אני לא מסכים עם ההנחה שהבחירה זה היכ"ת לקבל הטוב, אלא שעצם הבחירה בטוב היא הטוב עצמו. כלומר: תכלית ה"טוב" משמעותו "חופש בחירה" [הרוצה להעמיק בענין זה יכול לעיין בספריו של בעל הסולם, שמאריך שההבדל בין הבורא לנברא הוא בכך שהבורא מהותו נתינה - בחירה, והנברא מהותו קבלה - תלות בהחלטת האחר, וככל שהאדם מגיע לנקודת הבחירה של עצמו להיות בן חורין - הרי הוא יותר ויותר מתדבק בבוראו].יהושע כתב: ↑22 אפריל 2021, 15:40אני חושב שלא תירצת כלום, כי כי משמע בספרים שכל הטעם של הבחירה הוא רק היכא תמצי לקבל הטוב, ולפי דבריך אי משום הא לא צריך, כי אפשר בלי זה, רק הקב"ה בחר בזה כחוק בלי טעם.אור החכמה כתב: ↑22 אפריל 2021, 14:39בנושא הזה אני רוצה להעלות הצעה, שלדעתי אם היא נכונה היא ממש יסוד ושורש להרבה דילמות בעניינים הללו.
האדם נוצר בדמות בוראו, וכשם שבחירתו החופשית של האדם אינה תלויה בשום גורם חיצוני או נטייה פנימית [אף שיש להם השפעה על הבחירה הם לא מכריחים אותה, ולכן אין הם יכולים להיחשב כסיבות לה], כך גם לגבי הקב"ה כל הנהגותיו ומעשיו נעשים מבחירה ואין אפשרות לעמוד על טעמם לא בגלל שזה נעלה מאיתנו - אלא בגלל שלא קיים להם טעם וסיבה [כי הסיבה היא הכרח ולהקב"ה אין הכרח, ועוד שהסיבה חייבת להיות בזמן ואצלו אין זמן.
וכן מצאתי בספר חיים וחסד להרה"ק רבי חיים חייקא מאמדור זי"ע (דף טז ע"א) וזל"ק: בעולם העקודים פי' כשהיה הרצון עקוד עמו ית' לברוא העולם אין שייך לשאול שום טעם למה ועל מה היה כך ברצונו כי הרצון הוא מקיף אותנו כי ברצונו ברא אותנו ואיך אנו יכולים לשאול טעם על מה שהוא קודם לנו כי אנו באים אחר הרצון, אבל בעולם הנקודים שייך לשאול טעם כי הנה לפעמים הטעם הוא בכתר ולפעמים הטעם הוא בחכמה, אלא בעולם העקודים כיון שהוא רצון הפשוט אין שייך שם טעם ואילו היה טעם לא היה נקרא רצון אלא הכרח ולא שייך טעם אלא בחכמה אבל בעולם הנקודים שייך טעם אפילו בכתר שראה בנין הראשון וד"ל.
כל הטעמים המובאים בספרי המחשבה וכו' [להיטיב, נהמא דכיסופא, מלכות, דירה בתחתונים וכו' וכו'] אינם תשובות על השאלה למה הקב"ה עשה כך וכך, אלא הם רק תיאור על איך "למייעשה" הקב"ה בחר להתנהג בעולמו.
וכבר כתבתי באחד האשכולים משל למה הדבר דומה: לאדם עשיר שיכול לעשות ככל העולה על רוחו ואינו מחוייב לשום עול, ומ"מ מעצמו הוא בוחר לפעול בצורה מסודרת ומוגבלת. הוא אינו מחוייב לה ויכול בין רגע להפסיק אותה, אך כל זמן שהוא מתנהג בצורה זו הרי הוא מתנהג תחת חוקיות מסוימת.
כך גם הקב"ה יש לו צורה בה הוא מתנהג: חסד גבורה וכו', אך אינו מחוייב לה, ויכול לפעמים לרחם אף על מי שאינו עומד בדרישות, ויכול אף לפעמים לעשות ניסים שאינן ע"פ דרכי הטבע.
כאשר לדוגמא אנו אומרים שהקב"ה ברא את העולם על מנת להיטיב לברואיו - אנו רק מתכוונים לתאר איך הקב"ה בחר שהעולם ינהג, דהיינו באופן של הטבה. כשאנו אומרים שהקב"ה ברא את העולם על מנת להיות לו דירה בתחתונים אנו מתכוונים לומר שזה מה שהקב"ה בחר שהשלימות תושג אצל האדם על ידי קירובו לאלוקות וכו'.
הכל בדרך הצעה, ואם יש למישהו מקורות לזה או להיפך, אשמח לשמוע. תודה רבה.
אמנם יש בזה אריכות דברים, אבל לענ"ד גם השכר שבעוה"ב אינו אלא העונג שיש לו לאדם מהבחירות הטובות שעשה כאן בעולם. [אפשר להתווכח עם הנקודה השניה שכתבתי אבל יש לי הוכחות לכך מספרים מסוימים, אם אתה רוצה תפנה אלי בפרטי, כי זה לא הנושא כאן]
ואדרבא יואיל נא מר בטובו להוכיח את מה שכתב בשם ספרים כי הבחירה היא רק היכ"ת לקבל הטוב.
