כתב מחילה בשידוך שנשבר

אם נתבטלו השידוכים, חס ושלום – יש להסדיר מחילה [בכתב משני הצדדים] וגם להחזיר את המתנות שקיבלו.

ידועים סיפורים מופלאים מגדולי ישראל שהורו לבקש מחילה מפורשת בכל עזיבת שידוך [אחרי ווארט ואירוסין = אצל הספרדים או אחרי תנאים = אצל האשכנזים], למרות שגם שם לפעמים יש תירוצים וכו', אבל ידוע שכל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה, ויהודי שמקפיד על יהודי שני - זה "משחק באש", והרבה פעמים - לשני הצדדים (מי שחברו נענש בגללו - עלול גם הוא להיענש), כמובא כל זה בספרים הקדושים (אצלי גם ש"ס בבלי הוא מהספרים הקדושים, ולא רק ספרי קבלה...).

מה בדיוק צריך לכתוב בכתב מחילה

והאם זה תלוי מי ביטל את השידוך?
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
אני הייתי אצל גירושין [אחר שסיימתי מסכת גיטין ורציתי לראות איך מתבצע מה שלמדתי למעשה] וזוג המגרשים שהיו קצת מבוגרים [כבר חיתנו לכה"פ בת אחת] ובני תורה, בקשו מחילה אחד מהשני.
 

ישראל גליס

משתמש ותיק
ראיתי בתשובה שלהצדיק מיבניאל המוהרא"ש שכתב כך:
רק כשהיו אירוסין או שבירת צלחת וקבלת קנין וכו', אז מי שעזב את השידוך הוא מוכרח לבקש מהזולת כתב מחילה, כי זה יכול לפגוע בו יותר מאוחר וכו', ולא כדאי להיכנס בדברים עדינים ומסוכנים כאלו וכו', ועוד שהרי מי שעזב את השידוך גרם בושה ועלבון לזולת, אזי הוא מוכרח לבקש כתב מחילה, אבל סתם בשידוכים אין דבר כזה, כי בכלל לא צריכים לבקש סליחה אפילו בעל פה וכו', כי אם זה לא מתאים אזי שלום, ואני לא מחוייב לך משהו, ואת לא מחוייבת לו משהו, ולכן אין לך מה להתבלבל.
 

ישראל גליס

משתמש ותיק
כתב מרן בשולחנו הטהור
 עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור וילך פעם שנייה ושלישית ובכל פעם ייקח עמו שלשה אנשים ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים אינו זקוק לו (מיהו יאמר אחר כך לפני עשרה שבקש ממנו מחילה) (מרדכי דיומא ומהרי''ל). ואם הוא רבו צריך לילך לו כמה פעמים עד שיתפייס.
הגה: והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול (מהרי''ל) אם לא שמכוון לטובת המבקש מחילה (גמרא דיומא) ואם הוציא עליו שם רע אינו צריך למחול לו (מרדכי וסמ''ג והגהות מיימוני פרק ב' מהלכות תשובה ומהרי''ו): (סימן תרו ס"א) 
וכתב המשנה ברורה
(ח) לא יהא אכזרי מלמחול – דכל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו. ואם הוא לא ירצה למחול, גם לא ימחלו לו:
 (ט) לטובת המבקש וכו' – כדי שיהא נכנע ליבו הערל ולא ירגיל בכך. ומכל מקום נראה דמליבו צריך להסיר השנאה ממנו, אחרי דבאמת ביקש ממנו מחילה:
 (י) מחילה – והוא הדין אם מכוון לטובת עצמו, שמתיירא שיגיע לו היזק כשימחול:
 (יא) אין צריך למחול לו – דאיכא דשמע בחשדא ולא שמע בפיוס, ונשאר השם רע. ומכל מקום מידת ענווה למחול גם בזה:
האם כשיש תועלת למבקש יש חובה על המתבקש שלא למוחלו כדי להביא לטובתו?
את ה'מידת ענווה למחול בכל אופן' כתב המ''ב רק לגבי מי שהוציא עליו שם רע.
 

ישראל גליס

משתמש ותיק
עוד שאלה שנשאלתי מבחור שחווה את החוויה הקשה הזאת של שבירת השידוך 
והוא שואל על זה שהוא נוהג לומר בכל לילה הנוסח; רבונו של עולם הריני מוחל וסולח לכל מי...
ובאמת לא מתכוון לסלוח לאותה בחורה שעזבה אותו, האם הימנע מלומר לגמרי? או שימשיך לומר וכלפה זה לא יועיל המחילה...
 

יהודי

משתמש ותיק
אחד התלמידים אמר:
אני הייתי אצל גירושין [אחר שסיימתי מסכת גיטין ורציתי לראות איך מתבצע מה שלמדתי למעשה] וזוג המגרשים שהיו קצת מבוגרים [כבר חיתנו לכה"פ בת אחת] ובני תורה, בקשו מחילה אחד מהשני.
למרבה הצער זאת התנהגות נדירה מאוד.
 
 

ישראל גליס

משתמש ותיק
יש לי חבר ליטאי שהיה אמור להתחתן בימים הללו, והבחורה שברה את השידוך, וניגש אלי איזה בחור וסיפר לי ואמר לי; מסכן עכשיו יציעו לו שידוכים 'חצי - חצי', ועוד כל מיני סוגים, מינים ממינים שונים... איך אפשר לסלוח על כזה דבר ולכתוב כתב מחילה...
מצד שני אולי הזיווג האמיתי והטוב עבורו זה בחורה שבלי שהיה נשבר לו השידוך - הוא לא היה מגיע אליה...
 

צפתי

משתמש רגיל
ישראל גליס אמר:
יש לי חבר ליטאי שהיה אמור להתחתן בימים הללו, והבחורה שברה את השידוך, וניגש אלי איזה בחור וסיפר לי ואמר לי; מסכן עכשיו יציעו לו שידוכים 'חצי - חצי', ועוד כל מיני סוגים, מינים ממינים שונים... איך אפשר לסלוח על כזה דבר ולכתוב כתב מחילה...
רגש
ישראל גליס אמר:
מצד שני אולי הזיווג האמיתי והטוב עבורו זה בחורה שבלי שהיה נשבר לו השידוך - הוא לא היה מגיע אליה...
שכל
 

מ אלישע

משתמש ותיק
ישראל גליס אמר:
עוד שאלה שנשאלתי מבחור שחווה את החוויה הקשה הזאת של שבירת השידוך 
והוא שואל על זה שהוא נוהג לומר בכל לילה הנוסח; רבונו של עולם הריני מוחל וסולח לכל מי...
ובאמת לא מתכוון לסלוח לאותה בחורה שעזבה אותו, האם הימנע מלומר לגמרי? או שימשיך לומר וכלפה זה לא יועיל המחילה...

הגרי"ש אלישיב נשאל בשאלה דומה קצת.
יש עדות ברורה שהצד השני אומר כל לילה הריני מוחל וכו'
אם כך פטורים מלתת דמי מחילה.
ולא הסכים הגרי"ש אלישיב ואמר שלא נחשב למחילה (אלא שקוראים מה שכתוב בסידור)

(אולי הכוונה במחילה היא שלא יענש . ולא יהיה פגם בנשמתו וכו' ולא מוחל על הפגיעה ביחס לערכי עולם הזה)
 
כמדומני שהגרב"צ א"ש זצ"ל היה קונס אך לספרדים.

בקובץ עץ חיים חלק לה עמוד קצד, והלאה, נו"נ בדין כתב מחילה בשעה שהמדוברת דורשת סכום גבוה כדי לתת כתב זה. ע"ש
 

ישראל גליס

משתמש ותיק
מה דעתכם האם הכתב מחילה צריך להיות גם מההורים [שגם הם הנפגעים מכל הסיפור] או לכאורה...?
 

ישראל גליס

משתמש ותיק
יש לי כמה שאלות שנשאלתי בענין מפי חבר יקר

א'. מדוע צריך 'כתב' ולא מועיל מחילה בלב או בפה?

ב'. כאשר מחל בכתב ולא בלב - מה הדין.

ג'. כאשר מחל בפה ולא בלב מצרף כאן מה שראיתי בקונטרס הריני מוחל

הריני מוחל מחילה בפה ולא בלב.png

'הריני מוחל' מחילה בפה ולא בלב - הערות שוליים.png
 

ישראל גליס

משתמש ותיק
חשוקי חמד מסכת עבודה זרה דף ח עמוד ב
שלא דנו דיני קנסות
עזבה שידוך והצד השני אינו רוצה למחול, כמה ישלם כדי להשיג מחילה
שאלה. מעשה בכלה שעזבה שידוך, וכשביקשה את מחילת החתן, אמר לה אני מצידי הייתי מוחל, אך מה אעשה ואבי אינו מוחל, ודורש תשלום סכום גדול של כסף, האם הכלה צריכה לשלם דמי בושת, וכמה?
תשובה. בשאלה זו יש לדון בכמה נדונים, א. כאשר משלמים בושת עבור עזיבת שידוך כמה צריך לשלם? ב. כאשר לא כתבו קנס בתנאים, האם חייבים לשלם? ג. האם צריך לבקש מחילה גם מהאב, או רק מהחתן והכלה?
כשמשלמים עבור הבושת כמה צריך לשלם
כתב השו"ע (חו"מ סימן רז סט"ז) וי"א שקנס שעושים בשידוכים לקנוס החוזר בו לא הוי אסמכתא, כי כדאי הוא שיתחייב החוזר בו בקנס לדמי הבושה שבייש את חבירו. וכתב הסמ"ע (ס"ק מז) אף על פי שגזם לקנוס נפשו בסך חשוב, שהבושה היא כל כך דבר גדול שכדאי הוא להפסידו עבור זה כל כך ויותר מזה. והוסיף הרמ"א ומיהו קנין צריךכב. מבואר בדבריהם שמי שחוזר בשידוכין, משלם כפי אשר התחייבו ביניהם. והמנהג בזמניהם היה לשלם קנס חצי מהנדן, כמבואר בספרי הקדמוניםכג, וכמו שכתב הנודע ביהודה (קמא חו"מ סימן ה).
כאשר לא כתבו קנס בתנאים, האם חייבים לשלם
והנה כאשר לא התחייבו ביניהם קנס, לכאורה פטורים לשלם בושת, וכן כתב הרמ"א (אה"ע סימן נ ס"ו) שאם עדיין לא נכתבו שטרי הקנסות, אין משלמים. וכתב הבית שמואל (סימן נ ס"ק יד) בשם המהרי"ק (שורש כט) שאפילו לא עבדי קנס, אפילו הכי קרוב הוא בעיני דחייב לשלם דמי בושתו. והבית מאיר (הביאו הפתחי תשובה סק"ט) כתב שהבית שמואל קיצר בהעתקת המהרי"ק שכתב שהוא עדיף מבושת דברים, כיון שיש בזה מעשה רב, אך למעשה אין גובין אותו בבבל, אלא שמועיל תפיסה. והוסיף הבית מאיר, שיש לגמגם בזה שכתב שיש בזה מעשה רב, אטו היה כאן כוונה לבייש, והלא כשעשו השידוך כוונתו היה לדבק טוב, וכשהחליט להפרד גם לא היתה כוונתו לביישו, ובושת חייבים לשלם רק כשמתכוון לבייש, א"כ הכא גרע מביוש דברים.
למי משלמים את הבושת לאב או לבת
כתב בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן קנב) צריך לדקדק אם הקנס של האב או של הבן, דתרווייהו מתביישים, והבן סמוך על שולחן האב? ומורי נכדי כתב לי, נראה דהוא של הבן, דהא אית ליה צערא ובושת לבן, שחזר בו חמיו ובמידי דאית ליה צערא לא קפיד האב. כדאמרינן בבבא קמא (דף פז ע"ב), ועוד כאן, על ידי ששעבד עצמו להתחייב הקנס אם יחזור בו, נתחייב שכנגדו כשחזר בו, ולא הוו רווחא דאתי מעלמא בעושה סחורה ומרויח בה. וסיים בצ"ע, וכתב בערך שי (חו"מ סימן רז סעיף טז) משום ששניהם מתביישים, וגם שבא על ידי עסק האב, שיתחייב לקנס, אולי שייך לאב.
ובשו"ת חקרי לב (ח"ב סימן נז) דן למי הקנס לאב או לבת, וכתב שאין להביא ראיה מבושת וקנס שהוא לאביה, שגם התם כל שלא הפחיתה מכספה, הם לבת, וכ"ש בקידושין, אך מצד אחר יש לצדד שהקנס לאב, דכיון שאם היה חוזר בו, היה חייב הוא לשלם, א"כ מעולם לא נתחייב כדי שיקח הבת, כשיחזור בו החתן וצד זה נראה עיקר.
האם צריך לבקש מחילה גם מהאב
לכאורה גם כשכבר שילמו את הבושת צריך לבקש מחילה, וא"כ לפי מה שכתב המהר"ח אור זרוע, שגם לאב יש בושת, צריך לבקש מחילה גם ממנו. וכתב הרמב"ן בכתובות (דף מו ע"ב) שאני בושת ופגם דאבוה נמי שייך בהו, כיון שגם לו יש בושת. ואי קשיא לך אלא מעתה בייש עני בן טובים הכי נמי דיהיב בושת לבני משפחה, איכא למימר שאני התם דלאו כגופיה הוא אבל בתו כגופיה, יעו"ש. לאור זאת יש מקום שצריך לבקש מחילה גם מהאב.
למעשה
שאלה זו נשאל מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ואמר לגבי התשלום, שיש לדעת שבעזיבת שידוך יש שפיכות דמים, ועל פי זה צריך לשער. ונראה בכוונתו, שאף שי"א שאם לא כתבו תנאים, אין צריך לשלם בושת, כל זה מן הדין, מ"מ אם צד הכלה רוצה את מחילת החתן, אינו צריך למחול, ויכול להתנות את מחילתו בתשלום דמי הבושת, ובי"ד ישערו כמה הבושת, וכמבואר בשו"ע (חו"מ סימן א סעיף ה - ו).
עוד אמר מו"ח שליט"א שאם אמר החתן אני מוחל, אך אבי אינו מוחל, יש כאן מחילה, אך אם החתן אמר אני מצידי הייתי מוחל, אך בפועל הוא לא מחל, בגלל קפידת אביו שאינו מתפייס אלא בממון, יש לפייסו בממון. ונראה בכוונתו, שאף שגם האב מתבייש, מ"מ עיקר הפגיעה היתה בו, ואם הוא מחל, אין זכות לאב לבקש ממון עבור מחילתו, וא"כ צריך למחול על פגיעתו, כמו כל אדם שפגעו בו. שכתב הרמ"א (או"ח סימן תרו ס"א) והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול, אך אם החתן לא מחל, ותלה זאת במחילת האב, והאב דורש תשלום, א"כ צריך לשלם.
 

ישראל גליס

משתמש ותיק
ישראל גליס אמר:
ישראל גליס אמר:
האופנים שאין חיוב למחול 1.png

הריני מוחל 3.png

אמר לי אבא אחד, הרי לכאורה בזה שלא יהיה סליחה [כתב מחילה] מהבחורה שעזבו אותה, או הבחור שעזבו אותו - אז זה יגרום [לפחות בחלק מן המקרים] שהם לא יעזו לעשות כן שוב, מה אתם אומרים, האם זה סיבה? 
 

הדרך סלולה

משתמש ותיק
מה לדעת חו"ר הפורום מקור מנהג זה שאסור לעזוב שידוך מטעמי בושת או הוצאת שם רע?

איפה הוא מוזכר לראשונה בספרות הפוסקים?

ומהיכן הומצא הכתב מחילה? 

לא מזמן פרסמו במכירה פומבית כתב מחילה שנכתב בכתי"ק של הגרעק"א - האם זה המקור לענין?

מעניין שבסיפור עם הרב עובדיה (שנשבר לו השידוך) לא מוזכר הענין של הכתב מחילה?
 

ומניח בקדושה

משתמש חדש
ברמב"ם (סוף פרק ששי מהלכות זכיה ומתנה) יש הלכות על זוג שהתקדשו והתגרשו, כמה הצד העוזב צריך לשלם לצד השני.
אך יש להשים לב ששם הוא מחייב רק בתשלום הנזקים הממוניים, והשאלה שבה הוא דן היא איך מחשבים אותם.
 
הדרך סלולה אמר:
מה לדעת חו"ר הפורום מקור מנהג זה שאסור לעזוב שידוך מטעמי בושת או הוצאת שם רע?

איפה הוא מוזכר לראשונה בספרות הפוסקים?

ומהיכן הומצא הכתב מחילה? 

לא מזמן פרסמו במכירה פומבית כתב מחילה שנכתב בכתי"ק של הגרעק"א - האם זה המקור לענין?

מעניין שבסיפור עם הרב עובדיה (שנשבר לו השידוך) לא מוזכר הענין של הכתב מחילה?
לכאורה זו סברא פשוטה
ואם היה ידוע על מקרה שמישהו פגע בשני בפרהסיה בצורה כזו וגרם לכך ששידוכיו ירדו רבות ברמתם, גם אז היה כתב מחילה
ולאו דווקא ביטול
 
 

ועוד לקרא

משתמש ותיק
צפתי אמר:
ישראל גליס אמר:
יש לי חבר ליטאי שהיה אמור להתחתן בימים הללו, והבחורה שברה את השידוך, וניגש אלי איזה בחור וסיפר לי ואמר לי; מסכן עכשיו יציעו לו שידוכים 'חצי - חצי', ועוד כל מיני סוגים, מינים ממינים שונים... איך אפשר לסלוח על כזה דבר ולכתוב כתב מחילה...
רגש
ישראל גליס אמר:
מצד שני אולי הזיווג האמיתי והטוב עבורו זה בחורה שבלי שהיה נשבר לו השידוך - הוא לא היה מגיע אליה...
שכל
הרגש אמור למחול.
 
 
חלק עליון תַחתִית