הוצאות חוה"מ חוזרות?

מחכה לתשובה

משתמש רגיל
ידוע שהוצאות שבת ויו"ט חוזרות, האם חוה"מ הוי בכלל יו"ט שג"כ הוצואותיו חוזרות או"ד יו"ט היינו החג בלבד אך בחוה"מ אינו חוזר
אשמח לקבל תשובה בזמן שזה עדיין מנפק"מ...
 

לביא

משתמש ותיק
מחכה לתשובה אמר:
ידוע שהוצאות שבת ויו"ט חוזרות, האם חוה"מ הוי בכלל יו"ט שג"כ הוצואותיו חוזרות או"ד יו"ט היינו החג בלבד אך בחוה"מ אינו חוזר
נדיב לב אמר:
אם לצורך שמחה בחוה"מ ה"ז כצורך מצווה וכמש"כ הריטב"א בגמ' שם [הובא בשטמ"ק שם] "דלאו דוקא הוצאת שבתות וימים טובים דהוא הדין לכל הוצאה של מצוה אלא נקט הני דרגילי ושכיחי" עיי"ש.
ואוסיף על מה שכתב נדיב לב, שלענ״ד פשוט שאפילו בספרי לימוד ה׳ יתברך מחזיר את ההוצאות.
 

מחכה לתשובה

משתמש רגיל
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
אם לצורך שמחה בחוה"מ ה"ז כצורך מצווה וכמש"כ הריטב"א בגמ' שם [הובא בשטמ"ק שם] "דלאו דוקא הוצאת שבתות וימים טובים דהוא הדין לכל הוצאה של מצוה אלא נקט הני דרגילי ושכיחי" עיי"ש.
אם כוונת מר שכל שמחה הוי מצווה משום ושמחת בחגך, בפסח שכמדומה לא נאמר ושמחת בחגך אכן לא יחזור?
 
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
מחכה לתשובה אמר:
נדיב לב אמר:
אם לצורך שמחה בחוה"מ ה"ז כצורך מצווה וכמש"כ הריטב"א בגמ' שם [הובא בשטמ"ק שם] "דלאו דוקא הוצאת שבתות וימים טובים דהוא הדין לכל הוצאה של מצוה אלא נקט הני דרגילי ושכיחי" עיי"ש.
אם כוונת מר שכל שמחה הוי מצווה משום ושמחת בחגך, בפסח שכמדומה לא נאמר ושמחת בחגך אכן לא יחזור?

מצוות שמחת יום טוב היא גם בפסח, כמבואר בשס ובפוסקים, ובשאר ימים טובים.
 

מחכה לתשובה

משתמש רגיל
פותח הנושא
מלמד להועיל אמר:
מחכה לתשובה אמר:
נדיב לב אמר:
אם לצורך שמחה בחוה"מ ה"ז כצורך מצווה וכמש"כ הריטב"א בגמ' שם [הובא בשטמ"ק שם] "דלאו דוקא הוצאת שבתות וימים טובים דהוא הדין לכל הוצאה של מצוה אלא נקט הני דרגילי ושכיחי" עיי"ש.
אם כוונת מר שכל שמחה הוי מצווה משום ושמחת בחגך, בפסח שכמדומה לא נאמר ושמחת בחגך אכן לא יחזור?

מצוות שמחת יום טוב היא גם בפסח, כמבואר בשס ובפוסקים, ובשאר ימים טובים.
איפה הש"ס והפוסקים?
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מחכה לתשובה אמר:
מלמד להועיל אמר:
מחכה לתשובה אמר:
אם כוונת מר שכל שמחה הוי מצווה משום ושמחת בחגך, בפסח שכמדומה לא נאמר ושמחת בחגך אכן לא יחזור?

מצוות שמחת יום טוב היא גם בפסח, כמבואר בשס ובפוסקים, ובשאר ימים טובים.
איפה הש"ס והפוסקים?
 

עיין פסחים קט. ונפסק ברמב"ם ובשו"ע סימן תקכט ובמ"ב שם סק"ב ובסימן תק"ל ס"ק א' כתב "דמצות 'ושמחת בחגך' קאי גם על חול המועד" עיי"ש.
 

חימקו

משתמש ותיק
מעניין שבנוסח ברכת מעין שלש, בכל החגים מוזכר 'שמחה' - 'ושמחנו ביום חג....הזה, אע"פ שבתפילת שלש רגלים, כל חג יש לו את ההגדרה שלו, פסח - זמן חרותינו, שבועות - זמן מתן תורתינו, סוכות - זמן שמחתינו.
 

HaimL

משתמש ותיק
חימקו אמר:
מעניין שבנוסח ברכת מעין שלש, בכל החגים מוזכר 'שמחה' - 'ושמחנו ביום חג....הזה, אע"פ שבתפילת שלש רגלים, כל חג יש לו את ההגדרה שלו, פסח - זמן חרותינו, שבועות - זמן מתן תורתינו, סוכות - זמן שמחתינו.
וכי מה יאמר, והוציאנו לחירות ביום חגהמ"צ, ותן חלקנו בתורתך ביום חגה"ש? מאי דהווה הווה. ומה ששייך על העתיד הוא ושמחנו וכו'
 
 

HaimL

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אם לצורך שמחה בחוה"מ ה"ז כצורך מצווה וכמש"כ הריטב"א בגמ' שם [הובא בשטמ"ק שם] "דלאו דוקא הוצאת שבתות וימים טובים דהוא הדין לכל הוצאה של מצוה אלא נקט הני דרגילי ושכיחי" עיי"ש.
ביצה,
כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י"ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו

כתובות,
א"ר אילעא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש תניא נמי הכי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות
 המבזבז - לעניים:
 מחומש - שבנכסיו שלא יצטרך לבריות:
---

וא"כ, שהוצאת שבת ויו"ט ות"ת לאו דווקא אלא ה"ה בכל מצווה, אמאי התקינו. שהרי מוסיפים לו, ואם כן המבזבז אפילו יותר על חומש, לעולם לא יצטרך לבריות. ואי חיישינן דאכתי יצטרך לבריות, עד שלא יוסיפו לו, הא אמרז"ל מר"ה ועד יוהכ"פ, ולא ה"ל לתקן אלא במצעי שתא, אבל כיוון שבא ר"ה, יבזבז את כל נכסיו, דמובטח שלא יצטרך לבריות, שיוסיפו לו בתחילת השנה החדשה.
 

מחכה לתשובה

משתמש רגיל
פותח הנושא
כוונת הגמ' לכל צדקה שלא יוציא יותר מחומש - אע"פ שלשון הגמ' משמע על בזבוז?
 

HaimL

משתמש ותיק
מחכה לתשובה אמר:
כוונת הגמ' לכל צדקה שלא יוציא יותר מחומש - אע"פ שלשון הגמ' משמע על בזבוז?
כך פירש"י התם, לעניים. אבל, ראה לשון התוספות ב"ק, 

אילימא שליש ביתו. משמע דאין צריך לבזבז כל ממונו לקנות אתרוג אפילו לא ימצא בפחות והויא מצוה עוברת ואפילו שליש ביתו משמע דלא מחייב ואמרינן נמי (כתובות דף נ.) המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ובסוכה (דף מא:) חשיב ליה רבותא דר"ג שקנה אתרוג באלף זוז:

---
ורש"י ז"ל עצמו נקט הכא לשון בזבוז,

שליש ביתו - שחייב אדם לבזבז במצות לולב או ציצית או ספר תורה שליש מה שיש לו:
 
 

HaimL

משתמש ותיק
HaimL אמר:
מחכה לתשובה אמר:
כוונת הגמ' לכל צדקה שלא יוציא יותר מחומש - אע"פ שלשון הגמ' משמע על בזבוז?
כך פירש"י התם, לעניים. אבל, ראה לשון התוספות ב"ק, 
ומזה משמע קצת שחולקים על הריטב"א ז"ל, דבשאר המצוות אסור להוסיף יתר על חומש. וקשה מהגמרא עצמה,

אילימא שליש ביתו אלא מעתה אי איתרמי ליה תלתא מצותא ליתיב לכוליה ביתיה
---

אבל אפשר לומר כמו שרציתי לומר מקודם, דאפילו אם מוסיף מוסיפים לו, מ"מ השתא יצטרך לבריות, עד שלא יוסיפו לו מר"ה ועד יוהכ"פ.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
מחכה לתשובה אמר:
ידוע שהוצאות שבת ויו"ט חוזרות, האם חוה"מ הוי בכלל יו"ט שג"כ הוצואותיו חוזרות או"ד יו"ט היינו החג בלבד אך בחוה"מ אינו חוזר
אשמח לקבל תשובה בזמן שזה עדיין מנפק"מ...
רעק''א בגיליון הש''ס מביא מהמדרש דאפי' הוצאות ר''ח חוזרות, וכ''ש חוה''מ.
ובאמת דבר זה פשוט מאוד דהוא בכלל ימים טובים.
 
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
HaimL אמר:
וא"כ, שהוצאת שבת ויו"ט ות"ת לאו דווקא אלא ה"ה בכל מצווה, אמאי התקינו. שהרי מוסיפים לו, ואם כן המבזבז אפילו יותר על חומש, לעולם לא יצטרך לבריות. ואי חיישינן דאכתי יצטרך לבריות, עד שלא יוסיפו לו, הא אמרז"ל מר"ה ועד יוהכ"פ, ולא ה"ל לתקן אלא במצעי שתא, אבל כיוון שבא ר"ה, יבזבז את כל נכסיו, דמובטח שלא יצטרך לבריות, שיוסיפו לו בתחילת השנה החדשה.
הנה, מה מקום קושיא יש כאן על דברי הריטב"א, והלא כן אמרו להדיא בגיטין ז. "אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה וכ"ש כשהן מרובין", וכ"ה בכמה דוכתין דמצות הצדקה מעשרת, וכנאמר "עשר בשביל שתתעשר", וכמו שאמר הכתוב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר כו', ובדבר זה מותר לנסות את הקב"ה, ואם כן תקשי לך מדברי הגמרא עצמה למה אסור לבזבז יותר מחומש והלא אנו יודעים שמצות הצדקה מעשרת ולא יבוא ממנה חסרון של עניות לאדם.
ומה שנראה בזה פשוט הוא כי יש גדרים גדרים לכל מצוה. אף בהוצאות יו"ט שאמרו שחוזרות, מסתברא לי שאדם שאיננו בוטח בהקב"ה ובכל דבר אינו סומך על הכתוב, ואך בזה הוא מבזבז הון לצרכי הנאת גופו מפני מאמר חז"ל, אם מבזבז יותר מהרגילות - בזה אין אומרים שהוצאותיו חוזרות. רק ההוצאות הרגילות של אדם לצורך שמחתו, והכל לפי מה שהוא אדם [וכן מסתבר כנ"ל שזה רק אם מאמין בזה].
ולכן יש גדרים שקבעו חז"ל, שבמצות המדקה אדם יתן עד חומש, ויותר מזה לא ציוו חז"ל ולא צוותה על זה התורה, לפי שאין כל דעת בני אדם סובלת זה. ומאחר וזה ציווי התורה, הרי שענין זה שההוצאות חוזרות הוא רק במי שמקיים רצון התורה לבזבז עד חומש.
 

HaimL

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
HaimL אמר:
הנה, מה מקום קושיא יש כאן על דברי הריטב"א, והלא כן אמרו להדיא בגיטין ז. "אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה וכ"ש כשהן מרובין", וכ"ה בכמה דוכתין דמצות הצדקה מעשרת, וכנאמר "עשר בשביל שתתעשר", וכמו שאמר הכתוב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר כו', ובדבר זה מותר לנסות את הקב"ה, ואם כן תקשי לך מדברי הגמרא עצמה למה אסור לבזבז יותר מחומש והלא אנו יודעים שמצות הצדקה מעשרת ולא יבוא ממנה חסרון של עניות לאדם.
החילוק הוא, שבמאמרי חז"ל שהבאת כתוב באופן כללי שהקב"ה ישלח ברכה לעושי צדקה ואין בזה קביעות זמן 

בגמרא ביצה, כתוב במפורש שהפרנסה נקצבת כל שנה ושנה, בין ר"ה ליוהכ"פ, ומי שמוסיף מדעתו להוצאות שוי"ט ות"ת, מוסיפים לו. ואם כדברי הריטב"א ז"ל, אמאי התקינו חומש מעיקרא, הרי יוסיפו לו לזמן מוגבל, שהוא ע"כ בשנה הבאה.
 
 
חלק עליון תַחתִית