היכן המקור? דחוף!

נושאים שונים

בלויא
הודעות: 432
הצטרף: 25 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 166 פעמים
קיבל תודה: 154 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי בלויא » 12 ספטמבר 2021, 18:01

אולי מישהו יודע איפה כתוב שהטעם שהשבטים נקראו 'שבטי יה', זה ע"ש חכמה ובינה ?
יישר כח

ערכים:


בלויא
הודעות: 432
הצטרף: 25 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 166 פעמים
קיבל תודה: 154 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי בלויא » 13 ספטמבר 2021, 14:12

ייש"כ לרב @שפרינגר


בלויא
הודעות: 432
הצטרף: 25 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 166 פעמים
קיבל תודה: 154 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי בלויא » 13 ספטמבר 2021, 14:35

האם מישהו יכול בבקשה להעלות לכאן ספר שערי הלשם חלק א סימן א פרק א 'כוונת הבריאה ותכליתה' ?
יישר כח !


בשלמא
הודעות: 3041
הצטרף: 21 אוקטובר 2020, 21:00
נתן תודה: 647 פעמים
קיבל תודה: 1457 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי בשלמא » 13 ספטמבר 2021, 17:33

בלויא כתב:
13 ספטמבר 2021, 14:35
האם מישהו יכול בבקשה להעלות לכאן ספר שערי הלשם חלק א סימן א פרק א 'כוונת הבריאה ותכליתה' ?
יישר כח !
א) אמר הרב ז"ל בענין תכלית הכוונה של בריאת העולמות, נבאר עתה ב' חקירות שנתעסקו בהם המקובלים, החקירה הראשונה מה שחקרו חכמים ראשונים ואחרונים, לדעת סיבת בריאת העולמות, לאיזה סבה היתה, ונמנו וגמרו וגזרו אומר, כי סיבת הדבר היה לפי שהנה הוא יתברך מוכרח שיהיה שלם בכל פעולותיו וכוחותיו ובכל שמותיו של גדולה ומעלה וכבוד, ואם לא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשה, לא היה כביכול נקרא שלם, לא בפעולותיו ולא בשמותיו וכינוייו, כי הנה השם הגדול, שהוא בן ד' אותיות הוי"ה, נקרא כן על הוראות הוויותו הנצחית וקיומו לעד, היה הוה ויהיה, טרם הבריאה ואחרי התהפכו אל מה שהיה, ואם לא נבראו העולמות וכל אשר בהם, לא יוכל ליראות אמתת הוראת הויותו יתברך הנצחית בעבר והוה ועתיד, ולא יהיה נקרא בשם הוי"ה כנ"ל, וכן שם אדנות נקרא כן אל הוראת אדנות, היות לו עבדים והוא אדון עליהם, ואם לא היה לו נבראים, לא יוכל ליקרא בשם אדון, ועד"ז בשאר שמות כולם, וכן בענין הכינויים, כגון רחום וחנון ארך אפים, לא יקרא על שמם זולת בהיות נבראים בעולם שיקראו לו ארך אפים וכיוצא בזה בשאר הכנויים כולם, אומנם בהיות העולמות נבראים אז יצאו פעולותיו וכוחותיו יתברך לידי פועל, ויהיה נקרא שלם בכל מיני פעולותיו וכוחותיו, וגם יהיה שלם בכל השמות וכינויים בלתי שום חסרון כלל ח"ו, וענין טעם זה נתבאר היטב בספר הזוהר פ' פנחס רנ"ז ע"ב, וז"ל פקודא תליסר וכו' דא ק"ש. ואית למנדע דאיהו אקרו חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וכו', אלא קודם דברא עלמא אתקרי בכל אילין דרגין ע"ש בריין דהוו עתידין להבראות, דאי לאו הוויין בריין בעלמא אמאי אתקרי, רחום דיין, אלא ע"ש בריין דעתידין וכו', ובפ' בא דמ"ב וז"ל דאי לא אתפשט נהוריה ע"כ בריין איך ישתמודעון ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו, ע"כ להרב זללה"ה בענין החקירה הראשונה, ואם שדבריו ז"ל הם כולם אמת לאמתתן, והאמת עד לעצמו, עכ"ז הם צריכים המתקה וביאור, איך ישתוו הדברים הללו עם כל מה שהסכימו גדולי החכמים חקרי לב שהקב"ה אינו צריך להבריאה מאומה, וכל הבריאה כולה אינו מוסיף בעצמותו שום שלמות כלל, כי הוא שלם מעצמו בתכלית השלימות ומשולל ממנו לומר עליו שהוא נצרך לזולתו, להתגלה שלימותו על ידם, ומה גם כי עצמותו האמיתית ית"ש, אין לו השתוות עם זולתו והוא לעולם בעצמותו בלי שנוי, ור"ל כי גם כל הבריאה אחר שברא אותה ויצר אותה ועשה אותה, ליש גמור, ולמציאות אמת, וכמו שיסדו פועל אמת שפעולתו אמת, עם כל זה הנה הוא אינו חוצץ לפניו כלל, ובהיות הכל הוא בכל, בעצמותו האמתית בלי שינוי כמו קודם הבריאה, וכמו שהעמיקו בזה רב סעדיה גאון והרמב"ם ז"ל במורה בכ"מ, ועכ"פ הוא כי משולל ממנו לומר עליו ית"ש שמקבל תועלת מברואיו, כי אין להם השתוות עמו כלל, והעיקר הוא כי משולל ממנו לומר עליו ח"ו שהוא נצרך לאיזה תועלת ושלימות:
ומ"ש (משלי ט"ז ד') כל פעל ה' למענהו, וכן מה שיסדו שהכל ברא לכבודו, הנה אין הכוונה שהוא לתועלתו ולטובתו ח"ו, אלא עומק הכוונה הוא, כדי שיתגלה אורו וכבודו להראוים לזה, כי הנה גילוי אורו וגילוי כבודו ית"ש, הנה הוא עצמו הנה הוא העונג והנועם והזיו והזוהר לכל הראוים להדבק בו ולהתייחד עמו, והוא עצמו עיקר כל הנועם והזיו והעונג דכל חיי עוה"ב (וכמ"ש ברכות י"ז א') העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם [הם האורות דהתורה והמצוה שסגלו בהיותם בעוה"ז ונעשה להם מזה אור כתרים על ראשיהם לכל אחד לפי מעשיו וז"ש ועטרותיהם כו' ר"ל העטרה שהכין כ"א לעצמו ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו, והרי לנו כי אור השכינה עצמו, לכל הזוכים להסתכל בו, הוא עצמו הזיו והנועם דכל חיי עולם הבא, וזה הוא שאמר כל פעל ה' למענהו, ר"ל למען אורו שיתגלה להראוים לזה, וכן תרגם יונתן שם, על מלת למענהו, לאילין דמשתמעין ליה, וכן הוא מה שיסדו שהכל ברא לכבודו, שיתגלה כבודו, כי גילוי אור כבודו יתברך אשר יתגלה להראוים אליו, הוא עצמו הזיו והנועם שאין למעלה מזה כנז', והרי נמצא כי מה שכתוב כל פעל ה' למענהו וכן מה שיסדו שהכל ברא לכבודו אין הכוונה שהוא לתועלתו ולטובתו ח"ו, אלא לטובת הצדיקים, וכמו שתרגם יונתן וכנז', ועכ"פ הוא כי הנה הוא ית"ש אין צריך לזולתו מאומה, ומשולל ממנו לומר עליו שהבריאה מוסיף בו שבח ושלימות, וכ"ז הרי הוא לא כדברי הרב בדבריו הנ"ל, שאמר כי כל הוראות שמותיו וכינוייו הוא נשלם רק ע"י הבריאה, וכל השבח והמעלה אשר שמותיו מורים עליהם הוא נשלם רק ע"י הבריאה, והרי נתוסף בו ע"י הבריאה שבח ומעלה ושלימות מה שלא היה לו קודם לזה:
אך הענין בזה הוא באמת עמוק מאד, ואין לדבר בזה בדיוק כלל, אך מחמת הכרח הענין לבאר אמיתתן, הנה מוכרחין אנו לדבר בזה עכ"פ, ובקיצור היותר אפשרי, והוא ית"ש ברחמיו יכפר:
ונתחיל ונאמר, כי הנה אנו מבחינים בו ית"ש, ג' הבחנות אחד הוא, עצמות אמיתתו הנעלמה ית"ש אשר, בהיות הכל הוא בכל וכמו קודם הבריאה וכלול עצמותו בכל מיני שלימות ובכל מיני שבח ומעלה הכל באחדות פשוט, ולכן משולל מלתאר עליו שום שבח ומעלה, כי הכל עצמותית בו, ואין דבר בו נוסף על עצמות אחדותו הפשוטה השלימה בתכלית השלימות, ואין שום דיבור ומלה במה לדבר בו ואין שום רעיון ושכל לתפוס אותו וכמו שהעמיק בזה הרמב"ם ז"ל במורה ח"א פ' נ"א נ"ב נ"ג, וכתב הגר"א ז"ל בליקוטיו, שגם ההרהור אסור בו (כי הוא כנותן מקום לחוץ ממנו ר"ל מקום ריקני ופנוי ממנו, אשר עי"ז מתבונן עליו, והאמת הוא כי לאמתתו הנעלמה אין חוץ ממנו ח"ו) ואין להסתכל בזה רק בדרך רצוא ושוב:
בחי' השנית הוא, עליית רצונו ית"ש להתגלה, ומציאות אותו הרצון, אנו מתארים אותו וקוראין אותו בשם גילוי, כי יכולתו ית"ש הוא בחפצו קשורה ורצונו להתגלה, הרי הוא עצמו הגילוי כי נתגלה מאמתתו הנעלמה במציאות הרצון להתגלה, ועכ"ז הנה הוא אינו עדיין באמת הגילוי עצמו, כי הרי הוא רק הרצון להתגלה, והרי הוא קודם הגילוי, ונקרא הוא בשם ותואר, אין סוף, כי הרצון הנה הוה להתגלה בשורש הכחות דגבול ומדה, אך מציאותו גופה אשר הוא עדיין קודם הגילוי, הרי הוא בבחי' א"ס, כי הוא עצמו למעלה ומרומם משום בחי' דגבול ומדה ח"ו אמנם עכ"ז הנה הוא בהעלם, השורש דכל הגילוים כולם, ובאשר שהוא עצמו הרי הוא בבחינ' א"ס, ולכן כדי להתגלות בשורשי הכחות דגבול ומדה, הנה צמצם בעצמו, כביכול בנקודה האמצעית שבו, [שהוא בחי' המלכות שבו שהוא ההיכל הקודש המכוון באמצע, כמ"ש בספר יצירה פ"ד] ושם הנה נעשה הצמצום ויסד בזה מקום להגילוי דכל שורשי הגבוליים כולם, שהיו עתידים להעשות שם, והוא המקום הנושא אותה, ע"י רשימת אור שנשאר שם ממנו, גם אחר הצמצום, והרי עומד המקום לעולם בו עצמו, כי הוא מקיף אותו מכל סביבו בהשוואה אחת לעולם, ובזה הנה עומד לעולם כל שורשי הכחות דגבול ומדה שנעשה שם, רק על רצונו ית"ש. (ר"ל על אור א"ס) תמיד, וברצותו חוגג וברצותו ממוגג, ואין להגבול ומדה, יסוד החלטי כלל, והוא מה שכתוב, איוב כ"ו, תולה ארץ על בלימה, כי כל כח הגבולי הנה הוא מיוסד ותלוי על אור הנסיי לעולם, וכמו שהארכנו בזה בספר הכללים כלל ב' ע"ש:
הבחינה השלישי, הוא, גילויו ית"ש אשר נתגלה בשמו הגדול, שם בן ד', שם הוי"ה ב"ה, ובכל השמות והכינויים המסתעפים ממנו, והוא ושמו חד הוא, כי הוא עצמו נתגלה בזה השם, ע"י התלבשו בהאצילות, ונתגלה בזה להיות סבה ושורש לכל הכחות והפעולות כולם, אשר בהם ברא ויצר ועשה כל העולמות בי"ע, והנה הם המון ברואים לאין תכלית, וכ"א הוא בשיעור ומדה וגבול הן במציאותו וכן בכל ההנהגה הנעשה בו תמיד, שהוא כל מאורעותיו ועניניו, הרי הם כולם במדה ובמשקל ובשיעור ותחום וגבול על כל פרט ופרט, והנה הם כולם מאורו ושפעו ית"ש המשפיע לזה תמיד בלי הפסק רגע אחת על כל פרט ופרט ועל כל ענין וענין, אלא שהם נעשים ע"י התלבשות במסכים ולבושים שונים, כמו שביארנו בזה בהקדמה לספר הכללים ע"ש בארוכה בזה. אך כולם הנה הם בסיבתו וממנו עצמו ית"ש ע"ד כל פעולות הגוף שנעשה רק ע"י הנשמה שבו ועל זה הוא כל השמות והכינויים כולם, אשר נתגלה הוא עצמו ית"ש בהם כולם בהאצילות כי הם הכחות דהפעולות כולם הנעשה בכל העולמות בי"ע תמיד הנה הם כולם רק בשפעת שמותיו וגלוייו אשר נתגלה, וכן מתגלה בהם תמיד הוא עצמו ית"ש בהאצילות וכמו שאמר הוא ית"ש למשה רבע"ה, על בקשתו ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, והשיב לו הקב"ה, ואמר, שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא כמ"ש רז"ל בשמו"ר פ"ג סי' ו', והרי לנו כי כל שמותיו יתברך הם עצמם שרשי הכחות דכל הפעולות והמעשים כולם, כי רק על זה היה כל גילוייו בכל השמות כולם, אשר נתגלה בהם באצילות, והיה גילויו בהם לצורך הכחות דכל הפעולות והמעשים אשר עשה ועושה בהם בהעולמות בי"ע תמיד, והרי נעשו כל אלו הגילויים רק לצורך העולמות בי"ע. ונתגלה בכל אותן השמות להעולמות בי"ע להיות עמהם בבחי' סבה ומסובב לכל הפעולות והמעשים הנעשה בהם תמיד:
כי בכל גילוי ושם כאשר עולה ברצונו להתגלה בו, הנה יוצא ונעשה הפעולה ממנו בהכרח כמו האור המאיר מהשלהבת, כי כן יסד את כל גילוייו ביסוד וכח כזה, שיומשך ויוצא מכל גילוי, פעולתו בהכרח, ע"ד שיסד את השלהבת שיומשך ממנו האור בהכרח, ובדרך זה היו יוצאים ונעשים כל מעשי בראשית כולם מכל מאמר ומאמר, וכמ"ש, ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, ויאמר אלהים יקוו המים כו' ויהי כן, ויאמר אלהים תדשא הארץ השמים כו' (ואח"כ גזר ואמר עוד) והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ, ויהי כן, ועכ"פ הוא כי כל שמותיו וגילוייו ית"ש הם עצמן הסיבות לכל הפעולות והמעשים כולם, וע' בזה עוד דברי הרמב"ם ז"ל במורה ח"א פרק ס"ט, שמבאר שם ג"כ כי הוא ית"ש הסבה לכל הפעולות כולם ע"ש בדבריו הראוים אליו:
והנה נתבאר לנו מכל דברינו הנז' כי מה שנראה מדברי הרב הנ"ל בראש דברינו, כי ע"י הבריאה הנה נשלם הוראת שמותיו וגילוייו, עכ"ז הנה אין מקום לאמר שנתוסיף בעצמותו ית"ש ע"י הבריאה איזה שלימות ושבח ומעלה מה שלא היה בו קודם הבריאה, חלילה וחלילה כי הנה כל שמותיו וגילוייו הנה הם רק מה שנתגלה בהם לצורך הבריאה לבד, והגם שכל שמותיו וגילויו הנה הוא מה שנתגלה הוא עצמו בהם, אך כולם, הנה הם רק מה שנוגע להבריאה לבד, ולא לעצמותו גופה מאומה כלל וכל השלימות והמעלה והשבח שנתגלה בהם ע"י הבריאה, הוא ג"כ הכל רק על גילוייו עצמן אשר הם כולם רק מה שנוגע מהם להנבראים, אבל לא לעצמותו ית"ש אשר זולת הבריאה, וכגון השבח והמעלה, שהוא מהוה הכל, וכן טוב ומטיב לכל, וכיוצא, וכן הגדול הגבור והנורא, וכן כל הברכות כולם וכן כל שיר ושבחה הלל והודיה הנאמר בשירי דוד, וכן קבלת מלכות שמים וכל התורה והמצוה וכן כל גילוי שמותיו כולם וכל גילוי רצונו ופעולותיו, הוא הכל רק מה שנוגע לתועלת ולטובת הנבראים, כי כן גזר רצונו, והוא ממחשבתו הנעלמה ית"ש להתגלה ולהיטיב בכל זה לכל אוהבי שמו עושי רצונו הדבקים בו ומקדישים אותו תמיד, והנה הוסיף להתגלה בחסדו וטובו ית"ש להעמיד את כל שמותיו וגילוייו ולייסד אותם, אם להגדיל אורם או להמעיט ח"ו, הנה הם עומדים ותלוים בכ"ז על מעשה ישראל, וכמו שנודע בסוד העבודה צורך גבוה, וכמו שכתוב, תנו עוז לאלהים, ועד"ז להיפך ח"ו, כמ"ש צור ילדך תשי, ואמרו במדרש איכה פ"א אות ל"ג, בזמן שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא מוסיפין כח בגבורה של מעלה כו', ובזמן שאין עושין רצונו של הקב"ה כו' ע"ש. וכן בזוה"ק ח"ג קי"ג סוף ע"א מאן דעביד פקודי אורייתא ואזיל באורחוי, כביכול, כאלו עביד ליה לעילא, אמר קב"ה כאלו עשאני כו' וכן בזוה"ק ל"ב ב', וכד עבדין עובדין דכשרין יהבין תוקפא וחילה לקודשא בריך הוא, ועל דא כתיב, תנו עוז לאלהים, וכן הוא בכ"מ, כי הוסיף חסדו וטובו ית"ש להעמיד את שמותיו וגילוייו על מעשי ישראל, ועי' בספרי ברכה בפסוק ויהי בישורון מלך, וכן במדרש שמואל פ"ה על פסוק כי לה' מצוקי ארץ ע"ש ותתפלא, והרי תלה כל גילוי שמותיו ית"ש, במעשי ישראל, והוא משום כי הם כולם רק מה שנתגלה בהם לצורך הנבראים, ותלה אורם ושלימותם, במעשי הנבראים עצמן, כי בזה יזכו לבא להכוונה התכליתית אשר כוון לזה בכל בריאת עולמו, והוא להתיחד באותן הגילויים עצמן אשר האירו הם במעשיהם והוא אור זיו השכינה אשר בחי' העוה"ב שיזכו הצדיקים להתענג בו, והוא ע"י שהם עצמם האירו והכינו את האור הזה עליהם במעשיהם:
והרי נתבאר לנו עכ"פ כי מה שמבואר בדברי הרב הנ"ל בריש דברינו כי ע"י הבריאה נשלם כל הוראות שמותיו וגילוייו, הוא משום כי כן יסד הוא עצמו ית"ש את כל גילוייו ושמותיו כולם שיעמדו ויתקיימו ויאירו ויושלמו ע"י הנבראים עצמן, כי כל זה הנה הוא הכוונה התכליתית אשר כוון לזה בכל גלוייו ושמותיו כולם, שהם הכחות והשרשים דכל הפעולות והמעשים כולם אשר בהם ברא ויצר ועשה את כל העולמות וכן הם ג"כ הפעולות והמעשים דכל ההנהגה תמיד, ויסד אותם ביסוד וסדר כזה שיאירו בגילויים, ע"פ המעשים דהנבראים עצמן, כדי שיבואו על שכרן בתכלית העתיד להאר באורם אשר הכינו לעצמם ולהתענג בנועם זיוום דכל גלוייו ושמותיו ית"ש אשר יתגלה להם במעשיהם:
והנה בדברינו הללו מבואר ממילא ג"כ מה שיש להעיר עוד בדברי הרב, הנ"ל בריש דברינו, כי הרי תחילת דבריו הוא מתחיל ואומר בענין תכלית הכוונה של בריאת העולמות נדבר עתה כו' ולבסוף הנה מבאר ומדבר רק בהסבה, בסיבת בריאת העולמות, איזה סיבה שסיבב את בריאתה, ובעינן התכלית אינו מדבר מאומה, אך בדברינו הנ"ל הנה הוא מבואר ממילא כי תכלית כל הבריאה הנה הוא להתייחד בשמותיו וגילוייו, ולהאר ולהתענג בזיו אורם וכמו שבארנו בכמה מקומות מדברינו, כי רק זה לבד הוא תכלית כל התכליות, והם עצמן הסיבה ג"כ כמו שמבאר הרב, ששמותיו וגילוייו ית"ש הם סיבת כל הבריאה וכנ"ל, וכן הוא לעולם כי הסבה והתכלית אחד הוא, כי כוונה התכליתית של כל פעולה, הוא עיקר סיבת הפעולה, כי כוונת התכלית שבה הוא מסבב את פעולתה, וכן הוא בענינינו כי שמותיו וגילוייו ית"ש אשר הם עצמן תכלית כל הבריאה וכנז', הנה הם גופה סיבת כל הבריאה וכנ"ל, ופשוט הוא, ומשום שכל שמותיו יתברך הנה הם רק לסיבת הבריאה ולתכלית הבריאה, לכן יסד שיושלם כל גילוי הוראתם, רק ע"י הנבראים, כי רק בזה יושלם הכוונה התכליתית שבכל הבריאה כולה וכנז', אך כ"ז הוא רק בגילוייו ית"ש, שהם נתייסדו רק לצורך הנבראים, ותלה גילויים ושלימותם במעשה הנבראים, כדי שיזכו הם להאיר באורם שהכינו לעצמם, אבל זולת גילוייו, שהוא עצמותו עצמו ית"ש הנה ישולל ממנו לומר עליו שהוא מקבל איזה תועלת ושלימות מברואיו ח"ו וכנ"ל, ודי בזה:
(חלק הביאורים דרושי עיגולים ויושר ענף א' אות א'):
ב) אמר המחבר הנה הגם שכל דברינו הנ"ל הנה הם מספיקים לעומק כוונת דברי הרב אשר בכל חקירה הא', עכ"ז, הנה ראינו להעתיק כאן ג"כ מה שכתבתי בזה במהדורא קמא, כי הם דברים נכונים ואין ראוי להשמיטם, והוא זה, כי הנה נראה בעליל שכל דברי הרב בהחקירה הא', הנה הוא רק בסבת בריאת עולמות הנפרדים שהם העולמות בי"ע אשר הם מאחר האצילות ולמטה, הנה ע"ז אמר כי סבתם היה כל השמות וכינוים אשר נתגלה בהם באצילות וכדי להוציא את הוראותיהם וכחם אל הפועל כי הרי כל השמות וכינוים אשר באצילות שהוא כל עולם האצילות עצמו, הנה הם רק בשביל העולמות בי"ע, וכמ"ש גם הרמ"ק ז"ל בפרד"ס שער מהות והנהגה ר"פ כ', כי מציאות כל האצילות לא נאצל אלא לצורך התחתונים כו' ע"ש, והוא הענין דעבודה צורך גבוה שהכוונה הוא כדי להעמיד את כל שמותיו יתברך על עמדם ולהוסיף אורם וגילויים תמיד, והגם ששמותיו הנה הוא עצמו יתברך, כי אור א"ם עצמו נתגלה ע"י האצילות בהשם הוי"ה ב"ה ובכל השמות והכינוים המסתעפים ממנו, והוא ושמו חד הוא, אמנם הנה היה כל גילוייו בהם רק לצורך התהוות והמציאות דהעולמות בי"ע דזולת זה לא היה נתגלה כלל, כי היה נשאר בבחי' א"ס כמקדם, ואם שלא היה בורא את העולמות בי"ע גם אחר גילוייו אשר באצילות, הרי היה כל שמותיו וגילוייו לחינם ח"ו, והוא ע"ד כל אומן ופועל שאינו נקרא ואינו נעשה פועל אלא רק כשעושה את פעולתו, אבל בלא זה הנה הוא אינו פועל כלל, ונשאר כח פעולתו שבו בחינם בו, וכן הוא עד"ז כביכול בו יתברך כי כל השמות אשר נתגלה בהם ע"י האצילות הנה הם רק על הוראת פעולת הבי"ע, ולכן  ולכן הנה נעשו הם הסבה לכל בריאת העולמות אשר מאחר האצילות ולמטה, כדי להוציא את כחם ופעולתם לחוץ כמ"ש הרב, ונמצא כי כל דברי האריז"ל בזה אשר אמר שסיבת בריאת העולמות הוא כדי להוציא את שלימותו ופעולתו וכחותיו מן הכח אל הפועל, הנה הוא מדבר, רק באצילות כי שם הוא שמותיו וכינוייו שהם גילוייו, והיה האצילות הסבה להמציא את העולמות בי"ע כדי להוציא את כל כחות האצילות מהכח אל הפועל, דאל"כ הרי היה כל גילוייו אשר באצילות לחינם ח"ו כנז', והנה בא האריז"ל בזה ללמדינו על כל הד' עולמות אבי"ע כי הם תלוים זב"ז כי הם בבחי' סבה ומסובב, והנה תכלית הסבה הוא המסובב ממנו, והוא הענין העבודה צורך גבוה, ור"ל כדי להעמיד גילוייו ולהתגלה באורם ושפעם למטה, ועי' דברינו בספר הדע"ה ח"א דרוש ה' סימן ז':
והנה לבאר ולומר טעם על עיקר האצילות גופה שהוא על השמות עצמן לאיזה טעם נתגלה בהם [מאחר שהוא ית"ש אינו צריך לבריותיו כלל] הנה הגם שלכאורה הרי מראים הדברים שלא בא האריז"ל לחקור בזה כלל, כי הרי מתחיל כל ביאור החקירה רק מגילוי השמות ולמטה ואמר שהשמות הם סבת העולמות, והוא האצילות שהוא סבת הבי"ע, וכנז', והרי אינו מתחיל לכאורה אלא רק מסבת הבי"ע לבד ואמר שסבתם הוא האצילות אבל בסבת האצילות עצמו, ר"ל איזה ענין שסיבב את גילוייו גופה הרי לכאורה אינו מדבר בזה, וא"כ הרי אינו מרווה צמאונינו בדבריו כלל כי הרי נשאר עדיין החקירה על סבת האצילות עצמו, אמנם למטה בחקירה הב' ולקמן ענ"ב הנה מבואר הוא כי סבת האצילות הוא אור א"ם, אך עדיין אינו מבואר לאיזה תכלית שכוון בכל הגילויים כולן עצמן, וכן במה שאמרנו כי תכלית האצילות הוא הבי"ע שהרי תכלית הסבה הוא המסובב ממנו וכנ"ל, ואמרנו כי הוא הענין דהעבודה צורך גבוה, הרי כל זה הוא באמת עדיין אינו ביאור מספיק וטעם כלל. כי הרי עדיין צריך טעם למה סידר את גילוייו ית"ש בסדר כזה שיהא העבודה צורך אליו, הרי הוא אינו צריך באמת לבריותיו כלל, וא"כ איזה תכלית אמיתי נסבב מזה במה שסידר את גילוייו שיהיו הם הסבה לתוצאות הבי"ע ולקבל את העבודה מהם:
אך דע כי האמת הוא כי כל דברי האריז"ל אשר בכל הענף א' ובפרט בהחקירה הראשונה הזה, הנה הוא רק כעין הקדמה לבד לכל הספר עץ חיים כולו ולכל דבריו כולם אשר בעומק סתרי הקבלה שנתגלה על ידו, והקדים ומלמדינו כאן בהחקירה הראשונה את הדברים בדרך כלל, כי כל הד' עולמות אבי"ע הם תלויים זב"ז, כי האצי' הוא סבת הבי"ע בכל מציאותם והנהגתם, והבי"ע הם מסובב מהאצילות, ועל ידם עומד האצילות על עמדו בכל אורו וגילוייו שנתגלה בו, וא"כ הרי ממילא הוא מובן ג"כ תכלית האמיתי דכל המציאות כולו שהוא כדי להתקיים מ"ש ונגלה כבוד ה'. ויהיה כבודו מלא עולם, וכן ילך ויתגדל גילויו מגילוי לגילוי עד ונשגב ה' לבדו, כי יתאחדו לבסוף כל העולמות בי"ע אשר הם סבת גילוייו כנז', ויתייחדו באורו עצמו ויאר בהם כולם אורו לבד שהוא סיבת הכל ושורש אחד וסבה אחת לכולם, והוא ג"כ תכלית כולם, כי יחזרו כולם לסבתם ומקורם וכמו שנודע שכן הוא סדר כל הבריאה כולה שכל דבר חוזר לשורשו ומקורו, והוא תכליתו, וכמו שבארנו כ"ז בכללי הת"פ והס"ת כלל ט"ו וכלל י"ז בארוכה, מעומק כל דרושי הרב בזה ע"ש דברים נפלאים, וכ"ז הנה הוא כלול בדבריו הללו אשר בהחקירה הראשונה אשר הקדים ללמדינו כי שמותיו יתברך שהם גילוייו הם סבת הכל וממילא הוא כי הם עצמן ג"כ תכלית האחרון של הכל כי הסבה עצמה הוא התכלית, שסוף מעשה הוא במחשבה תחלה, וכמו שהעמיק בזה גם הרמב"ם ז"ל במורה ח"א פ' ס"ט ובח"ג פ' י"ג שתכלית כל המציאות כולו הנה הוא רק הוא עצמו ית"ש לבד, והבן זה מאד, ואח"כ בהחקירה הב' הנה ביאר האריז"ל עוד בדרך כלל איך שסיבת כל גילוייו כולם שהוא עולם האצילות, הנה הוא רק אור א"ס ית"ש כי גם בחי' אור א"ס שאנו מזכירים בכל מקום, הנה הוא ג"כ רק מבחי' גילוייו, כי למעלה מכל הגילוים לגמרי הנה הוא אמתתו הנעלמה אשר אין לו תפיסה בשום תואר כלל ואסור כל בחי' התבוננות והרהור בו [כי אין חוץ ממנו כלל] אבל תואר א"ס הנה הוא ג"כ רק אחר שנתגלה אורו מאמתתו הנעלמה בבחי' א"ס, והגילוי דא"ס הוא סבת האצילות, והאצילות הוא סבת דהעולמות בי"ע, וירד כביכול בכ"ז מגילוי לגילוי, מעילא לתתא, לסבת גילוייו כולם, וכן יחזור לעתיד מתתא לעילא מגילוי לגילוי ומגלוי להעלם עד עצמותו ית"ש לבד:
(חלק הביאורים שם במהדורא קמא):
ג) ומעתה הנה נאמר עוד כי הנה היסוד והשורש של כל המציאות כולו הנה נודע הוא כי א"ס ית"ש אשר אמתת עצמותו הוא משולל מכל השגה ותפיסה רצה להתגלות באיזה גילוי והוא בכל העולמות דא"ס ובאצילות ורצה להמציא מציאות מחודשים והם כל העולמות דבי"ע ולהיטיב עמהם בטובה שאין לו סוף ותכלית דהיינו להנהותם מזיו אחדותו ית"ש שהוא העצם הטוב בעצמו והנה ראה רצונו עוד בהם שיהא סיבת הבאתם להתאחד ולהתענג בזיו אחדותו. יהיה על ידיהם בעצמם. כי מטבע כל אחד לחבב וליהנות את שלו בעצמו שמה שהוא שלו גופה הוא יותר חביב לו דכל אחד קרוב אצל עצמו. וזהו ג"כ רק מסבת כח האחדות אשר נטבע בהבריאה להיות נמשך כל אחד לעצמותו גופה. כי אין אחדותו יותר (בכח האחדות הנטבע בהנבראים רק) מעצמו אל עצמו. ולכן אין באפשר לבוא לההנאת טובת האחדות בתכלית אם לא כאשר שיהיה מכחו גופה וימשך ויתקרב מעצמו אל עצמו עד שורש הנקודה הפנימית שבו שהוא מהמלכות דאצילות וכן למעלה למעלה עד העצם הפשוט שהוא אחדותו הפשוטה ית"ש והבן כ"ז היטיב:
והרי יש לנו ה' הבחנות מה שאנו מבחינים ממנו ית"ש. א'. דמה שהוא משולל מכל גילוי רצה להתגלות. ואותו הרצון הוא שורש הגילויים והם העולמות דא"ס. ב'. גילוייו העיקריים בעצמן אשר שם נתגלה למהוה ומנהיג והוא האצילות. ושם הוא עדיין אין עוד מלבדו ואפס זולתו. ועליו אמרו. פרקי דר"א פ"ג. כי עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו לבד. ג' כל מציאות הנפרדים אשר המציא והם העולמות בי"ע. ד'. תכלית הבריאה וכוונתו לזה שהוא להנהותם מזיו אחדותו ית"ש. ה'. הסבה המביאה לידי אותה התכלית והוא התורה והמצוה וכל המאורעות אשר אירע לאבותינו ולנו. והוא קודם לההבחנה הד' כי הוא סבת התכלית אשר אמרנו. והנה היא באה על ידינו גופה. והנה ההבחנה האחרונה מאותן הה' הבחנות שהוא ג"כ התכלית האחרון והוא כאשר יגיע להגילוי דסוד האחדות. הנה יחזור אז לאור א"ס כי יחזור הכל להסיבה הראשונה אשר יצא משם. והוא סוד נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן כי יצא מא"ס ויחזור לא"ס. שא"ס ית"ש אשר הוא הסבה הראשונה לכל הגילויים והוא סיבת כל הסיבות ואין לו סיבה הנה הוא עצמו יהיה תכלית כל התכליות אשר אין לו תכלית. וכמו שהעמיק בזה הרמב"ם ז"ל במורה ח"א פ' ס"ט וח"ג פ' י"ג. ובכ"מ מחלק שני. והאמת הוא כי אין לנו בהסיבה הראשונה ובהתכלית האחרון שום הבחנה בהם כלל. כי הרי מה אנו יכולים להבחין בא"ס ית"ש. אך מה שחשבנו אותם ג"כ מכלל ההבחנות. הוא רק מה שנוגע מהם ונמשך על ידם להשלושה הבחנות שבינתיים שהם גילוייו שבאצילות [הוא א'] ופעולתו שבהבי"ע [הוא ב'] והסבה המביאה לתכלית כוונתו שהוא התורה והמצוה וכן הנהגתו התמידית שבכל מאורעותיהם [הוא ג'] ולכן הזכרנו מב' ההבחנות הקודמות והתכליתית. משום שגם הג' ההבחנות האמצעיים הנה כל התהוותם והנהגתם הוא תמיד רק בהסיבה הקודמת ולכוונה התכליתית. כי משם הם באים ולשם הם שבים ללכת תמיד. ולא סר מהם אחדותו הפשוטה לעולם אלא שעתה היא נעלמת בהם. אמנם ההבחנות העיקריים שאנו יכולים לדבר בהם הם באמת רק הג' הבחנות שבנתיים לבד:
(ספר הדע"ה ח"ב דרוש ב' ענף ה' אות א'):
ד) אך הענין בזה הוא ע"פ מה שאמרנו בכ"מ מדברינו בענין תכלית הבריאה וכוונתו שהוא מיוסד על ב' דברים. א' כדי להנהותם מנועם זיו אחדותו ית"ש שהוא התכלית האמתית והנועם עליון שאין למעלה מזה והוא תכלית כל התכליות. ב' שיהא הסיבה המביאה לזה. ע"י הנבראים בעצמן. והוא ע"י קיום כל התורה והמצוה שנעשה ע"י האדם בכח האפשרית והבחירה. אשר הוא ע"י מציאת הטוב והרע דוקא. ובאם שהאדם אינו משלים את אותו הסיבה ככל המוטל עליו ע"י מעשיו וזכיותיו הנה נשלם כל אותו הסיבה ג"כ עכ"פ ע"י כל המאורעות והעונשים העובר על האדם בזה ובבא אשר זה הוא ג"כ רק ע"י מציאת הרע. ומתתקן כל תיקוני האדם ע"י העונשים ג"כ. והרי נעשה התכלית עכ"פ בסיבת עניני האדם עצמו אם ע"י מעשיו או ע"י מאורעותיו וכמו שנתבאר עומק כל הדברים בזה לעיל דרוש ד' ענף י"ז י"ח. וא"כ הרי נמצא מזה שצמצם המאציל ית"ש את רצונו ויכולתו בכל ההנהגה כולה ומנהיג את כל הבריאה כולה תמיד רק לפי מה שמסובב מהנבראים עצמן כי הרי רק בשביל זה ברא והמציא אותה כנז'. וא"כ הרי אם שישפיע הקב"ה איזה שפעת חסד מצד עצמותו לא ע"פ סיבת הנבראים הרי יהיה נמצא שיעמוד העולם ויתנהג איזה זמן בשפע אשר לא בסיבת הנבראים וא"כ הרי יחסר באותה הזמן הסיבה המכוונת לתכלית האחרון וזה דבר שאי אפשר כי הרי ניתן כיל לתולדות הארץ וקץ לימי הארץ וכל רגעי העונה דזמן קיומה הנה הם במספר ובמפקד לתכליתה האחרון ואי אפשר שיחסר הסיבה המביאה לתכליתה אף רגע אחת. ולזאת הנה אינו משפיע הקב"ה לעולם שום שפעת חסד או שום שפעת דין ע"פ רצונו ויכלתו העצמותית בו אלא רק לפי סיבת הנבראים לפי מה שמסובב מהם אם ע"י זכות ומעשים טובים או ע"פ מאורעותיהם. כי אחרי שרק כ"ז הוא הסיבה המכוונת להביאם לתכליתם האחרון הנה שומר הקב"ה את אותו הסיבה הרבה מאד שלא להרוס אותה ושלא להטות ממנה שום נטיה כלל ומקיים אותה תמיד כמו ששומר ומקיים את עיקר המציאות כולו כי מאחר שיסד את תכלית כל הבריאה כולו על סיבה זו דוקא הרי כשיעבור עליה לא תבוא לתכליתה ויהיה כל הבריאה ללא צורך וכן גם אין לנטות ממנה שום נטיה כל שהוא כי כפי השיעור שיטה ממנה יחסר כל השיעור הזה בתכליתה ולכן הוא כי הן לחסד והן לדין הנה הוא ית"ש צופה ומביט תמיד לקשר ולייחד את אותה השפע עם אותה הסיבה דוקא ור"ל כי באם שנצרך לפעמים להשפיע שפעת חסד שלא ע"פ מעשיהם. אשר זה הרי הוא הריסה וביטול להסיבה הנה על זה הנה הוא ית"ש גדול העצה ורק העלילה ומנהיג אותם בהנהגה כזו אשר כל זמן שמשתמשים בהשפע הזה יתוקן במעשיהם או במאורעותיהם את אותו החסרון וההריסה מכל וכל ובזה נמצא שהמאציל ית"ש אינו נוטה לעולם מאותה הסיבה שום נטיה כלל ואינו מזיז אותה מיסודה ומקומה מאומה וזכור הקדמה זו מאד:
(ספר הדע"ה ח"ב דרוש ה' ענף ב' סימן ב'


בלויא
הודעות: 432
הצטרף: 25 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 166 פעמים
קיבל תודה: 154 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי בלויא » 13 ספטמבר 2021, 18:10

בשלמא כתב:
13 ספטמבר 2021, 17:33
בלויא כתב:
13 ספטמבר 2021, 14:35
האם מישהו יכול בבקשה להעלות לכאן ספר שערי הלשם חלק א סימן א פרק א 'כוונת הבריאה ותכליתה' ?
יישר כח !
א) אמר הרב ז"ל בענין תכלית הכוונה של בריאת העולמות, נבאר עתה ב' חקירות שנתעסקו בהם המקובלים, החקירה הראשונה מה שחקרו חכמים ראשונים ואחרונים, לדעת סיבת בריאת העולמות, לאיזה סבה היתה, ונמנו וגמרו וגזרו אומר, כי סיבת הדבר היה לפי שהנה הוא יתברך מוכרח שיהיה שלם בכל פעולותיו וכוחותיו ובכל שמותיו של גדולה ומעלה וכבוד, ואם לא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשה, לא היה כביכול נקרא שלם, לא בפעולותיו ולא בשמותיו וכינוייו, כי הנה השם הגדול, שהוא בן ד' אותיות הוי"ה, נקרא כן על הוראות הוויותו הנצחית וקיומו לעד, היה הוה ויהיה, טרם הבריאה ואחרי התהפכו אל מה שהיה, ואם לא נבראו העולמות וכל אשר בהם, לא יוכל ליראות אמתת הוראת הויותו יתברך הנצחית בעבר והוה ועתיד, ולא יהיה נקרא בשם הוי"ה כנ"ל, וכן שם אדנות נקרא כן אל הוראת אדנות, היות לו עבדים והוא אדון עליהם, ואם לא היה לו נבראים, לא יוכל ליקרא בשם אדון, ועד"ז בשאר שמות כולם, וכן בענין הכינויים, כגון רחום וחנון ארך אפים, לא יקרא על שמם זולת בהיות נבראים בעולם שיקראו לו ארך אפים וכיוצא בזה בשאר הכנויים כולם, אומנם בהיות העולמות נבראים אז יצאו פעולותיו וכוחותיו יתברך לידי פועל, ויהיה נקרא שלם בכל מיני פעולותיו וכוחותיו, וגם יהיה שלם בכל השמות וכינויים בלתי שום חסרון כלל ח"ו, וענין טעם זה נתבאר היטב בספר הזוהר פ' פנחס רנ"ז ע"ב, וז"ל פקודא תליסר וכו' דא ק"ש. ואית למנדע דאיהו אקרו חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וכו', אלא קודם דברא עלמא אתקרי בכל אילין דרגין ע"ש בריין דהוו עתידין להבראות, דאי לאו הוויין בריין בעלמא אמאי אתקרי, רחום דיין, אלא ע"ש בריין דעתידין וכו', ובפ' בא דמ"ב וז"ל דאי לא אתפשט נהוריה ע"כ בריין איך ישתמודעון ליה ואיך יתקיים מלא כל הארץ כבודו, ע"כ להרב זללה"ה בענין החקירה הראשונה, ואם שדבריו ז"ל הם כולם אמת לאמתתן, והאמת עד לעצמו, עכ"ז הם צריכים המתקה וביאור, איך ישתוו הדברים הללו עם כל מה שהסכימו גדולי החכמים חקרי לב שהקב"ה אינו צריך להבריאה מאומה, וכל הבריאה כולה אינו מוסיף בעצמותו שום שלמות כלל, כי הוא שלם מעצמו בתכלית השלימות ומשולל ממנו לומר עליו שהוא נצרך לזולתו, להתגלה שלימותו על ידם, ומה גם כי עצמותו האמיתית ית"ש, אין לו השתוות עם זולתו והוא לעולם בעצמותו בלי שנוי, ור"ל כי גם כל הבריאה אחר שברא אותה ויצר אותה ועשה אותה, ליש גמור, ולמציאות אמת, וכמו שיסדו פועל אמת שפעולתו אמת, עם כל זה הנה הוא אינו חוצץ לפניו כלל, ובהיות הכל הוא בכל, בעצמותו האמתית בלי שינוי כמו קודם הבריאה, וכמו שהעמיקו בזה רב סעדיה גאון והרמב"ם ז"ל במורה בכ"מ, ועכ"פ הוא כי משולל ממנו לומר עליו ית"ש שמקבל תועלת מברואיו, כי אין להם השתוות עמו כלל, והעיקר הוא כי משולל ממנו לומר עליו ח"ו שהוא נצרך לאיזה תועלת ושלימות:
ומ"ש (משלי ט"ז ד') כל פעל ה' למענהו, וכן מה שיסדו שהכל ברא לכבודו, הנה אין הכוונה שהוא לתועלתו ולטובתו ח"ו, אלא עומק הכוונה הוא, כדי שיתגלה אורו וכבודו להראוים לזה, כי הנה גילוי אורו וגילוי כבודו ית"ש, הנה הוא עצמו הנה הוא העונג והנועם והזיו והזוהר לכל הראוים להדבק בו ולהתייחד עמו, והוא עצמו עיקר כל הנועם והזיו והעונג דכל חיי עוה"ב (וכמ"ש ברכות י"ז א') העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם [הם האורות דהתורה והמצוה שסגלו בהיותם בעוה"ז ונעשה להם מזה אור כתרים על ראשיהם לכל אחד לפי מעשיו וז"ש ועטרותיהם כו' ר"ל העטרה שהכין כ"א לעצמו ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו, והרי לנו כי אור השכינה עצמו, לכל הזוכים להסתכל בו, הוא עצמו הזיו והנועם דכל חיי עולם הבא, וזה הוא שאמר כל פעל ה' למענהו, ר"ל למען אורו שיתגלה להראוים לזה, וכן תרגם יונתן שם, על מלת למענהו, לאילין דמשתמעין ליה, וכן הוא מה שיסדו שהכל ברא לכבודו, שיתגלה כבודו, כי גילוי אור כבודו יתברך אשר יתגלה להראוים אליו, הוא עצמו הזיו והנועם שאין למעלה מזה כנז', והרי נמצא כי מה שכתוב כל פעל ה' למענהו וכן מה שיסדו שהכל ברא לכבודו אין הכוונה שהוא לתועלתו ולטובתו ח"ו, אלא לטובת הצדיקים, וכמו שתרגם יונתן וכנז', ועכ"פ הוא כי הנה הוא ית"ש אין צריך לזולתו מאומה, ומשולל ממנו לומר עליו שהבריאה מוסיף בו שבח ושלימות, וכ"ז הרי הוא לא כדברי הרב בדבריו הנ"ל, שאמר כי כל הוראות שמותיו וכינוייו הוא נשלם רק ע"י הבריאה, וכל השבח והמעלה אשר שמותיו מורים עליהם הוא נשלם רק ע"י הבריאה, והרי נתוסף בו ע"י הבריאה שבח ומעלה ושלימות מה שלא היה לו קודם לזה:
אך הענין בזה הוא באמת עמוק מאד, ואין לדבר בזה בדיוק כלל, אך מחמת הכרח הענין לבאר אמיתתן, הנה מוכרחין אנו לדבר בזה עכ"פ, ובקיצור היותר אפשרי, והוא ית"ש ברחמיו יכפר:
ונתחיל ונאמר, כי הנה אנו מבחינים בו ית"ש, ג' הבחנות אחד הוא, עצמות אמיתתו הנעלמה ית"ש אשר, בהיות הכל הוא בכל וכמו קודם הבריאה וכלול עצמותו בכל מיני שלימות ובכל מיני שבח ומעלה הכל באחדות פשוט, ולכן משולל מלתאר עליו שום שבח ומעלה, כי הכל עצמותית בו, ואין דבר בו נוסף על עצמות אחדותו הפשוטה השלימה בתכלית השלימות, ואין שום דיבור ומלה במה לדבר בו ואין שום רעיון ושכל לתפוס אותו וכמו שהעמיק בזה הרמב"ם ז"ל במורה ח"א פ' נ"א נ"ב נ"ג, וכתב הגר"א ז"ל בליקוטיו, שגם ההרהור אסור בו (כי הוא כנותן מקום לחוץ ממנו ר"ל מקום ריקני ופנוי ממנו, אשר עי"ז מתבונן עליו, והאמת הוא כי לאמתתו הנעלמה אין חוץ ממנו ח"ו) ואין להסתכל בזה רק בדרך רצוא ושוב:
בחי' השנית הוא, עליית רצונו ית"ש להתגלה, ומציאות אותו הרצון, אנו מתארים אותו וקוראין אותו בשם גילוי, כי יכולתו ית"ש הוא בחפצו קשורה ורצונו להתגלה, הרי הוא עצמו הגילוי כי נתגלה מאמתתו הנעלמה במציאות הרצון להתגלה, ועכ"ז הנה הוא אינו עדיין באמת הגילוי עצמו, כי הרי הוא רק הרצון להתגלה, והרי הוא קודם הגילוי, ונקרא הוא בשם ותואר, אין סוף, כי הרצון הנה הוה להתגלה בשורש הכחות דגבול ומדה, אך מציאותו גופה אשר הוא עדיין קודם הגילוי, הרי הוא בבחי' א"ס, כי הוא עצמו למעלה ומרומם משום בחי' דגבול ומדה ח"ו אמנם עכ"ז הנה הוא בהעלם, השורש דכל הגילוים כולם, ובאשר שהוא עצמו הרי הוא בבחינ' א"ס, ולכן כדי להתגלות בשורשי הכחות דגבול ומדה, הנה צמצם בעצמו, כביכול בנקודה האמצעית שבו, [שהוא בחי' המלכות שבו שהוא ההיכל הקודש המכוון באמצע, כמ"ש בספר יצירה פ"ד] ושם הנה נעשה הצמצום ויסד בזה מקום להגילוי דכל שורשי הגבוליים כולם, שהיו עתידים להעשות שם, והוא המקום הנושא אותה, ע"י רשימת אור שנשאר שם ממנו, גם אחר הצמצום, והרי עומד המקום לעולם בו עצמו, כי הוא מקיף אותו מכל סביבו בהשוואה אחת לעולם, ובזה הנה עומד לעולם כל שורשי הכחות דגבול ומדה שנעשה שם, רק על רצונו ית"ש. (ר"ל על אור א"ס) תמיד, וברצותו חוגג וברצותו ממוגג, ואין להגבול ומדה, יסוד החלטי כלל, והוא מה שכתוב, איוב כ"ו, תולה ארץ על בלימה, כי כל כח הגבולי הנה הוא מיוסד ותלוי על אור הנסיי לעולם, וכמו שהארכנו בזה בספר הכללים כלל ב' ע"ש:
הבחינה השלישי, הוא, גילויו ית"ש אשר נתגלה בשמו הגדול, שם בן ד', שם הוי"ה ב"ה, ובכל השמות והכינויים המסתעפים ממנו, והוא ושמו חד הוא, כי הוא עצמו נתגלה בזה השם, ע"י התלבשו בהאצילות, ונתגלה בזה להיות סבה ושורש לכל הכחות והפעולות כולם, אשר בהם ברא ויצר ועשה כל העולמות בי"ע, והנה הם המון ברואים לאין תכלית, וכ"א הוא בשיעור ומדה וגבול הן במציאותו וכן בכל ההנהגה הנעשה בו תמיד, שהוא כל מאורעותיו ועניניו, הרי הם כולם במדה ובמשקל ובשיעור ותחום וגבול על כל פרט ופרט, והנה הם כולם מאורו ושפעו ית"ש המשפיע לזה תמיד בלי הפסק רגע אחת על כל פרט ופרט ועל כל ענין וענין, אלא שהם נעשים ע"י התלבשות במסכים ולבושים שונים, כמו שביארנו בזה בהקדמה לספר הכללים ע"ש בארוכה בזה. אך כולם הנה הם בסיבתו וממנו עצמו ית"ש ע"ד כל פעולות הגוף שנעשה רק ע"י הנשמה שבו ועל זה הוא כל השמות והכינויים כולם, אשר נתגלה הוא עצמו ית"ש בהם כולם בהאצילות כי הם הכחות דהפעולות כולם הנעשה בכל העולמות בי"ע תמיד הנה הם כולם רק בשפעת שמותיו וגלוייו אשר נתגלה, וכן מתגלה בהם תמיד הוא עצמו ית"ש בהאצילות וכמו שאמר הוא ית"ש למשה רבע"ה, על בקשתו ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, והשיב לו הקב"ה, ואמר, שמי אתה מבקש לידע, לפי מעשי אני נקרא כמ"ש רז"ל בשמו"ר פ"ג סי' ו', והרי לנו כי כל שמותיו יתברך הם עצמם שרשי הכחות דכל הפעולות והמעשים כולם, כי רק על זה היה כל גילוייו בכל השמות כולם, אשר נתגלה בהם באצילות, והיה גילויו בהם לצורך הכחות דכל הפעולות והמעשים אשר עשה ועושה בהם בהעולמות בי"ע תמיד, והרי נעשו כל אלו הגילויים רק לצורך העולמות בי"ע. ונתגלה בכל אותן השמות להעולמות בי"ע להיות עמהם בבחי' סבה ומסובב לכל הפעולות והמעשים הנעשה בהם תמיד:
כי בכל גילוי ושם כאשר עולה ברצונו להתגלה בו, הנה יוצא ונעשה הפעולה ממנו בהכרח כמו האור המאיר מהשלהבת, כי כן יסד את כל גילוייו ביסוד וכח כזה, שיומשך ויוצא מכל גילוי, פעולתו בהכרח, ע"ד שיסד את השלהבת שיומשך ממנו האור בהכרח, ובדרך זה היו יוצאים ונעשים כל מעשי בראשית כולם מכל מאמר ומאמר, וכמ"ש, ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, ויאמר אלהים יקוו המים כו' ויהי כן, ויאמר אלהים תדשא הארץ...........
יישר כח גדול !
אני צריך קטע שמתחיל במילים: והוא נודע ומפורסם לכל המאמינים בה' ובתורתו שכל הבריאה כולה וכל גילויו ית"ש בכל העולמות דא"ס והנאצלים הוא הכל רק בשביל התורה וישראל, והוא ג"כ מה שנאמר כל פעל ה' למענהו, כי קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא, וכמ"ש בזוהר משפטים קכ"ד רע"א, אורייתא כולא שמא דקוב"ה כו' דאורייתא כולא חד שמא קדישא הוא כו', ובפ' יתרו פ"ו ע"א )וכן צ' ע"ב( אני ה' הוא שמי, הוא ושמיה חד הוא, והרי לנו דאורייתא וקב"ה חד הוא, ובפ' ויקרא, ד' ע"ב, ישראל שלימו דשמא קדישא אינון וכן בפ' יתרו פ"ז רע"א, זכאין אינון ישראל קמיה דקוב"ה דאחדין באנפין עלאין דמלכא, באינון פנים דהוא ושמיה אחידן בהו. ואינון ושמיה חד הוא, ובפ' תרומה קמ"ו ע"א, רזא דרזין כו' אנשיב רוחא מנקודה עלאה דנגיד מלעילא לתתא, ושוי תקוניה לאתיישבא בהאי עלמא כו', שלימו דתיקונא דהאי רוחא רוחיהון דצדיקיא בהאי עלמא כו' ע"ש

[אולי חלק מהציטוט אינו משערי הלשם רק מזה שמצטט אותו]

אם הבנתי נכון אז כל פרק מחולק לאותיות, תמחלו במטותא להעתיק לי הקטע הנ"ל ולכתוב לי באיזה אות הוא.
שוב תודה !
ואם אפשר עוד שאלה: 'כוונת הבריאה ותכליתה' זה חלק מפרק א, או שזה הכותרת של פרק א ?
ואם אפשר בבקשה עוד משהו - ידוע לכם אולי אם יש להשיג הספר באינטרנט ?

שוב תודה רבה רבה 
גמר חתימה טובה


בשלמא
הודעות: 3041
הצטרף: 21 אוקטובר 2020, 21:00
נתן תודה: 647 פעמים
קיבל תודה: 1457 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי בשלמא » 13 ספטמבר 2021, 19:19

בלויא כתב:
13 ספטמבר 2021, 18:10

ואם אפשר עוד שאלה: 'כוונת הבריאה ותכליתה' זה חלק מפרק א, או שזה הכותרת של פרק א ?
ואם אפשר בבקשה עוד משהו - ידוע לכם אולי אם יש להשיג הספר באינטרנט ?

שוב תודה רבה רבה 
גמר חתימה טובה
א. טרחתי להעתיק את כל הפרק אולי תמצא מבוקשך על פניו לא מצאתי הציטוט שחפשת אולי תמצא אתה את המכוון.
ב. זה הכותרת.
ג. אין לי מושג, העתקתי מתקליטור תורני
 


בלויא
הודעות: 432
הצטרף: 25 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 166 פעמים
קיבל תודה: 154 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי בלויא » 13 ספטמבר 2021, 20:07

בשלמא כתב:
13 ספטמבר 2021, 19:19
בלויא כתב:
13 ספטמבר 2021, 18:10

ואם אפשר עוד שאלה: 'כוונת הבריאה ותכליתה' זה חלק מפרק א, או שזה הכותרת של פרק א ?
ואם אפשר בבקשה עוד משהו - ידוע לכם אולי אם יש להשיג הספר באינטרנט ?

שוב תודה רבה רבה 
גמר חתימה טובה
א. טרחתי להעתיק את כל הפרק אולי תמצא מבוקשך על פניו לא מצאתי הציטוט שחפשת אולי תמצא אתה את המכוון.
ב. זה הכותרת.
ג. אין לי מושג, העתקתי מתקליטור תורני
יישר כח גדול [זה מסתיים בשלש נקודות לכן חשבתי שזה רק תחילת הפרק]. 
לא מצאתי את הקטע.  אולי הוא לא ציין נכון את המ"מ...
אגב מאיזה תקליטור זה [אם לא אכפת לכם לומר] ?
שוב ייש"כ וגמח"ט
 


בשלמא
הודעות: 3041
הצטרף: 21 אוקטובר 2020, 21:00
נתן תודה: 647 פעמים
קיבל תודה: 1457 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי בשלמא » 13 ספטמבר 2021, 20:13

בלויא כתב:
13 ספטמבר 2021, 20:07
אגב מאיזה תקליטור זה [אם לא אכפת לכם לומר] ?
תקליטור הנקרא "תקליטור תורני" ובלע"ז .D.B.S


בלויא
הודעות: 432
הצטרף: 25 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 166 פעמים
קיבל תודה: 154 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי בלויא » 13 ספטמבר 2021, 20:44

מישהו יודע אם יש אפשרות כזו שכשאני מחפש ספר בגוגל הוא יכתוב לי האם זה נמצא באחד התקליטורים התורניים ?


נדיב לב
הודעות: 6818
הצטרף: 27 אוגוסט 2018, 15:46
נתן תודה: 323 פעמים
קיבל תודה: 4256 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי נדיב לב » 14 ספטמבר 2021, 12:41

בלויא כתב:
13 ספטמבר 2021, 20:44
מישהו יודע אם יש אפשרות כזו שכשאני מחפש ספר בגוגל הוא יכתוב לי האם זה נמצא באחד התקליטורים התורניים ?

סגולה טובה...:) לצרף לשם הספר שמחפשים, גם את השם של מאגר הספרים.
לדוגמה די בי אס [D.B.S] בצירוף שם הספר יפנה אותך בעמוד הראשון לאתר הרלוונטי. וכך בהיבו"ב. ובאוצה"ח. בשאר המאגרים לא בדקתי.
https://www.dbs123.com/%D7%97%D7%A4%D7% ... %A4%D7%A8/


נהורא
הודעות: 101
הצטרף: 19 יולי 2021, 22:54
נתן תודה: 33 פעמים
קיבל תודה: 22 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי נהורא » 29 ספטמבר 2021, 03:05

אשמח למקור דברי רש"י בפרשת האזינו לב, ז זכור ימות עולם בינו וגו', שכתב, דור אנוש שהציף עליהם מי אוקיינוס וכו'. מה המקור? במדרשים כאן לא מצאתי


נדיב לב
הודעות: 6818
הצטרף: 27 אוגוסט 2018, 15:46
נתן תודה: 323 פעמים
קיבל תודה: 4256 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי נדיב לב » 29 ספטמבר 2021, 03:12

נהורא כתב:
29 ספטמבר 2021, 03:05
אשמח למקור דברי רש"י בפרשת האזינו לב, ז זכור ימות עולם בינו וגו', שכתב, דור אנוש שהציף עליהם מי אוקיינוס וכו'. מה המקור? במדרשים כאן לא מצאתי

ילקוט שמעוני בראשית - פרק ו - רמז מז [והובא שם בעו"מ]
אנוש בן שת בימיו התחילו הבריות להכעיס ליוצרן בעבודה זרה והוא היה הדור השלישי והכעיסו בג' עבירות שנאמר אבי ישב אהל ומקנה ומקנה בסתר. חזרו להכעיס בגלוי ומשמיעים את קולם שנאמר אבי כל תופש כנור ועוגב. חזרו להיות עושין צלמים וקוראין אותן בשם בוראן שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה'. חזרו מתבלין בכל כעס שנאמר תובל קין ואחות תובל קין שחזרו להתבל בזנות כענין שנאמר תבל עשו. ונגזר עליהן ג' גזירות כנגד הכעס שהכעיסו אחת שנקרע אוקינוס והציף שליש היבשה ואחת שהיה כל העולם כלו מישור וערבה ונעשה הרים וטרשיים וגימיות ועתיד לעתיד לבוא לחזור למישור שנאמר יסוב כל הארץ כערבה כמו שהיה ואחת שנתמעטה קומתן כמה שנאמר והגבוהים ישפלו. והיו ימיו מאה ועשרים שנה שהרבה היה הקב"ה מצטער על דורו של מבול שלא יאבדו לפיכך התרה בהן ק"כ שנה והיו מכעיסין יותר מדאי.


נהורא
הודעות: 101
הצטרף: 19 יולי 2021, 22:54
נתן תודה: 33 פעמים
קיבל תודה: 22 פעמים
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי נהורא » 29 ספטמבר 2021, 03:28

נדיב לב כתב:
29 ספטמבר 2021, 03:12
אחת שנקרע אוקינוס והציף שליש היבשה
מעניין שרש"י כאן מעתיק את הספרי על אתר, אך הוסיף מדיליה את דור אנוש, שמא גירסא אחרת הי"ל?


נדיב לב
הודעות: 6818
הצטרף: 27 אוגוסט 2018, 15:46
נתן תודה: 323 פעמים
קיבל תודה: 4256 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי נדיב לב » 29 ספטמבר 2021, 03:37

נהורא כתב:
29 ספטמבר 2021, 03:28
נדיב לב כתב:
29 ספטמבר 2021, 03:12
אחת שנקרע אוקינוס והציף שליש היבשה
מעניין שרש"י כאן מעתיק את הספרי על אתר, אך הוסיף מדיליה את דור אנוש, שמא גירסא אחרת הי"ל?

למה הוסיף וכבר הוזכר כאן דור אנוש? שים לב לתחילת המדרש.
viewtopic.php?p=383011#p383011


אליהו52
הודעות: 350
הצטרף: 10 פברואר 2019, 20:53
נתן תודה: 17 פעמים
קיבל תודה: 126 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי אליהו52 » 29 ספטמבר 2021, 19:34

בלויא כתב:
13 ספטמבר 2021, 18:10

ואם אפשר בבקשה עוד משהו - ידוע לכם אולי אם יש להשיג הספר באינטרנט ?


ספרי הלשם נמצאים בהיברו בוקס (מספיק לכתוב לשם)
 


בלויא
הודעות: 432
הצטרף: 25 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 166 פעמים
קיבל תודה: 154 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי בלויא » 30 ספטמבר 2021, 11:35

אליהו52 כתב:
29 ספטמבר 2021, 19:34
בלויא כתב:
13 ספטמבר 2021, 18:10

ואם אפשר בבקשה עוד משהו - ידוע לכם אולי אם יש להשיג הספר באינטרנט ?
ספרי הלשם נמצאים בהיברו בוקס (מספיק לכתוב לשם)
יישר כח אבל נא יעיין מר בציטוט שהבאתי שנראה שאינו ב'לשם' אלא ב'שערי הלשם' ואותו ל"מ בהיברו בוקס
 


אליהו52
הודעות: 350
הצטרף: 10 פברואר 2019, 20:53
נתן תודה: 17 פעמים
קיבל תודה: 126 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי אליהו52 » 30 ספטמבר 2021, 13:06

בלויא כתב:
30 ספטמבר 2021, 11:35
אליהו52 כתב:
29 ספטמבר 2021, 19:34
בלויא כתב:
13 ספטמבר 2021, 18:10

ואם אפשר בבקשה עוד משהו - ידוע לכם אולי אם יש להשיג הספר באינטרנט ?
ספרי הלשם נמצאים בהיברו בוקס (מספיק לכתוב לשם)
יישר כח אבל נא יעיין מר בציטוט שהבאתי שנראה שאינו ב'לשם' אלא ב'שערי הלשם' ואותו ל"מ בהיברו בוקס


אכן לא התעכבתי בעיון על ההודעות סליחה

למעשה הספר שערי הלשם הוא ליקוט מתוך ספרי הלשם, המקור של הספר הוא בלשם עצמו (שכן מופיע בהיברו בוקס) בספר הכללים (שם נקרא לשם שבו ואחלמה חלק א)
הוא נודע ומפורסם.pdf
עכ"פ צירפתי את העמוד עצמו הספר עצמו זהו קישורו https://www.hebrewbooks.org/5986

בהצלחה
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


בלויא
הודעות: 432
הצטרף: 25 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 166 פעמים
קיבל תודה: 154 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי בלויא » 30 ספטמבר 2021, 20:17

אליהו52 כתב:
30 ספטמבר 2021, 13:06
בלויא כתב:
30 ספטמבר 2021, 11:35
אליהו52 כתב:
29 ספטמבר 2021, 19:34

ספרי הלשם נמצאים בהיברו בוקס (מספיק לכתוב לשם)
יישר כח אבל נא יעיין מר בציטוט שהבאתי שנראה שאינו ב'לשם' אלא ב'שערי הלשם' ואותו ל"מ בהיברו בוקס

אכן לא התעכבתי בעיון על ההודעות סליחה

למעשה הספר שערי הלשם הוא ליקוט מתוך ספרי הלשם, המקור של הספר הוא בלשם עצמו (שכן מופיע בהיברו בוקס) בספר הכללים (שם נקרא לשם שבו ואחלמה חלק א)
הוא נודע ומפורסם.pdfעכ"פ צירפתי את העמוד עצמו הספר עצמו זהו קישורו https://www.hebrewbooks.org/5986

בהצלחה
יישר כח גדול !
 


7687405@gmail.com
הודעות: 1
הצטרף: 30 דצמבר 2020, 22:54
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי 7687405@gmail.com » 03 אוקטובר 2021, 21:02

מה המקור לציטוט הבא
אמרו גדולי הדורות זי"ע, כשם שיום השבת נותנת כח וברכה לכל ששת ימי המעשה, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש "מיניה מתברכים כל שיתא יומין". כך שמיטה שנקראת "שבת הארץ", משפיעה כח וברכה לכל ששת השנים הבאות.


שלמה זינגר
הודעות: 47
הצטרף: 05 אפריל 2021, 19:06
נתן תודה: 13 פעמים
קיבל תודה: 25 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי שלמה זינגר » 03 אוקטובר 2021, 21:38

מחפש את הגר"א
במשלי שיתכן שאדם אינו חייב במשפט פרטי ומ"מ נתחייב מכח הציבור שאין מלאך המות מבחין בין צדיק לרשע.


בלויא
הודעות: 432
הצטרף: 25 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 166 פעמים
קיבל תודה: 154 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי בלויא » 04 אוקטובר 2021, 13:03

מחפש מקור שבאותם מ' יום שהיה משה רבינו בשמים להוריד התורה [שבועות עד י"ז בתמוז] אז עסקו בני בלעם בכישוף לגרום שיהיה העגל.
[שבני בלעם היו קשורים לעגל מבואר בזהר הקדוש כי תשא קצא ע"א ופ' בלק קצד ע"א. מחפש הנקודה שזה היה במשך מ' יום].


בלויא
הודעות: 432
הצטרף: 25 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 166 פעמים
קיבל תודה: 154 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי בלויא » 05 אוקטובר 2021, 08:41

7687405@gmail.com כתב:
03 אוקטובר 2021, 21:02
מה המקור לציטוט הבא
אמרו גדולי הדורות זי"ע, כשם שיום השבת נותנת כח וברכה לכל ששת ימי המעשה, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש "מיניה מתברכים כל שיתא יומין". כך שמיטה שנקראת "שבת הארץ", משפיעה כח וברכה לכל ששת השנים הבאות.
אמרי שפר לר' שלמה קלוגר תחילת פ' בהר
מצו"ב מהיברובוקס
[אין לי עדיין אוצה"ח..]
אמרי שפר בהר הקטע הראשון.pdf
וכאן קצת יותר ברור:
 
אין לך את ההרשאות המתאימות על מנת לצפות בקבצים המצורפים להודעה זאת.


קרעמער
הודעות: 11
הצטרף: 03 ספטמבר 2021, 00:05
נתן תודה: 172 פעמים
קיבל תודה: 7 פעמים
סטטוס: מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי קרעמער » 05 אוקטובר 2021, 15:47

היכן הגמרא, או המדרש, אודות ר"מ (?) שראה אחד שקם ממקומו ומיד נפלה הקיר, ואח"כ ניצול מנחש בנס, וההוא כלל לא הרגיש בכך, ושאלו התנא למה זכה לכך, (שכחתי תשובתו)?

דחוף!


מבשן אשיב
הודעות: 761
הצטרף: 05 אפריל 2021, 21:02
נתן תודה: 429 פעמים
קיבל תודה: 367 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי מבשן אשיב » 05 אוקטובר 2021, 16:11

קרעמער כתב:
05 אוקטובר 2021, 15:47
היכן הגמרא, או המדרש, אודות ר"מ (?) שראה אחד שקם ממקומו ומיד נפלה הקיר, ואח"כ ניצול מנחש בנס, וההוא כלל לא הרגיש בכך, ושאלו התנא למה זכה לכך, (שכחתי תשובתו)?

זוהר מקץ דף קצ''ט ע''א

רַבִּי אַבָּא הֲוָה יָתִיב אַתַּרְעָא דְּאַבָּבָא דְּלוֹד חָמָא חַד בַּר נַשׁ דַּהֲוָה אָתֵי וְיָתִיב בְּחַד קוּלְטָא דְּתָלָא דְּאַרְעָא וַהֲוָה לָאִי מֵאָרְחָא וְיָתִיב וְנָאִים תַּמָּן אַדְהָכִי חָמָא חַד חִוְיָא דַּהֲוָה אָתֵי לְגַבֵּיהּ נָפַק קוּסְטְפָא דְּגוּרְדְנָא וְקָטִיל לֵיהּ לְחִוְיָא, כַּד אִתְעָר הַהוּא בַּר נַשׁ חָמָא הַהוּא חִוְיָא לְקִבְלֵיהּ דַּהֲוָה מִית אִזְדַקַּף הַהוּא בַּר נַשׁ וְנָפַל הַהוּא קוּלְטָא לְעוּמְקָא דִּתְחוֹתוֹי וְאִשְׁתֵּזִיב, אָתָא רַבִּי אַבָּא לְגַבֵּיהּ אָמַר לֵיהּ אֵימָא לִי מַאן עוֹבָדָךְ דְּהָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִישׁ לָךְ אִלֵּין תְּרֵין נִסִין לָאו אִנּוּן לְמַגָּנָא, אָמַר לֵיהּ הַהוּא בַּר נַשׁ כָּל יוֹמָאֵי לָא אַשְׁלִים לִי בַּר נַשׁ בִּישָׁא בְּעָלְמָא דְּלָא אִתְפַּיַּסְנָא בַּהֲדֵיהּ וּמָחִילְנָא לֵיהּ, וְתוּ אִי לָא יָכִילְנָא לְאִתְפַּיָּסָא בַּהֲדֵיהּ לָא סָלִיקְנָא לְעַרְסֵי עַד דְּמָחִילְנָא לֵיהּ וּלְכָל אִנּוּן דִּמְצַעֲרוּ לִי וְלָא חַיְשָׁנָא כָּל יוֹמָא לְהַהוּא בִּישָׁא דְּאַשְׁלִים לִי, וְלָאו דִּי לִי דָּא אֶלָּא דְּמֵההוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה אִשְׁתַּדַּלְנָא לְמֶעְבָּד עִמְּהוֹן טָבָא, בָּכָה רַבִּי אַבָּא וְאָמַר יַתִּיר עוֹבָדוֹי דְּדֵין מִיּוֹסֵף דְּיוֹסֵף הֲווּ אֲחוֹי וַדַּאי וַהֲוָה לֵיהּ לְרַחֲמָא עֲלוֹי אֲבָל מַה דְּעָבִיד דָּא יַתִּיר הוּא מִיּוֹסֵף יָאוּת הוּא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַרְחִישׁ לֵיהּ נִסָא עַל נִסָא
[חק לישראל מקץ יום ה']


קרעמער
הודעות: 11
הצטרף: 03 ספטמבר 2021, 00:05
נתן תודה: 172 פעמים
קיבל תודה: 7 פעמים
סטטוס: מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי קרעמער » 05 אוקטובר 2021, 16:11

תודה רבה!

 


אברהם זינגר
הודעות: 56
הצטרף: 30 ספטמבר 2021, 08:21
נתן תודה: 24 פעמים
קיבל תודה: 49 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי אברהם זינגר » 05 אוקטובר 2021, 16:15

החלק השני לגבי ההוא שניצול מנחש ומת מופיע בגמ' שבת קנ"ו ע"ב


הפונוביזע'ר
הודעות: 75
הצטרף: 02 אוקטובר 2021, 21:57
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 25 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי הפונוביזע'ר » 06 אוקטובר 2021, 06:19

אוריאל כתב:
25 ינואר 2018, 11:32
אני מחפש כבר הרבה זמן את המקור לאמרה הידועה: האוכל דג ביום דג ניצול מדג.
בספר 'שולחן לחם הפנים' לרבי יעקב רקח, בנו של בעל המעשה רקח על הרמב"ם בסי' רמב הביא את מאמרו של עולם בעניין זה.
וכתב שם שד' וג' בגימטריה שבעה, וזהו סגולה להינצל מדין גהינם.


הפונוביזע'ר
הודעות: 75
הצטרף: 02 אוקטובר 2021, 21:57
נתן תודה: 2 פעמים
קיבל תודה: 25 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי הפונוביזע'ר » 06 אוקטובר 2021, 06:20

סופר כתב:
23 פברואר 2018, 10:21
יש לדחות, שאביו של אסתר היה בנש"ק, וע"כ לא ראה לנכון לעשות ערבים, כי יוכל לעשות שנור בקלות.
מה זה השטיות הללו ?
במי הזלזול???


לבי במערב
הודעות: 9599
הצטרף: 28 נובמבר 2017, 03:37
מיקום: לענינים נחוצים - נא לפנות בהודעה־פרטית. בתודה מראש.
נתן תודה: 9800 פעמים
קיבל תודה: 6104 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי לבי במערב » 06 אוקטובר 2021, 12:11

יש להבחין בתאריך (ח' אדר)...


בלויא
הודעות: 432
הצטרף: 25 אפריל 2018, 11:52
נתן תודה: 166 פעמים
קיבל תודה: 154 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

Re: היכן המקור? דחוף!

שליחה על ידי בלויא » 06 אוקטובר 2021, 21:41

מחפש מקור ש'ים' זה כינוי לספי' מלכות. יישר כח.

שלח תגובה הנושא הקודםהנושא הבא
  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “בית המדרש”