משתדל לעשות רצון ה'
משתמש ותיק
אשמח לשמוע הגדרה מדויקת ל-"אהבה".
שדבר מה מה חסר לי, ומישהו מסוים מספק לי אותו, עולה בלב אהבה למשלים החסר. לכן איש ואישה - ניגוד - השלמה - אהבה. והתורה, לנשמה, השלמת החסר, אהבה. וארשתיך לי לעולם. אל תקרי מורשה אלא מאורסה. וכן לקב"ה, דרך התורה.משתדל לעשות רצון ה' אמר:אשמח לשמוע הגדרה מדויקת ל-"אהבה".
אבל לא השערות ורגשות אלא דברים שמבוססים על חז"ל וציון למקור או מהיכן לקחת את הרעיון [מסיפור בנביא וכו']
סדרתי את זה :) https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=25643&p=421237#p421237שמעיה אמר:חבל. הייתי רוצה לכתוב את דעתי בעניין הגדרת האהבה, אך לצערי הרב, מאחר ואתה צריך דברים שמבוססים על חז''ל, מה שלדעתי לא קיים, כי כל אחד יכול להטות את דברי חז''ל אל אשר ירצה, אמנע מכך.
וזה לא נקרא אהבה שהיא תלויה בדבר?מים טהורים אמר:דבר מה מה חסר לי, ומישהו מסוים מספק לי אותו, עולה בלב אהבה למשלים החסר. לכן איש ואישה - ניגוד - השלמה - אהבה. והתורה, לנשמה, השלמת החסר, אהבה. וארשתיך לי לעולם. אל תקרי מורשה אלא מאורסה. וכן לקב"ה, דרך התורה.
אתה מעיר טוב,רואים שקוף אמר:וזה לא נקרא אהבה שהיא תלויה בדבר?מים טהורים אמר:דבר מה מה חסר לי, ומישהו מסוים מספק לי אותו, עולה בלב אהבה למשלים החסר. לכן איש ואישה - ניגוד - השלמה - אהבה. והתורה, לנשמה, השלמת החסר, אהבה. וארשתיך לי לעולם. אל תקרי מורשה אלא מאורסה. וכן לקב"ה, דרך התורה.
אם זה משלים לי חסר מסויים
אור זרוע אמר:ראה אבות ה, טז ובמפרשים שם, יש הרבה חומר על העניין.
משתדל לעשות רצון ה' אמר:אשמח לשמוע הגדרה מדויקת ל-"אהבה".
מישהו יכול להסביר לי מה זה 'בעלות'?משתדל לעשות רצון ה' אמר:אשמח לשמוע הגדרה מדויקת ל-"אהבה".
אברכצ'יק אמר:מישהו יכול להסביר לי מה זה 'בעלות'?משתדל לעשות רצון ה' אמר:אשמח לשמוע הגדרה מדויקת ל-"אהבה".
מישהו יכול להסביר לי מה זה 'מה זה'...?
שמעיה אמר:אני יכול לכתוב מה שאני חושב.
להבנתי, האהבה היא הקשר שאדם מרגיש לעצמו. את הדאגה הכנה לשלומו, את הרצון העז שיהיה לו טוב, הקרבת נוחיות זמנית על מנת להשיג אושר עתידי, וכל כהאי גוונא.
האהבה שאדם חש לאשתו, לילדיו, להוריו, לחבריו, לקהילתו, לעמו - מבוססת על כך שזהותו שלו כוללת אותם. אדם, בתודעתו, מתייחס לעצמו כאיש לאשתו, כבן להוריו, כאבא לילדיו, כאח לאחיו, וכרע לרעיו, כחלק מקהילתו ועמו.
זוהי זהותו, ולכן במידה מסוימת, מואצלת התחושה שהוא חש כלפי עצמו, גם כלפיהם.
כשאדם מתחתן, הוא בעצם מכניס את האישה אשר נשא לאגו שלו, זה לוקח זמן, אך אט אט זהותו משתנה והוא רואה את כל חוויותיו וחייו הנוכחיים בשיתוף איתה. זוהי הסיבה שהוא יאהב אותה. זו הזדהות עימה כאחד. הוא הדין לבניו, הוא הדין להוריו, הוא הדין לחבריו, והוא הדין לקהילתו.
אלא שככל שהקבוצה מתרחבת, תחושת ההזדהות העמוקה מתעמעמת. זוהי הסיבה שאהבת אדם לאשתו אינה כאהבתו לחבריו, וודאי לא כאהבתו לקהילתו או לעמו.
אהבת ה' גם היא מבוססת על ההזדהות הפנימית של האדם כיהודי, כמי שהוא עבד הקב"ה, ובכך ה' הוא חלק מזהותו העצמית.
כאשר אישה מתה, לבעלה היא מתה. חלק מן הזהות שלו נעלם, ולוקח זמן לעכל את המצב החדש, ולפנים שלמרות החסר, יש לו זהות נפרדת. לאיטו הוא מסתגל למצב החדש, ואז יכול אף לאהוב מישהי אחרת. להכניסו לחייו, ולמצוא שזוהי זהותו החדשה, שותפות עם האחרת.
והרבה יש להאריך בדברים, בפרט בעניין עבודת ה' מתוך יראה ומתוך אהבה.
ויש שם גם תגובות כאלה:על ידי איש ווילנא » 13 אפריל 2020, 01:13אור זרוע אמר:
אברכצ'יק אמר:שמעיה אמר:אני יכול לכתוב מה שאני חושב.
להבנתי, האהבה היא הקשר שאדם מרגיש לעצמו. את הדאגה הכנה לשלומו, את הרצון העז שיהיה לו טוב, הקרבת נוחיות זמנית על מנת להשיג אושר עתידי, וכל כהאי גוונא.
האהבה שאדם חש לאשתו, לילדיו, להוריו, לחבריו, לקהילתו, לעמו - מבוססת על כך שזהותו שלו כוללת אותם. אדם, בתודעתו, מתייחס לעצמו כאיש לאשתו, כבן להוריו, כאבא לילדיו, כאח לאחיו, וכרע לרעיו, כחלק מקהילתו ועמו.
זוהי זהותו, ולכן במידה מסוימת, מואצלת התחושה שהוא חש כלפי עצמו, גם כלפיהם.
כשאדם מתחתן, הוא בעצם מכניס את האישה אשר נשא לאגו שלו, זה לוקח זמן, אך אט אט זהותו משתנה והוא רואה את כל חוויותיו וחייו הנוכחיים בשיתוף איתה. זוהי הסיבה שהוא יאהב אותה. זו הזדהות עימה כאחד. הוא הדין לבניו, הוא הדין להוריו, הוא הדין לחבריו, והוא הדין לקהילתו.
אלא שככל שהקבוצה מתרחבת, תחושת ההזדהות העמוקה מתעמעמת. זוהי הסיבה שאהבת אדם לאשתו אינה כאהבתו לחבריו, וודאי לא כאהבתו לקהילתו או לעמו.
אהבת ה' גם היא מבוססת על ההזדהות הפנימית של האדם כיהודי, כמי שהוא עבד הקב"ה, ובכך ה' הוא חלק מזהותו העצמית.
כאשר אישה מתה, לבעלה היא מתה. חלק מן הזהות שלו נעלם, ולוקח זמן לעכל את המצב החדש, ולפנים שלמרות החסר, יש לו זהות נפרדת. לאיטו הוא מסתגל למצב החדש, ואז יכול אף לאהוב מישהי אחרת. להכניסו לחייו, ולמצוא שזוהי זהותו החדשה, שותפות עם האחרת.
והרבה יש להאריך בדברים, בפרט בעניין עבודת ה' מתוך יראה ומתוך אהבה.
ועיין בהקדמת ספר 'שערי ישר' להגרש"ש שהאריך לבאר כן, שלהאדם יש אהבה רק ל'אני' שלו וככל שירחיב את איכות ה'אני' שלו ויכליל בה גם אחרים יתרבה האבה שלו. ועיי"ש שעי"ז מגיע לאהבת כל הבריאה כולה.
הוא כותב את זה טוב.שמעיה אמר:אברכצ'יק אמר:שמעיה אמר:
(נראה לי מגוחך להצמיד לכל עמדה ''מקור'', כביכול אנו כבר לא יכולים לחשוב לבד, וכביכול שאם מישהו - גדול ככל שיהיה - חשב כמוני, זה נותן לגיטימציה לומר כן. ואת הנלע''ד כתבתי)
גם יאמר שאהבתו את רחל לא היה אהבת החשק, שהחושק יום לשנה יחשב לו, כי אהב אותה מצד כשרון מעשיה, לא מצד החשק עד שהשנים היו בעיניו כימים. וע"ז אמר באהבתו אותה, כי אהבת החשק הוא אהבת עצמו, לא אהבת הדבר, אבל אהבת הטוב אוהב את הדבר הטוב, לא את עצמו, ועז"א באהבתו אותה, שלא היתה אהבה חוזרת, וע"כ היו בעיניו כימים אחדים
אברכצ'יק אמר:הוא כותב את זה טוב.שמעיה אמר:אברכצ'יק אמר:
(נראה לי מגוחך להצמיד לכל עמדה ''מקור'', כביכול אנו כבר לא יכולים לחשוב לבד, וכביכול שאם מישהו - גדול ככל שיהיה - חשב כמוני, זה נותן לגיטימציה לומר כן. ואת הנלע''ד כתבתי)
אור זרוע אמר:הגדרה המחלקת בין אהבת הטוב לאהבת החשק מהמלבי"ם בראשית (פרשת ויצא) פרק כט פסוק כ
גם יאמר שאהבתו את רחל לא היה אהבת החשק, שהחושק יום לשנה יחשב לו, כי אהב אותה מצד כשרון מעשיה, לא מצד החשק עד שהשנים היו בעיניו כימים. וע"ז אמר באהבתו אותה, כי אהבת החשק הוא אהבת עצמו, לא אהבת הדבר, אבל אהבת הטוב אוהב את הדבר הטוב, לא את עצמו, ועז"א באהבתו אותה, שלא היתה אהבה חוזרת, וע"כ היו בעיניו כימים אחדים
שמעיה אמר:אני יכול לכתוב מה שאני חושב.
להבנתי, האהבה היא הקשר שאדם מרגיש לעצמו. את הדאגה הכנה לשלומו, את הרצון העז שיהיה לו טוב, הקרבת נוחיות זמנית על מנת להשיג אושר עתידי, וכל כהאי גוונא.
האהבה שאדם חש לאשתו, לילדיו, להוריו, לחבריו, לקהילתו, לעמו - מבוססת על כך שזהותו שלו כוללת אותם. אדם, בתודעתו, מתייחס לעצמו כאיש לאשתו, כבן להוריו, כאבא לילדיו, כאח לאחיו, וכרע לרעיו, כחלק מקהילתו ועמו.
זוהי זהותו, ולכן במידה מסוימת, מואצלת התחושה שהוא חש כלפי עצמו, גם כלפיהם.
כשאדם מתחתן, הוא בעצם מכניס את האישה אשר נשא לאגו שלו, זה לוקח זמן, אך אט אט זהותו משתנה והוא רואה את כל חוויותיו וחייו הנוכחיים בשיתוף איתה. זוהי הסיבה שהוא יאהב אותה. זו הזדהות עימה כאחד. הוא הדין לבניו, הוא הדין להוריו, הוא הדין לחבריו, והוא הדין לקהילתו.
אלא שככל שהקבוצה מתרחבת, תחושת ההזדהות העמוקה מתעמעמת. זוהי הסיבה שאהבת אדם לאשתו אינה כאהבתו לחבריו, וודאי לא כאהבתו לקהילתו או לעמו.
אהבת ה' גם היא מבוססת על ההזדהות הפנימית של האדם כיהודי, כמי שהוא עבד הקב"ה, ובכך ה' הוא חלק מזהותו העצמית.
כאשר אישה מתה, לבעלה היא מתה. חלק מן הזהות שלו נעלם, ולוקח זמן לעכל את המצב החדש, ולפנים שלמרות החסר, יש לו זהות נפרדת. לאיטו הוא מסתגל למצב החדש, ואז יכול אף לאהוב מישהי אחרת. להכניסו לחייו, ולמצוא שזוהי זהותו החדשה, שותפות עם האחרת.
והרבה יש להאריך בדברים, בפרט בעניין עבודת ה' מתוך יראה ומתוך אהבה.
[זה בשבילך... לי ומסתמא לעוד אחרים כן חשוב מקור....]שמעיה אמר:אברכצ'יק אמר:הוא כותב את זה טוב.שמעיה אמר:(נראה לי מגוחך להצמיד לכל עמדה ''מקור'', כביכול אנו כבר לא יכולים לחשוב לבד, וכביכול שאם מישהו - גדול ככל שיהיה - חשב כמוני, זה נותן לגיטימציה לומר כן. ואת הנלע''ד כתבתי)
סליחה אם כן, רציתי לכתוב שיתכן שהתכוונת למשהו מעין זה ונשמט ממנו ברגע האחרון.
שמעיה אמר:אור זרוע אמר:הגדרה המחלקת בין אהבת הטוב לאהבת החשק מהמלבי"ם בראשית (פרשת ויצא) פרק כט פסוק כ
גם יאמר שאהבתו את רחל לא היה אהבת החשק, שהחושק יום לשנה יחשב לו, כי אהב אותה מצד כשרון מעשיה, לא מצד החשק עד שהשנים היו בעיניו כימים. וע"ז אמר באהבתו אותה, כי אהבת החשק הוא אהבת עצמו, לא אהבת הדבר, אבל אהבת הטוב אוהב את הדבר הטוב, לא את עצמו, ועז"א באהבתו אותה, שלא היתה אהבה חוזרת, וע"כ היו בעיניו כימים אחדים
אני אישית, לא מאמין בהבדלה הזו. וה' הטוב יכפר.
המלבי''ם כאן נכנס לטענה, שיעקב לא אהב את רחל מחמת אהבת עצמו, ברצותו אותה מחמת יופיה וכל מיני רווחים שהוא היה יכול להפיק ממנה, אלא בגלל כשרון מעשיה. אני לא מסכים לכך שיש מי שאוהב את חבירו רק מחמת שהוא 'הדבר הטוב'.משתדל לעשות רצון ה' אמר:שמעיה אמר:אור זרוע אמר:הגדרה המחלקת בין אהבת הטוב לאהבת החשק מהמלבי"ם בראשית (פרשת ויצא) פרק כט פסוק כ
אני אישית, לא מאמין בהבדלה הזו. וה' הטוב יכפר.
???
ועל זה אמר החזו"א:אור זרוע אמר:משתדל לעשות רצון ה' אמר:אשמח לשמוע הגדרה מדויקת ל-"אהבה".
מתוך מילון אבן שושן:
חִבָּה עַזָּה, רֶגֶשׁ שֶׁל מְשִׁיכָה גְּדוֹלָה אוֹ חֵשֶׁק לְמִישֶׁהוּ אוֹ לְמַשֶּׁהוּ: "גַּם-אַהֲבָה גַם-שִׂנְאָה" (קֹהלת ט א). "עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה" (שיר השירים ח ו). "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים" (שמואל ב א כו). "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד" (מיכה ו ח).
שמעיה אמר:המלבי''ם כאן נכנס לטענה, שיעקב לא אהב את רחל מחמת אהבת עצמו, ברצותו אותה מחמת יופיה וכל מיני רווחים שהוא היה יכול להפיק ממנה, אלא בגלל כשרון מעשיה. אני לא מסכים לכך שיש מי שאוהב את חבירו רק מחמת שהוא 'הדבר הטוב'.