שמעתי מקודם השמועה הלא טובה על נפילת הילד – נכד רבינו הגרד"כ שליט"א, והתעוררתי לכתוב את אשר בליבי כבר זמן.
מאורע זה מצטרף לכמה מאורעות קשים שתכפו עלינו בעת האחרונה, ויש בהם צד השוה באופן פטירת הנשמות היקרות ע"ה.
כתובות ל' א'
וכך שנינו בסנהדרין פ"ז משנה ד':
והנה בהשקפה ראשונה, לכאורה רוב עניני העריות המנויים כאן אינם שייכים אלינו, רק אולי הענין הכללי של 'עריות'.
מאורע זה מצטרף לכמה מאורעות קשים שתכפו עלינו בעת האחרונה, ויש בהם צד השוה באופן פטירת הנשמות היקרות ע"ה.
אף שאינני מעורה כ"כ בדברים הנשמעים בציבור מה באו לעורר אותנו, אך כמדומני שאם היה זה דבר מפורסם – מסתמא היה מגיע גם אלי. והוא פלא אצלי מדוע מעוררים על ענינים שונים – הגם שודאי הכל נכון – ולא מזכירים דברים מפורשים בגמרא:
[ואולי הזכירו ולא שמעתי, ואשמח אם יידעו אותי על כך]
[ואולי הזכירו ולא שמעתי, ואשמח אם יידעו אותי על כך]
כתובות ל' א'
והאמר רב יוסף וכן תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו סנהדרין ארבע מיתות לא בטלו. לא בטלו, הא בטלו להו אלא דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו ומי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו ומי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו ומי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי.
וא"כ, לכאורה הדבר הראשון שעלינו לברר, אם חפצים להבין מה מעוררים אותנו במאורעות האחרונים שכולם שייכים לדין סקילה [ואולי גם לחנק, וצ"ע], הוא על מה באה סקילה, [ואולי גם על מה בא חנק].
וכך שנינו בסנהדרין פ"ז משנה ד':
אֵלּוּ הֵן הַנִּסְקָלִין, הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה, וְעַל הַזְּכוּר, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְהָאִשָּׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה, וְהַמְגַדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, וּבַעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, וְהַמֵּסִית, וְהַמַּדִּיחַ, וְהַמְכַשֵּׁף, וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.
והנה בהשקפה ראשונה, לכאורה רוב עניני העריות המנויים כאן אינם שייכים אלינו, רק אולי הענין הכללי של 'עריות'.
מגדף – כפשוטו אף אחד לא חשוד על כך ח"ו, אך חומר הענין של מגדף לכא' מצד חילול וביזוי כבודו ית' – וזה שייך לצערנו באופנים שונים, ואחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם [אבות פ"ד מ"ד].
עבודה זרה – לכא' היצר הזה כבר בטל, אך ידוע ששייכות גם בחינות של ע"ז אצלנו, וצריך בירור בספרים.
בעל אוב וידעוני – אינני יודע, אך אולי גם זה שייך כהיום, וצריך תלמוד בכל ענין 'שאלת המטוטלת'.
ועכ"פ, הענין הוא חוסר תמימות עם השם.
חילול שבת – פשוט וברור. ומי יוכל לומר שאין לו מה להוסיף ולהתחזק בשבת – בהלכותיה ובמהותה.
קללת אביו ואמו – אף שלעבור על כך כפשוטו מסתמא אף אחד לא חשוד ח"ו, אך הרי יסוד הענין הוא להקל בכבודם, וע"ז מי יאמר זיכיתי ליבי, השם ירחם.
וראוי לציין שגם ברשימת הנחנקין נמצא ענין כבוד אב ואם:
סנהדרין פי"א משנה א':
אֵלּוּ הֵן הַנֶּחֱנָקִין, הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ, וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְזָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין, וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר, וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ.
והשי"ת יאיר עינינו ויתן בליבנו לשוב אליו באמת.