האם יש איזכור בחז"ל על כך שביו"כ ע"ה מופיעים בביהכ"נ יותר מימים אחרים בשנה?

שייף עייל

משתמש ותיק
האם יש איזכור או רמז בחז"ל על כך שביו"כ עם ארצים מופיעים בביהכ"נ יותר מימים אחרים בשנה, בדומה לתופעה בימינו? 

נ.ב. חוץ מכל נדרי... (אנו מתירין להתפלל את העבריינין) 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
נזכר בחז"ל שני ימים אחרים שבהם כולם דורשים את ה' (דהיינו שכולם באים להתפלל עם הציבור) והם תקיעה (=ראש השנה) וערבה (=הושענא רבה), ודרשו על זה את הפסוק "ואותי יום יום ידרושון". ולכאורה משמע שיוה"כ לא היה שונה בעניין זה משאר ימים טובים.
 

בן עזאי

משתמש ותיק
כמדו' שענין שאנו מתירין להתפלל עם העבריינים, מבוסס על מאמר חז"ל דכל תענית צבור שאין בו מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטרת, [ולפי"ז לכאו' בכל תענ"צ, יש ענין זה, ואולי אין מזכירין זה בכל תענית לפי שלא תקנו סדר מיוחד לכל תענית].
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
נזכר בחז"ל שני ימים אחרים שבהם כולם דורשים את ה' (דהיינו שכולם באים להתפלל עם הציבור) והם תקיעה (=ראש השנה) וערבה (=הושענא רבה), ודרשו על זה את הפסוק "ואותי יום יום ידרושון". ולכאורה משמע שיוה"כ לא היה שונה בעניין זה משאר ימים טובים.
תודה
האם יש הסבר מה מיוחד בימים אלו
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
מנהג ישראל הקדום [מימות הראשונים, ואולי קודם] לומר בשכמל"ו בכיפור בקול רם.
וכתב האליה זוטא בסימן תריט סק"ח הטעם דאיתא בפסחים [נו.] דאם יש תרעומת המינין אומרים בקול רם. וביו"כ דמתירין להתפלל עם העבריינים [ר"ל שגם הם באים לביה"כ] חיישינן קצת לתרעומת המינין.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
אברהם לוי אמר:
מנהג ישראל הקדום [מימות הראשונים, ואולי קודם] לומר בשכמל"ו בכיפור בקול רם.
וכתב האליה זוטא בסימן תריט סק"ח הטעם דאיתא בפסחים [נו.] דאם יש תרעומת המינין אומרים בקול רם. וביו"כ דמתירין להתפלל עם העבריינים [ר"ל שגם הם באים לביה"כ] חיישינן קצת לתרעומת המינין.
בזמן הראשונים זה היה נחשב למנהג אשכנזי (למרות שהיו גם בספרד כאלו שנהגו כך, אך גם הם נהגו כך בתור שבעניין זה הם נוהגים כמנהג אשכנז כיון שהוא מצא חן בעיניהם), והסיבה לכך היא כי באשכנז היה מקובל בשאר ימות השנה לא לתת לעבריינים להתפלל עם הציבור חוץ מיום הכיפורים.
בארץ ישראל ובבל לא היה בזה חילוק בין יוה"כ לשאר ימות השנה אלא בין מקום שיש מינין למקום שאין (כנזכר בגמרא שהבאת, ונראה שזה הטעם שמנהג אמירת בשכמל"ו בלחש לא נזכר בירושלמי כלל כי למעשה זה לא היה נהוג בארץ ישראל כי היו שם מינים).
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אברהם לוי אמר:
מנהג ישראל הקדום [מימות הראשונים, ואולי קודם] לומר בשכמל"ו בכיפור בקול רם.
וכתב האליה זוטא בסימן תריט סק"ח הטעם דאיתא בפסחים [נו.] דאם יש תרעומת המינין אומרים בקול רם. וביו"כ דמתירין להתפלל עם העבריינים [ר"ל שגם הם באים לביה"כ] חיישינן קצת לתרעומת המינין.
אבל כבר הטור נתן בזה טעם אחר דאנו כמלאכים.
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
אברהם לוי אמר:
מנהג ישראל הקדום [מימות הראשונים, ואולי קודם] לומר בשכמל"ו בכיפור בקול רם.
וכתב האליה זוטא בסימן תריט סק"ח הטעם דאיתא בפסחים [נו.] דאם יש תרעומת המינין אומרים בקול רם. וביו"כ דמתירין להתפלל עם העבריינים [ר"ל שגם הם באים לביה"כ] חיישינן קצת לתרעומת המינין.
אבל כבר הטור נתן בזה טעם אחר דאנו כמלאכים.
ברור שהיה צריך לפרסם בזה טעם אחר, ולא לפרסם את הטעם האמיתי.
(ברור שלא היו עוברים על דינא דגמרא מכח הטעם "דאנו כמלאכים".)
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שייף עייל אמר:
האם יש איזכור או רמז בחז"ל על כך שביו"כ עם ארצים מופיעים בביהכ"נ יותר מימים אחרים בשנה, בדומה לתופעה בימינו? 

נ.ב. חוץ מכל נדרי... (אנו מתירין להתפלל את העבריינין) 

קצת ראיה ממה שהיו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים שנאמר בכל הרגלים ובכללם יו"כ, וכמש"כ רש"י יומא כא. שלא ישמע איש וידוי של חבירו.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אברהם לוי אמר:
מנהג ישראל הקדום [מימות הראשונים, ואולי קודם] לומר בשכמל"ו בכיפור בקול רם.
וכתב האליה זוטא בסימן תריט סק"ח הטעם דאיתא בפסחים [נו.] דאם יש תרעומת המינין אומרים בקול רם. וביו"כ דמתירין להתפלל עם העבריינים [ר"ל שגם הם באים לביה"כ] חיישינן קצת לתרעומת המינין.
אבל כבר הטור נתן בזה טעם אחר דאנו כמלאכים.
ברור שהיה צריך לפרסם בזה טעם אחר, ולא לפרסם את הטעם האמיתי.
(ברור שלא היו עוברים על דינא דגמרא מכח הטעם "דאנו כמלאכים".)
מה כוונתך?
שהטור עשה דמגוגיה?
למה? כדי שלא יכעסו העברינים? א''כ איך אומרים שאנו מתפללים עם העברינים?
אין ספק שהטור התכוין למה שכתב, ובאמת קשה על זה וכך כתבתי בזה.
אמירת ברוך שם כבוד מל''ו ביוה''כ בקול- כתב הטור בסעיף ב, דנוהגין באשכנז לומר ברוך שם בקול ביה''כ ע''פ המדרש שמשה גנב פסוק זה מהמלאכים, ע''כ, והקשה המג''א הא הטור בסי' סא,יג, הביא את דברי הגמ' בפסחים נו., דאמרי' גבי ק''ש דלא אמרי' בשכמל''ו בקול בשאר ימים כי לא אמרו משה והכא אמרי' שאמרו משה, ותי' דהאי דאמרי' דלא אמרו משה היינו דלא כתבו בתורה מפורש מפני המלאכים, ע''כ, ולכאו' בחנם דחק דלק''מ דנהי דאמרו משה, מ''מ לא אמרו בק''ש, ומה שכתב המג''א שלא כתבו בתורה כדי להצניעה מהמלאכים, הוא תמוה דאטו משה כותב בתורה כרצונו, הא כתבה מפי הגבורה, אמנם בשבולי הלקט שבולת טו, כתב להדיא כהמג''א דהפירוש הוא למה לא כתבו משה בתורה.    

 יש לתמוה דמהמדרש שהביא הטור מבואר שמשה הביאו מהמלאכים כדבר חידוש, ומהגמ' בפסחים הנ''ל מוכח שהוא כבר ידוע מימות יעקב, ועוד דבגמ' אמרי' טעם אחד לזה דאמרי' בלחש והמדרש נותן טעם אחר, ועל כרחך מדרשות חלוקים הם, וא''כ דברי הגמ' עיקר, וא''כ הוי לן למימר גם ביוה''כ בלחש, וא''כ קשה למה כתבו הטוש''ע לאומרו בקול ע''פ המדרש, וצ''ע.

1353 עמודים

הצג קובץ מצורף ספר אור חדש.pdf
 

דבש לפי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
דבש לפי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אבל כבר הטור נתן בזה טעם אחר דאנו כמלאכים.
ברור שהיה צריך לפרסם בזה טעם אחר, ולא לפרסם את הטעם האמיתי.
(ברור שלא היו עוברים על דינא דגמרא מכח הטעם "דאנו כמלאכים".)
מה כוונתך?
שהטור עשה דמגוגיה?
הטור כתב את הטעם שעל פי המדרש ולא את הטעם שעל פי הגמרא כי במקרה זה לא ראוי לפרסם את הטעם שבגמרא. (אבל זו לא דמגוגיה אלא זה טעם שיש לו בסיס, אלא שלא היו באמת מנהיגים כך מטעם זה בלבד.)
(ואין זה כדי שלא יכעסו העבריינים, אלא שאם הנימוק הרשמי לאמירה בקול תהיה כדי שלא יחשבו הנוטים לנצרות שאנחנו אומרים בשקט שאחד זה לא בדיוק - אז הם עדיין יטענו שבשאר השנה אנחנו כן אומרים זאת, ולכן מפני תרעומת המינים גופא צריך שיהיה טעם אחר לשינוי.)
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
דבש לפי אמר:
ברור שהיה צריך לפרסם בזה טעם אחר, ולא לפרסם את הטעם האמיתי.
(ברור שלא היו עוברים על דינא דגמרא מכח הטעם "דאנו כמלאכים".)
מה כוונתך?
שהטור עשה דמגוגיה?
הטור כתב את הטעם שעל פי המדרש ולא את הטעם שעל פי הגמרא כי במקרה זה לא ראוי לפרסם את הטעם שבגמרא. (אבל זו לא דמגוגיה אלא זה טעם שיש לו בסיס, אלא שלא היו באמת מנהיגים כך מטעם זה בלבד.)
(ואין זה כדי שלא יכעסו העבריינים, אלא שאם הנימוק הרשמי לאמירה בקול תהיה כדי שלא יחשבו הנוטים לנצרות שאנחנו אומרים בשקט שאחד זה לא בדיוק - אז הם עדיין יטענו שבשאר השנה אנחנו כן אומרים זאת, ולכן מפני תרעומת המינים גופא צריך שיהיה טעם אחר לשינוי.)
זה פשוט לא מתאים לספר כמו הטור.
היה לו לומר את הטעם האמיתי ולומר שאין לפרסם טעם זה.
 
 
חלק עליון תַחתִית