שאלת הרב מנחם צבי גולדבאום:
כתוב (ויקרא כד, ב): וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד, וכתב השל"ה הק' (מסכת פסחים מצה עשירה - דרוש שלישי ב, אות שצג) וז"ל: "עיין בזהר בפסוק 'שמן זית זך', שרומז על 'זך' אותיות התורה, ו[highlight=yellow]הם כתית. והיא מרורה כזית[/highlight], ומזונותיה הרוחני הוא בידי הקדוש ברוך הוא שיתן ללומדיה".
והנה ידוע משלו של המגיד מדובנא על הפסוק (ישעיה מג) "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" וז"ל (משלי יעקב נצבים אות תיג): "המשל בזה לאחד בא מן הדרך ערב שבת עם חשיכה, ויהי הוא בא אל עירו וירץ מהרה לביתו, והחפצים הניח ביד הבעל עגלה, ויבוא אל ביתו וימהר וישלח נער אחד אל הבעל עגלה להביא משם את אגודתו. והנער הלך והביא ונכנס אל היכל הסוחר ויאמר, הנה הבאתי אגודתך, ובתוך הדברים הוא מקנח את פניו בכנף בגדו מזיעת אפו ומדבר בקוצר רוח מאד. ויאמר אליו הסוחר איה אגודתי אשר הבאת, ויאמר הנחתיו בחדר החיצון, ויאמר העשיר מה שהבאת - לא שלי הבאת, מי יודע של מי הוא. ויאמר הנער, לך נא ראה בחדר - ודאי שלך הוא. ויאמר, אין לי מהצורך ללכת ולראות, כי הלא עיני רואות בך הזוהמא הגדולה וזיעת אפיך, הלא אגודתי אגודה קטנה וקלה - אין בה במה להזיע. הנמשל, זה ממש מוסר חכמה נגד קצת המתחדשים ומראים בעצמם יגיעה בעבודתם, אמר אליהם 'ולא אותי קראת יעקב', יען 'כי יגעת בי ישראל', הלא בעבודה שלי נאמר 'כי קרוב אליך הדבר מאד' כו'. ומה זה יגעת, מדוע אתה עיף ויגע כל כך", וידוע שהאדמו"ר מקאצק זצ"ל אמר שמשל זה נאמר ברוה"ק, ויש מוסרים (אהל משה פורים סימן ה' אות א בהערה) בשם הגאון מוילנא זצ"ל שאמר שזהו הפשט האמיתי בפסוק.
ו[highlight=yellow]מעתה נשאלת השאלה, האם התורה היא "קרובה", קלה ונעימה, או שמא מרה כלענה ולפום "צערא" אגרא?[/highlight]
כתוב (ויקרא כד, ב): וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד, וכתב השל"ה הק' (מסכת פסחים מצה עשירה - דרוש שלישי ב, אות שצג) וז"ל: "עיין בזהר בפסוק 'שמן זית זך', שרומז על 'זך' אותיות התורה, ו[highlight=yellow]הם כתית. והיא מרורה כזית[/highlight], ומזונותיה הרוחני הוא בידי הקדוש ברוך הוא שיתן ללומדיה".
והנה ידוע משלו של המגיד מדובנא על הפסוק (ישעיה מג) "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" וז"ל (משלי יעקב נצבים אות תיג): "המשל בזה לאחד בא מן הדרך ערב שבת עם חשיכה, ויהי הוא בא אל עירו וירץ מהרה לביתו, והחפצים הניח ביד הבעל עגלה, ויבוא אל ביתו וימהר וישלח נער אחד אל הבעל עגלה להביא משם את אגודתו. והנער הלך והביא ונכנס אל היכל הסוחר ויאמר, הנה הבאתי אגודתך, ובתוך הדברים הוא מקנח את פניו בכנף בגדו מזיעת אפו ומדבר בקוצר רוח מאד. ויאמר אליו הסוחר איה אגודתי אשר הבאת, ויאמר הנחתיו בחדר החיצון, ויאמר העשיר מה שהבאת - לא שלי הבאת, מי יודע של מי הוא. ויאמר הנער, לך נא ראה בחדר - ודאי שלך הוא. ויאמר, אין לי מהצורך ללכת ולראות, כי הלא עיני רואות בך הזוהמא הגדולה וזיעת אפיך, הלא אגודתי אגודה קטנה וקלה - אין בה במה להזיע. הנמשל, זה ממש מוסר חכמה נגד קצת המתחדשים ומראים בעצמם יגיעה בעבודתם, אמר אליהם 'ולא אותי קראת יעקב', יען 'כי יגעת בי ישראל', הלא בעבודה שלי נאמר 'כי קרוב אליך הדבר מאד' כו'. ומה זה יגעת, מדוע אתה עיף ויגע כל כך", וידוע שהאדמו"ר מקאצק זצ"ל אמר שמשל זה נאמר ברוה"ק, ויש מוסרים (אהל משה פורים סימן ה' אות א בהערה) בשם הגאון מוילנא זצ"ל שאמר שזהו הפשט האמיתי בפסוק.
ו[highlight=yellow]מעתה נשאלת השאלה, האם התורה היא "קרובה", קלה ונעימה, או שמא מרה כלענה ולפום "צערא" אגרא?[/highlight]