דברי תורתו של הגאון רבי שאול אלתר שליט"א מתבדרין בבי ספרא. העתקתי אך מעט, וכהנה תמצא רבות.
הרב וואזנר בתשובה המוצ"ב, מכנה אותו הגאון המופלא וכו' כבר בגיל 49!
שו"ת שבט הלוי חלק י סימן לט ב"ה, ב' דר"ח אלול תשנ"ז לפ"ק.
כבוד ידידינו המכובד הגאון המופלא בן גדולים וצדיקים כש"ת מוהר"ר שאול אלתר שליט"א ראש ישיבת שפת אמת. אחדשה"ט וש"ת באהבה. בבאי לביתי אחרי נחתי קצת בחו"ל מצאתי בין המכתבים מכתב ק' של כ"ת אלי, וענותו הרבני להיות שואל ונשאל, ואשיב בקיצור כדרכי. וז"ל השאלה פה בביה"מ דגור שכיח טובא שיהיו ב' וג' בריתות זאח"ז וקמרא דמר אביו הגה"צ זצלה"ה אהני לי' שיכבדו אותו ע"פ רוב בברכות אשר קידש, ומנהגו כאשר ראה אצל אביו הגדול זי"ע לברך בפה"ג בכל ברית הגם שמודיעים מקודם שבכוונתם לכבדו באופן שאין המלכה בדעת, ות"ח עורר אותו ע"ז איך שרי לברך שנית בפה"ג.
וכ"ת שפיר העיר בזה מכמ"ק, ועיקר כוונתו משום דכוס מצוה הוא ואין דעתו לפטור רק הך כוס ואף דעדיין יש חשש ברכה שא"צ גם אם טועם מכל כוס, אולי יש לסמוך על האחרונים דבמקום מצוה אין חשש כ"כ בברכה שא"צ.
הנה עצם הנדון הלא מבואר להדיא ביו"ד סי' רס"ה ס"ח, דלדעת המחבר מי שיש לו ב' תנוקות למול יברך ברכה אחת לשניהם כדעת הרא"ש, ודלא כדעת העיטור בטור שם, איברא העולם נוהגים כדעת תשובת דרכי נועם מובא בפ"ת ע"פ מנהג מצרים לברך על כל אחד, ואומרים אחרי המילה פסוקים המלאך הגואל וכו' כדי להסיח דעת, וזה בין לענין ברכת מילה, בין לענין אשר קידש, והה"ד לענין בפה"ג דשייך להם, וכ' שהוא מנהג ותיקים, ובתשובת מהר"ם שיק יו"ד סי' ר"נ דן בזה באורך ונו"נ בדברי מג"א סי' רט"ו במחלוקת המנהגים שבמג"א לענין הבאת פירות בשבת להשלים ק' ברכות אם שייך ברכה שא"צ, וכ' לחדש דאפילו למאן דפליג שם מכ"מ במצוה חיובית שכ"א מצוה בפני עצמה בודאי רשאי לברך, וטעמו כדי לעשות ולהוסיף בלשמה דהמצוה.
וראיתי מי שהשיג עליו מיומא ע' ע"א דקאמר ר"ל טעם ברכה שא"צ הרי דגם במצוה בפ"ע שייך זה, ולדידי לק"מ דהתם הכל מצות קריאת כה"ג אלא בב' פרשיות, אבל ב' מצות מילה הם ב' גופי מצות ויש מקום לסברת מהר"ם שיק, וסיים בתשובה שם דא"ש מנהגינו שיש לברך על ב' מילות על כל מילת תינוק בפ"ע, וכ' דאין לשנות מנהגים, וזה גם לענין פרי הגפן.
ומש"כ כ"ת לכוון שלא לצאת רק על הראשון ועל כ"א בפ"ע, ידוע דדרך זה מובא בשו"ע או"ח סי' קע"ד ס"ד יע"ש, ובתבו"ש יו"ד סי' י"ט ס"ק י"ז נו"נ באורך בסברא זו, וכ' דשאני האי דסי' קע"ד שאין הכוסות מענין אחד, והעיר גם מהא דד' כוסות בפסח יע"ש, מכ"מ אולי ב' מילות שאני, שהם ע"פ רוב שייכים לב' בני אדם וחשיבות מצוה לכ"א.
מכ"מ אף על גב דעצה זו שלא לכוון רק על ברכה אחת עדין לא ברורה כל הצורך מכ"מ אפשר להשתמש בה בצירוף הוראת הגאון מהר"ם שיק יו"ד סי' ר"נ הנ"ל, ולהדר שלא להביא ילד השני רק אח"כ, ומכ"ש אם יש קצת הפסקה, מכ"מ זכינו להעמיד מנהג כ"ת שהוא כנראה מנהג העולם.
וזכות אביו הגדול והצדיק זי"ע יגן עליו ועלינו, ויזכה מעכ"ת להעמיד תלמידים הגונים אלופים ומסובלים בתורה ומצות לקראת משיח צדקינו ברחמים. הכ"ד ידידו דוש"ת, מצפה לישועת ה'.
ר' מנשה קליין שבתו היתה נשואה לאחיו ז"ל של הגרש"א מזכירו בשו"ת כמ"פ וזה חד מני כמה.
שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן רלט ותוך כדי דבריו מביא בשם הגאון הנ"ל וז"ל: וע"ע רגמ"ה ערכין ד"ז שכתב נמי דבאדם נמי שייך צעב"ח ולזה הערני מח' הגאון מוה"ר שאול אלתר שליט"א וע"ע שו"ת הרשב"א סי' רנ"ב וברדב"ז ח"ב סי' תשכ"ח שו"ר לרבינו יונה בספר היראה שלו אות רס"ו השמר מלצער בעלי חיים בין בהמה בין עוף וכ"ש שלא לצער אדם שהוא עשוי בצלם (אלקים) המקום ע"כ עכ"ל.
ובתשובה נוספת משנת תשל"ו בנושא אכילת חלב אחר בשר (חלק ז סימן ע) פותח ר' מנשה קליין בזה"ל: הרימותי בחור מעם ה"ה מע"כ המופלא ומופלג מלא פלג בנש"ק עדיו לגאון ולתפארת וכו' כש"ת הב' שאול אלתר שליט"א" - כ"ז הוא כותב עליו כשהיה רק בגיל 19!
[ואולי בגלל זה לימים חשק באחיו לחתן]
דף על הדף ברכות דף כז עמוד א
בגמ': מתפלל של מוסף ואח"כ של מנחה, שזו עוברת וזו אינה עוברת.
ובשו"ע או"ח (סי' רפו סעיף ד): היו לפניו שתי תפילות, אחת של מנחה ואחת של מוספים וכו' צריך להתפלל של מנחה תחילה ואח"כ של מוסף ע"כ. ובמג"א שם (ס"ק ג) כתב, דהך דינא דמנחה קודמת למוסף הוא רק בדאיכא שהות להתפלל שתיהם, אבל בליכא שהות - משפט הקדימה למוסף, דהא מוסף אין לו תשלומין לערב ומנחה יש לה תשלומין וע"כ עדיף שיתפלל מוסף עכ"ד, וכל האחרונים תמהו עליו מהירושלמי (פ"ד דברכות ה"א) דהוה ס"ד לומר איפכא, דבליכא שהות אזי מנחה קדמה ודחינן דאף באיכא שהות, ועכ"פ מבואר דבליכא שהות לכ"ע מנחה קדמה, ודלא כהמג"א.ו בחדושי רעק"א לשו"ע כתב ליישב את דברי המג"א, דמוסף קדים רק מצד שלמנחה יש תשלומין, והירושלמי מיירי באופן דליכא תשלומין גם למנחה, וכגון שמת לו מת בשבת דבלילה יהא אונן ולא יוכל להשלים כלל, ועוד כתב דהיכא שאיחר במזיד מלהתפלל מנחה עד סמוך להשקיעה חשיב כמזיד, ואם יקדים מוסף לא יוכל להשלים מנחה בלילה. ובכה"ג מנחה קדים ואף בדליכא שהות עכת"ד המגרע"א.
וכתב הגאון ר' שאול אלתר שליט"א בקובץ חומת ירושלים (קובץ א ע' צג - ד): ולכאורה יש לתמוה על תירוץ זה, דאכתי תקשי מהירושלמי הנ"ל שמקשה על דברי ר' יוחנן דמנחה קדמה מברייתא דתני דלכתחילה מוסיף קודמין, ולדברי המג"א הו"ל לתרץ, דהברייתא מיירי בדליכא שהות ולמנחה יהיה תשלומין וע"כ מוסף עדיף ודברי ר' יוחנן בדאיכא שהות וכו'. עיי"ש.