סנהדרין שחייבה כולה

אור זרוע

משתמש ותיק
הדבר מבואר בגמרא סנהדרין יז, א: אמר רב כהנא: סנהדרי שראו כולן לחובה - פוטרין אותו. מאי טעמא? כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא, והני תו לא חזו ליה.
 

מצפה לישועה

משתמש רגיל
פותח הנושא
מצאתי עכשיו בתורה תמימה משפטים פכ"ג שמביא חידוש עצום בשם הרמ"ה [דלא ככל הראשונים והרמב"ם בפ"ט מהל' סנהדרין], שהכוונה פוטרין אותו שאין ממתינין והורגין אותו מייד, ע"ש [וזהו הטעם האמור שם בסנהדרין, היינו שאין טעם לחכות כי ממילא לא יימצא לו זכות].
 

אור זרוע

משתמש ותיק
זה עתה מצאתי באנצ"ת ערך דיני נפשות הערה 167 וז"ל: ועי' קהלת יעקב לשון חכמים סי' תלא בשם המאירי לסנהדרין בשם ר' מאיר שפי' פוטרים שהורגים אותו מיד וא"צ הלנה כיון שלא יראו לו עוד זכות, וכמו אם אמר איני נשבע פוטרים אותו מיד בשבועות לט א. אבל במאירי סנהדרין שלפנינו וביד רמ"ה אין זה, עכ"ל.
 

אלימלך

משתמש ותיק
אור זרוע אמר:
הדבר מבואר בגמרא סנהדרין יז, א: אמר רב כהנא: סנהדרי שראו כולן לחובה - פוטרין אותו. מאי טעמא? כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא, והני תו לא חזו ליה.
לא בטוח שזה הטעם יתכן שזה רק הראיה מהכתוב.
מהרצ"ח מסביר הטעם שאם ראו הכל לחובה יש לחשוש שלא עיינו מספיק בדין.
 

אלימלך

משתמש ותיק
הנה לכאו' דבר פשוט שאסור לדיין שפוטר לומר חייב ע"מ שיהא סנהדרין שחייבו כולה וכך יפטר הנידון, שאל"כ לא תמצא לעולם סנהדרין שמחייבת.
ויעוין באוה"ח [שמות כג' ב'] שע"ז נאמר לא תענה על ריב לרעות
וכתב שם עוד דהוא הדין במקרה שכל הדיינים חייבו חוץ מאחד ורואה אותו אחד שאם יאמר האמת כפי דעתו שחייב יפטר הנידון משום סנהדרין שראו כולן לחובה, ולכך חושב להתחכם לומר פטור ע"מ שיצא חייב, גם זה אסור.
אמנם ביערות דבש [די בתחילת דרוש ח'] כתב שמותר לו לומר פטור אם מוצא אמתלא לדבריו וצ"ע
 

אלימלך

משתמש ותיק
אגב, החיד"א [דבש לפי ערך חשך] הביא שכתבו הפוסקים דמה שסנהדרין שחייבה כולה פטור הני מילי דוקא כשכולם חייבוהו מאותו טעם אבל אם חלוקים בטעמיהם ולדעת מקצתם יש לחייבו מטעם אחר ולא מטעמייהו דהרוב, הרי זה נחשב שיש רק רוב ונענש.
ולפי הטעמים שהוזכרו למעלה מדוע סנהדרין שראו כולן לחובה פטור מובן מאוד החיוב במקרה שנחלקו בטעמיהם
 

אוריאל

משתמש ותיק
יש לי ספק כזה: אם סנהדרין מחייבת על פי רוב תקין [ולא שחייבה כולה] אדם למיתה, אבל כל אחד מהמחייבים יש לו טעם אחר מחבירו, באופן כזה שנגד כל טעם של אחד ואחד, יש רוב שחולק עליו. אך אעפ"כ לענין דינא יש רוב שמחייבים אותו. האם הוא חייב או פטור?
את"ל שחייב, צ"ב מלתא בטעמא, וגם למש"כ החיד"א הנ"ל [ואולי יש לחלק]. אם תאמר שפטור - זהו ג"כ חידוש.
 

אלימלך

משתמש ותיק
הרמ"א [חו"מ כה' ב'] פסק
ואפילו אין הרבים מסכימים מטעם אחד, אלא כל אחד יש לו טעם בפני עצמו, הואיל והם מסכימים לענין הדין נקראו רבים ואזלינן בתרייהו.
ובש"ך שם "דלא אשכחן בשום דוכתא דסנהדרין או דיינים צריכין הרבים לומר טעם אחד"
 

ים סוף

משתמש ותיק
הובא בשם הגר"ש קלוגר בקונטרס מודעא לבית ישראל (בענין מצות מכונה) שטבע העולם להיות מעורב מאמת ושקר, ולא יתכן שהשקר ישקוט על שמריו וייתן לפסוק דין שכולו אמת. ובהכרח שהכל שקר.

ולא זכיתי להשיג דבר זה דא"כ יק' איפכא כיצד האמת תאפשר להיות דין שכולו שקר?

ועוד דא"כ ה"ה איפכא דבכולם פוטרים נמי נחייב? אלא דזה יתכן לומר שא"א לחייב עפי"ז חיוב מיתה לאדם. אמנם בדיני ממונות שוב יש לדון שנאמר בה"ג הדין מרומה.

ומעניין לעניין באותו עניין ראיתי מביאים דבר נפלא בשם ר' ישעיה ברלין שהק' על דברי הגמ' במכות (יא:) שאם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומינו אחר תחתיו יוצא במיתתו של שני.

והק' בגמ' מאי הוה ליה למעבד היה לו לבקש רחמים שיגמור דינו לזכות ולא ביקש. (והוא ע"ד משפירש"י דטעם תליית מיתתו במיתת כהן גדול הוא "לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו")

והדברים צ"ב וכי היה לו לכהן לבקש שיטעו בי"ד ויעוותו דינו של הרוצח? והיישוב ע"פ הגמ' הנ"ל דיכול היה להתפלל שיכוונו כולם לאמת, ויפטר משום 'סנהדרין שראו כולם לחובה'.

אכן להמתבאר לעיל בדברי הגר"ש זה ג"כ בהכרח שקר הוא.

ותן לחכם ויחכם עוד..
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
ים סוף אמר:
ולא זכיתי להשיג דבר זה דא"כ יק' איפכא כיצד האמת תאפשר להיות דין שכולו שקר?
לא יקשה איפכא, כי אמת יש אחת, ושקרים יש הרבה. לדוגמה: השולחן חום. הוא לא לבן, לא שחור, לא כחול ולא צהוב. לכן יש לצערנו מקרים שהאמת נעדרת, אך טענת הגר"ש קלוגר שאין מקרים שהשקר נעדר לגמרי.
 

ים סוף

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
ים סוף אמר:
ולא זכיתי להשיג דבר זה דא"כ יק' איפכא כיצד האמת תאפשר להיות דין שכולו שקר?
לא יקשה איפכא, כי אמת יש אחת, ושקרים יש הרבה. לדוגמה: השולחן חום. הוא לא לבן, לא שחור, לא כחול ולא צהוב. לכן יש לצערנו מקרים שהאמת נעדרת, אך טענת הגר"ש קלוגר שאין מקרים שהשקר נעדר לגמרי.

כנראה שלא ירדתי לסוף דעתו. אך למיטב הבנתי כוונתו הייתה לומר שלא ייתכן דבר שלא מעורב בו משניהם.
image.png
ולגוף ראיית ה'שולחן החום' הרי משם דווקא מבואר שלא כדבריו שהרי השולחן הוא אכן חום, והיכן הוא השקר?
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
הנה מצאתי את דבריו בגמרא (שבת קד.): מאי טעמא שקר מקרבן מיליה, אמת מרחקא מיליה? שיקרא שכיח, קושטא לא שכיח.

אם הרוב טוענים שהשולחן חום והמיעוט טוענים שהוא ירוק, ייתכן. מתקיים כאן "שיקרא שכיח". אבל אם כולם טוענים שהוא חום - היכן הוא השקר? הסיכוי שהאמת תִּפְשֶׂה בקרב כולם הוא מזערי, ולכן עכ"פ יש לחשוש לכך ולא להרגו.
 
חלק עליון תַחתִית