ואת הפסוק "שומר נפשות חסידיו" פירשו על דרך זו ראה מש"כ-
ספר מעשי השם - חלק מעשי בראשית - פרק יח
אל תתמה שאני אומר לקרות החכמות בשם מים רבים כי רוב משלי הנביאים קראום כן, עליהם אמר דוד (תהלים לב, ו) רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, כי לא יתכן לומר שלא יצטרך כלל להתפלל כל חסיד רק לשטף מים רבים, כי כמה וכמה פגעים רעים נמצאים בעולם. אבל יאות מאד שאמר דוד שאין צורך לחסיד כלל להתפלל בהשגת התועלות המדומות ולא שישיגהו פחד ויראה מהפגעים רעים כי הוא שומר נפשות חסידיו כמו שאמר דוד (תהלים פו, ב) שמרה נפשי כי חסיד אני, אבל על זה לבד יש לו להתפלל שאל יטעה אותו שכלו ע"י החכמות הטבעיות להטיל פגע באמונתו ח"ו, ואין צריך החסיד לתפלה אחרת זולת זאת, על זה אמר רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, וכן אמר דוד (תהלים יח, יז) ימשני ממים רבים, כי באיזה מים היה עד שהתפלל למשוך אותו מהם. ובהיות תורתנו נקראת מים והחיצוניות נקראו מים רבים, לכן אמר (תהלים כט, ג) קול ה' על המים שהיא התורה, ועל החיצוניות אמר (שם) ירעם ה' על מים רבים:
ספר ישמח משה - פרשת משפטים דף קעה/ב
ירמיה ור' זעירא, והיא היא, ומצאתי שם ביפה תואר שכתב תימא דבגמרא פריך ומה בהמתן וכו' צדיקים עצמן לא כל שכן, והאיך אכל ר' זעירא וכו'. ושמא י"ל דמן השוגג הוא דה' שומר נפשות חסידיו, אבל הכא קרוב לפשע הוא דהוה ליה לשאול, עד כאן דבריו. והנאני שכיוונתי לדעת הגדול, אבל לא נחית לכל מ"ש לחלק בין שוגג לשוגג מטעמים נכונים ונאותים, דאם היו נחית, לא הו"ל לשמא רק לודאי, דהאמת יורה דרכו ומיושב בכל המקומות על ידי זה כנ"ל. והנה לעיל מיניה איתא שם במדרש, ר' הונא ור' ירמיה שאל לר' חייא לא היה גמליו של אברהם אבינו דומה לחמורו של רבי פנחס בן יאיר, ועיין ברמב"ן על התורה פרשת חיי שרה, ובמתנות כהונה שם במדרש שפירש שהיא תמיה קיימת עיין שם, (ור"ל שבא לסתור דברי מי שאמר שיצאו זמומין [ב"ר פנ"ט י"א], שאם כן יהיה החסידות של רבי פנחס בן יאיר גדולה מחסידות של אברהם אבינו ע"ה), עיין שם. ולכאורה לפי זה היא סתירה למ"ש, דאלו לפי מ"ש לא הקשה המדרש ולא כלום והוא מבואר למבין. אבל הנ"ל דאדרבה משם ראיה למה שכתבתי, דלפי המתנות כהונה קשה דעיקר חסר מן הספר, ואיך כתב המדרש קושיא בלא תירץ והיא תמוה מאד. ועוד קשה דהלשון אינו מדוקדק שם, דמייתי עובדא חמריה דרבי פנחס בן יאיר וכו', אם הוא נמשך להא דלעיל והם דברים אחדים, הוה ליה לשאול מקודם דמייתי העובדא מאי חמריה דרבי פנחס בן יאיר כמו שדרך הלשון בכל מקום, ולכל הפחות היה ראוי לכתוב דחמריה בדל"ת, והבן. אבל הנ"ל דהדברים הנאמרים שם במדרש הן הן הדברים שכתבתי דבכל הנ"ל אינו כפושע, ואם כן לפי זה הכי פירושו דהא דאמר חמריה דרבי פנחס בן יאיר נסבוהו ליסטאי, היא תירוץ דמתרץ המדרש להקושיא הנ"ל חמריה דרבי פנחס בן יאיר נסבוהו ליסטאי, ומספר והולך כל העובדא ואם כן לא היה פשיעה בדבר, וכן בענין דמאי דאמר דמחמרה על גרמיה, אבל מן הדין עשו שפיר. אבל באברהם אלו לא היה זממם, או לא היה מזהיר עבדו על הזמימה, היה פושע, ועל זה מייתי עובדא דר' ירמיה ור' זעירא לסייעתא, דמיניה מוכח להדיא דבפשיעה לא שייך זה כמ"ש לעיל גם כן בשם היפה תואר, ובלא זה ישבתי המדרש דמכל מקום היה חילול השם אי לא היו בהמתו של אברהם יוצאות זמומות, ועוד שאברהם עשה ללמד לבני אדם איך יתנהגו בכשרון מעשה, וזה פשוט: עיין שם שהאריך בזה עוד.