למה אין בתקופת התנ"ך יחס מספיק (בפשט!) לתלמידי חכמים וללימוד בכלל?

[מתאהב על ידך]

כידוע שהרבה דרשות חז"ל מבארות על דמויות רבות בתנ"ך שהם אכן היו גדולים בתורה בעמלה ופלפולה וריבוי תלמידים.
אבל למה בפשט הפשוט של הכתובים נראה שכאילו כולם היו יותר אנשי עשייה ופחות אנשי לימוד. 
וגם השבחים והתיאורים אודות רבים מ'אישי התנ"ך' יש בהם המון התייחסות להכל חוץ מתורה (כמעט).
למשל:
מתייחסים הרבה ליושר/לעושר/לגבורה/לנאמנות לבית דוד/לבניית הארץ/לירושתה/לריבוי בנים ומקנה/לנצחונות בקרבות/לתחבולות/השלם את החסר

[איש ווילנא]

מאידך בספר תהילים ומשלי יש התיחסות לתורה חכמה
[וראה למשל פרק קיט והרי לך דמותו של דוד]

[יהודה יעקבזון]

אתה שואל או אומר?

הערה רטורית:
שאלות של 'למה' מהסוג הזה הוא אינסופי. יכלה הזמן ולא יכלו השאלות.

התשובה לשאלתך הוא שכל ההתייחסויות שהזכרת הוא 'תורה'.

הזכירו את דמותו של דוד. ורק את פרק קיט.
אם נשים לב לשאר הפרקים, נמצא בעיקר לב והשתפכות הנפש, תשובה, תפילה וכדו'.

[בשובה ונחת]

מאידך בספר תהילים ומשלי יש התיחסות לתורה חכמה
[וראה למשל פרק קיט והרי לך דמותו של דוד]

כתוספת לדברים הנ"ל.
ברוב נביאים ראשונים [איך שנהוג לקרוא היום - או אולי אף מתחילת תקופת האחרונים - ליהושע שופטים ישעיה ירמיה ויחזקאל] כמעט אין תיאור של האדם. וכשיש (יוצא מן הכלל) זה כמעט רק במה שנוגע למסופר שם או לתיאור הענין [כדוג' אבי אבי רכב ישראל ופרשיו וכדו', שזה בא לתאר האובדן שחש אלישע בפטירת אליהו], ברוב ספרי הנביאים ראשונים יש בעיקר תיאור המעשה ומה שנוגע אליו, לפעמים זה חורג גם על האדם.
משא"כ במה שמכונה נביאים אחרונים, וודאי בכתובים, שעיקר הספר הוא על מעלות האדם או מוסר וכו', הרי התיאור הוא חלק מן הענין שבא לבטא הפסוק, וע"כ התיאור בו רחב. ניקח לדוגמא את ספר שופטים ומלכים, וננסה לתאר את דמותו של דוד המלך, הרי דמותו מתוארת בעיקר בבריחתו מרודפיו ומלחמותיו, ובתחילת מלכים גם על עובדת היות אנשי ביתו ג"כ מאויביו, כמעט ולא נמצא זכר לנפשו הכמהה המשתפכת והדבוקה באלקיה בכל מסע מלחמותיו - כפי שאכן רואים ב'תהלים' - כיון דהנביא לא בא לתאר כלל את דוד אלא את סיפור המעשה [כמובן, ברובד של הפשט, כי בדרש ואף בסוד דרשו חז"ל גם בזה דברים גדולים, כדוג' 'הוא הכה את הארי ביום השלג' וכדו'].

אציין שכמעט וא"א לדעת את הלך הרוח בזמן הנביאים רק מספריהם, בלא לחקור אודות כתיבת הספר, ע"י מי ובאיזה תקופה וכדו', [מניתוח מחקרי בן ימינו לספרים משלי קהלת ושה"ש יצא ודאי שהי' הכותב בעל פיצול אישיות ח"ו, ודאי שלא מלך וכו', והרי לנו עוד הוכחה ברורה שאין לרחוקים מניחוח בית המדרש חלק ונחלה עם תורותינו - שבכתב ושבע"פ - ואין להם אפי' קצה הבנה על הנפשות הפועלות בזמן ההוא, ודאי לא על הנביאים והמלכים].

[צפוני]

משא"כ במה שמכונה נביאים אחרונים, וודאי בכתובים, שעיקר הספר הוא על מעלות האדם או מוסר וכו', הרי התיאור הוא חלק מן הענין שבא לבטא הפסוק, וע"כ התיאור בו רחב. ניקח לדוגמא את ספר שופטים ומלכים, וננסה לתאר את דמותו של דוד המלך, הרי דמותו מתוארת בעיקר בבריחתו מרודפיו ומלחמותיו, ובתחילת מלכים גם על עובדת היות אנשי ביתו ג"כ מאויביו, כמעט ולא נמצא זכר לנפשו הכמהה המשתפכת והדבוקה באלקיה בכל מסע מלחמותיו - כפי שאכן רואים ב'תהלים' - כיון דהנביא לא בא לתאר כלל את דוד אלא את סיפור המעשה [כמובן, ברובד של הפשט, כי בדרש ואף בסוד דרשו חז"ל גם בזה דברים גדולים, כדוג' 'הוא הכה את הארי ביום השלג' וכדו'].

דבר זה אינו, יכולני להעיד בעצמי שכאשר למדתי ספר שמואל והתנהגות דוד המלך ע"ה מלאו עיני דמעות, מה שלא קרה בלמדי על קדושינו האחרים.

[כמעיין המתגבר]

כידוע שהרבה דרשות חז"ל מבארות על דמויות רבות בתנ"ך שהם אכן היו גדולים בתורה בעמלה ופלפולה וריבוי תלמידים.
אבל למה בפשט הפשוט של הכתובים נראה שכאילו כולם היו יותר אנשי עשייה ופחות אנשי לימוד. 
וגם השבחים והתיאורים אודות רבים מ'אישי התנ"ך' יש בהם המון התייחסות להכל חוץ מתורה (כמעט).
למשל:
מתייחסים הרבה ליושר/לעושר/לגבורה/לנאמנות לבית דוד/לבניית הארץ/לירושתה/לריבוי בנים ומקנה/לנצחונות בקרבות/לתחבולות/השלם את החסר

בזמן ההוא עיקר התורה וההוראה היתה אצל הכהנים, ולב העם היה פתוח כאולם, ואף אם לא עסקו בתורה עד גמר כחם לא נשתכחה כל כך התורה, אבל עם הדורות נתמעטו הלבבות והכהנים כשאר עמא, ועל כן נעשית חשיבות ללמוד עד כלות הכוחות כדי להציל את התורה המשתכחת רחמנא ליצלן.

[יעקב שלם]

כידוע שהרבה דרשות חז"ל מבארות על דמויות רבות בתנ"ך שהם אכן היו גדולים בתורה בעמלה ופלפולה וריבוי תלמידים.
אבל למה בפשט הפשוט של הכתובים נראה שכאילו כולם היו יותר אנשי עשייה ופחות אנשי לימוד. 
וגם השבחים והתיאורים אודות רבים מ'אישי התנ"ך' יש בהם המון התייחסות להכל חוץ מתורה (כמעט).
למשל:
מתייחסים הרבה ליושר/לעושר/לגבורה/לנאמנות לבית דוד/לבניית הארץ/לירושתה/לריבוי בנים ומקנה/לנצחונות בקרבות/לתחבולות/השלם את החסר

בזמן ההוא עיקר התורה וההוראה היתה אצל הכהנים, ולב העם היה פתוח כאולם, ואף אם לא עסקו בתורה עד גמר כחם לא נשתכחה כל כך התורה, אבל עם הדורות נתמעטו הלבבות והכהנים כשאר עמא, ועל כן נעשית חשיבות ללמוד עד כלות הכוחות כדי להציל את התורה המשתכחת רחמנא ליצלן.

רק אוסיף 
כל המחלוקות הוכרעו ע"י הסנהדרין
קחו את כל אוצר החכמה כמה ספרים יש שם 
תכריעו את כל מה שהוזכר כמחלוקת 
תבינו שקל מאוד לחזור על זה ולזכור את זה

מה שכן היה בית מדרש של בני הנביאים ועמלו הרבה בחכמה זו 
וזה מוזכר הרבה בנביאים על עניין הנבואה

[איש ווילנא]

מאידך בספר תהילים ומשלי יש התיחסות לתורה חכמה
[וראה למשל פרק קיט והרי לך דמותו של דוד]

יש להוסיף כי השאלה היא לא רק על לימוד התורה בפרט אלא על כללות המצוות שלא הושם על זה דגש בנביאים 
אמנם בספר דורות הראשונים בכרך הפתיחה [או לחילופין חלק שישי] האריך להוכיח 
איך עניני המצוות מבוארים בנביאים באופן מוכרח [ובינייהם לימוד התורה עי' עליו] 

[חונה בירושלים]

נקודה נכונה.
לימוד תורה הוא הקשר {כמעט, חוץ מתפילה כמובן) היחידי שנותר לנו עם דבר ה' בגלות.
בזמן המקדש הקשר עם ה' היה בעבודת המקדש ובכלל כל המציאות כולה היתה ספוגה תורה.

[אור זורח]

כידוע שהרבה דרשות חז"ל מבארות על דמויות רבות בתנ"ך שהם אכן היו גדולים בתורה בעמלה ופלפולה וריבוי תלמידים.
אבל למה בפשט הפשוט של הכתובים נראה שכאילו כולם היו יותר אנשי עשייה ופחות אנשי לימוד. 
וגם השבחים והתיאורים אודות רבים מ'אישי התנ"ך' יש בהם המון התייחסות להכל חוץ מתורה (כמעט).
למשל:
מתייחסים הרבה ליושר/לעושר/לגבורה/לנאמנות לבית דוד/לבניית הארץ/לירושתה/לריבוי בנים ומקנה/לנצחונות בקרבות/לתחבולות/השלם את החסר

להרב @מתאהב על ידך 
נביאים זה לא ספרי קורות חייהם של הכתובים שם
נבואה שלא הוצרכה לדורות לא נכתבה
גם יש לומר שלא היה שום חידוש במה שהם היו גדולי תורה
אדרבה אם לא היו גדולי תורה הרבה מהם לא היו כתובים שם
שבוע טוב​​​​​​​
 

[לומד מכל אדם]

כידוע שהרבה דרשות חז"ל מבארות על דמויות רבות בתנ"ך שהם אכן היו גדולים בתורה בעמלה ופלפולה וריבוי תלמידים.
אבל למה בפשט הפשוט של הכתובים נראה שכאילו כולם היו יותר אנשי עשייה ופחות אנשי לימוד. 
וגם השבחים והתיאורים אודות רבים מ'אישי התנ"ך' יש בהם המון התייחסות להכל חוץ מתורה (כמעט).
למשל:
מתייחסים הרבה ליושר/לעושר/לגבורה/לנאמנות לבית דוד/לבניית הארץ/לירושתה/לריבוי בנים ומקנה/לנצחונות בקרבות/לתחבולות/השלם את החסר

השאלה יפה, אך אני חושב שהתשובה די פשוטה וכפי שכבר נראה שהתכוונו כמה מהכותבים כאן לפני, רק אחדד את הדברים, קח אדם חילוני שיודע תנ"ך ותשאל אותו מי היה דוד המלך, די ברור מה תהיה התשובה, לוחם מגיל קטן, מנהיג אמיץ ומיוחד במינו, שוחר צדק, וכו' , כל מיני ביטויים שעולים באמת מהסיפורים שבתנ"ך כפשוטם, וא"צ להוסיף מה יגיד אותו אדם על מעשה דבת שבע או על אבישג השונמית, וזאת באמת כי בפשוטו של מקרא התנ"ך לא מספר בד"כ על גדלותו של אדם ומה הוא היה בעצם, כי כך הדרך בכל התנ"ך שאין הרחבה כל כך במה שלא קשור להשתלשלות ההיסטורית של האירועים המשמעותיים שמהווים לנו אבן דרך עד היום בבחינת מעשה אבות סימן לבנים, אבל אנו שמאמינים בתורה שבע"פ יודעים כל מה שחז"ל דרשו מתוך הפסוקים או מקבלה שהיתה בידם, גדלותו ושקידתו בתורה, מידותיו הטובות, ועוד ועוד.., וזו הסיבה שבאמת חז"ל כן פירשו לנו, ומצוי כן בהרבה מקומות בתלמוד כל האומר .... חטא אינו אלא טועה וכו', כדי ללמד טועים בינה, ושלא ילעיזו המלעיזים, ולכן תמצא הרבה חילונים היום שבקיאים בתנ"ך ומאמינים בו אבל זה לא מחייב אותם, כי הם כמו הקראים והשומרונים שמאמינים רק בתורה שבכתב, ולא מבינים שאי אפשר ללמוד תנ"ך כפשוטו. ועי ' תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף כ"ח עמוד ב':

"תנו רבנן כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא"

מסביר רש"י: לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא.

מסביר מהרש"א: והצל"ח ביאר שגם מקרא ילמדום אצל תלמידי חכמים, כדי שיקבעו בלבם דרשות חז"ל, ולא ימשכו אחר פשטות הכתובים.

המאירי מוסיף על כך ומבאר כי רבי אליעזר הזהיר את תלמידיו: "לגדל את בניהם לתלמוד תורה ולחנכם מילדותם שלא לפתור פסוק כצורתו בכל דבר שפשוטו מוכיח איזה צד של כפירה".

המאירי מסביר שילד אינו מסוגל לפתור שום פסוק בתנ"ך ויש ללמדו התנ"ך רק על בסיס תורה שבעל-פה.

 

[אור זורח]

כידוע שהרבה דרשות חז"ל מבארות על דמויות רבות בתנ"ך שהם אכן היו גדולים בתורה בעמלה ופלפולה וריבוי תלמידים.
אבל למה בפשט הפשוט של הכתובים נראה שכאילו כולם היו יותר אנשי עשייה ופחות אנשי לימוד. 
וגם השבחים והתיאורים אודות רבים מ'אישי התנ"ך' יש בהם המון התייחסות להכל חוץ מתורה (כמעט).
למשל:
מתייחסים הרבה ליושר/לעושר/לגבורה/לנאמנות לבית דוד/לבניית הארץ/לירושתה/לריבוי בנים ומקנה/לנצחונות בקרבות/לתחבולות/השלם את החסר

השאלה יפה, אך אני חושב שהתשובה די פשוטה וכפי שכבר נראה שהתכוונו כמה מהכותבים כאן לפני, רק אחדד את הדברים, קח אדם חילוני שיודע תנ"ך ותשאל אותו מי היה דוד המלך, די ברור מה תהיה התשובה, לוחם מגיל קטן, מנהיג אמיץ ומיוחד במינו, שוחר צדק, וכו' , כל מיני ביטויים שעולים באמת מהסיפורים שבתנ"ך כפשוטם, וא"צ להוסיף מה יגיד אותו אדם על מעשה דבת שבע או על אבישג השונמית, וזאת באמת כי בפשוטו של מקרא התנ"ך לא מספר בד"כ על גדלותו של אדם ומה הוא היה בעצם, כי כך הדרך בכל התנ"ך שאין הרחבה כל כך במה שלא קשור להשתלשלות ההיסטורית של האירועים המשמעותיים שמהווים לנו אבן דרך עד היום בבחינת מעשה אבות סימן לבנים, אבל אנו שמאמינים בתורה שבע"פ יודעים כל מה שחז"ל דרשו מתוך הפסוקים או מקבלה שהיתה בידם, גדלותו ושקידתו בתורה, מידותיו הטובות, ועוד ועוד.., וזו הסיבה שבאמת חז"ל כן פירשו לנו, ומצוי כן בהרבה מקומות בתלמוד כל האומר .... חטא אינו אלא טועה וכו', כדי ללמד טועים בינה, ושלא ילעיזו המלעיזים, ולכן תמצא הרבה חילונים היום שבקיאים בתנ"ך ומאמינים בו אבל זה לא מחייב אותם, כי הם כמו הקראים והשומרונים שמאמינים רק בתורה שבכתב, ולא מבינים שאי אפשר ללמוד תנ"ך כפשוטו. ועי ' תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף כ"ח עמוד ב':

"תנו רבנן כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא"

מסביר רש"י: לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא.

מסביר מהרש"א: והצל"ח ביאר שגם מקרא ילמדום אצל תלמידי חכמים, כדי שיקבעו בלבם דרשות חז"ל, ולא ימשכו אחר פשטות הכתובים.

המאירי מוסיף על כך ומבאר כי רבי אליעזר הזהיר את תלמידיו: "לגדל את בניהם לתלמוד תורה ולחנכם מילדותם שלא לפתור פסוק כצורתו בכל דבר שפשוטו מוכיח איזה צד של כפירה".

המאירי מסביר שילד אינו מסוגל לפתור שום פסוק בתנ"ך ויש ללמדו התנ"ך רק על בסיס תורה שבעל-פה.

להרב @לומד מכל אדם  
השלום והברכה
יישר כח על הדברים
גם יש להוסיף ע'"פ הגמ' בנדרים כמדומה דף כ''ב
אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע[שהוא גבולות ארץ ישראל].
דהיינו זה היה אמור להיות תורה שבכתב.
ממילא יש לומר גם עכשיו שכתבו עוד נביאים לא רצו לשוות לזה כעין תורה שבכתב שהדברים בה יותר מפורשים
אלא כתבו בה דברים סתומים כדי להראות שגם זה בבחינה מסויימת תורה שבעל פה שאי ללמוד נביאים ללא תורה שבעל פה
שספרי נביאים באים לחזק את העם לקיים תורה שבכתב וממילא הרי הם כמו תורה שבעל פה בבחינה מסוימת
בברכת התורה
ושבוע טוב