על איזה איסור עבר מי שהקריב בכור מחו"ל?

שייף עייל

משתמש ותיק
הרמב"ם כתב בהלכות בכורות פ"א ה"ה שאם הביא בכור לא"י לא מקבלים ולא מקריבים.
אם בכל זאת זה הוקרב, על איזה איסור עבר מי שהקריב בכור מחו"ל?
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
הרמב"ם כתב בהלכות בכורות פ"א ה"ה שאם הביא בכור לא"י לא מקבלים ולא מקריבים.
אם בכל זאת זה הוקרב, על איזה איסור עבר מי שהקריב בכור מחו"ל?
עובר על הפסוק שהביא הרמב''ם שם באותה הלכה.
 
 

חימקו

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
הרמב"ם כתב בהלכות בכורות פ"א ה"ה שאם הביא בכור לא"י לא מקבלים ולא מקריבים.
אם בכל זאת זה הוקרב, על איזה איסור עבר מי שהקריב בכור מחו"ל?

לכאורה, חולין בעזרה.
 

בן עזאי

משתמש ותיק
[לגבי הבאה לא"י, יעוי' רש"ש תמורה כ"א: דמתוס' שם מוכח דאפי' לדעת ר' ישמעאל יש איסור להביא בכורות מחו"ל, ולכאו' הוא איסור עשה הנלמד מההיקש למעשר דגן, ולפי"ז לכאו' מוכח דעכ"פ לדעת ר"ע יש לכה"פ איסור עשה לכה"פ בהקרבה].

ספר החינוך מצוה שצג

ומי שהביא מחוצה לארץ בכור לארץ, אין מקבלין ממנו ולא יקרב דחולין גמורין הוא. וכ"ה ברמב"ם בכורות פ"א ה"ה.

רא"ש מסכת בכורות פרק ה

ואין מביאין בכורות מחוצה לארץ לארץ שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך. ואם הביא אין מקבלין ממנו והרי הוא חולין.


ועי' מנ"ח מצ' קפ"ו אות י"ז דלדעת ר"ע אם הקריבו ה"ה פסול בדיעבד, עיי"ש הוכחתו.
אולם עי' ישועות מלכו בכורות פ"א ה"ה דמסברא נ' דכשר בדיעבד, ושוב ר"ל עפ"י דקדוק לש' הרמב"ם "הרי הוא כחולין", ושוב דחה, ומסיק דכשר בדיעבד.
 

HaimL

משתמש ותיק
בן עזאי אמר:
אולם עי' ישועות מלכו בכורות פ"א ה"ה דמסברא נ' דכשר בדיעבד, ושוב ר"ל עפ"י דקדוק לש' הרמב"ם "הרי הוא כחולין", ושוב דחה, ומסיק דכשר בדיעבד.
זה לא רק דקדוק לשון, במפורש כתוב ברמב"ם ז"ל,

מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ
---
(וכן נהוג עלמא, למיטב הבנתי).

ואם היה חולין גמורים, לדעת הרמב"ם, אז היה בכור כמו מצוות התלויות בארץ, דאין קדושת תרומה ומע"ש בחו"ל.


 
 

שייף עייל

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
שייף עייל אמר:
הרמב"ם כתב בהלכות בכורות פ"א ה"ה שאם הביא בכור לא"י לא מקבלים ולא מקריבים.
אם בכל זאת זה הוקרב, על איזה איסור עבר מי שהקריב בכור מחו"ל?
עובר על הפסוק שהביא הרמב''ם שם באותה הלכה.
רצונך לומר שעובר על עשה?
 
 

שייף עייל

משתמש ותיק
פותח הנושא
חימקו אמר:
שייף עייל אמר:
הרמב"ם כתב בהלכות בכורות פ"א ה"ה שאם הביא בכור לא"י לא מקבלים ולא מקריבים.
אם בכל זאת זה הוקרב, על איזה איסור עבר מי שהקריב בכור מחו"ל?

לכאורה, חולין בעזרה.
ומנין שיש לו דין חולין
(וחולין גופא במחלוקת (עיין במל"מ בהל' שחיטה פ"ב ה"ג), והבו דלא לוסיף עלה)
 
 

שייף עייל

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
חימקו אמר:
לכאורה, חולין בעזרה.
הצוואה לשחוט בריחוק מקום בלבד נאמרה בבשר תאוה, ואין בכור חו"ל תם בכלל, שהרי אינו נאכל אלא במומו.
יש צד לומר שבמומו הוא חולין, אבל מאידך, יש צד לומר שאינו כחולין ממש בגלל ההגבלות החלות עליו (גם בשעת מומו).
 

שייף עייל

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
שייף עייל אמר:
על איזה איסור עבר מי שהקריב בכור מחו"ל?
קיינע פערבָּאט! אולי איסור דרבנן.
קיינע פערבָּאט?! אם כן, אז מלכתחילה כל האיסור בבכור הוא רק להכניס אותו לא"י? (נטיתי לסבור להפך, שהאיסור הוא בדגש על ההקרבה, ואין איסור להכניס לא"י)
 

HaimL

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
שייף עייל אמר:
הרמב"ם כתב בהלכות בכורות פ"א ה"ה שאם הביא בכור לא"י לא מקבלים ולא מקריבים.
אם בכל זאת זה הוקרב, על איזה איסור עבר מי שהקריב בכור מחו"ל?
עובר על הפסוק שהביא הרמב''ם שם באותה הלכה.
רצונך לומר שעובר על עשה?
קצת קשה לומר כן, דבפשטות, לאו הבמ"ע הוא בדבר שאין בו לא איסור ולא היתר, אבל התורה מחדשת עליו איסור עשה. וכאן, יש מ"ע להקריב בכור, רק התורה אמרה ממקום שאתה מביא מעשר דגן תירוש ויצהר, ומשמע שהוא בא לפטור מן המצווה, ולא לחדש איסור.
 
 

שייף עייל

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן עזאי אמר:
[לגבי הבאה לא"י, יעוי' רש"ש תמורה כ"א: דמתוס' שם מוכח דאפי' לדעת ר' ישמעאל יש איסור להביא בכורות מחו"ל, ולכאו' הוא איסור עשה הנלמד מההיקש למעשר דגן, ולפי"ז לכאו' מוכח דעכ"פ לדעת ר"ע יש לכה"פ איסור עשה לכה"פ בהקרבה].

ספר החינוך מצוה שצג

ומי שהביא מחוצה לארץ בכור לארץ, אין מקבלין ממנו ולא יקרב דחולין גמורין הוא. וכ"ה ברמב"ם בכורות פ"א ה"ה.


לא נמצא במהדורות הדפוס ראשונות, וכן לא בפרנקל, מהדורת הרב קאפח, מפעל משנה תורה, רמב"ם מדויק מהדורת הרב שילת. 
(הרב קאפח, קרבנות עמ' קפב מעיר שזה שריד ממהדו"ק. סביר להניח שהחינוך נמשך אחרי מהדו"ק) 
 
 

HaimL

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
משה נפתלי אמר:
חימקו אמר:
לכאורה, חולין בעזרה.
הצוואה לשחוט בריחוק מקום בלבד נאמרה בבשר תאוה, ואין בכור חו"ל תם בכלל, שהרי אינו נאכל אלא במומו.
יש צד לומר שבמומו הוא חולין, אבל מאידך, יש צד לומר שאינו כחולין ממש בגלל ההגבלות החלות עליו (גם בשעת מומו).
כן אבל מזה שנאכל במומו, ש"מ שהוא קדוש. וראה לשון הרמב"ם ז"ל,

בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום בין שנולד במומו בין שנפל בו מום אחר שהיה תמים הרי הוא לכהן אם רצה אוכלו בכ"מ או מוכרו או מאכילו למי שירצה אפילו לנכרי מפני שהוא חולין וכו'
 
 

שייף עייל

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
שייף עייל אמר:
משה נפתלי אמר:
הצוואה לשחוט בריחוק מקום בלבד נאמרה בבשר תאוה, ואין בכור חו"ל תם בכלל, שהרי אינו נאכל אלא במומו.
יש צד לומר שבמומו הוא חולין, אבל מאידך, יש צד לומר שאינו כחולין ממש בגלל ההגבלות החלות עליו (גם בשעת מומו).
כן אבל מזה שנאכל במומו, ש"מ שהוא קדוש. וראה לשון הרמב"ם ז"ל,

בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום בין שנולד במומו בין שנפל בו מום אחר שהיה תמים הרי הוא לכהן אם רצה אוכלו בכ"מ או מוכרו או מאכילו למי שירצה אפילו לנכרי מפני שהוא חולין וכו'
אולי ר"ל: מזה שנאכל במומו, ש"מ שהוא חולין.
אם כן, אכן צדקו דבריך. 
 
 

HaimL

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
HaimL אמר:
אולי ר"ל: מזה שנאכל במומו, ש"מ שהוא חולין.
אם כן, אכן צדקו דבריך. 
כוונתי לומר, שבהמת חולין נאכלת תמימה ובעלת מום.

בהמה הנאכלת רק במומה, ש"מ שהיא קדושה מעיקרא.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
HaimL אמר:
נ"ל, דאין מביאים קדשים לבית הפסול.
הא גופא דרבנן, לא כך? (בזבחים עה: ר' שמעון מתיר אע"פ שאין הלכה כמותו)
כנראה. איברא, דיש לעיין אם מה שממעט באכילתו מקרי קדשים לבית הפסול, דאי נאכל במומו, תו ל"ה קדש.
 
 

שייף עייל

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
שייף עייל אמר:
HaimL אמר:
אולי ר"ל: מזה שנאכל במומו, ש"מ שהוא חולין.
אם כן, אכן צדקו דבריך. 
כוונתי לומר, שבהמת חולין נאכלת תמימה ובעלת מום.

בהמה הנאכלת רק במומה, ש"מ שהיא קדושה מעיקרא.
רק כעת נחתתי לדבריך. 
ולפי זה אם הוא תמים אז לא שייך בו חולין בעזרה. 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
בן עזאי אמר:
לכאו' הוא איסור עשה הנלמד מההיקש למעשר דגן.
לא כי, אלא מ'רק קדשיך תשא ובאת' – 'רק' למעט בכור ומעשר שלא יביאם.
בקרא ד'ואכלת לפני יי אלדיך מעשר דגנך ובכורות בקרך' אין לכאורה שום צוואה שיביאו בכורות מן הארץ בלבד ולא ממקום אחר.
 

שייף עייל

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
שייף עייל אמר:
HaimL אמר:
נ"ל, דאין מביאים קדשים לבית הפסול.
הא גופא דרבנן, לא כך? (בזבחים עה: ר' שמעון מתיר אע"פ שאין הלכה כמותו)
כנראה. איברא, דיש לעיין אם מה שממעט באכילתו מקרי קדשים לבית הפסול, דאי נאכל במומו, תו ל"ה קדש.


לאחר מחשבה נוספת, האם שייך לומר הבאת קדשים לבית הפסול אם מקריב את זה? אולי כל האיסור מעיקרא מדובר רק לעניין מיעוט אכילה דוקא בסתם ובאמת אם הוא מקריב את זה לגבוה אז זה לא בית הפסול. 
 
 

HaimL

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
HaimL אמר:
שייף עייל אמר:
אולי ר"ל: מזה שנאכל במומו, ש"מ שהוא חולין.
אם כן, אכן צדקו דבריך. 
כוונתי לומר, שבהמת חולין נאכלת תמימה ובעלת מום.

בהמה הנאכלת רק במומה, ש"מ שהיא קדושה מעיקרא.
רק כעת נחתתי לדבריך. 
ולפי זה אם הוא תמים אז לא שייך בו חולין בעזרה. 
אכן - לפחות כך נראה מלשון הרמב"ם ז"ל. ומי שיסבור שהוא חולין גמורים, אז, בפשטות, הוא באמת חשנב"ע.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
HaimL אמר:
שייף עייל אמר:
הא גופא דרבנן, לא כך? (בזבחים עה: ר' שמעון מתיר אע"פ שאין הלכה כמותו)
כנראה. איברא, דיש לעיין אם מה שממעט באכילתו מקרי קדשים לבית הפסול, דאי נאכל במומו, תו ל"ה קדש.
לאחר מחשבה נוספת, האם שייך לומר הבאת קדשים לבית הפסול אם מקריב את זה? אולי כל האיסור מעיקרא מדובר רק לעניין מיעוט אכילה דוקא בסתם ובאמת אם הוא מקריב את זה לגבוה אז זה לא בית הפסול. 
ראה לשון הרמב"ם ז"ל,

לא יביא אדם תודה ביום ארבעה עשר מפני החמץ שבה שאין מביאין קדשים לבית הפסול ואם הביא יוצא בה ידי חובת שמחה כמו שביארנו:
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
בן עזאי אמר:
ספר החינוך מצוה שצג

ומי שהביא מחוצה לארץ בכור לארץ, אין מקבלין ממנו ולא יקרב דחולין גמורין הוא. וכ"ה ברמב"ם בכורות פ"א ה"ה.
לא נמצא במהדורות הדפוס ראשונות, וכן לא בפרנקל, מהדורת הרב קאפח, מפעל משנה תורה, רמב"ם מדויק מהדורת הרב שילת. 
(הרב קאפח, קרבנות עמ' קפב מעיר שזה שריד ממהדו"ק. סביר להניח שהחינוך נמשך אחרי מהדו"ק) 
הראב"ד שם כתב "מצות בכור בהמה טהורה וכו' עד אלא הרי היא כחולין. א"א טעות היא זו ואפי' לר' עקיבא דאית ליה האי סברא לא אמר אלא ליקרב אבל קדושת בכור יש בו ואינו נגזז ונעבד ואינו נאכל אלא במומו".
וכתב הכס"מ "ודע שבספרי רבינו היה כתוב "מצות בכור בהמה טהורה אינה נוהגת אלא בארץ" ועל פי זה השיגו הראב"ד וכתב "טעות היא זו", גם הרמב"ן בהלכות בכורות תמה עליו והקשה עליו כמה קושיות, וכן הרשב"א והר"ן בתשובה, וכולם ספר מוטעה נזדמן להם בדברי רבינו, והגירסא שכתבתי בדבריו היא הכתובה בספרינו והיא הנסחא האמיתית".
וכך כתב הכס"מ "מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובח"ל (כך היא הנסחא האמיתית כס"מ)... ואין מביאין בכורות מח"ל שנאמר ואכלת לפני ה' אל-היך וכו' אלא יאכל במומו ואם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא יאכל במומו".
 

שייף עייל

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
שייף עייל אמר:
HaimL אמר:
כנראה. איברא, דיש לעיין אם מה שממעט באכילתו מקרי קדשים לבית הפסול, דאי נאכל במומו, תו ל"ה קדש.
לאחר מחשבה נוספת, האם שייך לומר הבאת קדשים לבית הפסול אם מקריב את זה? אולי כל האיסור מעיקרא מדובר רק לעניין מיעוט אכילה דוקא בסתם ובאמת אם הוא מקריב את זה לגבוה אז זה לא בית הפסול. 
ראה לשון הרמב"ם ז"ל,

לא יביא אדם תודה ביום ארבעה עשר מפני החמץ שבה שאין מביאין קדשים לבית הפסול ואם הביא יוצא בה ידי חובת שמחה כמו שביארנו:
ר"ל מכאן ראיה דאמרינן קדשים לבית הפסול גם באופן שמביא קרבן. 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
HaimL אמר:
שייף עייל אמר:
לאחר מחשבה נוספת, האם שייך לומר הבאת קדשים לבית הפסול אם מקריב את זה? אולי כל האיסור מעיקרא מדובר רק לעניין מיעוט אכילה דוקא בסתם ובאמת אם הוא מקריב את זה לגבוה אז זה לא בית הפסול. 
ראה לשון הרמב"ם ז"ל,

לא יביא אדם תודה ביום ארבעה עשר מפני החמץ שבה שאין מביאין קדשים לבית הפסול ואם הביא יוצא בה ידי חובת שמחה כמו שביארנו:
ר"ל מכאן ראיה דאמרינן קדשים לבית הפסול גם באופן שמביא קרבן. 
שם היינו משום מיעוט אכילה, לא?
 

HaimL

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
HaimL אמר:
ר"ל מכאן ראיה דאמרינן קדשים לבית הפסול גם באופן שמביא קרבן. 
כן. ולפי"ז, אם רבוץ עליו איסור, אפילו מדרבנן, לאכול את הבכור התמים שהובא מח"ל, נראה שכן שייך בו האיסור דהבאת קדשים לבהפ"ס, דאין לך מיעוט זמן אכילתו גדול מזה.
 
 

שייף עייל

משתמש ותיק
פותח הנושא
בהשקפה שניה, לאחר עיון בסוגיה בביצה יט: שהיא מקור הדין הנ"ל, לכאורה אי אפשר להביא ראיה משם, כי שם מדובר בלחמי תודה ולא כל הלחמים קרבים אלא רובם (חוץ מאחד) נאכל לבעלים (מעה"ק פ"ט הי"ב). 
 
חלק עליון תַחתִית