אמרו בסוף ברכות (ועוד) תלמידי חכמים וכו' אל תקרי בניך אלא בוניך
אחרונים ביארו שנקראו ת"ח בונים כדאשכחן בשבת דף קיד. מאי בנאין אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבנינו של עולם כל ימיהן, ובתענית דף ד. אל תקרי אבניה אלא בוניה
למה שתק רש"י מלפרש, אטו כל אחד יודע מה שכתוב במקומות אחרים?
האם יש פירושים נוספים?
מקובל בשם המלבי"ם דכל היכא דכתיב אלא תקרי X אלא Y הסיבה היא מכיוון שיש קושיא על הפסוק ועל פי המובאה מכיוון שמנוקד בקמץ משתמע לשון בונים ולכן נאמר אל תקרי וכו'
אסיפת חכמים יב עמוד 118
ומעניין לציין שזה מובא בסוף המדרש על אסתר ובכלל כדי ללמד שנאמר על השלום לשון ריבוי ונראה שדרך אגב מוזכר שם גם "אל תקרי בניך אלא בוניך" שהרי אין עניינו לריבוי אלא לדרוש על הת"ח
ספר ישמח משה - פרשת כי תצא דף קכד/א
והנה ידוע מאמרם ז"ל באיכה רבתי (פתיחתא ג') רבי הוי משלח לר' אסי ולר' אמי דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל, והוין עלין לקרייתא, ואמרו להון אייתי לן נטורי קרתא, והוי מייתי להון ריש מטרתא וסנטרא, והוין אמרין להון אלין נטורי קרתא, אילן חרובי קרתא. ועיין שם במתנות כהונה שפירש דריש מטרתא, הוא ראש הממונה על שמירת העיר, וסנטרא הוא שומר שדות העיר, ואמרו אלין חריבי קרתא, שהם משתקעים בהבלי עולם ובנינו, אמרי ומאן אינון נטורי קרתא, והשיבו אלו סופרים ומשנים. ופירש במתנת כהונה סופרים מלמדי מקרא, משנים מלמדי משנה ומשמרים את התורה ביום ובלילה, על שם שנאמר (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה. וכן הוא אומר (תהלים קכז א) אם ה' לא יבנה בית וגו'. וכתב במתנת כהונה סיפא דקרא אם ה' לא ישמר עיר, עד כאן. נמצינו למדין מדברי המדרש הנ"ל, דהעוסקין בהבלי העולם הם חרובי קרתא. ונמצא לפרש עיר שאין בה תלמידי חכמים, הוא נקרא חריבה ושוממה, ולהיפוך כשמחזיקין בה תלמידי חכמים. ונראה שלכך נקראים חכמים בוניך (ברכות ס"ד ע"א), לפי שהם בוני העירות, וכן אמרו במסכת מגילה (ג' ע"ב) כל כרך שאין בו עשרה בטלנים, נידון ככפר.
אמרו בסוף ברכות (ועוד) תלמידי חכמים וכו' אל תקרי בניך אלא בוניך
אחרונים ביארו שנקראו ת"ח בונים כדאשכחן בשבת דף קיד. מאי בנאין אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבנינו של עולם כל ימיהן, ובתענית דף ד. אל תקרי אבניה אלא בוניה
למה שתק רש"י מלפרש, אטו כל אחד יודע מה שכתוב במקומות אחרים?
האם יש פירושים נוספים?
דאכן, דרכו של רש"י לבאר אף בדברים פשוטים מזה.
ברם, רש"י לא גרס כלל 'אל תקרי בניך אלא בוניך', וכדאיתא בסוף יבמות וברש"י שם (וכ"ה בנזיר סו: תמיד לב: ועיי' כריתות כח:).
ולדעתו, הדרש הוא פשוט בתכלית, כאשר 'כל בניך לימודי ה'' - לומדים תורת ה', אזי 'רב שלום בניך' הללו.
לא חושב שמישהו יכול לשרטט את דרכו של רש"י אימתי פירש ומתי לא, וכיצד פירש.
לפעמים במשנה אחת רש"י יכול להאריך ולהסביר דברים ברורים שמבוארים בעמוד הבא, ומנגד להסתפק ב-"בגמ' מפרש" על דברים אחרים.
רש"י מזכיר פעמים רבות בש"ס - ולעתים באותה מסכת - עובדות כמו: "רב יוסף חלה ושכח תלמידו, והיה אביי תלמידו וכו'", כשבסוגיות סבוכות רש"י מקצר לפתע, ואינו מתייחס לשאלות ולאי-ההבנה הפשוטה ביותר בסוגיה.
כך שנראה לי שאי אפשר לשאול על רש"י למה האריך כאן או למה קיצר שם.
אמרו בסוף ברכות (ועוד) תלמידי חכמים וכו' אל תקרי בניך אלא בוניך
אחרונים ביארו שנקראו ת"ח בונים כדאשכחן בשבת דף קיד. מאי בנאין אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבנינו של עולם כל ימיהן, ובתענית דף ד. אל תקרי אבניה אלא בוניה
למה שתק רש"י מלפרש, אטו כל אחד יודע מה שכתוב במקומות אחרים?
האם יש פירושים נוספים?
ייתכן לומר שבגמרא שבת נקראים בנאים מצד תורתם המקיימת את העולם - "אם לא בריתי וכו" ואילו בגמרא ברכות נקראים בנאים מצד שתקנו חז"ל [ת"ח] תפילות וברכות וכמש"כ שם המהרש"א - "להרבות שלום בעולם בין ישראל לאביהם שבשמים, כי אלו התפלות והברכות הם קיומו של עולם תחת העבודה".
אמרו בסוף ברכות (ועוד) תלמידי חכמים וכו' אל תקרי בניך אלא בוניך
אחרונים ביארו שנקראו ת"ח בונים כדאשכחן בשבת דף קיד. מאי בנאין אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבנינו של עולם כל ימיהן, ובתענית דף ד. אל תקרי אבניה אלא בוניה
למה שתק רש"י מלפרש, אטו כל אחד יודע מה שכתוב במקומות אחרים?
האם יש פירושים נוספים?
השאלה יוצאת מנקודת הנחה שרש"י גרס זאת, אך יש לדעת שיש שלא גרסו זאת וייתכן שכך היתה גירסת רש"י.
(אפרט קצת, ברוב שאר המקומות שמימרא זו מופיעה בש"ס [בחלקם היא מופיעה בכל הספרים ובחלקם במקצתם] אין "אל תקרי" זה, בכריתות בדפוס וילנא יש בסוגרים מרובעות אבל בכל כתבי היד אין. בברכות שני כתבי יד חשובים לא גורסים מימרא זו כלל, ובשאר ספרים ברובם גורסים "אל תקרי" זה אך יש קטע גניזה אחד שלא גורסו [אמנם קרוע מעט בתחילת העמוד אך לא נראה לי ששיעור החיסרון הוא באופן שיש מקום למילים אלו], ובנוסף לכך בסידורי אשכנז הישנים אין "אל תקרי" זה וככל הנראה כך היתה גירסתם בסוף ברכות כי בשאר מקומות לא מצאנו מי שגרס את כל הפסוקים.)
השאלה יוצאת מנקודת הנחה שרש"י גרס זאת, אך יש לדעת שיש שלא גרסו זאת וייתכן שכך היתה גירסת רש"י.
(אפרט קצת, ברוב שאר המקומות שמימרא זו מופיעה בש"ס [בחלקם בכל הספרים ובחלקם במקצתם] אין "אל תקרי" זה, בכריתות בדפוס וילנא יש בסוגרים מרובעות אבל בכל כתבי היד אין, בברכות שני כתבי יד חשובים לא גורסים מימרא זו כלל, ובשאר ספרים ברובם גורסים "אל תקרי" זה אך יש קטע גניזה אחד שלא גורסו [אמנם קרוע מעט בתחילת העמוד אך לא נראה לי ששיעור החיסרון הוא באופן שיש מקום למילים אלו], ובנוסף לכך בסידורי אשכנז הישנים אין "אל תקרי" זה וככל הנראה כך היתה גירסתם בסוף ברכות כי בשאר מקומות לא מצאנו מי שגרס את כל הפסוקים.)
יישר, וכפי שכבר כתבתיה, ואף צידדתי שרש"י כיון לשלול גירסא זו בסוף יבמות, עיין שם.
ובכן אמר:
ברם, רש"י לא גרס כלל 'אל תקרי בניך אלא בוניך', וכדאיתא בסוף יבמות וברש"י שם (וכ"ה בנזיר סו: תמיד לב: ועיי' כריתות כח:).
ולדעתו, הדרש הוא פשוט בתכלית, כאשר 'כל בניך לימודי ה'' - לומדים תורת ה', אזי 'רב שלום בניך' הללו.
ואף צידדתי שרש"י כיון לשלול גירסא זו בסוף יבמות, עיין שם.
ובכן אמר:
ברם, רש"י לא גרס כלל 'אל תקרי בניך אלא בוניך', וכדאיתא בסוף יבמות וברש"י שם (וכ"ה בנזיר סו: תמיד לב: ועיי' כריתות כח:).
ולדעתו, הדרש הוא פשוט בתכלית, כאשר 'כל בניך לימודי ה'' - לומדים תורת ה', אזי 'רב שלום בניך' הללו.
מכיון שלא מצאתי מי שגרס ביבמות "אל תקרי בניך אלא בוניך" וכן יש כתבי יד שלא גרסו שם מימרא זו כלל, מסתבר יותר שכוונת רש"י להכריע שגורסים מימרא זו ולאפוקי משאינם גורסים, ואין ראיה כלל שהוא הכיר את הגירסא "אל תקרי" וכו'.
(אך אין הכרח נגד צידודך, כי ייתכן שבספרים שהיו לפני רש"י כן היו שגרסו זאת ביבמות.)
אל"ף, זאת הנחה שאני לא בטוח שהיא מוסכמת על כולם. אבל נניח שכן,
בי"ת, הרי שאל השואל, לא רק מדוע רש"י לא פירש, אלא מדוע לא הביא מאמרי חז"ל אחרים, שבהם זה מבואר.
הייתי מתקשה ביותר להבין את דרכי הדרש הזה, וגבותי היו מתרוממים ומתכווצים בניסיון להבין. 'בניך, בוניך', מה?
ואז הייתה חולפת בי תמיהת מה, מדוע זה שותק רש"י, כאילו דברים פשוטים בתכלית.
הייתי מתקשה ביותר להבין את דרכי הדרש הזה, וגבותי היו מתרוממים ומתכווצים בניסיון להבין. 'בניך, בוניך', מה?
ואז הייתה חולפת בי תמיהת מה, מדוע זה שותק רש"י, כאילו דברים פשוטים בתכלית.
ומדוע. מלבד אחד מן המדקדקים הקדמונים, שרצה לומר שא"ת הוא כמו אם למקרא ואם למסורת, וכבר הכוהו על קדקדו (משום מה, מונח אצלי שמהר"י אברבנאל השיב עליו בזה, אבל מי זוכר), הכל יודעים שא"ת הוא רמז של לשון נופל על לשון. מאחר ופשט הפסוק הוא בנייך, כלומר בני ציון, אבל חז"ל מצאו בו רמז (בדבר הלמד מעניינו, שמדבר על בניין ציון) שהוא בונייך. כלומר, לימודי השם הם בונייך. ופשיטא שהוא מפני שהעולם עומד על התורה (ועל העבודה ועל גמ"ח)
ומדוע. מלבד אחד מן המדקדקים הקדמונים, שרצה לומר שא"ת הוא כמו אם למקרא ואם למסורת, וכבר הכוהו על קדקדו (משום מה, מונח אצלי שמהר"י אברבנאל השיב עליו בזה, אבל מי זוכר), הכל יודעים שא"ת הוא רמז של לשון נופל על לשון. מאחר ופשט הפסוק הוא בנייך, כלומר בני ציון, אבל חז"ל מצאו בו רמז (בדבר הלמד מעניינו, שמדבר על בניין ציון) שהוא בונייך. כלומר, לימודי השם הם בונייך. ופשיטא שהוא מפני שהעולם עומד על התורה (ועל העבודה ועל גמ"ח)
אה, כשמסבירים לי לאט אני מבין מהר.
כלומר, המילים 'לימודי ה'' היו מנהירים לי מייד את עיני, שמדובר כאן בתלמידי חכמים, ו'בניך - בוניך' אינו אלא תבלין להטעים יותר.
כלומר, אם היה כתוב בגמרא רק
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר 'ורב שלום בניך' אל תקרי בניך אלא בוניך.
אה, כשמסבירים לי לאט אני מבין מהר.
כלומר, המילים 'לימודי ה'' היו מנהירים לי מייד את עיני, שמדובר כאן בתלמידי חכמים, ו'בניך - בוניך' אינו אלא תבלין להטעים יותר.
כלומר, אם היה כתוב בגמרא רק
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר 'ורב שלום בניך' אל תקרי בניך אלא בוניך.
עתה, אני עדיין נותן מקום בראש למי שמבין שעיקר הדרש ובסיסו, בדרשת 'אל תקרי' היא [כמובן, אי גרסינן ליה], ובלעדיה לא היינו למדים שתלמידי חכמים מרבים שלום.
ולאור זאת, חייבים אנו להבין מה זה בכלל 'בוניך'.
