אריך כתב:תמיהה בדברי הרב קארפ שנוגעת לעשי"ת:
בספרו הלכות יום ביום (בעניני נט"י לסעודה) עמ' כא כתב בסוף הערה 3
ואמנם יש בזה חילוק גדול דבהאי דינא דהעובר על דברי חכמים מועיל תשובה ומיד ששב מוחלין לו כמו בכל חייבי עשה ולאוין, אבל המזלזל תמיד [בנט"י], נראה דלא מועיל דהוי בכלל אחטא ואשוב דאין מספיקין בידו לעשות תשובה.
ואשמח למי שיבאר לי כיצד הגיע המחבר למסקנה מרחיקת לכת כזו שהמזלזל תמיד בנט"י הרי הוא בכלל אחטא ואשוב, מה הקשר בין השניים? הרי ברור ופשוט שהאומר אחטא ואשוב מתייחס לאפשרות התשובה ומחמת כן עושה את העבירה. ומה כל זה קשור להמזלזל תמיד בנט"י?!
אתה מתכוון לרמז שהגאון הרב קארפ שליט"א למד שאחטא ואשוב היינו שישוב על החטא עוד [ככלב שב על קיאו], ולכן הסיק שכל המזלזל באיזה דין הוא בגדר זה?
איני מאמין שכך הוא, דהרי הדבר פשוט שהטעם שאחטא ואשוב אין מספיקין, היינו משום שהתשובה אצלו היא סיבת החטא, שסומך על התשובה, ולכן לא מגיע לו להשתמש בתשובה באמת,
גם, אם כך, מה זה שייך דווקא לנטילת ידיים, הרי כל זלזול באיזה דין הכי קטן, לא יכול לשוב מדין זה, הייתכן?!
וגם וביותר קשה הרי לא כתוב שהתשובה לא מועילה לו, אלא שלא יספיקו בידו לעשות תשובה?.
סוף דבר, כוונת המחבר שליט"א עלומה מאוד, אך אין לחושדו ח"ו בהבנה שגויה כל כך, של דבר יסודי שתינוקות של בית רבן יודעים אותו.