קו התאריך מהבסיס

אליעזר ג

משתמש ותיק
מכיוון שהתרשמתי שזה נושא שמחד מעניין אנשים ,אבל מאידך רוב הלומדים לא מכירים אותו וקשה להיכנס מאמצעו ,החלטתי לכתוב אותו מהיסוד לאנשים שלא מכירים את הסוגיה שיוכלו להיכנס בה ובל"נ אם יהיה עניין אמשיך בס"ד, וזה החלי:

א

מבוא:

מהו קו התאריך:


קו תאריך פירושו קו ללא עובי בכ"ה , בו יש הפרש של כמעט 24 שעות[שואף לגבול 24 ,בשפה מתמטית] בין מערבו למזרחו לדוגמא הנמצא במזרחו זמנו הוא ראשון בצהריים ולמערבו שני כמעט בצהריים ,וכן לגבי כל שעה.

ההכרח לקיום קו התאריך:

א. מכיוון שהשמש נעה ממזרח למערב הרי היא מקדימה זריחתה בנקודה מזרחית למערבית הסמוכה, ולמעשה זאת הגדרה של מזרח הנקודה הקודמת בזריחה, יצא שבהקפה של 24 שעות היא זורחת על כל כ"ה בהדרגה ,ומגיעה לנקודת מוצאה ואז זורחת בה פעם שניה וזה מוגדר כיום השני וממילא בנקודה שהיא הנקודה האחרונה בסיבובה תהיה זריחה של היום הראשון ובנקודה הסמוכה מערבה זו כבר זריחה שניה ממילא של היום השני והקו ביניהם הוא קו התאריך כהגדרתו.
ב. אומנם מיקומו יהיה נגזר ממצב השמש שנבחר לתחילת היום ומכיוון שהתורה הורתה לנו להתחיל את היום בשקיעה או בצאת, הקו יהיה בין השקיעה הראשונה לשקיעה השנייה כדרך שהקדמנו לגבי הזריחה. וכל ה-24 שעות שאחרי המקום הראשון בו נעשית השקיעה השנייה תהיה בהם עם התקדמות השמש שקיעה שנייה ויום שני .
ג. קיום קו התאריך יעלה גם אם נבחן את הדברים לגבי תנועת אדם , שני אנשים יוצאים מנקודה אחת , האחד הולך לכוון זריחת השמש כלומר מזרחה והשני מערבה ,ההולך לכוון זריחת השמש הרי מהירות השמש יחסית אליו גדלה כך שימיו משקיעה לשקיעה מתקצרים וההולך מערבה ימיו מתארכים. אם הם הולכים באותו קצב כשיגיעו למרחק 180מעלות מנקודת המוצא יעברו עליהם מבחינת הזמן בשעון שלהם אותו הזמן ,אבל מבחינת מניין הימים ע"פ מספר השקיעות בהן חזו, ההולך מזרחה יראה שקיעה אחת יותר והתוצאה שאם הוא הגיע בבקר יום שני, ההולך מערבה הגיע בבקר יום ראשון .ממבט זה קו התאריך יהיה תלוי בנקודת המוצא. של כל אדם . אבל אם נוכל להצביע על המקום בו הורד האדם הראשון מגן עדן נוכל לסמן את קו התאריך הכלל אנושי 180 מעלות ממנו ,כי כל תנועה אנושית התחילה בהכרח משם .
ד. אם כי יש מקום לדון שמכיוון ששבתו המאורות במבול תנועת התיבה יכולה להימדד רק במעת לעת ולא צברה הפרש כמדובר ואפשר שצריך להחסירו ,או לחלופין שכן נמדוד לפי שקיעות שצריכות להיות כפי שהיו קודם למבול.
 

עוגן

משתמש ותיק
אם בהגדרת הבעיה, מחליטים כבר מה הדרכים לפתרון, על בסיס לוגי בלי מקורות הלכתיים - מובן לאן נוטה האשכול.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוגן אמר:
אם בהגדרת הבעיה, מחליטים כבר מה הדרכים לפתרון, על בסיס לוגי בלי מקורות הלכתיים - מובן לאן נוטה האשכול.

אין שום החלטה אלא רק כוון אחד העולה מהדברים ועוד חזון למועד לכל הדיון במקורות ההלכתיים . וכלל לא הבנתי למה אתה מצפה שאם משהו עולה מעצם ההגדרה להתעלם ממנו, בכדי לחסוך ממך חשד בכשרים ?
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
אליעזר ג אמר:
מכיוון שהתרשמתי שזה נושא שמחד מעניין אנשים ,אבל מאידך רוב הלומדים לא מכירים אותו וקשה להיכנס מאמצעו ,החלטתי לכתוב אותו מהיסוד לאנשים שלא מכירים את הסוגיה שיוכלו להיכנס בה ובל"נ אם יהיה עניין אמשיך בס"ד, וזה החלי:

מבוא:

מהו קו התאריך:

קו תאריך פירושו קו ללא עובי בכ"ה , בו יש הפרש של כמעט 24 שעות[שואף לגבול 24 ,בשפה מתמטית] בין מערבו למזרחו לדוגמא הנמצא במזרחו זמנו הוא ראשון בצהריים ולמערבו שני כמעט בצהריים ,וכן לגבי כל שעה.

ההכרח לקיום קו התאריך:

א. מכיוון שהשמש נעה ממזרח למערב הרי היא מקדימה זריחתה בנקודה מזרחית למערבית הסמוכה, ולמעשה זאת הגדרה של מזרח הנקודה הקודמת בזריחה, יצא שבהקפה של 24 שעות היא זורחת על כל כ"ה בהדרגה ,ומגיעה לנקודת מוצאה ואז זורחת בה פעם שניה וזה מוגדר כיום השני וממילא בנקודה שהיא הנקודה האחרונה בסיבובה תהיה זריחה של היום הראשון ובנקודה הסמוכה מערבה זו כבר זריחה שניה ממילא של היום השני והקו ביניהם הוא קו התאריך כהגדרתו.
ב. אומנם מיקומו יהיה נגזר ממצב השמש שנבחר לתחילת היום ומכיוון שהתורה הורתה לנו להתחיל את היום בשקיעה או בצאת, הקו יהיה בין השקיעה הראשונה לשקיעה השנייה כדרך שהקדמנו לגבי הזריחה. וכל ה-24 שעות שאחרי המקום הראשון בו נעשית השקיעה השנייה תהיה בהם עם התקדמות השמש שקיעה שנייה ויום שני .
ג. קיום קו התאריך יעלה גם אם נבחן את הדברים לגבי תנועת אדם , שני אנשים יוצאים מנקודה אחת , האחד הולך לכוון זריחת השמש כלומר מזרחה והשני מערבה ,ההולך לכוון זריחת השמש הרי מהירות השמש יחסית אליו גדלה כך שימיו משקיעה לשקיעה מתקצרים וההולך מערבה ימיו מתארכים. אם הם הולכים באותו קצב כשיגיעו למרחק 180מעלות מנקודת המוצא יעברו עליהם מבחינת הזמן בשעון שלהם אותו הזמן ,אבל מבחינת מניין הימים ע"פ מספר השקיעות בהן חזו, ההולך מזרחה יראה שקיעה אחת יותר והתוצאה שאם הוא הגיע בבקר יום שני, ההולך מערבה הגיע בבקר יום ראשון .ממבט זה קו התאריך יהיה תלוי בנקודת המוצא. של כל אדם . אבל אם נוכל להצביע על המקום בו הורד האדם הראשון מגן עדן נוכל לסמן את קו התאריך הכלל אנושי 180 מעלות ממנו ,כי כל תנועה אנושית התחילה בהכרח משם .
ד. אם כי יש מקום לדון שמכיוון ששבתו המאורות במבול תנועת התיבה יכולה להימדד רק במעת לעת ולא צברה הפרש כמדובר ואפשר שצריך להחסירו ,או לחלופין שכן נמדוד לפי שקיעות שצריכות להיות כפי שהיו קודם למבול.
עוד טרם קראתי את כל הדברים הנפלאים.
אציין כי אכן קשה מאוד לעמוד על היקפו של הנושא על כל פניו וצדדיו מבלי ללמוד היטב את הסוגיא שם בצירוף המאור והכוזרי ולחתום בקונטרס ח''י שעות של מרנה+א החזו''א זיע''א.
אני אישית לא למדתי את הנושא לעומק אלא שמעתי עליו כמה שיעורים מכמה רבנים גאונים וכן דנתי בעניין בפני כמה תחי''ם. אך לקבל את כל הסקירה המקצועית ממך הרב @אליעזר ג זה בהחלט ממש ממש נפלא.
כי כפי אשר חזינו ראינו בעניינו באשכולות המפוזרים כאן ידך רב לך במקצוע זה..
וכן אמינא יישר.
 
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
אליעזר ג אמר:
עוגן אמר:
אם בהגדרת הבעיה, מחליטים כבר מה הדרכים לפתרון, על בסיס לוגי בלי מקורות הלכתיים - מובן לאן נוטה האשכול.

אין שום החלטה אלא רק כוון אחד העולה מהדברים ועוד חזון למועד לכל הדיון במקורות ההלכתיים . וכלל לא הבנתי למה אתה מצפה שאם משהו עולה מעצם ההגדרה להתעלם ממנו, בכדי לחסוך ממך חשד בכשרים ?
כוונתו לכאו' הייתה על המשפט הזה
אליעזר ג אמר:
אבל אם נוכל להצביע על המקום בו הורד האדם הראשון מגן עדן נוכל לסמן את קו התאריך הכלל אנושי 180 מעלות ממנו ,כי כל תנועה אנושית התחילה בהכרח משם
שאינו מוסכם על כו"ע
 
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברהם העברי אמר:
אליעזר ג אמר:
עוגן אמר:
אם בהגדרת הבעיה, מחליטים כבר מה הדרכים לפתרון, על בסיס לוגי בלי מקורות הלכתיים - מובן לאן נוטה האשכול.

אין שום החלטה אלא רק כוון אחד העולה מהדברים ועוד חזון למועד לכל הדיון במקורות ההלכתיים . וכלל לא הבנתי למה אתה מצפה שאם משהו עולה מעצם ההגדרה להתעלם ממנו, בכדי לחסוך ממך חשד בכשרים ?
כוונתו לכאו' הייתה על המשפט הזה
אליעזר ג אמר:
אבל אם נוכל להצביע על המקום בו הורד האדם הראשון מגן עדן נוכל לסמן את קו התאריך הכלל אנושי 180 מעלות ממנו ,כי כל תנועה אנושית התחילה בהכרח משם
שאינו מוסכם על כו"ע
 

כל הנדרש בכדי לא להתלהם הוא פשוט לקרוא משפט אחד קודם

"ממבט זה קו התאריך יהיה תלוי בנקודת המוצא. של כל אדם"

כלומר שנדון על המציאות שהוצגה בסעיף זה של שני בני אדם היוצאים מאותה נקודת מוצא ונפגשים אחרי 180 מעלות, ממבט של המציאות הזו אכן קו התאריך אמור להיות נקודת המפגש, והוספתי שמנקודת המבט הזו אם נדע את המקום ממנה החלה האנושות להתפשט 180 מעלות ממנה יהיה קו התאריך. האם יש מישהו שחולק על המסקנה מנקודת מבט זו ? הוא יכול לחלוק מסיבות אחרות ועל כך עוד לא דיברתי.

ובכלל דרכי בלימוד שאת עיקריה קיבלתי מתלמידי החזו"א היא לבחון בכל שלב של הלימוד איך הבנתי את אותם חלקים שבהם אוחז שלב זה , אבל כשאגיע לראשונים והאחרונים אח"כ ואראה שיש שהבינו לא כמוני אנסה להבין את דבריהם ולראות מה פספסתי וכך לומדים ללמוד . אכן אם אחרי העיון שוב ושוב בכל הסוגיה, ישארו לי קושיות חריפות על עמדה של אחד מהאחרונים , גם זה קיבלתי מהחזו"א דרך תלמידיו ,להעדיף את השימוש השכלי כלשונו .

ואכן גילוי נאות בסוגיה זו אחרי סוגיות רבות שבהם זה לא קרה , אכן בפעם הראשונה יצאתי מגדרי ואני חולק על עמדת החזו"א מכל וכל . אבל זה רק אחרי לימוד כל הסוגיה מהבסיס עד לאחרונים ואנו כאן אוחזים בבסיס.

ומתוך שימוש תלמידי חכמים שהם תלמידיו ,אני יודע שהחזו"א עצמו היה מעודד אותי ללכת עם השימוש השכלי ולחלוק עליו וזה היה עיקר בדרך חינוכו, הרבה יותר מאשר עמדתו בסוגיה זו או אחרת . וממילא מי שמוחה בנושא זה עושה שירות דב לחזו"א .

מי שרוצה לשרת את עמדת החזו"א שיתכבד ויעבור בעיון על כל הטענות ויענה להם אחת לאחת ולא יתקוף סתם ללא הבנת ההקשר קטע שאינו אפילו פרומיל מהעבודה כ"ש מחצי עבודה...
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
טוביה פריד אמר:
אליעזר ג אמר:
מכיוון שהתרשמתי שזה נושא שמחד מעניין אנשים ,אבל מאידך רוב הלומדים לא מכירים אותו וקשה להיכנס מאמצעו ,החלטתי לכתוב אותו מהיסוד לאנשים שלא מכירים את הסוגיה שיוכלו להיכנס בה ובל"נ אם יהיה עניין אמשיך בס"ד, וזה החלי:

מבוא:

מהו קו התאריך:

קו תאריך פירושו קו ללא עובי בכ"ה , בו יש הפרש של כמעט 24 שעות[שואף לגבול 24 ,בשפה מתמטית] בין מערבו למזרחו לדוגמא הנמצא במזרחו זמנו הוא ראשון בצהריים ולמערבו שני כמעט בצהריים ,וכן לגבי כל שעה.

ההכרח לקיום קו התאריך:

א. מכיוון שהשמש נעה ממזרח למערב הרי היא מקדימה זריחתה בנקודה מזרחית למערבית הסמוכה, ולמעשה זאת הגדרה של מזרח הנקודה הקודמת בזריחה, יצא שבהקפה של 24 שעות היא זורחת על כל כ"ה בהדרגה ,ומגיעה לנקודת מוצאה ואז זורחת בה פעם שניה וזה מוגדר כיום השני וממילא בנקודה שהיא הנקודה האחרונה בסיבובה תהיה זריחה של היום הראשון ובנקודה הסמוכה מערבה זו כבר זריחה שניה ממילא של היום השני והקו ביניהם הוא קו התאריך כהגדרתו.
ב. אומנם מיקומו יהיה נגזר ממצב השמש שנבחר לתחילת היום ומכיוון שהתורה הורתה לנו להתחיל את היום בשקיעה או בצאת, הקו יהיה בין השקיעה הראשונה לשקיעה השנייה כדרך שהקדמנו לגבי הזריחה. וכל ה-24 שעות שאחרי המקום הראשון בו נעשית השקיעה השנייה תהיה בהם עם התקדמות השמש שקיעה שנייה ויום שני .
ג. קיום קו התאריך יעלה גם אם נבחן את הדברים לגבי תנועת אדם , שני אנשים יוצאים מנקודה אחת , האחד הולך לכוון זריחת השמש כלומר מזרחה והשני מערבה ,ההולך לכוון זריחת השמש הרי מהירות השמש יחסית אליו גדלה כך שימיו משקיעה לשקיעה מתקצרים וההולך מערבה ימיו מתארכים. אם הם הולכים באותו קצב כשיגיעו למרחק 180מעלות מנקודת המוצא יעברו עליהם מבחינת הזמן בשעון שלהם אותו הזמן ,אבל מבחינת מניין הימים ע"פ מספר השקיעות בהן חזו, ההולך מזרחה יראה שקיעה אחת יותר והתוצאה שאם הוא הגיע בבקר יום שני, ההולך מערבה הגיע בבקר יום ראשון .ממבט זה קו התאריך יהיה תלוי בנקודת המוצא. של כל אדם . אבל אם נוכל להצביע על המקום בו הורד האדם הראשון מגן עדן נוכל לסמן את קו התאריך הכלל אנושי 180 מעלות ממנו ,כי כל תנועה אנושית התחילה בהכרח משם .
ד. אם כי יש מקום לדון שמכיוון ששבתו המאורות במבול תנועת התיבה יכולה להימדד רק במעת לעת ולא צברה הפרש כמדובר ואפשר שצריך להחסירו ,או לחלופין שכן נמדוד לפי שקיעות שצריכות להיות כפי שהיו קודם למבול.
עוד טרם קראתי את כל הדברים הנפלאים.
אציין כי אכן קשה מאוד לעמוד על היקפו של הנושא על כל פניו וצדדיו מבלי ללמוד היטב את הסוגיא שם בצירוף המאור והכוזרי ולחתום בקונטרס ח''י שעות של מרנה+א החזו''א זיע''א.
אני אישית לא למדתי את הנושא לעומק אלא שמעתי עליו כמה שיעורים מכמה רבנים גאונים וכן דנתי בעניין בפני כמה תחי''ם. אך לקבל את כל הסקירה המקצועית ממך הרב @אליעזר ג זה בהחלט ממש ממש נפלא.
כי כפי אשר חזינו ראינו בעניינו באשכולות המפוזרים כאן ידך רב לך במקצוע זה..
וכן אמינא יישר.
 

תודה

בכוונתי לסקור את הסוגיה בל"נ מתחילה ועד סוף ובשלב זה אני עוד אוחז בבסיס של טרום החומש ורחוק עדיין מהעיסוק בראשונים. באשכול אחר התייחסתי לדעת הכוזרי והמאור עיין https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=15564&start=30 למטה.

אומנם אין בית מדרש בלי חידוש ויש להניח שבהמשך שנגיע לעיון בדברי הראשונים ישתנו דברים ביחס להבנתי שם ,אבל תוכל לראות מה הייתה עמדתי שכתבתי שם.

לגבי דברי החזו"א אני מכיר את שיטתו מהקונטרס המוזכר קשה לי עליה קושיות רבות , אבל גם באשכול שם עוד לא הגעתי לדיון מסודר באחרונים ועוד חזון למועד.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
אליעזר ג אמר:
אברהם העברי אמר:
אליעזר ג אמר:
אין שום החלטה אלא רק כוון אחד העולה מהדברים ועוד חזון למועד לכל הדיון במקורות ההלכתיים . וכלל לא הבנתי למה אתה מצפה שאם משהו עולה מעצם ההגדרה להתעלם ממנו, בכדי לחסוך ממך חשד בכשרים ?
כוונתו לכאו' הייתה על המשפט הזה
אליעזר ג אמר:
אבל אם נוכל להצביע על המקום בו הורד האדם הראשון מגן עדן נוכל לסמן את קו התאריך הכלל אנושי 180 מעלות ממנו ,כי כל תנועה אנושית התחילה בהכרח משם
שאינו מוסכם על כו"ע
 

כל הנדרש בכדי לא להתלהם הוא פשוט לקרוא משפט אחד קודם

"ממבט זה קו התאריך יהיה תלוי בנקודת המוצא. של כל אדם"

כלומר שנדון על המציאות שהוצגה בסעיף זה של שני בני אדם היוצאים מאותה נקודת מוצא ונפגשים אחרי 180 מעלות, ממבט של המציאות הזו אכן קו התאריך אמור להיות נקודת המפגש, והוספתי שמנקודת המבט הזו אם נדע את המקום ממנה החלה האנושות להתפשט 180 מעלות ממנה יהיה קו התאריך. האם יש מישהו שחולק על המסקנה מנקודת מבט זו ? הוא יכול לחלוק מסיבות אחרות ועל כך עוד לא דיברתי.

ובכלל דרכי בלימוד שאת עיקריה קיבלתי מתלמידי החזו"א היא לבחון בכל שלב של הלימוד איך הבנתי את אותם חלקים שבהם אוחז שלב זה , אבל כשאגיע לראשונים והאחרונים אח"כ ואראה שיש שהבינו לא כמוני אנסה להבין את דבריהם ולראות מה פספסתי וכך לומדים ללמוד . אכן אם אחרי העיון שוב ושוב בכל הסוגיה, ישארו לי קושיות חריפות על עמדה של אחד מהאחרונים , גם זה קיבלתי מהחזו"א דרך תלמידיו ,להעדיף את השימוש השכלי כלשונו .

ואכן גילוי נאות בסוגיה זו אחרי סוגיות רבות שבהם זה לא קרה , אכן בפעם הראשונה יצאתי מגדרי ואני חולק על עמדת החזו"א מכל וכל, בדרך לימוד הסוגיה וכמובן לא הלכה למעשה. אבל זה רק אחרי לימוד כל הסוגיה מהבסיס עד לאחרונים ואנו כאן אוחזים בבסיס.

ומתוך שימוש תלמידי חכמים שהם תלמידיו ,אני יודע שהחזו"א עצמו היה מעודד אותי ללכת עם השימוש השכלי ולחלוק עליו וזה היה עיקר בדרך חינוכו, הרבה יותר מאשר עמדתו בסוגיה זו או אחרת . וממילא מי שמוחה בנושא זה עושה שירות דב לחזו"א .

מי שרוצה לשרת את עמדת החזו"א שיתכבד ויעבור בעיון על כל הטענות ויענה להם אחת לאחת ולא יתקוף סתם ללא הבנת ההקשר קטע שאינו אפילו פרומיל מהעבודה כ"ש מחצי עבודה...
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
אליעזר ג אמר:
אברהם העברי אמר:
אליעזר ג אמר:
אין שום החלטה אלא רק כוון אחד העולה מהדברים ועוד חזון למועד לכל הדיון במקורות ההלכתיים . וכלל לא הבנתי למה אתה מצפה שאם משהו עולה מעצם ההגדרה להתעלם ממנו, בכדי לחסוך ממך חשד בכשרים ?
כוונתו לכאו' הייתה על המשפט הזה
אליעזר ג אמר:
אבל אם נוכל להצביע על המקום בו הורד האדם הראשון מגן עדן נוכל לסמן את קו התאריך הכלל אנושי 180 מעלות ממנו ,כי כל תנועה אנושית התחילה בהכרח משם
שאינו מוסכם על כו"ע

כל הנדרש בכדי לא להתלהם הוא פשוט לקרוא משפט אחד קודם

"ממבט זה קו התאריך יהיה תלוי בנקודת המוצא. של כל אדם"

כלומר שנדון על המציאות שהוצגה בסעיף זה של שני בני אדם היוצאים מאותה נקודת מוצא ונפגשים אחרי 180 מעלות, ממבט של המציאות הזו אכן קו התאריך אמור להיות נקודת המפגש, והוספתי שמנקודת המבט הזו אם נדע את המקום ממנה החלה האנושות להתפשט 180 מעלות ממנה יהיה קו התאריך. האם יש מישהו שחולק על המסקנה מנקודת מבט זו ? הוא יכול לחלוק מסיבות אחרות ועל כך עוד לא דיברתי.

ובכלל דרכי בלימוד שאת עיקריה קיבלתי מתלמידי החזו"א היא לבחון בכל שלב של הלימוד איך הבנתי את אותם חלקים שבהם אוחז שלב זה , אבל כשאגיע לראשונים והאחרונים אח"כ ואראה שיש שהבינו לא כמוני אנסה להבין את דבריהם ולראות מה פספסתי וכך לומדים ללמוד . אכן אם אחרי העיון שוב ושוב בכל הסוגיה, ישארו לי קושיות חריפות על עמדה של אחד מהאחרונים , גם זה קיבלתי מהחזו"א דרך תלמידיו ,להעדיף את השימוש השכלי כלשונו .

ואכן גילוי נאות בסוגיה זו אחרי סוגיות רבות שבהם זה לא קרה , אכן בפעם הראשונה יצאתי מגדרי ואני חולק על עמדת החזו"א מכל וכל . אבל זה רק אחרי לימוד כל הסוגיה מהבסיס עד לאחרונים ואנו כאן אוחזים בבסיס.

ומתוך שימוש תלמידי חכמים שהם תלמידיו ,אני יודע שהחזו"א עצמו היה מעודד אותי ללכת עם השימוש השכלי ולחלוק עליו וזה היה עיקר בדרך חינוכו, הרבה יותר מאשר עמדתו בסוגיה זו או אחרת . וממילא מי שמוחה בנושא זה עושה שירות דב לחזו"א .

מי שרוצה לשרת את עמדת החזו"א שיתכבד ויעבור בעיון על כל הטענות ויענה להם אחת לאחת ולא יתקוף סתם ללא הבנת ההקשר קטע שאינו אפילו פרומיל מהעבודה כ"ש מחצי עבודה...
אני לא בא להתווכח איתך כעת (למדתי את הנושא ואני לא אתווכח איתך כשאתה בהקדמה... - כשתיכנס לעומק העניינים אגיב בעז"ה)
רק הנקודה הזאת של קביעת הקו 180 מעלות ממיקום אדה"ר היא בדיוק הטענה של 180 מעלות ממרכז הישוב שאי"ז מוכח כלל וכלל (יש הגיון גדול בקביעת 90 מעלות שזהו חצי היום) וא"כ אתה מניח בהקדמה משפטים שבהמך אתה אמור לדון בהם עצמם
ומ"מ - ייש"כ על היוזמה - משימה כבדה בחרת לך... - בהצלחה
 

עוגן

משתמש ותיק
גם הקביעה הזו אינה מדויקת, והיא הנחה מוקדמת שיש לערער עליה הרבה.
ב. אומנם מיקומו יהיה נגזר ממצב השמש שנבחר לתחילת היום ומכיוון שהתורה הורתה לנו להתחיל את היום בשקיעה או בצאת, הקו יהיה בין השקיעה הראשונה לשקיעה השנייה כדרך שהקדמנו לגבי הזריחה. וכל ה-24 שעות שאחרי המקום הראשון בו נעשית השקיעה השנייה תהיה בהם עם התקדמות השמש שקיעה שנייה ויום שני .
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברהם העברי אמר:
אליעזר ג אמר:
אברהם העברי אמר:
כוונתו לכאו' הייתה על המשפט הזה

שאינו מוסכם על כו"ע

כל הנדרש בכדי לא להתלהם הוא פשוט לקרוא משפט אחד קודם

"ממבט זה קו התאריך יהיה תלוי בנקודת המוצא. של כל אדם"

כלומר שנדון על המציאות שהוצגה בסעיף זה של שני בני אדם היוצאים מאותה נקודת מוצא ונפגשים אחרי 180 מעלות, ממבט של המציאות הזו אכן קו התאריך אמור להיות נקודת המפגש, והוספתי שמנקודת המבט הזו אם נדע את המקום ממנה החלה האנושות להתפשט 180 מעלות ממנה יהיה קו התאריך. האם יש מישהו שחולק על המסקנה מנקודת מבט זו ? הוא יכול לחלוק מסיבות אחרות ועל כך עוד לא דיברתי.

ובכלל דרכי בלימוד שאת עיקריה קיבלתי מתלמידי החזו"א היא לבחון בכל שלב של הלימוד איך הבנתי את אותם חלקים שבהם אוחז שלב זה , אבל כשאגיע לראשונים והאחרונים אח"כ ואראה שיש שהבינו לא כמוני אנסה להבין את דבריהם ולראות מה פספסתי וכך לומדים ללמוד . אכן אם אחרי העיון שוב ושוב בכל הסוגיה, ישארו לי קושיות חריפות על עמדה של אחד מהאחרונים , גם זה קיבלתי מהחזו"א דרך תלמידיו ,להעדיף את השימוש השכלי כלשונו .

ואכן גילוי נאות בסוגיה זו אחרי סוגיות רבות שבהם זה לא קרה , אכן בפעם הראשונה יצאתי מגדרי ואני חולק על עמדת החזו"א מכל וכל . אבל זה רק אחרי לימוד כל הסוגיה מהבסיס עד לאחרונים ואנו כאן אוחזים בבסיס.

ומתוך שימוש תלמידי חכמים שהם תלמידיו ,אני יודע שהחזו"א עצמו היה מעודד אותי ללכת עם השימוש השכלי ולחלוק עליו וזה היה עיקר בדרך חינוכו, הרבה יותר מאשר עמדתו בסוגיה זו או אחרת . וממילא מי שמוחה בנושא זה עושה שירות דב לחזו"א .

מי שרוצה לשרת את עמדת החזו"א שיתכבד ויעבור בעיון על כל הטענות ויענה להם אחת לאחת ולא יתקוף סתם ללא הבנת ההקשר קטע שאינו אפילו פרומיל מהעבודה כ"ש מחצי עבודה...
אני לא בא להתווכח איתך כעת (למדתי את הנושא ואני לא אתווכח איתך כשאתה בהקדמה... - כשתיכנס לעומק העניינים אגיב בעז"ה)
רק הנקודה הזאת של קביעת הקו 180 מעלות ממיקום אדה"ר היא בדיוק הטענה של 180 מעלות ממרכז הישוב שאי"ז מוכח כלל וכלל (יש הגיון גדול בקביעת 90 מעלות שזהו חצי היום) וא"כ אתה מניח בהקדמה משפטים שבהמך אתה אמור לדון בהם עצמם
ומ"מ - ייש"כ על היוזמה - משימה כבדה בחרת לך... - בהצלחה

הקביעה הזאת היא רק מצד הדיון באותם שניים ההולכים זה למזרח וזה למערב ונפגשים ב-180 מעלות, מנקודת מבט זאת המתבקש הוא 180 מעלות ,יש נקודות מבט אחרות שמכוחן ישנם צדדים אחרים גם ביחס למיקום האדם ואליהם לא נכנסתי.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוגן אמר:
גם הקביעה הזו אינה מדויקת, והיא הנחה מוקדמת שיש לערער עליה הרבה.
ב. אומנם מיקומו יהיה נגזר ממצב השמש שנבחר לתחילת היום ומכיוון שהתורה הורתה לנו להתחיל את היום בשקיעה או בצאת, הקו יהיה בין השקיעה הראשונה לשקיעה השנייה כדרך שהקדמנו לגבי הזריחה. וכל ה-24 שעות שאחרי המקום הראשון בו נעשית השקיעה השנייה תהיה בהם עם התקדמות השמש שקיעה שנייה ויום שני .

בקטע הבא בתוכניתי להביא צדדים נוספים ,וכאן כתבתי את פשטות הדברים וזו דרך הכתיבה בנסיבות אלו שמטרתי להבהיר את הדברים לאלו שלא למדו את הסוגיה.

אבל גם אם לא אתייחס לתוספות עתידיות ,אם במקום לכתוב מה שכתבת שזו סתם ביקורת לא מנומקת שלא מביאה שום תועלת ונראית על פניה, שכל הורתה ולידתה לקנטר ,היית מביא הסבר למה הקביעה אינה מדויקת ובמה יש לערער עליה, הייתי שמח בדברים וזה היה מועיל ללבן את הסוגיה ודברי תורה היו פרים ורבים לעיני רבים וטובים.

לכן אני מציע בפעם הבאה, במקום לכתוב כותרות לא מחייבות תציג את תוכן הדברים היכן חוסר הדיוק? מה הם הערעורים ? ואני מבטיח בל"נ להתייחס אליהם בכובד ראש הראוי להם. חבל שאתה סתם יוצא מנקודת הנחה של חשד שיש כאן מגמה מראש ולא חיפוש האמת בתורה ,המבט הראשוני הזה על מעשי אחרים, הוא אחד מהרעות החולות שהורסות כל חלקה טובה.
 

עוגן

משתמש ותיק
טוביה פריד אמר:
נשמח לעוד פרקים בנידון ובפרט לביאור הכוזרי.



הערה חשובה ללומדי הכוזרי.
תחילת הענין הוא במאמר שני בסוף אות י"ח. שם פותח החבר את הענין ואומר: "ודע כי שבתות ה' ומועדי ה' אמנם הם תלויים בנחלת ה'".
ועל זה באו דברי הכוזרי באות י"ט: "הלא תחלת קביעות הימים מן הצין מפני שהוא תחלת המזרח ליישוב".
ושוב תשובת החבר באות כ'.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
בבלי אמר:
ר' @אליעזר ג מתי תמשיך?


ב

הנה ההמשך:

רק אציין לפני, שביקשו ממני להבהיר ,את שלדעתי לא נצרך להבהרה כי הוא פשוט, שכל הדיון הוא ללמוד ולהבין אבל לא הלכה למעשה.

הקשר בין מקום התחלת התנועה של השמש לקו התאריך:

א. ביום רביעי נתלו המאורות, זה לכאורה אומר שהשמש בכל מעלות כ"ה הייתה ביום רביעי , אם כפשטות הדברים היא מיד התחילה לנוע ,המקום שהיה האחרון ביום רביעי לקראת שקיעה יהפך בשקיעה בו ליום חמישי ,למרות שזו השקיעה הראשונה שנחזית כביכול משם. ולפי זה קו התאריך יהיה בין המקום שהיה ערב בתליית המאורות למקום זה המזרחי לו.
ב. זו הפשטות, אבל מכיוון שהייתה ספירה כלשהי של ימים גם לפני תליית המאורות , אפשר אולי שהתליה הייתה ביום רביעי לספירה הקודמת וכן בדרך דוחק, גם בתחילת זמן התנועה עוד השתמשו בספירה הקודמת חלק מהיום וממילא ניתן לקבוע את קו התאריך היכן שיגיע הערב כשהתחלנו בספירה לפי המאורות, אבל לפי זה יצא שנוסף יום קצר למעשה בראשית ואינו ששה ימים שלמים בלבד ולכך הרמבן בפירושו לתורה מתנגד..[אם נציע שנמשך המניין הקודם כל יום רביעי ,התוצאה תחזור למיקום קו התאריך כב-א] .בנוסף בשביל לקיים פירוש זה נצטרך לומר ,שהאור הראשון לא שימש לעתו כלומר כמו השמש בזמנים שונים לבקר וערב וכו' כי אם כן ,לכאורה צריכים המאורות לשמש בהתאמה כהמשך של אותה ספירה שהיא כבר כללה את נקודת ההתחלה בערב וממילא זו נקודת ההתחלה של הספירה הישנה והחדשה.
ג. יש מקום לומר שמקום תליית השמש הוא מקום מוחלט המתייחס למיקומה במלוא תוקפה ושהיא כנגד אותו מקום, כלומר בשעת צוהרי היום ומשם נקרא התחלת סיבובה וכניסתה למצב חצות בכל מקום. ולא מכוח קביעה של מה נקרא תחילת היום ,וממילא בתלייתה כל הכדור נמצא ביום רביעי המתחיל מצהרים ונגמר בהם ומקום הצהריים בזמן תחילת תנועת השמש יהיה קו התאריך. ויש חילוק בין המקומות בהן צווינו או הורגלנו לקרוא את הימים בשמם מערב לערב [או כדרך הגויים בעבר לגבי הורגלנו, מבקר לבקר], לבין קו התאריך , אבל כל הנצרך לנו הוא שיהיה קו תאריך היכן שהוא ,אבל לא בדווקא היכן שאנו מתחילים לספור את הימים .
ה. נדגים אם אנו מתחילים מהערב ,כעבור 6 שעות נגיע לערב במקום שבו היה צוהרי היום ברגע התחלת התנועה ומיד לאחריו יהיה לנו כבר ערב היום הבא ,כפי שראינו שבמעשה בראשית בתחילה אחרי תליית המאורות בהכרח, אי אפשר שנזדקק לשתי שקיעות בשביל שיהיה היום הבא, בפעם הראשונה. וכעבור 18 שעות משם יגיע ערב היום הבא לנקודת הערב בהתחלה וזה מתאים לספירה שם ואנו יכולים לספור משם את הימים וזה לא ישבשם.
ו. דבר זה יקרה למשל אם אדם הראשון הורד היכן שליל שבת בזמן שהיה חצות יום שבת היכן שהיה קו התאריך ,וממילא החל לספור ימיו מהערב והיה אצלו יום השבת ,אבל הספירה המוחלטת של הבריאה הנקודה שבה אנו באמת נכנסים לתחילת יום השביעי כסדר המעת לעת בבריאה הוא בנקודת החצות אז ,לפי מהלך זה, אם כי גם אפשרי שקו התאריך לעניין נפקא מינות כלפי האדם כגון לגבי שמירת שבת יעבור למקום שמתאים לספירת האדם אבל לא מחויב שכך יעשה ,. שהרי התחלפות התאריך בקו התאריך מתרחשת בכל שעה שתהיה ולאו דווקא בזו המתוארת כתחילת היום.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
אליעזר ג אמר:
בבלי אמר:
ר' @אליעזר ג מתי תמשיך?

ב

הנה ההמשך:

רק אציין לפני, שביקשו ממני להבהיר ,את שלדעתי לא נצרך להבהרה כי הוא פשוט, שכל הדיון הוא ללמוד ולהבין אבל לא הלכה למעשה.

הקשר בין מקום התחלת התנועה של השמש לקו התאריך:

א. ביום רביעי נתלו המאורות, זה לכאורה אומר שהשמש בכל מעלות כ"ה הייתה ביום רביעי , אם כפשטות הדברים היא מיד התחילה לנוע ,המקום שהיה האחרון ביום רביעי לקראת שקיעה יהפך בשקיעה בו ליום חמישי ,למרות שזו השקיעה הראשונה שנחזית כביכול משם. ולפי זה קו התאריך יהיה בין המקום שהיה ערב בתליית המאורות למקום זה המזרחי לו.
ב. זו הפשטות, אבל מכיוון שהייתה ספירה כלשהי של ימים גם לפני תליית המאורות , אפשר אולי שהתליה הייתה ביום רביעי לספירה הקודמת וכן בדרך דוחק, גם בתחילת זמן התנועה עוד השתמשו בספירה הקודמת חלק מהיום וממילא ניתן לקבוע את קו התאריך היכן שיגיע הערב כשהתחלנו בספירה לפי המאורות, אבל לפי זה יצא שנוסף יום קצר למעשה בראשית ואינו ששה ימים שלמים בלבד ולכך הרמבן בפירושו לתורה מתנגד..[אם נציע שנמשך המניין הקודם כל יום רביעי ,התוצאה תחזור למיקום קו התאריך כב-א] .בנוסף בשביל לקיים פירוש זה נצטרך לומר ,שהאור הראשון לא שימש לעתו כלומר כמו השמש בזמנים שונים לבקר וערב וכו' כי אם כן ,לכאורה צריכים המאורות לשמש בהתאמה כהמשך של אותה ספירה שהיא כבר כללה את נקודת ההתחלה בערב וממילא זו נקודת ההתחלה של הספירה הישנה והחדשה.
ג. יש מקום לומר שמקום תליית השמש הוא מקום מוחלט המתייחס למיקומה במלוא תוקפה ושהיא כנגד אותו מקום, כלומר בשעת צוהרי היום ומשם נקרא התחלת סיבובה וכניסתה למצב חצות בכל מקום. ולא מכוח קביעה של מה נקרא תחילת היום ,וממילא בתלייתה כל הכדור נמצא ביום רביעי המתחיל מצהרים ונגמר בהם ומקום הצהריים בזמן תחילת תנועת השמש יהיה קו התאריך. ויש חילוק בין המקומות בהן צווינו או הורגלנו לקרוא את הימים בשמם מערב לערב [או כדרך הגויים בעבר לגבי הורגלנו, מבקר לבקר], לבין קו התאריך , אבל כל הנצרך לנו הוא שיהיה קו תאריך היכן שהוא ,אבל לא בדווקא היכן שאנו מתחילים לספור את הימים .
ה. נדגים אם אנו מתחילים מהערב ,כעבור 6 שעות נגיע לערב במקום שבו היה צוהרי היום ברגע התחלת התנועה ומיד לאחריו יהיה לנו כבר ערב היום הבא ,כפי שראינו שבמעשה בראשית בתחילה אחרי תליית המאורות בהכרח, אי אפשר שנזדקק לשתי שקיעות בשביל שיהיה היום הבא, בפעם הראשונה. וכעבור 18 שעות משם יגיע ערב היום הבא לנקודת הערב בהתחלה וזה מתאים לספירה שם ואנו יכולים לספור משם את הימים וזה לא ישבשם.
ו. דבר זה יקרה למשל אם אדם הראשון הורד היכן שליל שבת בזמן שהיה חצות יום שבת היכן שהיה קו התאריך ,וממילא החל לספור ימיו מהערב והיה אצלו יום השבת ,אבל הספירה המוחלטת של הבריאה הנקודה שבה אנו באמת נכנסים לתחילת יום השביעי כסדר המעת לעת בבריאה הוא בנקודת החצות אז ,לפי מהלך זה, אם כי גם אפשרי שקו התאריך לעניין נפקא מינות כלפי האדם כגון לגבי שמירת שבת יעבור למקום שמתאים לספירת האדם אבל לא מחויב שכך יעשה ,. שהרי התחלפות התאריך בקו התאריך מתרחשת בכל שעה שתהיה ולאו דווקא בזו המתוארת כתחילת היום.

ג

המשך ההמשך:

הנפקה מינה מקו התאריך: היא לחישוב סדר הימים בשבוע ,שזה יוצר נפקא מינה כמובן לשבת אבל גם למועדים ולנגזר מהם , כי הם מקודשים בא"י או לפי הלוח, על בסיס המולד, ביום מסוים בשבוע לכל העולם ואם אינך יודע באיזה יום אתה לא תדע מתי המועד. כלומר אותו ספק אחד בסדר הימים יוצר את הבעיות הן לגבי שבת והן לגבי מועד.

היכן התחילה החמה בתנועתה:

אני פותח בהתייחסות לפסוקים בפרשת בראשית למרות שאיני חושב שיש אפשרות להסיק מהם ראיה חזקה בעניין . אבל הם הפרשה עצמה של תליית המאורות ולהם משפט הבכורה בדיון זה, ועוד שיש ראשונים שבנו שיטתם על פרשנות פסוקים אלו לפחות חלקית.


פרשת בראשית : בפסוק י נאמר שהיבשה נקראת ארץ, בפרשת המאורות להאיר על הארץ מופיע פעמיים , את הלהאיר הראשון אפשר לפרש שזו התכלית, אך לכאורה החזרה על להאיר על הארץ פעם נוספת מיותרת , כי אין סיבה לחשוב שתכלית זו השתנתה עם מיעוט הלבנה ,ועוד שמלכתחילה זה ברור. ובהקשר של פסוק זה (יז) וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ: משמע ששמו אותם במקום שממלאים את תפקידם להאיר על הארץ בצורה מושלמת . ואם פרשנו ארץ= יבשה יעלה שיש כאן אולי רמז למקום תליית המאורות ,אבל יש להסתייג שפרשת בראשית היא סוד וקשה מאוד לסמוך על מסקנות ממנה לעולם הגשמי וודאי לא בנידון הלכתי. ועוד יש הרבה הסברים אחרים בפסוק זה גם בחז"ל כמדומני וודאי במפרשים, כך שאין הכרח ללמוד כך, אך גם בלימוד זה נוסיף מספר הערות להראות שגם הלימוד משם אינו חד משמעי וכן יסודות העולים אם זה אכן הלימוד.
הערות ראשוניות לגבי הלימוד מהפסוק :
א. בפשטות היינו מפרשים ששמו אותם במצב שברגע השימה זו ההארה המקסימלית על הארץ , אבל יש קושי בפשט זה. כי זה הרי צריך להתפרש גם על הלבנה , ומכאן שצריכה הייתה להיבראות במילואה בצד הנגדי למקום החמה, אבל לפי המסורת אם נברא העולם בתשרי מולד הלבנה היה ביום ששי ב-שעה 14 -מולד ויד, כלומר נבראה במצב של 62 שעות לפני מולדה , אם נתלתה בתחילת ליל רביעי ועד 38 שעות לפני אם נתלתה בסוף יום רביעי ,אלא שיש לומר שהכוונה שנבראה באופן שכולל שתי נקודות 1. הכוונה שתאיר לאדם בדווקא 2. שזו תהיה הארה העתידית המקסימלית בהימשכותה לפני שתסתתר שוב , או שהכוונה שהיא במצב של מקסימום זמן גדילת הארה. . וגם לצד שבניסן נברא לא מדובר על 15 יום לפני או אחרי המולד .
ב. במבנה הארץ וישובה היום קשה למצוא רמז למקום תליית השמש , אבל כלפי תקופת התיישבות האדם הראשונה בתבל בהחלט אפשר למצוא לכך מקום ,כי מסתמא חלפו מאות שנים ויותר עד שהתפשטו מעבר ל180 מעלות ואפשר להבין שהכוונה על הארץ שהיא ישוב האדם , אבל לכאורה תמוה כי מה מעניין אותנו הארתה על הארץ ברגע התלייה לעניין ישוב האדם שעוד לא נברא. והרי בזמן שנותר עד בריאת האדם , היא הולכת להאיר על הארץ כפעמיים בכל מקרה, ועד שיתפשט ישובו, רבבות פעמים. ומה פתאום שלשון הארץ שהוגדרה כמה פסוקים קודם כיבשה כולה תצטמצם לפי מבחן ההתפשטות שיהיה בדיוק עוד אלף שנים ולא עוד אלפיים?
ג. ובכלל מה היא הארץ ב-ה הידיעה , הרי ליבשה קרא ארץ והיכן שתשים את השמש על קו מזרח מערב, היא תאיר על חלק מהארץ כפי שאנו מכירים אותה היום ,ובכל מקרה לא על כולה ?
ד. אלא אפשר אולי להציע שמכיוון שכתוב במעשה בראשית היבשה ב-ה הידיעה , כלומר לכאורה האחת, ואנו מכירים שלוש מקרי הצפה וביניהם המבול שהציף את כל הארץ ,וכן על בסיס ההתאמה בין התצורה של אפריקה ודרום אמריקה וכן ממצאים שונים מקובל היום להניח שהייתה בעבר יבשה אחת שנפרדה למבנה היום ,ולא רק זאת ,אלא שיבשה זו אורכה היה 180 מעלות בין מזרח למערב מ-60 מערב עד 120 מזרח.
ה. אם נדון שיש בפסוק רמז למיקום קו התאריך מה שמחייב ,שנכריע שבתחילת תנועתה נקבע קו התאריך אם במרכז הפיזי כלומר היכן שחצות יום או בתחילת הערב לפי סדר הימים , לפי האפשרות ששמו אותה במצב ההארה המקסימלי יצא שהיא מעל מרכז היבשה שהייתה לפני ההצפות, של ה-180 מעלות בסביבות קו אורך 30 מזרח ,בסביבות המיקום של גבול מצריים במצב הנוכחי .אבל נראה להלן שקו התאריך אינו יכול להיות בסביבות א"י ולכן לא נקבע אותו לפי מיקום מרכז השמש , אלא עלינו למקמו בקצה מזרח ששם שקיעת החמה ותחילת היום לפי מיקום זה של השמש, אבל גם קו בסביבות קו אורך 120 משני צדדיו הוא מקום המאוכלס בצפיפות רבה מהמאוכלסים בעולם בעשרות מיליוני אנשים במרחקי רוחב קטנים ומאוכלס בצפיפות יחסית גדולה כבר אלפי שנה ושוב נראה בהמשך שמאוד קשה להניח שבמקום שכזה יהיה קו התאריך.
ו. האפשרות השנייה שמתאימה לתליית הלבנה אם נברא בתשרי כדלעיל, היא שמרכז השמש במרכז הים ,והיא מתחילה בזריחה בקצה מזרח ועולה במשך 12 שעות עד להארה מקסימלית במרכז הארץ ,באופן זה קו התאריך יהיה או במרכז הים כמרכז החמה , או בשקיעה הנמצאת בקצה מערב. אבל מצב חצות יום בקצה מזרח או מערב הוא מצב פרווה שאינו מתאים לפסוק להאיר על הארץ לפי מהלך זה.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
ד

היה נראה לי שהקטעים ב ו-ג היו פחות מובנים לקוראים מהראשון לכן אנסה לחדד ולסכם את הדברים.

חלק א של סיכום עם קצת תוספת וחידוד:

א. ראינו שקו התאריך באופן רגיל קשור בספירת שקיעות יתרה בשקיעה אחת נוספת במקום מסוים ביחס למקומות שממזרח שמש לו, והוא ממוקם ביניהם.
ב. ספירה כזו תיווצר באופן מציאותי, כתוצאה ממיקום תחילת הספירה לפי המאורות, במעשה בראשית , אבל ראינו שבהכרח יהיה במהלך ספירה זו במעשה בראשית, יום שאורכו שונה ממקום למקום כאשר המקסימום שלו הוא יום תיקני שהוא רק במקום אחד . וכן יתכנו שינויים נוספים בחלק מהימים, בכפוף למתווה שיהיה.
ג. מכיוון שבתורה וכפי שעולה בפרשת בראשית עצמה היום מתחיל מהערב ,אם כן הגישה הטבעית היא שתחילת הספירה גם בששת ימי בראשית תהיה בערב.
ד. אבל מכיוון שיש בהחלט משקל לטענה שמקום הצבת השמש האובייקטיבי הוא המקום שמעליו היא נמצאת בפועל וזה נקודת חצות היום , היחס יהיה ששם היא מוקמה בתחילת סיבובה. והמשמעות היא שכשנרצה לספור את הימים מהערב , ההתחלה תהיה מנקודת הערב הראשונה ממערב שמש מנקודת חצות היום בתחילת המנייה לפי השמש בימי הבריאה.
ה. אומנם זה יהיה נכון מבחינת הימים אבל עדיין יישאר מצב שהנקודה הסמוכה ביותר לנקודת החצות יום ממזרח תהיה האחרונה בהשלמת מספר השקיעות או הזריחות או מצב שמש כלשהו אחר ביחס לשאר המקומות, וממילא במובן של קו תאריך הנובע מהמציאות ולא מהסכמה נקודה זו על כ"ה תישאר קו התאריך.
ו. מעבר שכזה לספירת ימים ממקום השונה מקו התאריך תחייב עוד שינוי באורך יום בכמעט שלשת רבעי מהמקומות על כ"ה.
ז. אבל גם אם נקבע קו התאריך במעשה בראשית כאמור עדיין לא ברור שאפשר לבני האדם לברר מה היו המיקומים הרלוונטיים במעשה בראשית .
ח. אפשרות אחת שגם אם נדע את מקום תחילת תנועת המאורות ,יתכן שחשבון הימים עד זמן כלשהו בששת הימים אחרי תחילת תנועת המאורות ימשיך להיספר לפי האור הראשון לאורך חלק מהיום , אם משום שתנועת המאורות בתחילתה לא תקבע את הזמנים ,אלא האור הראשון ואם משום שזמן תלייתם אינו מיד בתחילת הערב של יום רביעי. יש לשים לב שדברים אלו ישנו את לוח הזמנים רק אם נתחיל לספור בנקודה שונה מהנקודה שאליה הייתה מגיעה השמש אם הייתה מתחילה לספור את הימים מערב רביעי ולכן זה יוסיף עוד יום קצר למעשה בראשית בכל המקומות בניגוד למפורש בפרשה, ומעוד סיבות דינה להידחות.
ט. וכן גם תלייה ללא תנועה תיצור חוסר מתאם לאור הראשון ותשבש את סדר הימים בניגוד לאמור.
י. אלא שהנידון שנשאר הוא האם אנו יודעים את המיקום של תליית המאורות ,אם נדע יישארו שתי אפשרויות לקו תאריך מכוח הבריאה היכן שהשמש במצב ערב בתלייה או בחצות היום
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
ה

סיכום ב:

א. ניסינו לעיל לבדוק לפי האמור בפרשה על תליית המאורות נקדים רק נתון שטווח המעלות שרחוקה ירושלים מקצה הישוב ומעבר לקצה היבשת במערב הוא בין 53-66.5 וממילא לתשלום המעלות למאה ושמונים בצד מזרח נזדקק בין 113.5-127 שהם קווי אורך מזרח, 148.5-162, כלומר הקו יחתוך באמצע סיביר או באמצע הצד המזרחי שלה מאות קילומטרים בים מהקצה המזרחי של יפן.
ב. בפשטות ארץ כפי שנראית היום ממשיכה ברצף לצד מזרח גם דרך מיצר ברינג אחרי סיביר שהוא בים ברינג המופרד מהאוקיאנוס ע"י יבשה או שרשרת איים מכל צדדיו רוחבו 80 קילומטרים ,חלקים מהחורף הוא קפוא כך שניתן לעברו יבשתית ועוד שישנם שני איים מיושבים באמצעו, וממילא נמשיך לקרוא יבשה מקצה מערב עד הקצה המזרחי של דרום אמריקה, שלפי הצד לעיל של 66.5 לקצה מערב נגיע למעלות ספורות פחות מ-360 ליבשה ולא שייך להאיר על כולה כאחד. ועוד שגם אין צורך כלל בחיבור כי הרי גם אם היו שתי יבשות מנותקות היבשה =הארץ ב-ה הידעה הכוונה כולה לכאורה ממילא כוללת את כולם והיה שם ישוב אדם מזמנים עתיקים וכמבואר לעיל.
ג. אפשר אולי לנסות לדחוק ולהוציא את סיביר מתוך אורך היבשה ולומר שרק היבשה שבה תינתן התורה ורק האזורים הנוחים ומסבירים פנים לישוב ,אומנם זה קשה מאוד להוציא מהגדרת ארץ ויבשה יבשה המחוברת לאותה יבשה שאנו מכניסים ועוד זה פחות מ-180 מעלות ויאפשר מספר אפשרויות בלהאיר על הארץ ,אם כי על נקודה זו א]שר להתגבר כי אפשרות מצב חצות היום היא המיוחדת ולכן הסבירה. אבל מאידך אין סברא שבעולם שגם נחתוך ביבשה כאמור וגם לחתוך בתוך סיביר באותו סוג מקום מבחינת מזג האוויר, אותה רמה של היותה ראויה למגורים ובפועל אותה רמת ישוב היום בחלקיה אלו , גם בעבר כשלא היה ישוב אז בשני החלקים לא היה ,ורמת נגישות קשה .נגדיר אחת יבשה והשנייה?
ד. אבל אפשר אולי להציע עוד רעיון בדרך דחק ,ששוב נשתמש ברעיון היבשה שבה תינתן תורה ונעשה חיתוך בקצה סיביר למרות האי סבירות של החיתוך במיצר, שבכלל יקרה יבשה אחרת וממילא זה יהיה 210 מעלות כאשר המרכז הוא 195 מכל צד שעה אחרי השקיעה שאפשר שיש עוד משהו מהאור של היום ועוד לא צאת לפי רבינו תם.
ה. בכל אופן כל אלו דוחקים ולכן הדרך המרווחת היא כדאמרן להסתמך על הביטויים של התורה ה-ארץ, ה-יבשה ב-ה הידיעה והראיות הנוספות שהבאנו לעיל ומכוחן יעלה מבנה היבשת הקדומה , ולפ"ז מכוח שתי ראיות:
1. אם כפשוטו שגם הירח מאיר על הארץ תאורה כלשהי בלילה והמילים להאיר על הארץ כתובים על שני המאורות, ומכיוון שלמעשה לכל השיטות המולד היה סמוך לתליית המאורות המשמעות של להאיר על הארץ לגבי הירח היא תחילת הארה כפי שבארנו. מסתמא גם זו הכוונה כלפי השמש.
2. כפי שבארנו אין אפשרות למקם את קו התאריך בסביבות א"י או ב- קו התאריך הבינלאומי 120 מזרח .

ויעלה שהאפשרויות הסבירות לפי הפסוקים לקו התאריך הן אמצע הים ,או קצה מערב , הכול בהסתייגות שכל האפשרות להסיק מדרשה שכזו דברים להלכה קלושה וכן שיש אפשרות בצירוף כמה דוחקים קשים לדחות את שתי הראיות.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
ו

הראיות מחז"ל:

הערה: גם בחז"ל אין התייחסות מפורשת לקו התאריך וכל הראיות הן על בסיס אגדתות שאין בכל אחת בפני עצמה מספיק לעניין הלכה ,ובכולם יחד אפשר שכן רק צריך לבחון לאור הכלל שלא פוסקים על בסיס אגדתא. וכן כל המסקנות כפופות ללמוד הראשונים והפוסקים.

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת קדושים
כשם שהטבור הזה נתון באמצע האיש כך א"י נתונה באמצע העולם שנאמר (יחזקאל לח) יושבי על טבור הארץ, -בפשטות אמצע האיש הפיזי .
וממנה משתיתו של עולם יוצא שנאמר (תהלים נ) מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש ועד מבואו מנין מציון מכלל יופי אלהים הופיע, ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם וירושלים באמצעיתה של א"י ובית המקדש באמצע ירושלים וההיכל באמצע בית המקדש והארון באמצע ההיכל ואבן שתיה לפני הארון שממנה נשתת העולם,-מהאמצע יצא העולם לשני הכוונים ושלמה שהיה חכם עמד על השרשין היוצאין ממנה לכל העולם ונטע בהם כל מיני אילנות ועשה פירות, לפיכך הוא אומר עשיתי לי גנות ופרדסים.

א. המדרש מגדיר את א"י כמרכז הארץ ואת נקודת הארון כמרכז המוחלט ,שכידוע אינו תופש מקום וממילא מרכז ללא ממדים . וקושר זאת לכך ששורשי כל העולם הם משם כי משם הושתת העולם כולו .וכן נראה שכל האלמנטים הגאוגרפים מתאימים למרכז פיזי [ירושלים מרכז הארץ, שכבשו יוצאי מצריים כולל עבר הירדן ] וכן משמע גם מהמושג טבור שמודגש היותו האמצע הפיזי של הגוף. והמרכזיות המדוברת היא וודאי מרכזיות ביחס לכל היקף העולם, שכולו הושתת מאבן השתיה ולא רק הישוב האנושי ושורשי הצמחים הרי ממשיכים גם ביבשה שאינה מיושבת כגון עד קצה סיביר וכן חלקם גם באוקיאנוס. ממילא יוצא שהכוונה היא שהארון הוא נקודת המרכז המוחלטת של העולם ויוצר מזרח מערב מוחלטים. וזה אפשרי רק בהיבט של מזרח מערב כי בצפון דרום זה קו המשווה.
ב. הגיון הדברים למרות שרבים התקשו הוא פשוט : כי לכדור סתם אין מרכז מוחלט מבחינה גאומטרית וכל נקודה ממנה תצא היא מרכז מבחינת זה היוצא ממנה, כי שיוצא למזרח מגדיר שהולך מזרחה והפוך למערב. ואם כן ,אם כל המציאות של הכדור נוצרה מנקודה מסוימת כלומר יצאה ממנה אם יצאה למזרח ומערב, היא כלפי כל מציאות הכדור מרכז, מזרחה מזרח מוחלט וכן מערבה. ואפילו אם היינו דנים סתם מכוח הנקודה החשובה בכדור היה מקום לטעון שהיא מרכז כ"ש חשובה מטעם זה ועוד טעמים. והרי גם כך פעלו הגויים בקבעם את קו המרכז בגריניץ והוויכוח של הצרפתים בעניין, להחשיב את ארצם. כי זה רגש אנושי טבעי ביחס לחשיבות הדבר.
ג. מכיוון שזו נקודת המרכז שהיוצא ממנה למזרח הולך למזרח המוחלט ומקצר ימיו כי מהירותו היחסית לשמש גדלה ,והפוך ההולך מערבה, ואין הפרש אלא של כמה דקות בין היוצאים בתחילת דרכם ועוד שאין אפשרות שבא"י יהיה קו התאריך כפי שנראה להלן, וודאי לא באמצע ירושלים ,יצא שקו התאריך הוא 180 מעלות מטבור הארץ כלומר מאבן השתיה.
ד. ועוד נקודה עיקרית משמעות ההגדרה של טבור מוחלט היא שחצי כדור מזרחית לו נקרא מזרח וחצי כדור מערבי לו נקרא מערב. והמקום הרחוק ביותר בצד המזרחי מהטבור נקרא קצה מזרח וכן הוא במערב . המאפיין והמגדיר היחידי בכדור הארץ של הליכה מזרחה הוא ההליכה לכוון שממנו מתקדמת השמש וכל נקודה מזרחית בו מוקדמת זריחתה כלומר הולך לכיוון הנקודות המוקדמות בזמנם . אבל אחרי עברו 180 מעלות הוא הגיע לקצה מזרח קו התאריך ומיד בהמשך דרכו הוא קופץ יום אחורה שבמונחי תנועה זו הקפה שלמה מערבה . ועובר לקצה הכדור המערבי הרחוק 180 מעלות ממערב לנקודת הטבור וממילא צריך לחזור 180 מעלות מזרחה על מנת לחזור לנקודת מוצאו. כלומר רק בגלל שינוי התאריך בקו התאריך וקפיצה לקצה מערב החזרה היא מזרחה ביחס לקצה מערב, ולכן שמה של נקודת המוצא הוא טבור והנקודה שהיא 180 מעלות מקו התאריך זכאית לשם טבור מוחלט, כלומר היכן שיש קו תאריך יש מרכז מוחלט.
ה. מאידך היוצא מהצד המתקדם ביום של קו התאריך, נמצא בקצה מזרח ולכן בכדי להגיע לקצה מערב הוא צריך 24 שעות מערבה ואח"כ הוא קופץ שוב לקצה מזרח וחוזר חלילה ולכוון השני הפוך. וכשנפגשים בטבור הארץ זמנם שווה, כי היוצא לכוון מערב מקודם ביום ונמצא בקצה מזרח והיוצא לכוון מזרח נשאר ביום הקודם והוא בקצה מערב וממילא בפגישתם כעבור 12 שעות יהיו באותו זמן ולכן גם ימשיכו כל אחד במהלך זמנו ובכוונו ויגיעו בהפרש של יום חזרה לקו התאריך, זה לקצה מערב וזה לקצה מזרח בהפרש של יום ,כלומר קו התאריך מעצם טבעו הוא נקודת קצה
שההגדרה של קו התאריך היא שלאורך 360 מעלות ההולך ממנו מערבה הולך מערבה וכן מזרחה לצד השני .ואילו הנקודה שכנגדו היא ממילא נקודת מרכז שכוון מזרח ממנה שווה לכוון מערב באורכו וההולכים משנים ספירתם כעבור ה-12 שעות ממה שספרו קודם וקופצים ביומם זה אחורה וזה קדימה ורק אחרי ההיפוך הזה והמעבר מקצה מזרח למערב או הפוך מוגדרת המשך הליכתם באותו שם שהייתה קודם . והנה כי כן מהיכן שתצא חצי כדור אחרי הקפיצה נקרא מערב וחצי לפניה נקרא מזרח באופן מוחלט גם במבט מקו התאריך וגם במבט מהטבור , כלומר שעצם קיום קו התאריך מחייב מזרח ומערב מוחלט.
ו. אבל כפי שראינו קו התאריך נקרא שמפריד בין קצה מזרח לקצה מערב שמרחקם בכדור 360 מעלות ,ולכן הוא נקודת הקצה וללא שום שינוי מיקום ההולך ממנו הולך 360 מעלות בכוון אחד . ואילו מנקודת הטבור הוא צריך לקפוץ לקצה מערב או מזרח לפי הכוון בשביל שההמשך יהיה אותו שם של כוון תנועה . ולכן הקו הוא נקודת הקצה והכנגדו הוא נקודת הטבור וממילא אם אבן השתיה היא טבור הארץ כנגדה הוא קו התאריך.
ז. עולה דבר מרתק ממשמעות המדרש בכך שקבענו מקום שהוא טבור מוחלט שממנו הושתתה הארץ קבענו קו התאריך כנגדו וכן הפוך והעולה שאם קו תאריך מוחלט כלומר מקום מסוים מוגדר ששם משתנה התאריך מחויב המציאות כפי שהראנו לעיל ,גם הטבור מחויב המציאות כדבר מוחלט . אבל אם זה ממהלך הבריאה זה מוחלט מהמציאות ויש אפשרות שזה מוחלט מכוח הסכמה.

העולה ממדרש חז"ל זה שקו התאריך 180 מעלות מאבן השתיה מכוח מציאות הבריאה.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
ז

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ראש השנה פרק ב הלכה ד
שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקדוש ברוך הוא שישתמש בהן העולם. מאה ושמונים ושתים במזרח ומאה ושמונים ושתים במערב ואחד באמצעו של רקיע שממנו יצא מתחילת מעשה בראשית.-רואים כאן שוב את העקרון שיש מזרח ומערב מוחלט לכאורה ,וכפי שמקובל מה שקורה בעולם העליון יש לו מקבילה בתחתון וכן אבן השתייה בתחתון היא תשתית העולם התחתון ומקבילה לנקודה בירושלים של מעלה, שממנה יצאה הבריאה, שלכאורה עליה מדברים.

העולה:

א. מכיוון שאנו מדברים על תחילת הבריאה הרי זה לפני השמש והכוכבים ובכל זאת החלוקה של החלונות היא חלוקת ימי השנה ,ואחרי בריאת הכוכבים המאפיין את החלונות הוא מיקום השמש ביחס לכוכבים כפי הנצפה מכ"ה, והשינוי בנקודת בתצפית, הוא ע"י התנועה השנתית של כ"ה סביב השמש.
ב. לפ"ז גם בלי הכוכבים והשמש יש משמעות לחלונות אלו ומסתמא היא שורש המשמעות שישנה מכוח הכוכבים.
ג. הרקיע הוא זה שיצא מהחלון האמצעי כפי שכתוב ומסתמא התפשט מיד למזרח ומערב וכל ההיקף כלומר, היוצא הוא השמים או חלק מהם בצורת גלגל המקיף את הארץ ,והנה אנו מתייחסים לנקודה ממנה יצא כמרכז, ומזרח ומערב מוחלט ממנו.
ד. לכאורה כך צריך להיות גם ביציאת הארץ דינו של המקום ממנו יצא. בפשטות אמצע החלון המרכזי הוא המרכז המדויק, כי יש לחלון רוחב, ומתאים לאמצע החלון ש-180 מעלות ממנו יצאו בקו המפריד בין חלונות 182 ו-183 .ואילו ביחס לאבן השתיה זה 180 מעלות כנגדה.

שורה תחתונה : גם מכאן ראיה לקו התאריך 180 מעלות מאבן השתיה, ברור שהראיה מכאן אינה ראיה מוחלטת , הראיה החזקה ביותר שראינו עד כאן היא מטבור הארץ שממנה יוצא גם שקו התאריך 180 מעלות מאבן השתיה . ועוד חיזוק מראיה חלשה מהפסוקים בתליית המאורות, שם היו לנו שתי אפשרויות , אבל האפשרות של קצה מערב נסתרת מהראיות כאן . ויצא שאם ניקח את הפסוקים בבראשית כראיה תחילת היום תהיה מחצות היום בנקודה זו ואם לא אפשר שתהיה מתחילת הערב בנקודה זו.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
ח

בראשית רבה פרשת בראשית ט
יד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, אמר רבי יודן זו שעה יתירה שמוסיפין מחול על קדש ובה נגמרה מלאכת העולם, על כן כתיב הששי,

א. יום הששי משתנה מהנוסח משאר הימים בתוספת ה הידיעה ,והרי בשאר ימים מסתמא הכוונה ויהי ערב כלומר נגמר הלילה ויהי בוקר נגמר היום כי מסיימים את הפסוק לדוגמא יום שלישי , משמע שנגמר היום ואחריו ממשיכה התורה בבריאה ביום רביעי. והנה לכאורה שבת אמורה להיכנס בכל מקום לפי שקיעת השמש בו ואם כן צריך להיות ימי ששי רבים במקומות רבים והסוף הוא שנגמר ששי במקום האחרון ,ומשמע הששי בה-הידיעה כלומר המסוים והכיצד הרי יש יום ששי שונה ממקום למקום ואם כוונתו לאחרון למה האחרון מיוחד שצריך ה הידיעה ומהי שנה משאר ימים?
ב. נקדים שלכאורה משמע שבכל ימי הבריאה היה מנגנון של ערב ובקר ולא זמן אחיד למרות שלא היו מאורות ואם כך בהכרח כל הנקודות סביב הגלובוס נבראו במצב של שעה מסוימת ביום הראשון החל מתחילתו ועד סופו. והנקודה שהיא תחילת הספירה של היום היא מיד אחרי קו התאריך ורגע אחרי הבריאה היא עוברת כבר ליום שני .
ג. והיה ובמעבר מששי לשבת אנו משנים את נקודת ההתחלה ולפי מה שנכתב לעיל זה יתכן רק מצהרי היום לערב, הרי שעברנו לשבת בצהרי היום שהיה אמור להיות תחילת השבת אנחנו כבר בצהרי יום השבת ו-270 מעלות אחריו נמצאים כולם בשבת שכניסתו היא בסוף-270 מעלות אלו. ואילו בקו התאריך אנו מתחילים את מוצאי השבת כעבור שש שעות שמגיע שם הערב ראשון ומכאן כל יום יתחיל מהערב שאחרי קו התאריך.
ד. לפ"ז יצא שהשבת נכנסה בבת אחת ב-270 מעלות ואפשר לדבר על תוספת שבת של שש שעות, ממילא נגמר כל יום הששי מבחינה זו ע"י תוספת שבת ,ומאידך השם שמכניס שבת על הרגע ממשיך להשלים את הבריאה את בזמן הזה .ומכאן מהדרשה של יום הששי ב-ה הידיעה למדנו תוספת שבת ולמדנו שבה נשלמה מלאכת עולם בדיוק כפי הכתוב במדרש.
ה. אומנם מצד הכתוב במדרש ומצד אורך תוספת שבת היה עדיף רגע או שעה ,אבל קשה להניח שקו התאריך ותחילת היום במעשה בראשית היה סתם שעה לפני השקיעה. בשלמה חצות היום הרי זה הזמן שמבחינה פיזית רואים אותו כנקודת תליית השמש כדאמרן לעיל וכן זה זמן מצוין כרבע יום , אבל מלבדו חוץ מערב[כפי שכתוב מערב עד בקר במעשה בראשית] אין שום זמן שמועמד להיות תחילת היום וקו התאריך. ואפילו אם היינו מנסים נקודת בקר למשל שעברה לערב התוספת שבת הייתה במקרה זה 12 שעות כך ש-6 שעות היא התוספת המינימלית האפשרית.
ו. לפי מה שראינו מהראיות הקודמות זה היה בצד הנגדי לאבן השתיה וזה גם טוב לביאור כאן כי התוספת שבת הייתה כולה במקום שלפי התאוריה המקובלת של יבשה קדמונית הייתה כולה בים .
ז. וזה מתאים במדויק למימרא המסיימת מדרש זה עצמו :

אמר רבי סימון בר מרתא עד כאן מונין למנינו של עולם, מיכן ואילך מונין למנין אחר.-כתוב כאן שהשתנה המניין בכניסת שבת והן הן הדברים ,וזה הקשר בין שתי המימרות.


איני מתיימר שזאת ראיה מוחלטת, כי היה שייך להציע שהשינוי הוא פשוט כי אדם הראשון לא הורד לשבת בתחילתה בקו התאריך ,וממילא הוא מנה לפי היכן שהורד כנקודת הפתיחה . אבל משמע מונין הכוונה שכך ראוי למנות ועוד שלפי המסורת שהייתה בעולם עוד בתקופת הראשונים כולם מנו את הימים מהבקר , כך שסביר שהורד במקום שבו היה בקר וזה וודאי לא יכול להתפרש כראוי למנות כך. וכן ההקשר של שתי המימרות במדרש שעל פניהן לא קשורות מצביע על משמעות זו [אם כי אפשר למצוא ביאור איך תוספת שבת קשורה להיכן שהורד לא בקו התאריך ,אבל לא שיהיה גם קשור ל-ה הידיעה בששי ]ומדרש זה מצטרף לביאור הפסוקים בפרשה ויחד יש להן משקל מסוים ,אם כי לא מוחלט.

בכל אופן נתינת הסתברות זו לאפשרות זו מחייבת אותנו להסבירה יותר טוב :

א. הנה שאנו מדברים על מקום תליית השמש מקומה האמתי ביחס לארץ הוא אותה נקודה שבה היא במצב צהריי היום שם השמש אכן נמצאת , ובמקום בקר ההארה היא רק השלכה של מציאותה באותו מצב צהרים היכן שהוא , ממילא אם בסיבוב השמש עסקינן זו נקודת הפתיחה הטבעית וכך למעשה היינו צריכים לסבור לכתחילה .
ב. ואפשר בהחלט להסתכל עליה כנקודת תחילת היום כמו שכך מסתכלים על הערב שהוא למעשה נקודה של תחילת אי הראיה של השמש , באותו אפן הצהרים היא תחילת הזמן של ירידת השפעת השמש.
ג. למעשה יש 4 נקודות שיכולות לשמש כתחילת היום והם חצות הלילה והיום וערב ובקר ואכן בימינו אצל הגויים זה חצות הלילה ולכאורה אינו עדיף על חצות היום יותר ממה שהבקר עדיף על הערב מבחינת נוחות. ואם נבחר את הנוח ביותר לאדם נראה שהכי מתאים זה הבקר שבו אנו מתחילים אכן את יומנו בפועל, קמים ומתחילים את הפעילות.
ד. אלא שבפרשת בראשית עצמה כתוב ויהי ערב ויהי בקר וכן בשביל מה להתחיל באופן אחד ולשנותו?
ה. ואפשר שבאופן מהותי זאת נקודת תחילת הסיבוב כפי שבארנו ואי אפשר להתייחס למקום שלא נתלתה בו כמקום תחילת סיבובה והאזכור של ערב ובקר הוא ללמד את מקבלי התורה ממתי לספור את יומם ,כאשר סיבת הבחירה בערב בכל מקרה צריכה ביאור כי היה עדיף לכאורה בקר מנקודת מבטינו, אבל וודאי שיותר נח לאדם ערב מאשר צהרי היום.
ו. וכן אפשר לגבי האמור בפרשה שאכן זאת אמת גם לפי זה שהערב קודם לבקר ואין כאן אזכור של תחילת היום אלא של מהלכו עד לנקודה המובחנת האחרונה שהיא חלק ממנו. כלומר התחיל היום בחצות, הנקודה הראשונה אחרי ההתחלה היא הערב ואז ויהי ערב שזה מסתמא לא כל הלילה אלא תחילתו, אבל נכתב ויהי בקר ממילא עברנו 12 שעות כל הלילה ובכלל הבקר כל מה שהוא עד הצהרים ואדרבה לפי הצד שמתחילים מהערב, הרי בבקר לא עברנו עדיין את הצהריים והכיצד סיימנו את היום ? ומה שלומדים מכך שהיום הולך אחרי הלילה זה רק לאפוקי מכך שהיום מתחיל מהבקר שזה ודאי נשלל כאן.
ז. ועוד אפשר שאם מדברים על היבשה הקדומה הכוונה ערב בקצה המזרחי שלה ובקר בזה המערבי.

העולה הוא שמתוך שתי האפשרויות יש העדפה שהימים בששת ימי בראשית התחילו מחצות היום, אבל לשתי האפשרויות קו התאריך הוא 180 מעלות מאבן השתייה.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
ט

עוד אנו לומדים מחז"ל ומהנ"ך:

א. מתוך דברי מגילת אסתר, עולה שהיהודים היו כבר בתקופת אחשוורוש מפוזרים בכל מדינות מלכותו מהודו ועד כוש ואם קו התאריך חתך ביניהם , תאריכי פורים היו אמורים להיות תלויים גם באופק ולא רק בשאלה האם העיר מוקפת חומה .
ב. ועוד כידוע רבים נשארו במקומותיהם גם אחרי בתקופת בית שני ואחריו, ממילא אם קו התאריך היה עובר בין מושבות היהודים הללו ,לא ימלט שהיה נזכר בחז"ל כנפקא מינא ,ומסקנה שאינו עובר מהודו ועד כוש. ובפרט וודאי לא בין בבל לא"י או בא"י כי אז לא ימלט להיות מוזכר תדיר והפוך מהרבה מקומות משמע שהתאריך היה זהה בכל המקומות הללו.
ג. אם הכוונה מהודו ועד כוש כל השטח שממזרח למערב ביניהם בכל קווי הרוחב המיושבים זה כולל את כל קווי האורך שמקצה אפריקה עד הודו . ואכן אין שום שיטה שקו התאריך נמצא בפועל שם.
ד. ועוד נלמד מסברא שקו תאריך באמצע אזורים מיושבים אינו נוח לאדם וגם יוצר מציאות שנראית משונה בעיני אנשים שמזרחי לחברו אחרי חברו הפוך מכיוון זריחת השמש ועוד שקרוב לחברו, בהפרש של כמעט 24 שעות ממנו. ומכיוון שהוא נפקא מינא לשמירת שבת וחג זה יביא לזלול בכך ולתחושה שההלכה אינה קשורה למציאות. לכן מן הראוי שמקומות שיש ביניהם קשר של ביקורים תדירים , או קשר עין ומיושבים ובפרט שיש בהם גם יהודים לא יעבור קו התאריך ביניהם . וקורא הדורות מראש שהוא ברא את העולם ונתן את התורה הביא זאת מסתמא בחשבון ביחס לשאלה היכן להתחיל את ימי בראשית.
ה. אם כך ובהתאם לשיטות הקיימות הנפקה מינה שתעלה מקו התאריך כמעט כולה וודאי הציבורית תהייה רק למאות השנים האחרונות ולכן גם מובן למה בחז"ל אין התייחסות מפורשת לעניין.
ו. מכאן תצא טענת יסוד להמשך לימוד הסוגיה והיא שאומנם בהרבה הלכות נפלו לאורך השנים מחלוקות וספקות ,אבל לא ניתנו הלכות וודאי כאלו שנוגעות לגופי תורה בצורה שמהרגע שיגיעו לידי קיום ציבורי, ברגע הראשון כבר יהיו במחלוקת או בספק ,כי אם הנאמר אינו מבהיר את הדין שיבוא לידי מעשה , אף פעם, הנאמר הזה מיותר ואין מיותר בתורה. ועוד שהוא מזיק ונוגד את דרכי הנועם של התורה שתקבע מציאות לכתחילה, שיהודים היושבים בכל מיני מקומות יצטרכו תמיד לשמור שתי שבתות ושני ימי כיפור וכן לא יוכלו לקיים מצווה דאוריתא של לאכול בתשיעי.
ז. ועוד שהתנא של סדר עולם , בקשר לסדר המאורעות הניח שהכתוב בכל מקום בה לפרש ועל בסיס זה קבע את סדר המאורעות והוא מקובל על חז"ל, כ"ש שלעניין גופי תורה המטרה היא לפרש .
ח. לכן בסיכום העולה מדברי חז"ל והתורה גם אם לא נכריע באופן מוחלט כדברינו, 180 מעלות מאבן השתייה ודאי שאם אין מקורות שדילגנו עליהם או איזו מסורת מפורשת בעניין , כל אפשרות אחרת בקו תאריך שנקבע במעשה בראשית מקסימום תיצור ספק ואי אפשר כאמור שנושא זה יהיה בספק וממילא או שזה 180 כאמור וכך מסתבר לאור מה שהבאנו . או שנחליט שאין בכך מספיק כדי לבסס עליו את הדין אפילו במקום שחייבת להיות הכרעה ואין יותר ראיות מחז"ל וממילא אם איננו יודעים היכן עבר קו התאריך לפי מעשה בראשית, סימן שזה לא הקו המחייב אותנו לעניין שמירת שבת וחג .
ט. אבל אם נסבור כך לכאורה האפשרות האחרת היא קו הסכמי שצריך לנבוע כהנהגה של ברירת המחדל המחויבת כשאין הוראות אחרות ברורות ועד כמה שראינו הן לא קיימות . מכוח הציוויים הרלוונטיים על שבת ומועד, ונראה בקטע הבא שגם ברירת מחדל זו מביאה למסקנה של 180 כנגד א"י.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
י
לחידוד המסקנות עד סעיף ז בקטע הקודם אסכם כדלהלן:

ויעלו ממסקנה זו כמה יסודות צאן ברזל להמשך הסוגיא וליכולת לקבל הכרעות בה:

א. עד המאות שנים אחרונות לא הייתה כלל סיבה להתעסק בנושא זה ,ולא רק זאת אלא גם לא עלה על הדעת צפי עתידי לצורך שכזה כי אף אחד לא העלה על דעתו לחצות את האוקיאנוס שגודלו מחצית כ"ה ולמיטב ידיעתם אין בו ישוב. לכן מאוד לא סביר שנבנה דין על בסיס הסכמה בנושא זה . וגם אם היה נבנה ,אין שום סיבה שהתורה תאמצו וודאי אם אינו מתאים למציאות שתהיה ,כשתהיה נפקה מינה. כ"ש אם היה נבנה לפי מצב היבשת הקדומה.
ב. יש הסוברים שהתורה ניתנה בעיקרה עבור אלפיים תורה ונימוקם בידם שזו עיקר התקופה של קיום התורה בשלמות ולכן מציאות שהייתה באלפיים תורה תקבע את הדין אפילו אם היא תשתנה אח"כ. בנידון דידן שכל הנפקא מינא היא רק למאות שנים האחרונות ,מסקנת סברא זו הפוכה שדין זה ניתן כמעט כולו למאות שנים האחרונות לכן המציאות בהן היא זו שתקבע.
ג. אומנם בהרבה הלכות נפלו לאורך השנים מחלוקות וספקות ,אבל לא ניתנו הלכות וודאי כאלו שנוגעות לגופי תורה בצורה שמהרגע שיגיעו לידי קיום ציבורי, ברגע הראשון כבר יהיו במחלוקת או בספק ללא אפשרות הכרעה ,כי אם הנאמר אינו מבהיר את הדין שיבוא לידי מעשה , אף פעם, הנאמר הזה מיותר ואין מיותר בתורה. ועוד שהוא מזיק ונוגד את דרכי הנועם של התורה שתקבע מציאות לכתחילה, שיהודים היושבים בכל מיני מקומות יצטרכו תמיד לשמור שתי שבתות ושני ימי כיפור וכן לא יוכלו לקיים מצווה דאוריתא של לאכול בתשיעי. ועוד שהתנא של סדר עולם , בקשר לסדר המאורעות הניח שהכתוב בכל מקום בה לפרש ועל בסיס זה קבע את סדר המאורעות והוא מקובל על חז"ל, כ"ש שלעניין גופי תורה המטרה היא לפרש .
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
יא

בקטע הבא תהיה קצת בקצרה הקדמת המאוחר כי אני מניח שרובכם שמעתם על שיטות הראשונים בעניין וזה מחויב להתייחס מההקשר ולכן אתייחס בתמצית על בסיס מסקנותיי מדבריהם בהמשך כאשר הבנת הדברים על בוריים תתכן רק מכוח ההתייחסות המפורטת בהמשך :

אחרי שראינו ועוד נראה שאין שום מקור כתוב בחז"ל או בתנ"ך לקו תאריך אחר .נוסיף שלכאורה מאוד לא סביר ,שהייתה קבלה כזו בע"פ שעליה הסתמכו הראשונים ורק אצלם הופיעה זכר ממנה בכתב כי:
א. לא מצויה כמעט קבלה בראשונים שאין לה זכר במוקדמים מהם .
ב. וודאי לא כזו שנתונה במחלוקת להלכה בכל נקודה בה, בין הראשונים.
ג. נראה בהמשך שבעל העיבור , והיסוד עולם ,ואפשר גם הדיין הקשיש שהיה דומני בתקופת הגאונים, נאלצו להביא פסוקים ולפרשם אחד הפוך מהשני בכדי לקבוע היכן הקו עובר ברמה העקרונית כלומר זה בקצה מזרח ומשנהו בטבור הים ,והכיצד זה יתכן אם הייתה קבלה בעניין?
ד. בנוסף לפי בעל הכוזרי מצד פרשת בראשית והתחלת העולם קו התאריך בא"י ורק מטעמים אחרים נדחה משם. ולמאור הוא לכתחילה גם ע"פ פרשת בראשית בקצה מזרח כפי שנוכיח מדבריו בהמשך.
ה. וכן שגם לסוברים קצה מזרח המאור ובעל העיבור, אין זה אותו קצה מזרח.
ו. וכן שאינם אומרים בעצמם שזו קבלה בידם.
ז. ומה שמסתמכים על דברים כדבר פשוט משני טעמים:
1. שהסתמכו כמקובל בין הפוסקים על המדע המקובל בימיהם, כפי שהדין הוא ברפואה לגבי חילול שבת ועוד , וכפי שהרמב"ם מכניס חלקים מהיסודות המדעיים של אריסטו לתוך משנה תורה ועוד ועוד. כל הראשונים הסתמכו למעשה על דבר שהיה ברור בימיהם ללא חולק כפי שאנו יודעים מהרבה מקורות אחרים, שהיבשה המיושבת היא 180 מעלות ברציפות והשאר הוא בגדול, אוקיאנוס ואפילו אם נאמר שחלק מהראשונים ידעו את הזוהר בנושא ופירשו כפשוטו, מדובר על ישוב מנותק מעבר להישג ידם גם בצפי לעתיד וכמאן דליתא, לכל היבט מעשי. לא הייתה אצלם שום סיבה לחשוש לטעות בקביעה זו כי הדבר נבדק כראוי במשך אלפי שנים של נוסעים ותרים את הארץ ,וחשבונות ליקויים וכדומה. וודאי לא יעלה על הדעת שגדולי תורה יאלצו לצאת למסע כזה שהוא בלתי אפשרי לכאורה, על מנת לוודא את האמור . ועוד שאני חושב שיתכן שאכן הייתה קבלה עתיקה בנושא עוד מהתקופה לפני המבול שבה זה אכן היה לכאורה מבנה העולם, אבל קבלה זו כמובן אינה קשורה לקו התאריך בעולם שאחרי המבול, ממילא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואין פחיתות כלשהי בגדלותם שהסתמכו על ידיעה זו.
2. נקודה שנייה שהיא יסוד מוסד בסוגיה הטה אוזנך לשמוע :
א. מכיוון שגם בתקופתם לא היה צורך כלל בקו התאריך ,זה מאוד לא סביר שידברו עליו וודאי בלי להזכיר זאת במפורש כי כל הנושא הוא רעיון מחודש לרוב הלומדים, הנצרך לעיכול רב ללומד את דבריהם, ובפרט שלא מוזכרים דיונים קודמים לתקופתם. ממילא אם אין הכרח בדבריהם לכך, חסר העיקר מהספר. אומנם הכוזרי מדבר על כך מפורש , בעל המאור מוכרח מדבריו , כי זה יסוד הפשט שלו בסוגיה ,מהעיבור והיסוד עולם אני מסיק זאת מכך שסמכו דבריהם על פרשת בראשית כמוסבר לעיל , אם כי אינם נכנסים למהות המושג. אבל בראשונים שאין ראיה שדיברו על כך הפשטות היא שלא התייחסו לקו התאריך, אלא התייחסו לקריאת השם בישוב האנושי, שדבר פשוט הוא שלפי התקדמות השמש בישוב האנושי קוראים בשם הימים כסדרם, ומכיוון שדגי הים כלשון היסוד עולם אינם קוראים כלל לימים, יעלה שאכן בישוב ורק בו עסקינן בכך בלי קשר לקו התאריך.
ב. וכן הוא בראשונים המדברים על קריאת הימים החל מקצה מזרח וגם האזכור ביסוד עולם של הימים מתחילים להקרא בשמם ,אינו קשור כלל לקו התאריך ,אלא פשוט לקריאת השם בישוב האנושי .ולא בכדי משנה לשונו בין הדיון בתחילת הימים במעשה בראשית לבין דיון זה. ואכן זה מה שאומר הראב"ד כדבר פשוט כפי שאכן זה כך.
ג. דבר פשוט זה יכול להיסתר רק מאפשרות אחת והיא שבתוך הישוב עובר קו התאריך ואלו דברי הראב"ד שרואים כפי שהוכחתי מדבריו להלן שסובר שהכוזרי ובעקבותיו בעל המאור סברו שהקו באמצע הישוב לכאורה בתחילת הארץ המובטחת ודבריו אלו באו לחלוק ולא להסכים והפירוש כהסכמה נובע מהנחה מוקדמת שאלו דבריהם ושגם הראב"ד הבין כך ולא היא [אין מדובר בקו בין ישראל לבבל אלא מזרחית לבבל] . אבל עיקר ההוכחה לטענה זו היא בדברי היסוד עולם , את כל הקטע על קבוצת הראשונים שסוברים כולם שהימים מתחילים להקרא בשמם בקצה מזרח , מביא כנגד עמדת הכוזרי שבפשטות דבריו גם הוא הבין שקו התאריך באמצע הישוב כמוכח מדבריו וראה להלן. אבל כשמדבר על עמדת עצמו ביחס לתליית השמש בבריאה מדבר על טבור הים ואח"כ מדבר על הסכמת בני האדם וקריאת שם לימים שלגויים זה מהבקר ולנו מהערב ושנינו בקצה מזרח. ומוסיף וזה עיקר שהימים נגמרים בקצה מערב ונתקשו רבים בדבריו אלו הכיצד רק 12 שעות, ואיך מתאים את עמדתו ביחס למעשה בראשית בטבור הים בחצות היום, לערב או בקר בקצה מזרח?
ד. אלא שהדברים פשוטים קו התאריך נגזר כפי שהראינו לעיל ממעשה בראשית ומכאן שהוא בטבור הים לדבריו . קריאת השם לימים היא מעשה הסכמי של בני אדם בישוב שאינו קשור כלל לקו התאריך ובלבד שיהיה מחוץ לישוב , הוא מביא את קבוצת הראשונים להראות שסוברים קצה מזרח מבחינת ההסכמה האנושית ושזה סותר את הכוזרי כפי שהבין דבריו. אומנם על דברי העיבור הוא דן גם בנפרד כי אתו חולק בפירוש הפסוק וכנראה מבין שכוונתו הוא לקו התאריך, אבל באיגוד יחד של הקבוצה ביחס לדברי הכוזרי אין צורך בכך והמכנה המשותף שבני האדם קוראים בקצה מזרח מספיק.
ח. באשר לקבלה בדבר קו שיסודו הסכמי מתווספות לכך מעבר לאמור עד כאן גם הטענות שפרטנו לעיל עין שם ונרמוז בקצרה :
1. לא סביר שהייתה הסכמה כזו לפני שנזקקו לה.
2. גם אם הייתה לא סביר שהתורה תקדש אותה .
ט. מסקנת הדברים עד כאן: שמחד יש בידינו מהלך שגורם לסבירות לראות בקו התאריך ב-180 מעלות מאבן השתייה מאידך אין בידינו לא על בסיס מעשה בראשית ולא על בסיס מהלך הסכמי ,אפשרות אחרת וגם אם איכשהו בלי מקורות נציע אפשרות אחרת, כל שבידה לעשות הוא להטיל ספק והרי ראינו שלהישאר בספק לא יתכן. ולכן גם אם בסוגיה רגילה לא היינו מסתמכים במוחלט על ראיות במשקל הראיות ל-180 , כאן משום שאנו מבינים שהתורה וודאי כוונה שנדע ויש לנו משקל יתר לכוון הזה, מכל כוון אחר , זה עצמו אומר שזאת כוונת התורה, כי אם חייבים להכריע זאת ההכרעה. אבל נראה שניתן להגיע למסקנה זו גם מכוונים נוספים ועל כך בהמשך.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
יב
א. נחזור ליסודות הדברים , אמרנו שקו התאריך מוכרח שיהיה, משמעות של קו תאריך היא קפיצה של יום בנקודה מסוימת בכ"ה נדגים ,אם אנו מגיעים לקו התאריך שהנקודה מעבר לו היא במצב בקר, הנקודה לפניה היא רגע אחרי תחילת הבקר ביום קודם ,בתרגום לתחילת תנועת השמש פירוש הדברים שבין שתי נקודות אלו היא התחילה .
ב. מקום זה יוצר הבדלה ברורה בין מקום הסיום למקום ההתחלה מקום ההתחלה הוא המקום שבו זרחה השמש לראשונה , ומכיוון שבכדור המסתובב בחלל אין שום משמעות למזרח ומערב במובן של כוונים מוחלטים והאמת היא שאין כזה מובן למזרח ומערב כלל כי בכל היקום בכדורים מסתובבים עסקינן ,המשמעות היחידה של המושג מזרח ומערב בתורה היא אכן המשמעות הנובעת מהלשון זריחה ממזרח שמש כלומר נקודת הזריחה המוקדמת ביותר היא גם המזרחית ביותר ממילא הוא תחילת מזרח בכ"ה.
ג. באותו אופן הנקודה המאוחרת ביותר היא קצה מערב והן צמודות אמור מעתה משמעות המעבר את קו התאריך היא קפיצה מקצה מערב לקצה מזרח וכן הפוך.
ד. שאדם יוצא מקצה מזרח והולך מערבה הרי הוא נמצא במקום פחות ופחות מזרחי ושמגיע למאה ו-שמונים מעלות מקצה מזרח הוא מזרחי באותה מידה שהוא מערבי יותר מזרחה הוא יותר מזרחי יותר מערבה יותר מערבי ממזרחי, ומכאן שנקודת ה-180 מעלות מקצה מערב וקצה מזרח היא נקודת האיזון בין מערביות למזרחיות ,כאשר כל המזרחיים לה יש בהם רוב מזרחי ומערביים רוב מערבי. ונקודה זו היא מעצם הגדרתה נקודת אמצע מוחלטת בין מזרח למערב.
ה. מהלך דברים מוכרח זה גם מיישב את כל מהלכי האדם על הגלובוס הנה היוצא מקצה מזרח מערבה טבעי לחלוטין שבקצה השני כלומר אחרי כמעט 360 מעלות יגיע לקצה מערב, וכעת שהוא ממשיך מערבה לסיבוב נוסף הוא קפץ למקום תחילת הימים הצמוד שהוא קצה מזרח ולכן מתאים לדבר שהולך מערבה ,כי מקצה מערב איך ילך עוד 360 מעלות מערבה הרי הוא בקצה מערב . וכן היוצא מנקודת האמצע מזרחה ,הרי מגיע כעבור 180 מעלות לקצה מזרח ולכן קופץ כבר אחרי 180 מעלות לקצה מערב וממילא ב-180 חזור, יחזור לנקודת המוצא כפי שאמור היה להיות למרות שממשיך לנוע מזרחה. וכן קו התאריך מתקן את השינויים הנובעים מהמהירות היחסית לשמש השונה בין ההולך מזרחה למערבה כפי שהראנו לעיל ב-פרק א .
ו. העולה -באור הבא לעתו ,ישנה נקודת התחלה וסמוכה לה נקודת סיום מוחלטות, התלויות ברגע הראשון לתהליך הביאה לעתו וממילא שם יש קו תאריך וממילא כנגדו זו נקודת האמצע המוחלטת בין שני הכוונים, המוגדרים עם כוון תנועת האור וכנגדו, בשפת התורה מערב ומזרח בהתאמה.
ז. וממילא קיום טבור הארץ כפשוטו מעבר למדרשו , כמופיע במדרש, מוכרח מעצם היות האור בה לעתו ומחודש ואם המדרש מספר לנו על המיקום של אותו הטבור אפשר לגזור מכך את מיקום קו התאריך . וגם ביחס לחלונות ברקיע ,הם גם קשורים לתנועת האור ,אבל תנועתו השנתית, וגם בה הרי ישנה נקודת התחלה וסיום כתנועה סיבובית שמקימת בדיוק את אותם חוקים . רק שנקודות אלו אינן כנגד נקודה מסוימת בכ"ה אלא כנגד כולו במשך יממה ,כי מספר היממות בהקפה שלמה אינו שלם, וגם כי אין התורה נכנסת לרזולוציה של הרקע הכוכבי שהשינויים בו בתוך יממה מזעריים ולכן ברכת החמה מתנהלת בכל העולם באותו הזמן ואין אפשרות ללמוד מזמנה על מיקום קו התאריך.
ח. והנה לנו מהלך נוסף המחזק את מסקנת ה-180מעלות.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
יג

א. לכאורה עד כאן ברורה ההכרעה על קו תאריך 180 מאבן השתייה מכוח מעשה בראשית ולו משום שברור שהתורה מנחה אותנו להכריע והמשקל של הראיות נוטה לכך והיכן שחייבים להכריע ויש עדיפות, העדיפות הופכת להכרח אליו התכוונה תורה וממילא הכרח מתוכה. כאילו היא אמרה אני מצווה עליך להכריע , והנה המשקל של הראיות נוטה חד משמעית לכוון זה, ממילא זה מה שאנו חייבים להכריע. אבל את"ל לא כך ואיננו יודעים היכן התחילה התנועה בבריאה ,לכאורה מכך נבין שהקו המחייב אותנו לעניין שבת אינו בהכרח קו התאריך הטבעי , אלא קו שקבעה תורה לעניין שבת ,אבל התנאי לאפשרות זאת הוא שנמצא מקור ברור לה שמשקלו יותר חזק מהמקור ביחס למעשה בראשית . הייתה יכולה להיות עוד אפשרות דומה שאומרת שיש מקור מפורש לומר לנו שלא נלך אחר מעשה בראשית אבל כזה לא מצאנו. וכן גם שללנו הסכמה אנושית שהתקדשה ע"י התורה . ממילא מכיוון שהנושא הוא נפקא מינא לגבי זמני שבת וחג וכל הנגזר מכך ורק לגביהם , הדרך היחידה שאפשר להציע היא אם ישנה הנהגה שעולה מהציווי של שמירת השבת ומדיני התורה בכל מקום הנקבעים על פיו.
ב. והנה צווינו על שמירת שבת במרה , וספירת ימי השבוע שהייתה בידינו שם הרי היא מסתמא במסורת מהאדם הראשון ,ואפשר ששינינו את הספירה בציווי מתחילת היום בבקר לערב אבל לא מעבר לכך וממילא היו בפנינו במרה ימים סדורים ושבת סדורה מכוחם . כשנלך מזרחה או מערבה ממקום הציווי ,או מהמקום שלגביו נאמר הציווי, זמני השקיעה יוקדמו או יאוחרו לפי מצב השמש אבל התאריך ללא הכרעה נגדית לשינוי, נשאר על חזקתו ,ועוד שכלפי החיוב של כל אדם ואדם בשמירת שבת הזמן נמדד לפי המעת לעת והשקיעות שעברו עליו בפועל ובשום נקודה אליה מגיע אין לחדש תוספת או גריעה של שקיעה ויום שלם שבפועל לא עברו עליו או לא נגרעו ממנו
ג. הדבר היחיד שיכול אולי לעורר ספק, הוא מצב של שני יהודים שבאו האחד ממזרח והאחר ממערב ומתיישבים במקום משותף וליתר דיוק באופן מציאותי שיש קהילה במקום שבאה ממזרח ובא מתיישב חדש ממערב, שבתו שלו לכאורה נשאר כנגזרת מבואו ממערב , אבל יש מנהג המקום, יש לא תתגודדו ,יש סיבות שהעלינו לעיל שמראות למה יש קושי בדבר אפילו בישובים סמוכים כ"ש בישוב וקהילה אחת . אבל לא נראה שכל זה ישנה חיוב ברור של שמירת שבת המוטל על כתפיו, לפי ספירת היממות שעברו עליו,שמירת שבת היא חיוב על כל גברא וגברא באשר הוא שם.
ד. וגם את"ל שמנהג המקום גובר הרי יתכן שאותו קו רוחב תהיה בקו אורך כלשהו קהילה שבאה ממזרח ובקו אורך יותר מזרחי קהילה שבאה ממערב והמשמעות היא במהלך אותו סבוב סביב כ"ה לאורך אותו קו רוחב נקבל קו תאריך נקודתי ואחרי מרחק מה חזרה לתאריך שמלפניו. ועוד שגם בקווי רוחב שונים אפשר שיהיה קווי תאריך אחרים מערביים ומזרחיים ללא שום הבחנה טופוגרפית, כקצה היבשה וכדומה, ובלי שום קרבה או קשר הגיוניים וזה יצור בעיית התמצאות בלתי אפשרית.
ה. וכך נתת את הדין לשעורים ולידיעת היסטוריה של קהילות כי בהחלט יתכן שהגיעו מכיוון אחד רק נהגו במקומם לפי קו התאריך הבינלאומי בניגוד לכוון ממנו באו וממילא המנהג בפועל לא יוכיח כלום.
ו. ממילא המציאות הבעייתית הזו, יכולה לומר לנו שזה לא מה שהתורה קבעה ביחס לקו התאריך, אפילו אם לא היו בידינו מקורות אחרים. יצא מכאן שיש להכריע על קו אחיד שהוא זה שהתורה קבעתו ומסתמא מההכרח מכאן נדע שהוא הקו ממעשה בראשית ,ובדוחק רב [כי לא מובן למה לסטות מהקו הטבעי] קו קבוע אחר שקבעה תורה עבור השבת .[ובאופן זה אם נמצא שיותר מתאים אולי אפשר שיהיה מפותל.]
ז. והנה כשעלינו למצוא קו בתוך עיגול של 360 מעלות ואין שום נקודה שיש לה יתרון מובהק וברור על אחרת להיות קו תאריך, הברירת מחדל היא חלוקה סימטרית מהמקום בו או לגביו צוו בשמירת שבת ונקודת החלוקה השווה כשלעצמה יוצרת סיבה לגבול בה .
ח. ועוד שהרי אמרנו שהבעיה היא המפגש בין שני הצדדים אחד ממזרח ואחד ממערב ואם מדובר כאמור על קו אחיד שלא בנוי על החזקות של בוני הישוב וכן אין להעדיף, אפילו שאנו לא סוברים את המהלך הפרטי , את המגיע ראשון כי נחזור לבעיות של נתינת הדברים לשיעורים וספיקות וכן שזו סיבה קלושה לקבוע זאת ללא המהלך הפרטי. ממילא אין הצדקה לתת למי מהם העדפה לדבוק בזמנו יותר מהשני וגם מסברא זו, הפתרון הוא 180 .
ט. במציאות אין מקום מובהק לקו אחר שיוציא משני השיקולים הללו, ועוד שייתן גם הכרעה ברורה בין הקווים האחרים האפשריים . ולכן אם נבחר בקו השונה מ-180 נכנס לבית הספקות שהבהרנו שאינו יכול להיות המצב על פי תורה.
י. האמת שאולי היה מקום להעדפה מסוימת לקו שאינו 180 מבחינה גאוגרפית ישובית בקרבתו, והוא אחרי האיים האזוריים בקצה מערב, אך דה עקא שהוא יפריד בתאריך את שני הישובים היהודיים הגדולים בעולם בימינו שאומנם רחוקים זה מזה אלפי קילומטרים אך בקשר תדיר ביותר, וממילא אינו מתאים בהסתכלות כוללת וגם אין צד בפוסקים להחשיבו כקו התאריך.
יא. נוסיף הבהרה לנקודה עד כמה אין מקום מובהק שכזה ,לפי תפישת העולם הגאוגרפית, בימי הראשונים לא רק שמדובר ביבשה באורך 180 מעלות , אלא שהתייחסו אליה כ180 פחות או יותר בכל קו רוחב[וכן ידוע לפי המפות אז וכן עולה מדברי בעל המאור והכוזרי] . והרי הכירו את קצה מערב באירופה ובחלק הקרוב לגיברלטר באפריקה והכיצד עלה בדעתם כך? כי הרי בהתייחסות ליבשה בלבד יש הפרשים מאוד גדולים בקווי רוחב סמוכים. אלא י"ל וגם גישה זו סבירה לכתחילה, שמפרצי ים אפילו גדולים המוקפים לפחות משלושה צדדים יבשה ואפילו איים, אינם בכלל האוקיאנוס, ובדרך זו אכן מתקבל קו חוף אחיד ברזולוציה אנושית לאורך אלפי קילומטרים במערב אירופה וכן גם בהתחלה הצפונית המוכרת של אפריקה ממערב. ממילא ברור שהקו של קצה היבשה היה אצלם הקו של הקצה המערבי בין אירלנד לפורטוגל וכן בין פורטוגל למרוקו.
יב. ולפ"ז אם נעבור לקצה מזרח המצב שם הרבה יותר חד כי כל החלקי ים המצויים בין האיים ויבשות הם הרבה יותר קטנים מהחלק בין אירלנד לפורטוגל וכולם מוקפים מ-4 כוונים ואכן כל הימים הללו נקראים ימים פנימיים עם שמות מיוחדים המבחינים אותם מהאוקיאנוס שלא כמו חלקים מהים בין אירלנד לפורטוגל, זה מתחיל מצד דרום מאוסטרליה דרך גיניאה החדשה עוד קבוצת איים ואח"כ הפיליפינים ואח"כ טיואן איי ריוקי, יפן, הקורליים ,קמציטקה , אלאוטים שסוגרים על מיצר ברינג וחלק קטן מהים בצידו הדרומי שנקרא ים ברינג.
יג. כך שמלבד זאת שקו אחיד במזרח אפילו רק ברובו לאורך קו אורך מסוים שראוי להגדירו ,או שיש עדיפות להגדיר אותו דווקא ,כגבול מזרח אין , אלא שהקו הלא אחיד יקפץ אחרי קו רוחב 50 צפון לצד המזרחי של יבשת אמריקה מעבר ל-180 מעלות . כל זה מבחינת תצורת היבשה . ומבחינת ישוב אנושי אין גם מקום מוגדר של הפסק בעיקר בתקופה שבה היה קו התאריך נפקה מינא וגם לא תתכן ידיעה מראש היכן יבנו ישובים וממילא שנדע היכן התורה קבעה מראש את קו התאריך על בסיס זה, וממילא לא יתכן שזו תהיה הסיבה לקביעת קו התאריך.
יד. ממילא גם אם לא היו בידינו שום ראיות כדלעיל על קו התאריך עדיין היה מתבקש מכוח המחויב מהציווי על השבת להכריע על קו אחיד ב-180 .
טו. אבל לכאורה נראה שלפי מהלך זה היינו קובעים 180 ממרה ולא מאבן השתייה ונראה שי"ל שעיקר הציווי אינו היכן שנמסר אלא ביחס למקום שבו עיקר קיומו ולשם נמסר והוא א"י ומכיוון שידעו זאת אין בעיה לקבוע זאת. ועוד שאם מרה מכלל א"י הכוונה היא לכל גבולות הארץ וסוף דבר הקו המדויק במרכזה ובקטע הצר ביותר מזרח מערב בארץ המובטחת ירושלים אכן מרכזה.


מסקנה: גם בדרך הקביעה, המסתמכת רק על הציווי וחיוביו התוצאה היא 180 מאבן השתיה וזה מתאים לקו התאריך ממעשה בראשית שהסקנו ממקורות אחרים ולכן מראה שזה אכן קו ממעשה בראשית.
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
פותח הנושא
קשה לי להאמין שהדברים עד כאן מובנים ומוסכמים ע"י כל אלו שכתבו שיתייחסו או ביקשו שיכתב ולכן אני חוזר ומסכם את העיקרים עד כאן, בכדי שאם יש שאלות הבהרה או מחלוקת, תהיה הכוונה מסודרת לעיקרי הדברים וסדרם ותחזרו ותעיינו בקטעים המקוריים הרלוונטיים, ותגיבו.

סיכום עיקרי הדברים:

א. ראינו שקו התאריך מוכרח מהמציאות שיהיה, והוא קו האורך שנמצא סמוך ממזרח למקום שממנו התחילה תנועת השמש, או בצהרי היום או בערב.
ב. מכיוון שהמגדיר היחיד של מזרח ומערב הוא תנועת השמש, יעלה שהגדרת מזרח הבלעדית הוא הכוון ממנו זורחת השמש ומערב היכן שמעריבה ושוקעת , וכך עולה מהלשונות עצמם ממזרח -לשון זריחה ופעמים רבות נאמר מפורש, ממזרח שמש , מערב לשון ערב. ולכן המזרח הוא המוקדם בזמן-כלשון קדמה מזרחה, והמערב הוא המאוחר , והראנו וגם נובע מעצם ההגדרה שמקום תחילת התנועה ב-א הוא קצה מזרח , והמקום הסמוך לפניו הוא קצה מערב והקפיצה המקדימה ב-24 מקצה מערב יש בה תחילת הסיבוב פעם נוספת והקדמה של כ-24 שעות שזה הפירוש שהיא מזרחית קדמה ב24 שעות לקצה מערב, וזו יכולה להיות המשמעות היחידה לכך בכ"ה.
ג. במצב כזה יצא בהכרח שהנקודה שכנגד קו התאריך ב-180 מעלות היא במיצוע בין מזרחיות למערביות וממילא היא טבור הארץ המוחלט ,לא היחסי.
ד. ולכן שהמדרש מיחס לאבן השתיה את היותה טבור הארץ , ובמהלך הדברים ממשיל זאת לטבור הגוף הפיזי וכן דן על סדרת נקודות אמצע פיזיות בא"י , בהכרח מספר לנו היכן הנקודה שכבר הוכחנו שחייבת להיות ,אומנם אפשר לפרש מדרש שכוונתו להיבטים רוחניים בלבד , אבל לא כאשר מוכרח שיש נקודה כזו גשמית שיוצרת את ההיבטים הרוחניים ,ובתוספת שהמדרש עצמו מציין מהלכים שלמים המתאימים ומציינים את העולם הפיזי ועוד שסביר שהנקודה ממנה הושתתה הארץ הוציאה אותה לשני כווניה בעלי המאה שמונים מעלות ולא ע"י הוצאה לכוון אחד לאורך 360 . וזה היסוד של היותה הטבור המוחלט ככתוב באותו המדרש.
ה. נקודה אחרונה זו מחוזקת גם ע"י הגמרא בירושלמי שמגדירה את הנקודה שממנה נבעו השמים כנקודת מרכז בין מזרחם למערבם.
ו. הראינו גם שאין שום ראיה לסתירת למהלך זה מהפסוק להאיר על הארץ ופירושו האפשרי שהכוונה באמצע הארץ הקדמונית , כי הוא מדבר על שני המאורות והירח אינו נמצא כלל במצב של תאורה מלאה בבריאה, אלא בשלב שאחריו יתפתח הכי הרבה זמן של תאורה ,ועוד שאין למצוא פתרון לפרוש הזה שמתאים לנתוני המציאות מאז המבול .ומכוח הירח וכן סתירת פירוש זה מהמציאות , מתאים הפירוש של השמש במרכז הים שמחזק את המהלך דידן ומצביע על חצות היום כזמן הקובע וכן הראנו שזה מתאים לשני מדרשים נוספים ולקשר ביניהם זה המדבר על תוספת שבת מכוח ה-ה של יום הששי וזה האומר שהשתנה המניין של הימים החל מתחילת היום השביעי לבריאה.
ז. בנוסף גם אם נתעלם מכל האמור ,המהלך הסביר העולה מעצם הציווי על שבת מקומו והמקום אליו מתייחס מחייב את אותה תוצאה .
ח. הוכחנו שגם אם תטען הטענה שמקורות המסתמכים ברובם על מדרשים אין בכוחם לקבוע הלכה , מקרה זה שאני כי איננו צריכים כוח מספיק להכרעת הלכה בכל מקום , אלא כוח שנותן משקל יתר לאפשרות מסוימת, מכיוון שלא יתכן שהלכה בתורה תהיה מראשית קיומה מסופקת.

למסקנה: העולה מדברי חז"ל, לפני לימוד דברי הראשונים שקו התאריך 180 מעלות מאבן השתייה.
 
חלק עליון תַחתִית