בן ראם אמר:
חייל של הרבי אמר:
והאדם רק מדמיין שהוא קיים
"(ז) וַיִּיצֶר יְדֹוָד אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה..." - זה רק דמיון?! באר דבריך.
להערתך על חריפות הדברים- אין הכוונה לפגוע, אלא להבהיר כמה עדין ומסוכן הדיון, ולכן צריך לדייק בו. אם תקרא שוב את המשפט כפשוטו - משמעותו היא שאדם הוא אלוקים. וזה הרי ממש כפירה. אני טועה?
הדבר היחיד שקיים זה רק הקב"ה, ולא יכול להיות קיים עוד דבר חוץ מזה. אלא שהקב"ה צמצם את אורו וגילויו, כך שתיתכן כביכול מציאות שאינה הוא, אבל כמו שהקב"ה נשאר בכל מקום (ורק האור שלו סולק) כך המציאות אינה קיימת לאמיתו של דבר והכל נשאר כמו קודם בריאת העולם. ורק מהעדר גילויו ית' יש נתינת מקום לחשוב שאני קיים, ושהמחשב מולי קיים. אבל באמת אילו הקב"ה היה מתגלה במלוא עוזו, לא הייתי מציאות כלל. כך גורסת השיטה החסידית בעניין הצמצום. הצמצום הוא מושג בקבלה שכולם מקבלים, רק יש דעות חלוקות בהגדרתו. והדעה של בעל התניא שצמצום לאו כפשוטו, דהיינו באמת כמו שלפני שבריאת העולם הי' רק הוא לבדו, כך גם כיום, רק שזה בהעלם. ותכלית ההעלם היא ליצור גילוי אלוקות בתוך ההעלם, 'דירה בתחתונים', וזו ירידה צורך עלי'. (לכללות העניין כדאי מאוד ללמוד 'שער היחוד והאמונה' שבתניא, עם ביאור טוב).
הקושיא מן הפסוק אינה מובנת. ודאי שזה קרה (בריאת העולם והאדם). השאלה היא מה נקרא שזה קרה. חובה שמציאות האדם תהי' אמיתית? לכאורה הפסוק מתאר איך שהקב"ה עשה נתינת מקום שיהי' אפשר לראות מציאות שיש עולם ואדם. וזה נקרא בריאה, או יצירה.
לגבי העובדה שזה נושא עדין, הרי זו בדיוק הסיבה שהתרעמתי על כבודו. לא קופצים ישר למדף הגבוה של מילות הגנאי (ע"ז, נצרות), אם מדובר בנושא עדין שמצריך הבנה בתחום (כבודו יודע בכלל מה זה נצרות? מה ההבדל בין קתולי לפרוטסטנטי?).
במאמר הנ"ל הרב בסה"כ מתאר מציאות שבה אדם למד היטב עניין זה והתבונן בו, עד כדי שבטלה מציאותו לחלוטין והוא נהי' מאוחד עם הבורא באופן יותר גלוי מאשר סתם אדם, שסתם אדם, גם הוא מאוחד עם הבורא, אבל בהעלם, כי הוא גם אוהב תענוגות עוה"ז וכיוצ"ב ואם הי' מאוחד עם הבורא בצורה גלוי' לא היו אצלו עניינים אלו.