חדר בריחה הגדול בעולם.

במבי

משתמש ותיק
כל בר בי רב דחד יומא דשפמי יודע מהו חדר בריחה, ואצטט את הגדרת המכלול
חדר בריחה, או חדר מילוט (נקרא בישראל לעיתים קרובות בשמו הלועזי אסקייפ רום, Escape room), הוא משחק הרפתקאות בו אנשים ננעלים בחדר ביחד עם משתתפים אחרים, וצריכים להשתמש בחפצים שונים הנמצאים בחדר כדי לפתור סדרה של חידות, למצוא רמזים, לפענח צפנים ולהימלט מהחדר תוך זמן מוגבל.

ובתור משל אומר, שלימוד התורה זה חדר הבריחה הגדול בעולם !

ובעזרת מידע מחדר א' ניתן להגיע למסקנה מדהימה בחדר ב' וצריך רק לדעת להיות מודע לדבר, כי אחרת מסתובבים בחדר ללא התקדמות יתירה.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ואוסיף דוגמא שחדשתי אתמול:

מעשה בכלתו של ר' אושעיא שהלכה לבית המרחץ וחשכה לה ועירבה לה חמותה (עירובין פ.)
במבי אמר:
ובירושלמי נוסף פרט מעניין:

בראשונה גזרו שמד ביהודה שכן מסורת להם מאבותם שיהודה הרג את עשו דכתיב (בראשית מ״ט:ח׳) ידך בעורף אויביך והיו הולכין ומשעבדין בהן ואונסין את בנותיהן וגזרו שיהא איסטרטיוס בועל תחילה התקינו שיהא בעלה בא עליה עודה בבית אביה שמתוך שהיא יודעת שאימת בעלה עליה עוד היא נגררת מכל מקום אין סופה להיבעל מאיסטרטיוס אנוסה היא ואנוסה מותרת לביתה כהנות מה היו עושות מטמינות היו ויטמינו אף בנות ישראל קול יוצא ומלכותא שמעה ואילין ואילין מתערבבין מה סימן היה להן קול מגרוס בעיר משתה שם משתה שם אור הנר בברור חיל שבוע בן שבוע בן אע"פ שבטל השמד המנהג לא בטל כלתו של רבי הושעיה נכנסה מעוברת (כתובות ה-ב)


במבי אמר:
זה מראה כמה צריך להיות סבלן שהרי השוויגער יכלה להיות שוויגער אמתית ולומר "שפעם אחת התכשיט הזאת תלמד לקח" ובכל אופן היא עירבה בשבילה שתוכל לחזור !
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אך כמובן כל ניואנס ברש"י, וכל הבנה נוספת בסוגיא, וההנאה מהתוס' וכו' (והחזרה) הם עמל התורה, אך צריך לזכור ש"ועלהו לא יבול" וכל שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד וק"ו אם הנתון מובא בגמ' עצמה ולעיתים חולפים להם הלומדים ע"פ פרטים במהלך הסוגיא שנראים להם שוליים לחלוטין, אך לא לחינם מסדרי התלמוד הוסיפו אותם והיתה מחשבה רבה מאד בעניין !


ועוד דוגמא ליהלום שניתן בלי כוונה לחלוף על פניו

במבי אמר:
במבי אמר:
על אביי נאמר "ידעינן ביה בנחמני דמכפין נפשיה (שבת לג)
ובביתו אף לחם שעורים לא נמצא (מו"ק כח.)

ומכנגד אמר "תיתי לי דחזינא ת"ח דשלים מסכתא עבידנא יומא טובה לרבנן" (שבת קיב)

ואחר שרואים באיזה קושי כלכלי הוא חי האמירה על מימון סעודה מקבלת משמעות עם מבט אחר !
(אך רש"י כותב במקום שהיה ראש ישיבה וא"כ הווה לאחר שהתעשר)

אך צ"ב האם בסוף נתעשר שהרי התוס' ראש בכתובות סה. כותב -  ידענא ביה בנחמני דלא שתי חמרא. שהיה עני כדאמרינן במועד דלא אישתכח פיתא דסמידא בתוך ביתיה עכ"ל

וזה היה הרי לאחר שנפטר.

וכן ידוע הסיפור עם בר הדיא שפטר חלומות רבא ואביי, ולאביי ששילם לו הוא פטר לטובה אך לרבא שלא שילם ידוע מה היה שם.

וכתוב על רבא

ואמר רבא הני תלת מילי בעאי קמי שמיא תרתי יהבו לי חדא לא יהבו לי חוכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא ויהבו לי ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו  (מו"ק כח.)

ומעניין שרבה שלא שילם היה עשיר ואביי ששילם היה עני !

 
 

HaimL

משתמש ותיק
אם כבר, אז פתור נא את הדילמה הבאה.

מבואר, בגמרא גיטין, שריש לקיש זבן נפשיה ללודאי. ומפרשים התוספות שזה היה לפני חזרתו למוטב.
אחרי שנחלץ מהם, באופן המרתק (והמשלי) מובא דו שיח בינו לבין בתו, ואז תיאור מיתתו, וזה שאייתר ליה קבא דמוריקא. וזה פלא, שהרי כל הסיפור של חזרתו למוטב, ולימודו עם רבי יוחנן, וסיבת מיתתו, כאילו התרחשו ביקום מקביל.

אם לא נפרש כדברי התוספות, אז בכלל לא מצאנו ידינו ורגלינו בסיפור חייו.
 
בהכללה מבואר בגמ' בהאשה רבה באר היטב ששואות זו א זו ומה הטעם.

על מעלליה של אותה חמות ב'במה מדליקין' עם הבושם אי''צ לצטט.
 
חלק עליון תַחתִית