עובר על הפסוק שהביא הרמב''ם שם באותה הלכה.שייף עייל אמר:הרמב"ם כתב בהלכות בכורות פ"א ה"ה שאם הביא בכור לא"י לא מקבלים ולא מקריבים.
אם בכל זאת זה הוקרב, על איזה איסור עבר מי שהקריב בכור מחו"ל?
שייף עייל אמר:הרמב"ם כתב בהלכות בכורות פ"א ה"ה שאם הביא בכור לא"י לא מקבלים ולא מקריבים.
אם בכל זאת זה הוקרב, על איזה איסור עבר מי שהקריב בכור מחו"ל?
הצוואה לשחוט בריחוק מקום בלבד נאמרה בבשר תאוה, ואין בכור חו"ל תם בכלל, שהרי אינו נאכל אלא במומו.חימקו אמר:לכאורה, חולין בעזרה.
זה לא רק דקדוק לשון, במפורש כתוב ברמב"ם ז"ל,בן עזאי אמר:אולם עי' ישועות מלכו בכורות פ"א ה"ה דמסברא נ' דכשר בדיעבד, ושוב ר"ל עפ"י דקדוק לש' הרמב"ם "הרי הוא כחולין", ושוב דחה, ומסיק דכשר בדיעבד.
HaimL אמר:נ"ל, דאין מביאים קדשים לבית הפסול.
רצונך לומר שעובר על עשה?כמעיין המתגבר אמר:עובר על הפסוק שהביא הרמב''ם שם באותה הלכה.שייף עייל אמר:הרמב"ם כתב בהלכות בכורות פ"א ה"ה שאם הביא בכור לא"י לא מקבלים ולא מקריבים.
אם בכל זאת זה הוקרב, על איזה איסור עבר מי שהקריב בכור מחו"ל?
ומנין שיש לו דין חולין?חימקו אמר:שייף עייל אמר:הרמב"ם כתב בהלכות בכורות פ"א ה"ה שאם הביא בכור לא"י לא מקבלים ולא מקריבים.
אם בכל זאת זה הוקרב, על איזה איסור עבר מי שהקריב בכור מחו"ל?
לכאורה, חולין בעזרה.
יש צד לומר שבמומו הוא חולין, אבל מאידך, יש צד לומר שאינו כחולין ממש בגלל ההגבלות החלות עליו (גם בשעת מומו).משה נפתלי אמר:הצוואה לשחוט בריחוק מקום בלבד נאמרה בבשר תאוה, ואין בכור חו"ל תם בכלל, שהרי אינו נאכל אלא במומו.חימקו אמר:לכאורה, חולין בעזרה.
קיינע פערבָּאט?! אם כן, אז מלכתחילה כל האיסור בבכור הוא רק להכניס אותו לא"י? (נטיתי לסבור להפך, שהאיסור הוא בדגש על ההקרבה, ואין איסור להכניס לא"י)משה נפתלי אמר:קיינע פערבָּאט! אולי איסור דרבנן.שייף עייל אמר:על איזה איסור עבר מי שהקריב בכור מחו"ל?
קצת קשה לומר כן, דבפשטות, לאו הבמ"ע הוא בדבר שאין בו לא איסור ולא היתר, אבל התורה מחדשת עליו איסור עשה. וכאן, יש מ"ע להקריב בכור, רק התורה אמרה ממקום שאתה מביא מעשר דגן תירוש ויצהר, ומשמע שהוא בא לפטור מן המצווה, ולא לחדש איסור.שייף עייל אמר:רצונך לומר שעובר על עשה?כמעיין המתגבר אמר:עובר על הפסוק שהביא הרמב''ם שם באותה הלכה.שייף עייל אמר:הרמב"ם כתב בהלכות בכורות פ"א ה"ה שאם הביא בכור לא"י לא מקבלים ולא מקריבים.
אם בכל זאת זה הוקרב, על איזה איסור עבר מי שהקריב בכור מחו"ל?
בן עזאי אמר:[לגבי הבאה לא"י, יעוי' רש"ש תמורה כ"א: דמתוס' שם מוכח דאפי' לדעת ר' ישמעאל יש איסור להביא בכורות מחו"ל, ולכאו' הוא איסור עשה הנלמד מההיקש למעשר דגן, ולפי"ז לכאו' מוכח דעכ"פ לדעת ר"ע יש לכה"פ איסור עשה לכה"פ בהקרבה].
ספר החינוך מצוה שצג
ומי שהביא מחוצה לארץ בכור לארץ, אין מקבלין ממנו ולא יקרב דחולין גמורין הוא. וכ"ה ברמב"ם בכורות פ"א ה"ה.
כן אבל מזה שנאכל במומו, ש"מ שהוא קדוש. וראה לשון הרמב"ם ז"ל,שייף עייל אמר:יש צד לומר שבמומו הוא חולין, אבל מאידך, יש צד לומר שאינו כחולין ממש בגלל ההגבלות החלות עליו (גם בשעת מומו).משה נפתלי אמר:הצוואה לשחוט בריחוק מקום בלבד נאמרה בבשר תאוה, ואין בכור חו"ל תם בכלל, שהרי אינו נאכל אלא במומו.חימקו אמר:לכאורה, חולין בעזרה.
אולי ר"ל: מזה שנאכל במומו, ש"מ שהוא חולין.HaimL אמר:כן אבל מזה שנאכל במומו, ש"מ שהוא קדוש. וראה לשון הרמב"ם ז"ל,שייף עייל אמר:יש צד לומר שבמומו הוא חולין, אבל מאידך, יש צד לומר שאינו כחולין ממש בגלל ההגבלות החלות עליו (גם בשעת מומו).משה נפתלי אמר:הצוואה לשחוט בריחוק מקום בלבד נאמרה בבשר תאוה, ואין בכור חו"ל תם בכלל, שהרי אינו נאכל אלא במומו.
בכור בהמה טהורה שהוא בעל מום בין שנולד במומו בין שנפל בו מום אחר שהיה תמים הרי הוא לכהן אם רצה אוכלו בכ"מ או מוכרו או מאכילו למי שירצה אפילו לנכרי מפני שהוא חולין וכו'
כוונתי לומר, שבהמת חולין נאכלת תמימה ובעלת מום.שייף עייל אמר:אולי ר"ל: מזה שנאכל במומו, ש"מ שהוא חולין.HaimL אמר:שייף עייל אמר:
אם כן, אכן צדקו דבריך.
כנראה. איברא, דיש לעיין אם מה שממעט באכילתו מקרי קדשים לבית הפסול, דאי נאכל במומו, תו ל"ה קדש.שייף עייל אמר:הא גופא דרבנן, לא כך? (בזבחים עה: ר' שמעון מתיר אע"פ שאין הלכה כמותו)HaimL אמר:נ"ל, דאין מביאים קדשים לבית הפסול.
רק כעת נחתתי לדבריך.HaimL אמר:כוונתי לומר, שבהמת חולין נאכלת תמימה ובעלת מום.שייף עייל אמר:אולי ר"ל: מזה שנאכל במומו, ש"מ שהוא חולין.HaimL אמר:
אם כן, אכן צדקו דבריך.
בהמה הנאכלת רק במומה, ש"מ שהיא קדושה מעיקרא.
בן עזאי אמר:לכאו' הוא איסור עשה הנלמד מההיקש למעשר דגן.
HaimL אמר:כנראה. איברא, דיש לעיין אם מה שממעט באכילתו מקרי קדשים לבית הפסול, דאי נאכל במומו, תו ל"ה קדש.שייף עייל אמר:הא גופא דרבנן, לא כך? (בזבחים עה: ר' שמעון מתיר אע"פ שאין הלכה כמותו)HaimL אמר:נ"ל, דאין מביאים קדשים לבית הפסול.
אכן - לפחות כך נראה מלשון הרמב"ם ז"ל. ומי שיסבור שהוא חולין גמורים, אז, בפשטות, הוא באמת חשנב"ע.שייף עייל אמר:רק כעת נחתתי לדבריך.HaimL אמר:כוונתי לומר, שבהמת חולין נאכלת תמימה ובעלת מום.שייף עייל אמר:אולי ר"ל: מזה שנאכל במומו, ש"מ שהוא חולין.
אם כן, אכן צדקו דבריך.
בהמה הנאכלת רק במומה, ש"מ שהיא קדושה מעיקרא.
ולפי זה אם הוא תמים אז לא שייך בו חולין בעזרה.
ראה לשון הרמב"ם ז"ל,שייף עייל אמר:לאחר מחשבה נוספת, האם שייך לומר הבאת קדשים לבית הפסול אם מקריב את זה? אולי כל האיסור מעיקרא מדובר רק לעניין מיעוט אכילה דוקא בסתם ובאמת אם הוא מקריב את זה לגבוה אז זה לא בית הפסול.HaimL אמר:כנראה. איברא, דיש לעיין אם מה שממעט באכילתו מקרי קדשים לבית הפסול, דאי נאכל במומו, תו ל"ה קדש.שייף עייל אמר:הא גופא דרבנן, לא כך? (בזבחים עה: ר' שמעון מתיר אע"פ שאין הלכה כמותו)
הראב"ד שם כתב "מצות בכור בהמה טהורה וכו' עד אלא הרי היא כחולין. א"א טעות היא זו ואפי' לר' עקיבא דאית ליה האי סברא לא אמר אלא ליקרב אבל קדושת בכור יש בו ואינו נגזז ונעבד ואינו נאכל אלא במומו".שייף עייל אמר:לא נמצא במהדורות הדפוס ראשונות, וכן לא בפרנקל, מהדורת הרב קאפח, מפעל משנה תורה, רמב"ם מדויק מהדורת הרב שילת.בן עזאי אמר:ספר החינוך מצוה שצג
ומי שהביא מחוצה לארץ בכור לארץ, אין מקבלין ממנו ולא יקרב דחולין גמורין הוא. וכ"ה ברמב"ם בכורות פ"א ה"ה.
(הרב קאפח, קרבנות עמ' קפב מעיר שזה שריד ממהדו"ק. סביר להניח שהחינוך נמשך אחרי מהדו"ק)
ר"ל מכאן ראיה דאמרינן קדשים לבית הפסול גם באופן שמביא קרבן.HaimL אמר:ראה לשון הרמב"ם ז"ל,שייף עייל אמר:לאחר מחשבה נוספת, האם שייך לומר הבאת קדשים לבית הפסול אם מקריב את זה? אולי כל האיסור מעיקרא מדובר רק לעניין מיעוט אכילה דוקא בסתם ובאמת אם הוא מקריב את זה לגבוה אז זה לא בית הפסול.HaimL אמר:כנראה. איברא, דיש לעיין אם מה שממעט באכילתו מקרי קדשים לבית הפסול, דאי נאכל במומו, תו ל"ה קדש.
לא יביא אדם תודה ביום ארבעה עשר מפני החמץ שבה שאין מביאין קדשים לבית הפסול ואם הביא יוצא בה ידי חובת שמחה כמו שביארנו:
שם היינו משום מיעוט אכילה, לא?שייף עייל אמר:ר"ל מכאן ראיה דאמרינן קדשים לבית הפסול גם באופן שמביא קרבן.HaimL אמר:ראה לשון הרמב"ם ז"ל,שייף עייל אמר:לאחר מחשבה נוספת, האם שייך לומר הבאת קדשים לבית הפסול אם מקריב את זה? אולי כל האיסור מעיקרא מדובר רק לעניין מיעוט אכילה דוקא בסתם ובאמת אם הוא מקריב את זה לגבוה אז זה לא בית הפסול.
לא יביא אדם תודה ביום ארבעה עשר מפני החמץ שבה שאין מביאין קדשים לבית הפסול ואם הביא יוצא בה ידי חובת שמחה כמו שביארנו:
כן. ולפי"ז, אם רבוץ עליו איסור, אפילו מדרבנן, לאכול את הבכור התמים שהובא מח"ל, נראה שכן שייך בו האיסור דהבאת קדשים לבהפ"ס, דאין לך מיעוט זמן אכילתו גדול מזה.שייף עייל אמר:ר"ל מכאן ראיה דאמרינן קדשים לבית הפסול גם באופן שמביא קרבן.HaimL אמר:שייף עייל אמר: