אשכול ה-לשיטתם

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
הנה במרחבי התלמוד נמצא פעמים רבות דינים אשר על פניו הדין הוא העיקר ולא מי אמר דין זה.

אמנם, מצינו לא מעט פעמים אשר דין מסוים עורר קושיות בראשונים ובאחרונים, והחכימונו רבותינו ממרחבי הש"ס ליישב הקושיא דאותו תנא או אמורא אזיל לטעמיה במקום אחר בש"ס, ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, ובזה מיושבת הקושיא או שהסוגיא מאירה באור חדש

על כן כל איש אשר יש באמתחתו או בזכרונו בעניין זה יואיל בטובו להציע הדברים באשכול זה
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
וזה החילי:

כתב מלוא הרועים (אות ח' ערך חינוך אות א') להקשות מה הקשתה הגמרא בסוכה (ג) והלא הילני כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים כו' הרי אישה אינה חייבת כלל בחינוך בניה וא"כ אין כלל קושיא וכן העיר בגרעק"א בגהש"ס

וביאר בזה, דהנה בנזיר (כח:) איתא האיש מדיר את בנו בנזיר ובגמ' נחלקו ר"י ור"ל בטעם, לר' יוחנן הטעם הוא משום דכך הוא הלכה דדווקא הוא ולא אשתו ולר"ל הטעם הוא משום חנוך וס"ל דאב מצווה לחנך את בנו ולא האם

ובגמ' הקשו לר"ל היאך מביא המגלח קרבן הא כיון שהוא רק מדין חינוך הרי הוא מביא חולין לעזרה, ותירצו שסבר שחולין בעזרה לאו דאורייתא, עוד שואלת הגמ' איך אוכל הכהן את קרבן המליקה הא הויא נבילה, ותירצו שסובר ר"ל שאין שחיטה לעוף מן התורה.

נמצא שמי שחולק שחולין בעזרה דאורייתא או סובר שיש שחיטה לעוף מן התורה בהכרח יסבור כרבי יוחנן שיש דין חינוך גם באם וכיון שרבי יהודה מוכח שסובר (זבחים סט:) דיש שחיטה לעוף מן התורה, וכמו"כ מבו' בתוס' (פסחים כב.) דסבר רבי יהודה שחיטת חולין בעזרה מדאורייתא, א"כ בהכרח סובר שאישה ג"כ חייבת בחינוך בינה כרבי יוחנן ורבי יהודה לשיטתו לא קשה כלל.
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשו"ת חת"ס (או"ח סי' קכ"ד) הקשו לו לפי שיטת תוס' בפסחים (ג: ד"ה מאליה) שמי שאין לו קרקע פטור מלהביא קרבן פסח א"כ למה סובר רבי אליעזר שמכשיי פסח דוחים את השבת (פסחים סה., שבת קלא.) הרי הוא עצמו סובר שמכשירי ציצית ומזוזה אין דוחין את השבת הואיל ובידו להפקירן, וא"כ לדברי התוס' הרי הוא יכול להפקיר את הקרקע ולהיפטר מקרבן פסח, וא"כ אמאי מכשירי פסח דוחים את השבת
ותירץ שרבי אליעזר לשיטתו בערכין (כח.) שסובר שהמחרים כל רכושו אינו מחרם, ומבואר שם בסוגיא דה"ה מפקיר, וא"כ כיון שהפקיר את כל הקרקע, הרי זה לא מועלי לרבי אליעזר, ולכן הדין הוא שמכשירי פסח דוחים את השבת
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד אוסיף בזה בס"ד:

במשנה טהרות (פ"ו משנה א') המסוכן ברשות היחיד והוציאוהו לרשות הרבים והחזירוהו לרשות היחיד כשהוא ברשות היחיד ספיקו טמא כשהוא ברה"ר ספיקו טהור ר"ש אומר רה"ר מפסקת

וביאור מחלוקת ר"ש ורבנן שם מבואר במפרשים שם שנחלקו האם שייך לדון אדם שכבר נידון בחזקת מת (שהרי היה ברה"י ונידון כמת) לשוב ולדון בחזקת חי דר"ש סובר דרה"ר מפסקת את הדין וקובעת שנשאר בחזקת חי וחכמים חולקים וסוברים שלא משליכים מדין אחד למשנהו אפילו אם הם סותרים. (עיי"ש ברמב"ם וז"ל: 'כי כיון שאמרנו שאותו שנגע בו ברשות הרבים טהור מפני שהוא שם בחזקת חי צריך שיהא טהור אותו שנגע בו לפני כן כשהיה ברשות היחיד, כי היאך אפשר לומר שהוא עתה ברשות הרבים חי ולפני כן כשהיה ברשות היחיד היה כבר מת, זה לא יתכן, וזה הוא ענין אמרו רשות הרבים מפסקת, כלומר מסלקת דין הספק שקדם ברשות היחיד')

והקשה בשב שמעתתא (ש"ד פ"ד) לפי מה שייסד שם שחזקת האם מהני לבת, הרי"ז סותר לדבריו מכיון שנראה שהתנאים נחלקו בזה הענין גופא, וכיון שקיי"ל כחכמים נמצא להלכה דל"א חזקת האם מהני לבת

וביאר בזה דרבי שמעון ורבנן אזלי לשיטתם בריש נדה (ב:) ספק טומאה ברה"י טמא ודאי, וס"ט ברה"ר טהור ודאי דילפינן מסוטה תרוייהו ועשאוה כודאי אבל רבי שמעון סובר דס"ט ברה"י טמא מספק ולא מודאי, כמבואר (שם) מקוה שנמדד ונמצא חסר ברה"ר טהור ודאי וברה"י תולין, וברש"י שם מבואר דהכי ס"ל לר"ש בכל הש"ס דס"ט ברה"י תולין מספק (ורק בסוטה הוא טמא ודאי)

וא"כ ר"ש ורבנן אזלי לטעמייהו דר"ש ססבר דכיון דברה"ר ספיקו טהור מודאי, וברה"י טמא מספק, לכן הוא ספק דרה"ר מפסקת דהודאי מכריע לנו את הספק שהיה מקודם אם היה טמא או לא, אבל חכמים דסוברים דאף כשהדין היהשטמא ברה"י הוא גם בתורת ודאי ולכן אין הודאי יכול להכריע את הודאי ולכן כ"א עומד בדינו
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
בגמ' עירובין סב: הגמ' אוסרת בב' דיירים ישראלים לשכור משום דהוא שכיח ולא חיישינן שיפחדו אבל בדייר אחד לא גזרו ור"מ סבר דאף בדייר אחד חששו
וכ' הרש"ש דר"מ לטעמיה דסבר בכל מקום דחיישינן למיעוטא
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אגב כבר ידוע שצעקו האחרונים על הלימוד המפולפל שהיה רווח באירופה שהיה נקרא "לשיטתות", דברוב הפעמים אינו נכון (אלא א''כ נתבאר בראשונים וגם זה רק מחמת הדוחק), כי הש''ס דרכו לפרש ולומר להדיא ואזיל לטעמיה.
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
אגב כבר ידוע שצעקו האחרונים על הלימוד המפולפל שהיה רווח באירופה שהיה נקרא "לשיטתות", דברוב הפעמים אינו נכון (אלא א''כ נתבאר בראשונים וגם זה רק מחמת הדוחק), כי הש''ס דרכו לפרש ולומר להדיא ואזיל לטעמיה.

ולכן האשכול מיועד בעיקר לציטתות מעיקרי האחרונים, אך בלאו דוקא, אלא כל לשיטתו הנראה נכון ורציני יתקבל בברכה

אגב, זכורני שישנו ביה"ל המכריע להלכה דלא כאחד מן האחרונים (כמדו' בהלכות תשעה באב לענין טבילה) מכיון שיצא לו שאותו אחרון פסק באופן זה מחמת שיטתו במקום אחר ושם חלקו עליו כל האחרונים. ללמדך שלפעמים לשיטתם חייב להיות מוכרח, ומשפיע ג"כ להלכה
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
חילך לאורייתא אמר:
אגב, זכורני שישנו ביה"ל המכריע להלכה דלא כאחד מן האחרונים (כמדו' בהלכות תשעה באב לענין טבילה) מכיון שיצא לו שאותו אחרון פסק באופן זה מחמת שיטתו במקום אחר ושם חלקו עליו כל האחרונים. ללמדך שלפעמים לשיטתם חייב להיות מוכרח, ומשפיע ג"כ להלכה
חילוק גדול יש בין הדברים, כשאחרון או ראשון כותב דבר לשיטתו אינו מציין שזה לשיטתו, מה שאין כן הש''ס דדרכו לפרש על אמרוא מסויים שזה לשיטתו כיון דהש''ס מביא את כלל השיטות ולא רק את שיטת אותו פלוני.
 
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ועתה נביא גם מן הראשונים:

בגמ' במו"ק (ב:) אתמר המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום חורש רב יוסף אמר משום זורע. אמר רבה כוותי דידי מסתברא מה דרכו של חורש לרפויי ארעא האי נמי מרפויי ארעא אמר רב יוסף כוותי דידי מסתברא מה דרכו של זורע לצמוחי פירא הכא נמי מצמח פירא

ובתוס' שם (ד"ה קא מרפויי) כ' דרבה סובר דאזלי' בתר מעשה ורב יוסף סבר דאזלינן בתר מחשבתו

וכ' האור זרוע (הל' שבת סי' נד) דרבה אזיל לטעמיה במנחות (סד.) דאיתמר שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה תינוק ודגים רבה אמר פטור ורבא אמר חייב רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו ורבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו. (והוסיף בזה שיש שגרסו במו"ק "רבא" וזה לא יתכן דהא רבא סובר במנחות שם דאזלי' בתר מחשבתו)

ומכח דבר זה כ' לחדש שאף שלכאו' היה צריך להיות הלכה כרבה דהא רבה ורב יוסף הלכה כרבה, מ"מ כאן פוסק הלכה כרב יוסף משום דרבא כוותיה והביא שכן פסק הרמב"ם (ובאמת כבר העיר בזה השואל בשו"ת נוב"י תנינא או"ח סי' לא)
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
חילך לאורייתא אמר:
בגמ' עירובין סב: הגמ' אוסרת בב' דיירים ישראלים לשכור משום דהוא שכיח ולא חיישינן שיפחדו אבל בדייר אחד לא גזרו ור"מ סבר דאף בדייר אחד חששו
וכ' הרש"ש דר"מ לטעמיה דסבר בכל מקום דחיישינן למיעוטא
בהא דר"מ דחייש למיעוטא יש הרבה סוגיות דא"ש לפי יסוד זה [ואמנה כמה]
א] נדה י"ב ע"ב אשה שאין לה וסת אסורה לשמש, והגרשש"ק בשערי יושר דן דגם באין לה וסת איכא רוב זמנים דטהורה רק ר"מ חייש למיעוטא
ב] נדה ל"א ע"ב חייש ר"מ במשנה למיעוט תינוקות הרואים ומטמא מיום אחד
ג] נדה נ"ט ע"ב בר"ן דר"מ חייש למיעוט דבדור למקור ואייתי דם
[סוכה יד גבי גזירת תקרה כ' רש"י דחייש למיעוטא אבל שם אינו ממש כהנ"ל]
 
 

שמש מרפא

משתמש ותיק
דעת ר"ש בכל מקום שכל העומד להעשות כשעשוי דמי (כל העומד ליפדות כפדוי דמי, כל העומד ליזרק כזרוק דמי(ב"ק ע"ז), כל העומד ליגזז כגזוז דמי (גיטין, פרק השולח), כל העומד לקצר כקצור דמי(ב"ק נ"ט). וגם בעוד מקומות שהדבר אינו מפורש נראה שזה סברתו, כמו הא דס"ל דזיקה ככנוסה, ומדאורייתא (ריש פ"ב דיבמות)
נ.ב כתבתי מהזכרון וייתכן שאיני מדייק במ"מ.
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
חילך לאורייתא אמר:
אגב, זכורני שישנו ביה"ל המכריע להלכה דלא כאחד מן האחרונים (כמדו' בהלכות תשעה באב לענין טבילה) מכיון שיצא לו שאותו אחרון פסק באופן זה מחמת שיטתו במקום אחר ושם חלקו עליו כל האחרונים. ללמדך שלפעמים לשיטתם חייב להיות מוכרח, ומשפיע ג"כ להלכה



כוונתי היתה לסי' תקנ"א סעי' טז ברמ"א שם ובבה"ל ד"ה אם אי אפשר
 

שמש מרפא

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
אגב כבר ידוע שצעקו האחרונים על הלימוד המפולפל שהיה רווח באירופה שהיה נקרא "לשיטתות", דברוב הפעמים אינו נכון (אלא א''כ נתבאר בראשונים וגם זה רק מחמת הדוחק), כי הש''ס דרכו לפרש ולומר להדיא ואזיל לטעמיה.
מ"מ קוב"ה חדי בפלפולא דאורייתא, והבעיה הייתה בעיקר שמשימים את זה לעיקר.
בר מין דין, זה שצעקו על השיטה לא אומר שאין מקומות שזה אמת.
 
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
בספר קובץ יסודות וחקירות בעבר היה נדפס בסופו כמה עמודים על דרך ה"לשיטתם".
הרב המחבר קיבל ע"כ הרבה ביקורת ולכן הפסיק להדפיסם.

לענ"ד היה שם הרבה חידושים מעניינים ויפים רק שצריך לדעת לברור הבר מן התבן.
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבוקה כנגדו אמר:
חילך לאורייתא אמר:
בגמ' עירובין סב: הגמ' אוסרת בב' דיירים ישראלים לשכור משום דהוא שכיח ולא חיישינן שיפחדו אבל בדייר אחד לא גזרו ור"מ סבר דאף בדייר אחד חששו
וכ' הרש"ש דר"מ לטעמיה דסבר בכל מקום דחיישינן למיעוטא
בהא דר"מ דחייש למיעוטא יש הרבה סוגיות דא"ש לפי יסוד זה [ואמנה כמה]
א] נדה י"ב ע"ב אשה שאין לה וסת אסורה לשמש, והגרשש"ק בשערי יושר דן דגם באין לה וסת איכא רוב זמנים דטהורה רק ר"מ חייש למיעוטא
ב] נדה ל"א ע"ב חייש ר"מ במשנה למיעוט תינוקות הרואים ומטמא מיום אחד
ג] נדה נ"ט ע"ב בר"ן דר"מ חייש למיעוט דבדור למקור ואייתי דם
[סוכה יד גבי גזירת תקרה כ' רש"י דחייש למיעוטא אבל שם אינו ממש כהנ"ל]
משנה (טהרות ז ב )המניח עם הארץ בתוך ביתו ער ומצאו ער ישן ומצאו ישן ער ומצאו ישן הבית טהור ישן ומצאו ער הבית טמא דברי ר"מ וחכ"א אין טמא אלא עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו וליגע וברש"ש שם "ול"נ דטעמא דר"מ משום דנמצא בקצת בנ"א אשר אחר הקיצם משינתן ועמדו. עדיין המה כמבולבלים קצת והולכים אנה ואנה בלא דעת ובלא כוונה עד שיעורו יפה והיינו תיר ולא תיר. ור"מ לטעמי' דחייש למיעוטא. ורבנן לטעמייהו דל"ח למיעוטא רק זה דרך רוב בנ"א בהקיצם יפשטו ידיהם ושאר אבריהם לכן מטמאים עד מקום שהוא יכול לפשוט א"י". 
 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
בספר קובץ יסודות וחקירות בעבר היה נדפס בסופו כמה עמודים על דרך ה"לשיטתם".
הרב המחבר קיבל ע"כ הרבה ביקורת ולכן הפסיק להדפיסם.

לענ"ד היה שם הרבה חידושים מעניינים ויפים רק שצריך לדעת לברור הבר מן התבן.

כמדומני שלא הפסיק להדפיסם
אלא הוציא אותם בכרך חדש גדול ונפרד

דרכו של הגאון ר נ"צ פינקל ללמוד כך רש"י ותוס' לשיטתם בכל סוכה וכדו'
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
מכל מלמדי השכלתי אמר:
בספר קובץ יסודות וחקירות בעבר היה נדפס בסופו כמה עמודים על דרך ה"לשיטתם".
הרב המחבר קיבל ע"כ הרבה ביקורת ולכן הפסיק להדפיסם.

לענ"ד היה שם הרבה חידושים מעניינים ויפים רק שצריך לדעת לברור הבר מן התבן.

איני סבור שזה ממש מועיל, הואיל והילך מחשבתו והשקפתו שונה מהמחשבה התורנית בה התחנכנו, אך היות והוא מביא גם מקדמונינו הרוגוצ'ובר והמשך חכמה ועוד צרפתי.
אף שתוכן האשכול שונה בתכלית מהנדפס שם הצג קובץ מצורף לשיטתם ה.PDF
 

קבצים מצורפים

  • לשיטתם ד.PDF
    2.5 MB · צפיות: 17
  • לשיטתם ג.PDF
    2.1 MB · צפיות: 16
  • לשיטתם ב.PDF
    1.2 MB · צפיות: 17
  • לשיטתם א.PDF
    2.3 MB · צפיות: 20

נדיב לב

משתמש ותיק
מלבד ה'לשיטתם' בדין שנתבאר עפ"י אומרו ממק"א, אפשר להתרחב בנוגע להנהגות שנקטו התנאים והאמוראים לשיטתם.
לדוגמה עיין מש"כ הגרי"ס בספר אור ישראל [מכתב כח] בנוגע למחלוקת ב"ה וב"ש. או בסיבת ההבדל בין ר' עקיבא לר' אליעזר.

בשיטת הפלפול הישנה של רבני פולין וגליציה [כמדומני המנ"ח ר' מאיר אריק ר' יוסף ענגיל] 'הלשיטתם' מצוי רבות.
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
חולין (ג.-ג:) אמר רבא ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו אבל לא בדק ונתן לו לא ישחוט ואם שחט בודק סכינו אחריו נמצאת סכינו יפה מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו

והרי"ף השמיט הלכה זו, אף שאף אחד לא נחלק על שיטה זו זולת אביי, והא קיי"ל אביי ואבא הלכה כרבא

וכ' גרעק"א (מהדו"ק סי' קס"ב) דמבואר בתוס' (ט. ד"ה ואסורה באכילה) וברשב"א (שם ד"ה מר סבר) דה"ט דרבא דמותר אכול משום דהוה רוב התלוי במעשה, וביאר גרעק"א דרבא לשיטתו דנחלקו בבכורות (כ.) האם רוב התלוי במעשה הוה רוב או לא ורבא סבר דהוה רוב ורבינא שחלק עליו אזיל לטעמיה דס"ל בבכורות שם דל"א רוב התלוי במעשה ולכן השמיטו הרי"ף והרמב"ם כיון שהם סברו דרוב התלוי במעשה אי"ז רוב מדאורייתא כרבינא ולכן לא קיי"ל כדין מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו

וכ"כ בפני יהושע בחולין (ג. ד"ה כולהו כרבינא לא אמרי) דרבינא אזיל לטעמיה בבכורות (כ.) דרוב התלוי במעשה לא הוה רוב עיי"ש שהאריך לבאר אמאי כולהו לא ס"ל כוותיה, אף דקיי"ל כוותיה בבכורות שם

נמצא דהגרעק"א ביאר בעיקר דרבא לשיטתו והפנ"י ביאר בעיקר דרבינא לשיטתו  וכ"א השלים את חבירו
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
חילך לאורייתא אמר:
חולין (ג.-ג:) אמר רבא ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול
תודה להרב חילך, אני משתומם מבקיאותו הנפלאה
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
חילך לאורייתא כתב: ↑אתמול, 22:30
במגילה (יג.) רבי יהושע בן קרחה אמר אסתר ירקרוקת היתה אלא חוט של חסד משוך עליה
וצ"ב מה גרם לרבי יהושע בן קרחה לדחוק עצמו הרי במגילת אסתר כתוב בהדיה (אסתר ב ז) והנערה יפת תואר וטובת מראה
וביאר הגר"א (קול אליהו מגילת אסתר אות קמ) דרבי יהושע בן קרחה אזיל לשיטתו דהנה בבבא בתרא (טו:) נחלקו באיזה תקופה היה חי איוב ואמרו שם רבי יהושע בן קרחה אומר בימי אחשורוש היה
ולכך סובר רבי יהושע בן קרחה דאסתר ירקרוקת היתה אלא שחוט של חסד משוך עליה, ולכן נשאה חסד יותר מכל הבתולות והוציא הפסוק מידי פשוטו
 

כשמואל וכרבנן

משתמש רגיל
רבא ואביי נחלקו (שבועות מא:) במי שאמר לא לויתי, ובאו עדים שלוה ופרע, האם כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי.
ונסתפק הגרעק"א האם נאמר דין זה גם באומרים העדים 'פרע' בסתם.
והיינו דרבא לשיטתיה שס"ל דאמרינן פלגינן דיבוריה דאינש.
ובאמת כבר תלה כן בפני שלמה את מחלוקת אביי ורבא (רק לא באמירת העדים, אלא באמירת האדם), דלרבא אמרינן פלגינן וכיון שכן ידעינן שלא פרע, אך לאביי ליכא פלגינן וודאי אם לא פרע לא לוה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אכתוב מהלך שעולה - 'לשיטתם' מענינא דיומא.

בגמ' סוכה יא: פליגי רבי עקיבא ורבי אליעזר בהא דכתיב "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל". ר"ע אומר סוכות ממש עשו להם, ור"א אומר ענני כבוד היו. ופסק הטור [סימן תרכה] כר"א שסוכות היו ענני הכבוד. וצ"ע במה דקי"ל ר"א ור"ע הלכה כר"ע, והלכה כר"ע מחביריו, ומדוע פסק הטור כר"א.

וראיתי מיישבים עפ"י מה שנמצא בתורת כהנים גירסא הפוכה, "ר"א אומר סוכות ממש ור"ע אומר ענני כבוד היו". ולפ"ז יפה פסק הטור כר"ע לפי גרסת התו"כ.

והגירסא בתו"כ מוכחת מכמה מקומות שמצינו שר"א אזיל בתר פשטיה דקרא. יעויין בגמ' יבמות מח. בסוף העמוד ד"ה ת"ר. וכן בגמ' יבמות סא: ד"ה דתניא. ובגמ' שם ע: ובגמ' בכורות ה: מאי לשון רפידים. וחזינן בכל המקומות הללו שר"א אזיל בתר פשטות הפסוק. א"כ גם בסוגיין ר"א אזיל בתר פשטיה דקרא והכוונה סוכות, סוכות ממש.
 

חילך לאורייתא

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד לשיטתם מענינא דיומא:

שיטת רבי יהודה (סוכה ז:) דבעינן סוכה דירת קבע

והנה נחלקו רבי יהודה ורבנן בסוכה ע"ג סוכה האם הסוכה התחתונה כשירה, היכא שאין הסוכה העליונה ראויה לשים בה כרים וכסתות דלרבי יהודה הסוכה התחתונה כשירה ולרבנן פסולה

והקשו בגמ' (י:) מ"ט דרבנן כיון שא"א להניח בעליונה כרים וכסתות הרי רינה ראויה למגורים ואינה סוכה? ותירצו בשראויה להניח בה ע"י הדחק

וביארו הראשונים (ריטב"א רא"ה ועוד) דרבי יהודה לטעמיה דכיון דס"ל דבעינן סוכת קבע לכן בשיכול להניח בה כרים וכסתות רק ע"י הדחק אי"ז מספיק והסוכה העליונה פסולה ומשום כך התחתונה כשירה, משא"כ לרבנן דסגי בסוכת ארעי, א"כ גם באופן זה הסוכה העליונה כשירה וממילא התחתונה פסולה
 
חלק עליון תַחתִית