אני מכיר גם חסידים גדולים שנראים לכל רואיהם ''געווייקטע' חסידים, אך לצערי הם לא באמת חיו נכון את הזמנים. הכל התבסס על התעוררות פה והתעוררות שם.

הם יודעים לצטט מאמרים מופלאים, רעינות נוקבים, אך למעשה אין להם בהירות בדרכי העבודה.

כשמזכירים את ה'קודים', לא מתכוונים להרשים, או לעשות אווירה של מיסטיקה. פשוט רוצים שיהיה מהלך מסודר וברור, ואין כמו ה'קודים' כדי שכל דבר יהיה בור על מקומו.

הרי באמת אפשר לשאול, מדוע באמת צריכים כל מיני מאמרים בדרכי העבודה, הרי עבודת ה' פשוטה בתכלית.
יש בורא ויש נברא, ויש צורך בקשר של עבודה בין הנברא לבורא, שיאהב אותו ויירא ממנו ויתדבק בו.
ולמה לנו את כל ההסברים הארוכים?

אלא שלא מספיק לדעת שיש יחס בין הבורא לנברא. צריכים תמיד להבין מה היחס השייך כעת. האם זה זמן של אהבה או זמן של יראה. האם אהבה של רשפי אש, או אהבה כמי השילוח ההולכים לאט. האם דביקות באופן שהאור למעלה ממך ואתה משתוקק אליו, לדביקות שאתה משיג את האור ומתענג בו.

ובלי ה'קודים' אין שום בהירות.
כאשר אתה יודע שבמשך השבת קודש עומדים ז"א ונוק' זה אצל זה, ובשל"ס עולה ז"א לבדו ואין נוק' עולה עמו, מבינים מדוע בשלש סעודות יש זמן של יראה גדולה, ומיעוט שמחה (ולכן אין אומרים במנחה של שבת 'ישמחו במלכותך'). כי במשך כל השבת בני ישראל שהם חצובים מן השכינה השיגו את המדרגה שעמדו בה, ואילו של"ס הוא למעלה ממדרגתם, אלא שהאור מאיר להם מלמעלה והם משתוקקים אליו, וכאשר דבר רחוק ממך הוא בחינת נראה (על עניין היראה הוא ריחוק כידוע, בבחינת 'מרחוק הוי"ה נראה לי').

הרי שוב, ה'קודים' שאני כותב הם לא להרשים אותך, אלא פשוט לסדר את הדברים, שיהיו מובנים בצורה נכונה.

כמה שיותר תדגיש שחובה להגיד רק העולם של כל ישראל ואסור להזכיר חלילה א"ק, כך יותר תסתבך בהבנת הדברים. ה'קודים' בדיוק לכך עשויים, שיהיה כל דבר על מקומו. (הרי באמת גם ה'קודים' אינם אמיתיים ממש, וגם כל תורת הקבלה היא רק לשבר את האוזן, והכל הם רק אורות גדולים, וכדי שהדבר יהיה מסודר ובהיר נתנו לכך קודים).

אדרבה, אשאלך אני אם תדע באמת להסביר במה שונה ה'נשמת' של שבת קודש מה'נשמת' של ליל הסדר,
ובמה שונה ה'הלל' של חנוכה ל'הלל' של יום טוב, (לא רק להגיד שיש הבדל, אלא פשוט להסביר, אני מצפה ממך להסבר)
מה באמת ההבדל, בשניהם אתה עומד באותה התלהבות סלונימאית לוהטת,

זה הכל תוצאה מכך שלא חיים את הדברים באופן מסודר וברור, אלא של התעוררות פה והתעוררות שם, כמה חבל.

(הכותרת של האשכול הוא כתגובה לדבריך שיש בדברי עירוב של 'קליפת נוגה'. אל נא באפך).
 

מאור עינים

משתמש ותיק
בת עין אמר:
אברהם משה אמר:
הרב @בת עין היקר...



בראשית דברי אבהיר כמה דברים שחשדתני,

חלילה לי לומר שאני מבין באמת את דברי הרבי רבי אלימלך מה שמלאכים ושרפים מתאמצים להבין. כתבתי שיש לי ביאור בדרך אפשר, ואינני כותבו מפני שמן הסתם לא הבנתי אותו באמת.

גם בעניין העבודה הראויה, ודאי ששבת קודש היא למעלה מהשגתנו, וכל הביאורים הם רק להאיר אלינו בבואה דבבואה מעט מן המעט מה שכלינו מסוגלים להכיל.

אך דבר אחד ברור - מי שלא יגע להבין דבר מסויים אינו מבינו.

ועוד דבר ברור - כדי להבין דבר מסויים, יש צורך לפנות אל השורש והמקור, שם נתבארו הדברים.

וכלפי מה הדברים אמורים?

לצערנו רבו המבארים דרכי עבודה בשכל אנושי. הם מנסים להבין את עבודת הזמנים השונים על ידי ההרגש שיש להם בזמן זה (ראה ערך כל מיני ספרים ליטאיים בדרכי העבודה, אלו שאינם מיוסדים על גדולים כמו הגר"א וכדומה, אלא יותר על דעתם של המחברים).

ולצערנו הדבר חודר גם לדרך החסידות. בעוד שזה דבר פשוט שהכל צריך להיות מיוסד על סודות הזמנים, השבתות והימים הטובים, ועל פיהם לערוך את סדר עבודת ימים אלו, הרי כל אחד בונה במה לעצמו ומוכר את מה שהוא מבין.

אתה מתרעם על הרגילים בביטויים 'בומבסטיים'. ואלו שאינם 'בומבסטיים', האם הם באמת שייכים לשורש הדברים?

זה ממש לא נכון מה שאתה טוען שאלו המדברים בשפה פשוטה בסופו של דבר מגיעים לאותם רעיונות בלי הקודים. אולי היה יתכן להיות כך, אבל במציאות אין זה כן.

אלו הכותבים רעיונות בלא לבאר איך הם מתלבשים בתורת הסוד, כדרך הבעש"ט והמגיד ותלמידיהם, כולל 'יסוד העבודה' (האם באמת אתה מרבה לעסוק ביסוד העבודה, או שאתה בעיקר חי את הנתיבות שלום? ענה לי בכנות) -

בסופו של דבר רעיונותיהם מנותקים מן השורש, ואפילו סותרים את דברי האר"י, מהפכים את הצינורות ואין בהם כל תועלת.

הם נבנים על ההרגש של מחבר הספר, וכיון שאינם מכוונים לאמת, אין מוצאים בהם טעם.

אכן האור החיים הקדוש חי בצורה נכונה את השבת קודש, על פי המקובלים, ולכן כאשר בא לבאר את קדושת השבת בדרך העבודה, הרי דבריו מתאימים ומשולבים עם הסוד, כאשר ביארתי.

ומי שיתרגל להתנתק משרשי הדברים, אכן דבריו יתבססו על כל מיני מאמרים בחסידות ששמע, שהם אכן מכוונים לאמת, אך בסופו של דבר יצא מן השורה ויסתכל על הדברים בצורה הכי לא נכונה.

הגע בעצמך, אם יהיה אדם שלא יהא לו גמרא, וכל ידיעתו בתורת הנגלה יהיה מיוסד על כל מיני חידושים של ה'קצות החושן', האם יתכן שלא יטעה ויהפך את הדברים לגמרי?

על אחת כמה וכמה מי שכל עבודתו מבוססת על ה'נתיבות שלום'. אכן הספר עצמו מיוסד על שרשי הדברים, אך כיון שחסר ללומד את השורש, הרי הוא מסתבך בדברים ואינו מבינם על בוריים.

וכאן, כל אדם בדרכי עבודתו מעמיק ומוצא בו טעם. כל חסיד אמיתי, כאשר הוא חי את יום השבת, משבת לשבת הוא יותר מבין את קדושתה (כמובן לפי ערכו ולפי כלי קבלתו וכאמור),

אך כל זאת אם הוא מכיר את היסודות. אך אם הוא מתבסס על מאמר חסידות שמתבסס על היסודות, הרי יש לו רק רעיון פרטי וחסר לו הרעיון הכולל, ובמקום להבין יותר הוא מסתבך יותר.

כן. אני מכיר גם חסידים גדולים שנראים לכל רואיהם ''געווייקטע' חסידים, אך לצערי הם לא באמת חיו נכון את הזמנים. הכל התבסס על התעוררות פה והתעוררות שם.

הם יודעים לצטט מאמרים מופלאים, רעינות נוקבים, אך למעשה אין להם בהירות בדרכי העבודה.

כשמזכירים את ה'קודים', לא מתכוונים להרשים, או לעשות אווירה של מיסטיקה. פשוט רוצים שיהיה מהלך מסודר וברור, ואין כמו ה'קודים' כדי שכל דבר יהיה בור על מקומו.

הרי באמת אפשר לשאול, מדוע באמת צריכים כל מיני מאמרים בדרכי העבודה, הרי עבודת ה' פשוטה בתכלית.
יש בורא ויש נברא, ויש צורך בקשר של עבודה בין הנברא לבורא, שיאהב אותו ויירא ממנו ויתדבק בו.
ולמה לנו את כל ההסברים הארוכים?

אלא שלא מספיק לדעת שיש יחס בין הבורא לנברא. צריכים תמיד להבין מה היחס השייך כעת. האם זה זמן של אהבה או זמן של יראה. האם אהבה של רשפי אש, או אהבה כמי השילוח ההולכים לאט. האם דביקות באופן שהאור למעלה ממך ואתה משתוקק אליו, לדביקות שאתה משיג את האור ומתענג בו.

ובלי ה'קודים' אין שום בהירות.
כאשר אתה יודע שבמשך השבת קודש עומדים ז"א ונוק' זה אצל זה, ובשל"ס עולה ז"א לבדו ואין נוק' עולה עמו, מבינים מדוע בשלש סעודות יש זמן של יראה גדולה, ומיעוט שמחה (ולכן אין אומרים במנחה של שבת 'ישמחו במלכותך'). כי במשך כל השבת בני ישראל שהם חצובים מן השכינה השיגו את המדרגה שעמדו בה, ואילו של"ס הוא למעלה ממדרגתם, אלא שהאור מאיר להם מלמעלה והם משתוקקים אליו, וכאשר דבר רחוק ממך הוא בחינת נראה (על עניין היראה הוא ריחוק כידוע, בבחינת 'מרחוק הוי"ה נראה לי').

הרי שוב, ה'קודים' שאני כותב הם לא להרשים אותך, אלא פשוט לסדר את הדברים, שיהיו מובנים בצורה נכונה.

כמה שיותר תדגיש שחובה להגיד רק העולם של כל ישראל ואסור להזכיר חלילה א"ק, כך יותר תסתבך בהבנת הדברים. ה'קודים' בדיוק לכך עשויים, שיהיה כל דבר על מקומו. (הרי באמת גם ה'קודים' אינם אמיתיים ממש, וגם כל תורת הקבלה היא רק לשבר את האוזן, והכל הם רק אורות גדולים, וכדי שהדבר יהיה מסודר ובהיר נתנו לכך קודים).

אדרבה, אשאלך אני אם תדע באמת להסביר במה שונה ה'נשמת' של שבת קודש מה'נשמת' של ליל הסדר,
ובמה שונה ה'הלל' של חנוכה ל'הלל' של יום טוב, (לא רק להגיד שיש הבדל, אלא פשוט להסביר, אני מצפה ממך להסבר)
מה באמת ההבדל, בשניהם אתה עומד באותה התלהבות סלונימאית לוהטת,

זה הכל תוצאה מכך שלא חיים את הדברים באופן מסודר וברור, אלא של התעוררות פה והתעוררות שם, כמה חבל.

(הכותרת של האשכול הוא כתגובה לדבריך שיש בדברי עירוב של 'קליפת נוגה'. אל נא באפך).


בענין מש"כ על ספרים אינם בנוים על ספרים הבנוים על שכל אנושי,
זה ביקורת אישית שלך? למה יש רק דרך אחת לחוות את המועדים? הרמב"ם או כל מיני ראשונים אחרים דבריהם בנוים על חג"ת נה"י, מנין הבעלות על התורה? יש את הפשט ויש ע"ג את הסוד,
[מלבד שההרגשה בהרבה ספרי חסידות שאין הדברים בהכרח מבוססים כלבינה ע"ג לבינה אלא הרבה רגשות קודש וכו',]
 

עץ פרי

משתמש ותיק
כל הזלזול בחסידים עובדי ה' שאינם תלמידי חכמים
שלא זכו לבוא בסוד השם ולא התעמקו בסודות קבלה
זה דרך שלא הייתה בחסידות כמעט בכלל, ואינה דרכנו
העריכו את העבודה התמימה מליאת הרגש והכיסופין
ועל זה חינכו בחסידויות רבות, ומזה פחדו יותר מכל
משנה מסכת אבות פרק ג
הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו שנאמר (ירמיה י"ז) והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו שנאמר (ירמיה י"ז) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי:
 

משכיל לאיתן

משתמש ותיק
אני חייב לציין, שקצת מוזר לי לקרוא את האשכול הזה

הלא זו הטענה מאז ומקדם, של המתנגדים על החסידים, שהחסידים עסוקים ברגשות והתלהבות, בלי מבנה שכלי ברור
וזה טענה שנטענת גם על ספרי חסידות שמבוססים על תורות מזדמנות, ועל אירועים מקומיים, ולא נכתבים כתורה שלימה מבוססת מהיסוד

וכאן אני נוכח לראות, שהטענה הזאת נטענת מהחסיד אל החסיד
ולא עוד, אלא הוא מאשים, שהבעיה הזאת ביסודה נמצאת אצל הליטאים, ורק לאחרונה הגיעה אל החסידים
אתמהה!!
 

שמואל092

משתמש רגיל
בת עין אמר:
אברהם משה אמר:
הרב @בת עין היקר...



נתת שמחה בליבי שגם אתה מודה שהעיקר זה העבודה בפועל וכל ידיעת הפנימיות היא כלי להגיע לזה
ואינה תכלית בפנ"ע כלל (והזמ"ג להזכיר מה ששמעתי מא' מגדולי המקובלים החסידיים בדורינו זצוק"ל-ש"אמתע קרעכץ" אחד של בחור חסידי שווה יותר מכל חכמת הקבלה שלו)
ומעתה מי הולך בדרך שהונחלה ע"י צדיקי אמת שידעו העבודה השייכת לכל זמן (והרבה מהם כתבו זאת בספריהם -בהעלמת המקור, למשל בספר נת"ש)
הרי יש לו הכל
ואם ח"ו יכשל למשל במצוות אהבת ה' בסעודה שלישית מה בכך

די לנו בכך שכמקושרים דבקים אנו בדרכי העבודה של רבותינו 
(ולדעתי הענייה אפשר שזה כוונת הקאליסקער  במכתבו שהעיקר זה האמונה, שאין הכוונה רק לאמונה פשוטה , אלא שהיחס לכל עניני העבודה יהי באמונה ובלע להבין בחכמה מדוע עבודה זו שייכת ליו"ט זה וכד')
ומצד שני אלו העוסקים בפנימיות וחכמה מלבד זה שהם מדמיינים שהם מבינים דברים שהם לא מבינים, עוד בזה שזה שומט את כל היסוד של העבודה התמימה, וכמו שכתבתי במק"א, איך נתפס למשל התקיעות אצל מי שכבר לפני שבועיים ידע לאיפה תעלה בדיוק תקיעה פלונית?
ומה ערך יש ליראה שמתעוררת בעת של"ס "על פי הספר" מול רגשי אמת שמתעוררים אצל מי שהסתופף בצל צדיק?
 

נבשר

משתמש ותיק
כיון שהרב @בת עין מעלה אשכולות חסומים אמצא לפרוע חובו.
כתבת פעם באשכול על תפילה שלא בזמנה "בעוד שדברי בעלי המוסר מחטטים בנקודות האפלות של האדם, שעל פי החסידות אין להם קשר עם עצם נפשו של האדם, והם רק מהקליפות והדינים המתדקים בו, או מהנפש הבהמית וכו', וזו טעות יסודית בהכרת נפש האדם". זה היה בויכוח עם הרב @יושב בשבת תחכמוני.

אכן בעלי המוסר עסוקים בחיטוטים אפלים ובהחלט לא נעימים למשמע אוזן ואף שוברים ומחלישים אדם מצוי, אבל העיקרון המנחה בזה שהאדם ידע היכן הוא עומד ועל מה הוא מוצב. משל - לאחד יש מכונית חדישה ביצועים שלא היה עד היום יכולת מהירות ניווט וכו' לבעלי דמיון, אבל הוא מעולם לא בדק מה מצב הברגים שמחזקים את הגלגלים, סופו של איש זה לאבדון על כל המשתמע, בצורה הכי ברורה שיש, האדם צריך להיות מחובר לכל חלקיו, ואותו אחד מעופף שאוחז שרפי מעלה ואינו יודע היכן רצונותיו הנמוכים מתגלים (לא לו אלא לאיש עם עין ביקורת) היה עומד משתומם על כמה שפלה מדרגתו. טעות יסודית היא להתעלם מהמציאות שהאדם נמצא אחוז בכבלי הגוף על כל תחכומיו. אכן שנפש היהודי שורשה ומציאותה בקל חי, אבל מה לעשות המלחמה עד יום המוות, שם יפרדו הגוף והנפש.
למה מצאתי כאן לפרוע את חובי, קודם בהקשר הרב @יהודה יעקבזון שדבריי בכלל דבריו, ולדעתי נוגע גם לעצם האשכול.
 
לבי במערב אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
כאן יש לי המקום לתמוה בכ"ז. הדברים מצד עצמם - וכי לא ניתנו להאמר אפילו בלי להכיר בכלל את מושגי היסוד של הספירות והעולמות וסדר המועדות ע"פ ספירות וכו'? וכי רעיון שכזה לא יכול להשמע גם מפי משגיח בישיבה או הרב נויגרשל וכיו"ב? ונכון - בודאי שהידע הזה מאמת את הדברים ומאשר שאכן חנוכה הוא 'הוד' ושייך לרגלים וכן הלאה, אבל בשורה התחתונה - מה הוא תרם לדרוש מלבד האישור שהדרוש הפשטני הזה אכן נכון?
אינני יודע מה דרכך ורגילותך בלימוד התורה, מה שאני בכל אופן יודע, ויכול לתת לך אין ספור דוגמאות על כך בתורת הנגלה, שה'מושגים' של חז"ל בוראים מערכת שלמה של הבנה משל עצמם, ולא חלילה 'מאשרים' לך ומוכיחים לך דבר שכעקרון יכלת לדעת אותו ולהמציא אותו מעצמך ורק שלא היה לך ראיה על אמיתתו, ובעניי אני ממש לא רואה את זה כאן.
אשמח בהרחבתך.
לפענ"ד, עיקר טעם ה'פשיטות' הנראית בעינינו לכאורה בביאורים כעין הנ"ל - הוא מחמת רוב הרגילות בזה, ואילו אמרום ליהודי שחי כארבע־מאות שנה מלפנינו - הי' מתפעל ומשתומם...

אני בהחלט מסכים עם סוף דברי מר ביחס ל'יהודי מלפני 400 שנה', ואמנם לדעתי זה נובע במישרין מדפוס החשיבה האנושי שהשתנה כולו במאות השנים האלו, כמו שאדם, יהודי או נכרי, מאותה תקופה, שהיה נפגש עם התובנות הפסיכולוגיות בנות ימינו, היה מתפעל ומשתומם. (ולא נראה לי שלגבי דידן יש לייחס חשיבות גדולה לשאלה מי 'הראשון שזיהה' ומה המקור הראשוני של השינוי העצום שחוותה האנושות).

ואמנם - מן המוחש הוא שהשינויים בדפוס החשיבה האנושית בכללות כרוך באופן הדוק עם פתיחת תרעי דחכמתא, וזה דבר שמעניק לנו כלים חדשים להכיל בקרבנו את השפע האלוקי הזה, (כזכורני שדובר מזה בפורום באחד מהסבבים האחרונים של פולמוסי החסידות, ואולי גם אני השתתפתי בדיון בענין זה, כעת בקשתי ולא מצאתי), אבל אנחנו מבקשים חכמה אלוקית, ואותה אנחנו מחפשים בתורה. ועל זה שאלתי, איפה ברעיון הזה - ברמה בה הובע כאן - נוכחת החכמה האלוקית של שורש הדברים בעולם האצילות.

(אני מתכוון אליבא דאמת בהערתי לא חלילה לקנטר את הדרוש הנאה שהובא ואת אומרו, אלא לנסות לעמוד על דברי כמה מהחברים כאן ולהשתמש בדרוש הזה כמשל, ולטעון כי כיון שאנחנו עוסקים ב'עבודה', <ומסתמא הכל מודים ש'חסידות', אף שהיא מבוססת על מה שנקרא לו בשפה "ליטאית" 'דרך בלימוד' - היא לא 'דרך בלימוד' אלא 'דרך בעבודה'>, ממילא ל'עובדים' שדרגת הבנתם בהאי ענינא מגיעה עד רמה כזו, באמת לא נחוץ - לעבודתם - הידע עליה העבודה מבוססת, ודי להם - בדרגתם זו, עכ"פ - במי שידלה עבורם מים מהבאר.
גילוי נאות: אני אישית - כמובן: לא מבחינת הדרגה הפרטית שלי אלא מבחינת העקרון שבדברים - מאד לא מתחבר לעצם הרעיון הזה, ואיני מוצא 'טעם תורתי' ברעיון שכל כלי האחיזה שלי בו הם ארציים, אבל בדיוק לכן מאד מטרידה אותי הנוכחות של ה'קודים' בהפשטה של התובנות, הן לתורה הן לעבודה, וזו שאלתי - האם אכן השימוש בקודים הוא רק "פשוט לסדר את הדברים, שיהיו מובנים בצורה נכונה"?)
 

מ אלישע

משתמש ותיק
ראיתי רק את תחילת ההודעה הראשונה כאן וג"כ נזכרתי להוסיף על הנושא שם.

שראיתי אתמול בסוף שער הגלגולים סוף הקדמה לט
ג) עוד צוה אותי יחוד אחד שאעשה אותו בליל שבת וכו'
שאם מקיים מצוה בחשק גדול זוכה... בעולם היצירה.

הרי שעל ידי התלהבות,  המצוות ... יותר גבוה.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אברהם משה אמר:
[א] אולם מכאן ועד לטעון על אלו שלא עוסקים בסגנון כזה, שנעקר מהם דרך החסידות, זה כבר מוגזם.
[ב] . . 'שפתים דולקות', אם הבנתי נכון, כוונך לרגש (לב) בלבד, ואתה דורש יגיעת המוח (חכמה) והתעוררות הלב (בינה), כלומר מה שנקרא דעת (חב"ד).
א. כאמור, עיקר הענין אינו הסגנון, אלא עצם העיסוק - כל אחד בדרכו.
ב. במדה רבה - אכן כן. ככל הזכור לי, חב"ד [= מוחין] הם כחות המצויים בנפשו של כל יהודי, ועליו להפעילן...
 
חלק עליון תַחתִית