גר שהתגיר האם השתייך לאיזהו שבט

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מדרש הנעלם פרשת לך לך מאמר השבטים מה אינון לעוה"ב
והיינו דתנן, כל צדיק וצדיק יש לו מדור לפי כבודו, ולפי הראוי לו. מאן דאתי מראובן, שם מדורו עם הצדיקים מן ראובן. וכן כל שבט ושבט. ומאן דהוא גר מאוה"ע, ונתגייר. מדורו במדור של גרים. עיי"ש.
מד' הללו רואים שיש לו מדור בפ"ע בג"ע. ובזה אפשר קצת לפשוט אם יש לו שייכות לשבט מסויים. אולם באיזה חלק בא"י בזה לא נגענו.
 

אלכס

משתמש ותיק
בפשטות מעניינו של מגדף
למדנו שאינו שייך לשום שבט
וודאי לפי השיטות שהמגדף עצמו גר היה אם ככה ברור שאינו שייך לשום שבט
 

ברית מלח

משתמש רגיל
יושב בין חכמים אמר:
גר שהתגייר באיזה חלק בא"י יכל לגור והאם היה לו שייכות לאיזה שבט?
ראה מה שכתב הר' הפקדתי שומרים. והביא אותם הזוהר שוב בזוהר החדש כרך א (תורה) פרשת לך לך דף מד עמוד א:
[תהלים קכב] ירושלים הבנויה זו ירושלים של מעלה ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל כדי להעיד על כל צדיק וצדיק מישראל ולמה להיות כלם מודים ומברכים לשמו הה"ד עדות לישראל להודות לשם ה'. וכל אחד ואחד מכיר את שלו ומשתבח ואומר רבש"ע ראה מה הנחתי בארץ וזהו להודות לשם ה'. והיינו דתנן כל צדיק וצדיק יש לו מדור לפי כבודו ולפי הראוי לו מאן דאתי מראובן שם מדורו עם הצדיקים מן ראובן וכן כל שבט ושבט ומאן דהוא גר מאוה"ע ונתגייר מדורו במדור של גרים והשבטים עומדים לעדים לכל צדיק וצדיק הה"ד ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה'.
ומשמע שאף בעוה"ז ויל"ע.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
כמו שכבר כתבתי לעיל מדברים הללו, יש דמות ראיה אם משתייך לשבט כל דהו. אמנם מה שהסקתם אף בעוה"ז א. לא זכתי להבין מהיכן הסקתם ב. גם אם נניח שכך, האם יש חלק בא"י מיוחד לגרים.
 

גאלד

משתמש ותיק
אינני יודע מה היה כשיהושע חילק את הארץ.
אבל כשיבוא משיח בקרוב, כתוב מפורש שהגרים יקבלו נחלה כל אחד בתוך החלק של השבט שנמצא בו בזמן הגלות.
שנאמר ביחזקאל (מז כג) בענין חלוקת ארץ ישראל כשיבוא משיח: "וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ".
מצודת דוד: שם בחלק השבט ההוא תתנו לו נחלה:
מלבי"ם: והיה בשבט אשר גר, רצה לומר בחלק השבט אשר נתגייר אצלו בעוד שהיה בגלות שם תתנו נחלתו:
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לא מצאנו נחלה מיוחדת לגרים, ומסתמא כל גר שנתחבר לשבט כלשהוא גר עמו, וקבלוהו בכבוד כמצווה ואהבתם את הגר.
ולא נתפרש מה היתה המריבה של בן איש מצרי כשבא ליטע אהלו בשבט דן, וכי מה עשו כל הערב רב?
אולי היו שרויים בשולי המחנות, והוא בא ליטע אהלו בתוך המחנה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
גאלד אמר:
אינני יודע מה היה כשיהושע חילק את הארץ.
אבל כשיבוא משיח בקרוב, כתוב מפורש שהגרים יקבלו נחלה כל אחד בתוך החלק של השבט שנמצא בו בזמן הגלות.
שנאמר ביחזקאל (מז כג) בענין חלוקת ארץ ישראל כשיבוא משיח: "וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר אִתּוֹ שָׁם תִּתְּנוּ נַחֲלָתוֹ".
מצודת דוד: שם בחלק השבט ההוא תתנו לו נחלה:
מלבי"ם: והיה בשבט אשר גר, רצה לומר בחלק השבט אשר נתגייר אצלו בעוד שהיה בגלות שם תתנו נחלתו:
יישר כח
אכן למדים מהדברים על זמן ביאת המשיח. אולם כשיהושע חילק את הארץ, אין הדברים מפורשים.
אמנם מד' הספרי והמדרש אולי יעלה קצת בירור לדברים.

בספרי בהעלותך עה"כ (י' כ"ט) נוסעים אנחנו וגו', אמרו שאין לגרים חלק, ומה אני מקיים והיה בשבט אשר גר הגר אתו, אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לכפרה, שאם היה בשבט יהודה מתכפר לו בשבט יהודה כו', ומהשתא כבר לא מצאנו שיתכן ליטול נחלה בתוך השבט למי שאינו מהשבט.

ילקוט שמעוני במדבר - פרק י - רמז תשכו
ד"א מפני יתרו שלא יאמר יתרו משה אינו נכנס אף אני איני בא, אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם ואין לגרים בו חלק ומה אני מקיים והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו, אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לכפרה, שאם היה בשבט יהודה מתכבר לו בשבט יהודה, בשבט בנימין מתכפר לו בשבט בנימין. דבר אחר אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לקבורה, ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל. לכה אתנו והטבנו לך וכי יש בן ביתו של בשר ודם שאין מטיבין לו, והרי דברים קל וחומר אם לבן ביתו של בשר ודם מטיבין לו קל וחומר לבן ביתו של מי שאמר והיה העולם.

ילקוט שמעוני במדבר - פרק טו - רמז תשמח
ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר. זה גר שנתגייר עם השבט שיתכפר עמו שנאמר והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו, וכי יש לגרים נחלה בארץ ישראל ואיזו היא נחלתו זו כפרתו.

מדרש רבה קהלת פרשה א פסקה יח
ד"א כל הנחלים הולכים אל הים כל הגרים אינן נכנסין אלא בישראל והים איננו מלא וישראל ממניינן אינן חסרין לעולם שנ' (במדבר כ"ג) מי מנה עפר יעקב שמא תאמר שכל מי שאיננו מתגייר בעוה"ז מתגייר בעוה"ב ת"ל (ישעיה נ"ד) הן גור יגור מכאן ואילך אפס מאותי הפסק מאתי מאן גבי מי גר אתך בעוה"ז עליך יפול לעוה"ב אמר ר' יוחנן ולא עוד אלא במקום שהוא מתגייר משם הוא נוטל חלקו שנא' (יחזקאל מ"ז) והיה בשבט אשר גר הגר וגו'.

ועיין מש"כ האור שמח (פרק י"ד מהלכות שמחות הלכה טו) בזה"ל- אבל עיקר איסור פנוי המת והעצמות מקבר שנקבר ברשות הוא הך קרא דאל תסיג גבול רעך דמייתי הגמרא בנדה, ובספרי פרשת בהעלותך דריש קרא דיחזקאל מ"ז והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לקבורה, ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל, היינו דאף דהם לאו בני נחלה בארץ ישראל גם להם ניתן קבורה ואיכא משום לא תסיג גבול רעך כו'.
 

שף ויתיב

משתמש רגיל
שאר לעמו אמר:
לא מצאנו נחלה מיוחדת לגרים, ומסתמא כל גר שנתחבר לשבט כלשהוא גר עמו, וקבלוהו בכבוד כמצווה ואהבתם את הגר.
ולא נתפרש מה היתה המריבה של בן איש מצרי כשבא ליטע אהלו בשבט דן, וכי מה עשו כל הערב רב?
אולי היו שרויים בשולי המחנות, והוא בא ליטע אהלו בתוך המחנה.

שבט דן היה מאסף לכל המחנות ולכל מי שטעה ואינו יודע שבטו. וגם הגרים היו שייכים לשם. ועל זה היה הכעס.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
היכן המקור שכל הגרים נספחו לשבט דן ?
ואם באיש מצרי בנה של שלומית בת דברי, הרי אמו משבט דן.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יושב בין חכמים אמר:
גר שהתגייר האם היתה לו שייכות לאיזה שבט?
גר שנתגייר כלל איננו הופך לישראל, מעמדו בקרב האומה הישראלית הוא של 'נספח', כמה דאת אמר: 'וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב', ושֵׁם עַם מוצאו מלווה אותו אף לאחר גרותו, כמה דאת אמר: 'דֹּאֵג הָאֲדֹמִי', 'אוּרִיָּה הַחִתִּי' וכיוצא בהם.
וכה מבטיח השם יתברך לבני הנכר הנלוים על השם לשרתו:
וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים (וְלֹא לְיִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, כִּי אַף לַגֵּרִים – רש"י).
 

שלום ואמת

משתמש רגיל
משה נפתלי אמר:
יושב בין חכמים אמר:
גר שהתגייר האם היתה לו שייכות לאיזה שבט?
גר שנתגייר כלל איננו הופך לישראל, מעמדו בקרב האומה הישראלית הוא של 'נספח', כמה דאת אמר: 'וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב', ושֵׁם עַם מוצאו מלווה אותו אף לאחר גרותו, כמה דאת אמר: 'דֹּאֵג הָאֲדֹמִי', 'אוּרִיָּה הַחִתִּי' וכיוצא בהם.
וכה מבטיח השם יתברך לבני הנכר הנלוים על השם לשרתו:
וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים (וְלֹא לְיִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, כִּי אַף לַגֵּרִים – רש"י).
גר לא איקרי קהל, וזה לאות שהוא נספח באיזה בחינה.
שם עם מוצאו מלווה אותו גם לעניין איסור מצרי ומואבי וכו'.

נ.ב. באשר לדברי רש"י על "כל העמים", שקאי על גר - שמא כוונתו לגר תושב. ("לגר תתננה").
וצ"ע לומר שגר צדק אינו בכלל עם ישראל, והרי הוא בכלל "אחיך" אם זכרוני אינו מטעני.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
שלום ואמת אמר:
נ.ב. באשר לדברי רש"י על "כל העמים", שקאי על גר - שמא כוונתו לגר תושב. ("לגר תתננה").
וצ"ע לומר שגר צדק אינו בכלל עם ישראל, והרי הוא בכלל "אחיך" אם זכרוני אינו מטעני.
הכרחו של רש"י לכך שמדובר בגרים הוא מהפסוקים שלפני כן "ובני הנכר הנלוים אל ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי" דמשמע שמדובר בגרי צדק, וכן בפסוק זה עצמו נאמר "עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי" וכמדומני שגר תושב דינו כשאר גוי דקי"ל שמקבלים ממנו רק עולות ולא זבחים כך שגם מזה מוכח שמדובר בגרי צדק.
ולגבי השאלה מדוע לקרוא לזה "לכל העמים", נראה דכלפי דורנו הדברים אמורים, שיש רשעים הטוענים נגד התורה שהיא גזענית, ועל זה עונה הנביא בשם ה' שאין בייחודיותם של ישראל גזענות כי בני כל העמים יכולים להיות יהודים אם יילוו אל ה' כאמור.
 

שלום ואמת

משתמש רגיל
דבש לפי אמר:
שלום ואמת אמר:
נ.ב. באשר לדברי רש"י על "כל העמים", שקאי על גר - שמא כוונתו לגר תושב. ("לגר תתננה").
וצ"ע לומר שגר צדק אינו בכלל עם ישראל, והרי הוא בכלל "אחיך" אם זכרוני אינו מטעני.
הכרחו של רש"י לכך שמדובר בגרים הוא מהפסוקים שלפני כן "ובני הנכר הנלוים אל ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי" דמשמע שמדובר בגרי צדק, וכן בפסוק זה עצמו נאמר "עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי" וכמדומני שגר תושב דינו כשאר גוי דקי"ל שמקבלים ממנו רק עולות ולא זבחים כך שגם מזה מוכח שמדובר בגרי צדק.
ולגבי השאלה מדוע לקרוא לזה "לכל העמים", נראה דכלפי דורנו הדברים אמורים, שיש רשעים הטוענים נגד התורה שהיא גזענית, ועל זה עונה הנביא בשם ה' שאין בייחודיותם של ישראל גזענות כי בני כל העמים יכולים להיות יהודים אם יילוו אל ה' כאמור.
תורף האותיות הקטנות הוא שבאמת אין כאן כמה עמים, ולהוציא מליבם של משנאננו הוא.
נו נו.

 
 
חלק עליון תַחתִית