כח נביא במה שאינו בנבואה [סברא דנפשיה, תקנות וגזירות]

שפת הים

משתמש ותיק
הר"מ בסה"מ בשורש הראשון כ' שאין ראוי למנות המצוות שהם מדרבנן, וכל התקנות שתיקנו מאחר משה נחשבים דרבנן, ואפ' תקנות הנביאים כמקרא מגילה נחשב לדרבנן כמבואר בגמ' דעירובין ונטל"י שהם תקנות של שלמה נחשבים דרבנן, ויש תימה גדול בד' הר"מ שנראה מדבריו דתקנות משה נחשבים דאורי', ולפ"ז ברכת הזן, הל' חג בחג, ואבילות ז' ימים יהיו דאורי', אך מדבריו מבואר יותר דהיה ס"ד דתקנות הנביאים ייחשבו אף הם דאורי' יותר מד' שאר החכמים [ועיקר הדבר אם נכון במשה אינו ק' בסברא מאחר שהנביאים המשך הם למשה רבינו בהיותו אב לנביאים, ו'נביא הקים להם כמוך'].

אך הוק' לי טובא מהמבואר בר"מ בהקדמה לפיה"מ דהנביא בפי' התורה הרי הוא כשאר החכמים, ואם יהיו אלף נביאים למול אלף ואחד חכמים יהיה הלכה כרוב החכמים, ובאמת שמצינו בר"מ בהמשך ד' דגזירות שעשו חז"ל סייג לתורה אם פשטו בכל ישראל אסור לאף אחד לבטלן, ואפ' הנביא אין יכול לבטלן, ולכאו' מה רבותיה מאחר שאינו אלא כשאר החכמים, ואולי יש חילוק בין פי' התורה לגזירות, והדבר צ"ב, וכן שאין בזה כדי הסבר בד' בסה"מ לגבי תקנות [שאי"ז בחדא מחתא עם גזירות - כמבואר להדיא בהקדמה הנ"ל], וצ"ע.
 
חלק עליון תַחתִית