הגרח"ק אמר "החזון איש לא ראה את הירושלמי הזה"

יושב אוהלים

משתמש ותיק
החזון איש בספרו מסתפק אם בחניות שחנו בנ"י במדבר, כשהקימו בחזרה את המשכן, האם תחילה בנו את המשכן ואח"כ הכניסו את הכלים, או בתחילה העמידו הלויים את הכלים במקומם ומסביבם בנו את המשכן.
ונשאל הגרח"ק שליט"א הרי מפורש בירושלמי שבתחילה שמו את הארון במקומו ואח"כ בנו את המשכן מסביבו.

והשיב הגרח"שליט"א וז"ל: "לא זכור לי שלחזון איש היה ירושלמי בבית, ויתכן שלא ראה את הירושלמי הזה"
 
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
החזו"א לא היה מלאך, וקרה והגר"מ שולמן זצ"ל הראה לו שהוא כתב כמו הרמב"ם ויש על זה תשובה מהחזו"א בספר הזכרון כנסת ישראל, ופעם אחרת הראו לו שמקשה ומתרץ כמו הגמ׳, אבל זה נכון שהיה קשה ׳לתפוס׳ אותו על שכחה כמו זו
הגרח"ק כ׳ ׳לא ראה׳ או ׳לא זכר׳, כי מופקע לומר שהחזו"א לא למד את כל הירושלמי כי לא היה לו פרטי משלו, גם בבלי שלם רוב ימיו לא היה לו
אגב, על הראשונים כתב החזו"א שלא היה הירושלמי מצוי בידם מחמת העניות ולכן לאפלא שלא הביאו ממנו
 

בשלמא

משתמש ותיק
אפשר להבחין שברוב הפעמים החזו"א מצטט את הירושלמי מהתוס' או משאר הראשונים.
אבל לא אפונה שכשכת על סדר זרעים בוודאי היה לפניו הירושלמי.
 

ההוא טייעא

משתמש ותיק
לא מבין בכלל הדיון פה, הרבה פעמים הראשונים כותבים ששכחו גמרא ורש"י בביצה משבח ראש ישיבה ברומי שהיה בקי בש"ס וכנראה שזה היה משהו נדיר מאד וזה רק במאות שנים האחרונות בעיקר יש תופעה של רבנים שיודעים כל התורה מילה במילה, במעשה איש דיבר בשבחו של הרמבם שהיה בקי כמו הרוגצובר.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק

מנצפך

משתמש רגיל
חלק א׳ ממעל אמר:
מנצפך אמר:
חלק א׳ ממעל אמר:
החזו"א לא היה מלאך
אבל באמת הוא מלאך (קובץ אגרות חזון איש אגרת יג)
אתה מחכה לתגובה ברצינות? הוא אכל בננות בארוחת צהריים, מלאכים לא אוכלים את זה...
אגב, במקור - אבל!
ממש לא חיכיתי לתגובה ברצינות..

ולגופה של תגובה, עיין בפרשתן יח ח: "ויאכלו",
וגם כעת אני לא מחכה לתגובה ברצינות..

 
 

HaimL

משתמש ותיק
אורח אמר:
מתוך דרכי החיזוק מרן הגרי"ג אדלשטיין שליט"א
1.png2.png
סליחה על ההערה הקטנונית. אבל בכל פעם שאני צריך לעשות איזה דבר עבור אמי, שתחיה, אני שולח את אחד הילדים. היעלה על הדעת לשבח אותי במידת כיבוד אם, בשביל זה?
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אורח אמר:
מתוך דרכי החיזוק מרן הגרי"ג אדלשטיין שליט"א
1.png2.png
סליחה על ההערה הקטנונית. אבל בכל פעם שאני צריך לעשות איזה דבר עבור אמי, שתחיה, אני שולח את אחד הילדים. היעלה על הדעת לשבח אותי במידת כיבוד אם, בשביל זה?

יפה שאתה מגדיר את ההערה כקטנונית.
אבל לדעתי ההשוואה לא נכונה.
 

HaimL

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
HaimL אמר:
אורח אמר:
מתוך דרכי החיזוק מרן הגרי"ג אדלשטיין שליט"א
1.png2.png
סליחה על ההערה הקטנונית. אבל בכל פעם שאני צריך לעשות איזה דבר עבור אמי, שתחיה, אני שולח את אחד הילדים. היעלה על הדעת לשבח אותי במידת כיבוד אם, בשביל זה?

יפה שאתה מגדיר את ההערה כקטנונית.
אבל לדעתי ההשוואה לא נכונה.
ברור. שום הערה על מרן החזו"א זצ"ל אינה יכולה להיות בלתי קטנונית. אבל אתה מוזמן להסביר את החילוק אם רצונך בכך.
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
הסיפור כאן הוא לדעתך הפעלת השליח לחפש את האדם שאולי נפגע?
מהסיפור רואים את הרגישות להרגשותיו של הזולת.
אני יכול להבין שאתה לא רואה בזה סיפור על תכונת נפש נדירה, אבל מכאן ועד להשוואה לא נכונה...
או שזה התת מודע שלא רוצה להתפעל כלל...
 
אפשר שכוונת ר' @Haiml להביע פליאה על הסיפור כצורתו, לאמר; רבי חיימ'ל <וגם אני> היה מתפעל מסיפור בו החזו"א עצמו היה קם ומכתת את רגליו לת"א כדי להפיס את דעת היהודי, אבל סיפור כזה, שלפיו כדי להפיס דעתו של מי שאולי נפגע ממנו שלח החזו"א שליח מיוחד לת"א העיר הגדולה לחפש מחט בערימת שחת, ואגב הכי גם להטריח את היהודי הנ"ל לשוב לב"ב רק כדי לשמוע מפי החזו"א שלא היה לו ירושלמי בוילנא, תחת למסור זאת לשליח בשמו, נראה מעט מוזר, ונקל לדונו כסיפורים רבים שפרט קטן ששונה בהם הוציאם מהקשרם וכדו'.
 

HaimL

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
הסיפור כאן הוא לדעתך הפעלת השליח לחפש את האדם שאולי נפגע?
מהסיפור רואים את הרגישות להרגשותיו של הזולת.
אני יכול להבין שאתה לא רואה בזה סיפור על תכונת נפש נדירה, אבל מכאן ועד להשוואה לא נכונה...
או שזה התת מודע שלא רוצה להתפעל כלל...
אשמח מאוד להגיב לך על התגובה הזאת אבל אני צריך להבין אם אתה מתכתב עם המודע שלי, או עם התת מודע. כי עם המודע, אני עוד יכול לעשות איזה משהו. עם התת מודע, זה מסתורין אפל ומכוער.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב בשבת תחכמוני אמר:
אפשר שכוונת ר' @Haiml להביע פליאה על הסיפור כצורתו, לאמר; רבי חיימ'ל <וגם אני> היה מתפעל מסיפור בו החזו"א עצמו היה קם ומכתת את רגליו לת"א כדי להפיס את דעת היהודי, אבל סיפור כזה, שלפיו כדי להפיס דעתו של מי שאולי נפגע ממנו שלח החזו"א שליח מיוחד לת"א העיר הגדולה לחפש מחט בערימת שחת, ואגב הכי גם להטריח את היהודי הנ"ל לשוב לב"ב רק כדי לשמוע מפי החזו"א שלא היה לו ירושלמי בוילנא, תחת למסור זאת לשליח בשמו, נראה מעט מוזר, ונקל לדונו כסיפורים רבים שפרט קטן ששונה בהם הוציאם מהקשרם וכדו'.
יתכן מאוד שהחזון איש לא היה בכוח לעשות את זה לבד. וכי אם מישהו פגע ח"ו פגיע בשני, ואין לו אפשרות לפייס אותו לבד, אין לו "להטריח" מישהו לללכת אליו לבקש ממנו מחילה במקומו?
החזו"א היה כל כך רגיש לכל פגיעה אפי' דקה מן הדקה סזולת, עדשאצלו היה כאן חשש לדבר נורא מאוד, ולא כדבריך רק איזשהו חשש קטן  "של מי שאולי נפגע", וגם ידע בברור שמקורבו הנ"ל לא יבין לליבו (ובודאי כן אחר ששלחו) כמה הדבר כל כך בוער אצלו שלא יראה את זה כטירחה כלל וכלל, וגם שהוא יעשה בשמחה כל מה שאפשר עבור מורו ורבו החזו"א למצוא אותו, והסיפור עצמו מוכיח על כך מיניה וביה, שהרי תחילת הסיפור מורה על הרגישות של החזון לכל נימה של בין אדם לחבירו, וא"כ בודאי לא היה שולח שליח סתם "לחפש  מחט בערימת שחת", ועל כרחך שידע שמצד השליח אין כאן שום צד בעיה כל שהוא כלל וכלל אפילו הכי קטן, ומצד שני מצד הנפגע הדבר בער לו מאוד מאוד.
וההבחנה הזאת לדון ולמדוד כל דבר עד כדי דקה מן הדקה הוא עצמו דבר שיש להתפעל ממנו, ולא אמר "נראה לי שזה בסדר" וממשיך הלאה.
רק החזון איש בגדלותו היה יכול לכאלה דברים.
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
HaimL אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
הסיפור כאן הוא לדעתך הפעלת השליח לחפש את האדם שאולי נפגע?
מהסיפור רואים את הרגישות להרגשותיו של הזולת.
אני יכול להבין שאתה לא רואה בזה סיפור על תכונת נפש נדירה, אבל מכאן ועד להשוואה לא נכונה...
או שזה התת מודע שלא רוצה להתפעל כלל...
אשמח מאוד להגיב לך על התגובה הזאת אבל אני צריך להבין אם אתה מתכתב עם המודע שלי, או עם התת מודע. כי עם המודע, אני עוד יכול לעשות איזה משהו. עם התת מודע, זה מסתורין אפל ומכוער.
אהבתי את התגובה שלך. איך שאתה מגדיר את התת מודע...

אענה לך על שאלתך, באופן שיסביר איך נכנס כאן בעיניי התת מודע.
כשאני קורא סיפור נאה על החזון איש, אני מגיב לעצמי, "יפה", איך שהוא הרגיש את השני. [נכון, שאין כאן סיפור על מאמץ אדיר ונדיר, אבל זה סיפור 'חיובי'.]
כשאני רואה שלמישהו נוצר 'צורך' להגיב בצורה שתמעיט בפן החיובי של הסיפור, התחושה שלי שיש לו 'צורך' לא להתפעל, ואני 'מהרהר' האם להשתייכותו למגזר מסוים, יש קשר לצורך הנ"ל.
 

HaimL

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
HaimL אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
הסיפור כאן הוא לדעתך הפעלת השליח לחפש את האדם שאולי נפגע?
מהסיפור רואים את הרגישות להרגשותיו של הזולת.
אני יכול להבין שאתה לא רואה בזה סיפור על תכונת נפש נדירה, אבל מכאן ועד להשוואה לא נכונה...
או שזה התת מודע שלא רוצה להתפעל כלל...
אשמח מאוד להגיב לך על התגובה הזאת אבל אני צריך להבין אם אתה מתכתב עם המודע שלי, או עם התת מודע. כי עם המודע, אני עוד יכול לעשות איזה משהו. עם התת מודע, זה מסתורין אפל ומכוער.
אהבתי את התגובה שלך. איך שאתה מגדיר את התת מודע...

אענה לך על שאלתך, באופן שיסביר איך נכנס כאן בעיניי התת מודע.
כשאני קורא סיפור נאה על החזון איש, אני מגיב לעצמי, "יפה", איך שהוא הרגיש את השני. [נכון, שאין כאן סיפור על מאמץ אדיר ונדיר, אבל זה סיפור 'חיובי'.]
כשאני רואה שלמישהו נוצר 'צורך' להגיב בצורה שתמעיט בפן החיובי של הסיפור, התחושה שלי שיש לו 'צורך' לא להתפעל, ואני 'מהרהר' האם להשתייכותו למגזר מסוים, יש קשר לצורך הנ"ל.
אני מוכרח לומר, שאת הביטוי הזה לא אני ניסחתי, אלא שאול הוא בידי (שם דווקא דובר על... הכבד).

אני אכן מודע לרגישות, ולמידות הסופר תרומיות, שהיו לגאון ולצדיק הנזכר. אבל, סוף הסיפור היה תמוה, וגם נשמע כאילו שמן הראוי היה שלא לכתבו, וכפי שהעיר כאן אחד המגיבים בעדינות, שפרט מסוים עלול לפגום בסיפור שלם, שהוא נאה כשלעצמו. 

אתה מדבר על השתייכותי המגזרית? ככל הידוע לי, היא מעולם לא עלתה כנושא, וכיצד זה שייכת אותה לדיוננו?


 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
אני אכן מודע לרגישות, ולמידות הסופר תרומיות, שהיו לגאון ולצדיק הנזכר. אבל, סוף הסיפור היה תמוה, וגם נשמע כאילו שמן הראוי היה שלא לכתבו, וכפי שהעיר כאן אחד המגיבים בעדינות, שפרט מסוים עלול לפגום בסיפור שלם, שהוא נאה כשלעצמו.

אתה מדבר על השתייכותי המגזרית? ...כיצד זה שייכת אותה לדיוננו?
נלענ"ד שהנידון נכנס לשאלה של מברך רעהו בקול וכו', שאסור לשבח מישהו בפני מי שיש מקום לחשוש שמתוך שבחו בא לידי גנותו, ויש בזה גדרים, הרי על סתם בני אדם יש מקום לחשוש שמישהו יחפש למעט בטובתו ולהפוך את הסיפור למשהו לא כל כך חיובי.
משא"כ כשבדובר בשבח המגיע לכתבי"ם על רבן של כל ישראל מרן החזו"א זצוק"ל, ובפורום של יהודים חרדים שרובם ככולם מעריכי תורה ולומדיה, האם גם בכגון דא למיחש מיבעי שמישהו יהיה לו אינטרס למעט בשבחו של הסיפור ומי שמסופר עליו עד כדי לומר "שמן הראוי היה שלא לכותבו", אתמהה.
ואלא על כרחך החשש הוא משום המצוי ואינו רצוי שיש לצערנו גם כאלה, ועל זה באה השאלה "הלנו אתה אם לצרינו".
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
אני אכן מודע לרגישות, ולמידות הסופר תרומיות, שהיו לגאון ולצדיק הנזכר. אבל, סוף הסיפור היה תמוה, וגם נשמע כאילו שמן הראוי היה שלא לכתבו, וכפי שהעיר כאן אחד המגיבים בעדינות, שפרט מסוים עלול לפגום בסיפור שלם, שהוא נאה כשלעצמו.

אתה מדבר על השתייכותי המגזרית? ...כיצד זה שייכת אותה לדיוננו?
נלענ"ד שהנידון נכנס לשאלה של מברך רעהו בקול וכו', שאסור לשבח מישהו בפני מי שיש מקום לחשוש שמתוך שבחו בא לידי גנותו, ויש בזה גדרים, הרי על סתם בני אדם יש מקום לחשוש שמישהו יחפש למעט בטובתו ולהפוך את הסיפור למשהו לא כל כך חיובי.
משא"כ כשבדובר בשבח המגיע לכתבי"ם על רבן של כל ישראל מרן החזו"א זצוק"ל, ובפורום של יהודים חרדים שרובם ככולם מעריכי תורה ולומדיה, האם גם בכגון דא למיחש מיבעי שמישהו יהיה לו אינטרס למעט בשבחו של הסיפור ומי שמסופר עליו עד כדי לומר "שמן הראוי היה שלא לכותבו", אתמהה.
ואלא על כרחך החשש הוא משום המצוי ואינו רצוי שיש לצערנו גם כאלה, ועל זה באה השאלה "הלנו אתה אם לצרינו".
הבנתי והנני להסביר. זה יהיה קצת אישי, על כן מוזמנים לדלג על התגובה המשעממת.

אני לא באתי בפורום לדבר על עצמי, אבל אדגיש ואציין, שאבי וסבי זכרונם לברכה לא נמנו עם באי ביתו של מרן החזו"א זצ"ל (לצורך העניין, הם היו "פלאחים"), ולכן, אני לא נמנה דווקא עם מעריציו אלא הרי הוא ככל מאן מלכי רבנן, בעיניי הקטנות.

מה שהטריד בסיפור הזה, לא היה הסיפור עצמו, שהוא באמת סיפור נאה ומאלף, אלא אופן הסיפור. שזה קצת מראה לפעמים בדיוק על מה שהצבעת, שמתוך שבחו וכו'. כל כך באים לפאר ולהעריץ ולהקדיש, שזה יוצא לפעמים תמוה ואף מעבר לכך. ידוע לי שהחזון אי"ש היה בן אדם תשוש גוף, בגלל רוחו הכבירה. לא הייתי "שולח" אותו באוטובוס לתל אביב. אבל היה צריך יותר להיזהר בניסוח. אדם השולח אחרים בשמו, זה בראש ובראשונה מראה על נכונותם של האחרים. וזאת כוונתי, בהשוואה המופרכת, כביכול.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה יעקבזון אמר:
HaimL אמר:
אני אכן מודע לרגישות, ולמידות הסופר תרומיות, שהיו לגאון ולצדיק הנזכר. 

תענוג לקרוא.
יש גם רגישות בענין נוסח הביטויים שמשתמשים בהם כלפי דברים שבקדושה, ויש ביטויים שכשלעצמם הם אולי חיוביים מאוד, אבל אין הם ראויים לשימוש בקדשי הקדשים.

זכור לי על ת"ח מסויים, שהעיר על הוצאה לאור של ספרי קדש שנקראת "סופר ספר", "שרואים שמי שבחר את השם אינו מבין מה זה ספר קודש."
 
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
HaimL אמר:
אני אכן מודע לרגישות, ולמידות הסופר תרומיות, שהיו לגאון ולצדיק הנזכר. 

תענוג לקרוא.
יש גם רגישות בענין נוסח הביטויים שמשתמשים בהם כלפי דברים שבקדושה, ויש ביטויים שכשלעצמם הם אולי חיוביים מאוד, אבל אין הם ראויים לשימוש בקדשי הקדשים.

זכור לי על ת"ח מסויים, שהעיר על הוצאה לאור של ספרי קדש שנקראת "סופר ספר", "שרואים שמי שבחר את השם אינו מבין מה זה ספר קודש."
עם כל הכבוד, מי שהעיר את ההערה המבדחת הזאת, לא הבין מה זה "סופר".
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
אופן הסיפור. שזה קצת מראה לפעמים בדיוק על מה שהצבעת, שמתוך שבחו וכו'
יש עוד משהו שצריך לציין פה, שגם אם יש אולי צד שיהיה מישהו שיקרא בסיפור משהו לא חיובי, אבל כל עוד שזה לא נכתב במפורש, וזה גם לא ברור וצועק מתוך הסיפור, זה נשאר רק בליבו ובהבנתו ופירושו של קוראים יחידים כל אחד באשר הוא.
ולכן לא ראוי להדגיש את הדברים האלה ב'רחל ביתך הקטנה', כי אז זה מוציא את ה-מתוך שבחו בא לידי... ח"ו מהכוח אל הפועל, וזה עצמו הוא פגיעה בכבוד נשוא הסיפור זצוק"ל.
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אתה מדבר על השתייכותי המגזרית? ככל הידוע לי, היא מעולם לא עלתה כנושא, וכיצד זה שייכת אותה לדיוננו?

"הרהרתי" האם יש לזה קשר. [בתת מודע]
אכן לא שייכת. [במודע]
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
אופן הסיפור. שזה קצת מראה לפעמים בדיוק על מה שהצבעת, שמתוך שבחו וכו'
יש עוד משהו שצריך לציין פה, שגם אם יש אולי צד שיהיה מישהו שיקרא בסיפור משהו לא חיובי, אבל כל עוד שזה לא נכתב במפורש, וזה גם לא ברור וצועק מתוך הסיפור, זה נשאר רק בליבו ובהבנתו ופירושו של קוראים יחידים כל אחד באשר הוא.
ולכן לא ראוי להדגיש את הדברים האלה ב'רחל ביתך הקטנה', כי אז זה מוציא את ה-מתוך שבחו בא לידי... ח"ו מהכוח אל הפועל, וזה עצמו הוא פגיעה בכבוד נשוא הסיפור זצוק"ל.
עם כל הכבוד גם לזה, לא הלכתי בשוק, ולעגתי לסיפור על הגאון החזו"א. הסיפור הובא כאן, בפורום של אנשי תורה, ובפניהם בלבד הבעתי את מורת רוחי מהניסוח.

אם מישהו למד מדבריי למעט, חס ושלום, בכבודו של הגאון הנזכר (ומי כבר לומד משהו מדבריי?), הוא כנראה צריך קצת עזרה שאין בכוחי כמו שאין בכוחך להעניק לו.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
יהודה יעקבזון אמר:
תענוג לקרוא.
יש גם רגישות בענין נוסח הביטויים שמשתמשים בהם כלפי דברים שבקדושה, ויש ביטויים שכשלעצמם הם אולי חיוביים מאוד, אבל אין הם ראויים לשימוש בקדשי הקדשים.

זכור לי על ת"ח מסויים, שהעיר על הוצאה לאור של ספרי קדש שנקראת "סופר ספר", "שרואים שמי שבחר את השם אינו מבין מה זה ספר קודש."
עם כל הכבוד, מי שהעיר את ההערה המבדחת הזאת, לא הבין מה זה "סופר".
עם כל הכבוד, מי שהעיר על ההערה הוא זה שלא מבין מה זה "סופר". המילה הוא מילה בלועזי"ת שהישראלים משתמשים בו בצורה מסויימת, ולמי שאין לו את הרגישות לזה אין דרך בעולם להסביר את זה.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
אם מישהו למד מדבריי למעט, חס ושלום, בכבודו של הגאון הנזכר
...
כנראה שמעכ"ת לא הבין את דברי, אין הנידון כאן שמישהו ילמד כך מדבריך, אלא שיש דברים שלא אומרים אותם בגלוי כי הבעת הדברים עצמו הוא לא לכבודו.
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
יש גם רגישות בענין נוסח הביטויים שמשתמשים בהם כלפי דברים שבקדושה, ויש ביטויים שכשלעצמם הם אולי חיוביים מאוד, אבל אין הם ראויים לשימוש בקדשי הקדשים.

זכור לי על ת"ח מסויים, שהעיר על הוצאה לאור של ספרי קדש שנקראת "סופר ספר", "שרואים שמי שבחר את השם אינו מבין מה זה ספר קודש."
עם כל הכבוד, מי שהעיר את ההערה המבדחת הזאת, לא הבין מה זה "סופר".
עם כל הכבוד, מי שהעיר על ההערה הוא זה שלא מבין מה זה "סופר". המילה הוא מילה בלועזי"ת שהישראלים משתמשים בו בצורה מסויימת, ולמי שאין לו את הרגישות לזה אין דרך בעולם להסביר את זה.
כי שתיים רעות עשה עמי
1. חז"ל הקדושים השתמשו במילים לועזיות בלי הגבלה, ויש כל כך הרבה מובאות בנושא הזה.  Super, הוא בסך הכל "עליון". כמו המילה superior. וזה עוד בא מאנשים שמדברים באידיש ובארמית, ומאי שנא?
2. לבזות את "הישראלים", בדבר שהוא אפילו לא "לשון שוק", שלא לומר שאינו עבירה או ניוול פה. זה מתנשא. 

אני לא "מרגיש" דברים. אני עשוי להבין אותם וגם זה רק אם מסבירים לי לאט ובסבלנות. 
 
 
יושב אוהלים אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
אפשר שכוונת ר' @Haiml להביע פליאה על הסיפור כצורתו, לאמר; רבי חיימ'ל <וגם אני> היה מתפעל מסיפור בו החזו"א עצמו היה קם ומכתת את רגליו לת"א כדי להפיס את דעת היהודי, אבל סיפור כזה, שלפיו כדי להפיס דעתו של מי שאולי נפגע ממנו שלח החזו"א שליח מיוחד לת"א העיר הגדולה לחפש מחט בערימת שחת, ואגב הכי גם להטריח את היהודי הנ"ל לשוב לב"ב רק כדי לשמוע מפי החזו"א שלא היה לו ירושלמי בוילנא, תחת למסור זאת לשליח בשמו, נראה מעט מוזר, ונקל לדונו כסיפורים רבים שפרט קטן ששונה בהם הוציאם מהקשרם וכדו'.
יתכן מאוד שהחזון איש לא היה בכוח לעשות את זה לבד. וכי אם מישהו פגע ח"ו פגיע בשני, ואין לו אפשרות לפייס אותו לבד, אין לו "להטריח" מישהו לללכת אליו לבקש ממנו מחילה במקומו?
החזו"א היה כל כך רגיש לכל פגיעה אפי' דקה מן הדקה סזולת, עדשאצלו היה כאן חשש לדבר נורא מאוד, ולא כדבריך רק איזשהו חשש קטן  "של מי שאולי נפגע", וגם ידע בברור שמקורבו הנ"ל לא יבין לליבו (ובודאי כן אחר ששלחו) כמה הדבר כל כך בוער אצלו שלא יראה את זה כטירחה כלל וכלל, וגם שהוא יעשה בשמחה כל מה שאפשר עבור מורו ורבו החזו"א למצוא אותו, והסיפור עצמו מוכיח על כך מיניה וביה, שהרי תחילת הסיפור מורה על הרגישות של החזון לכל נימה של בין אדם לחבירו, וא"כ בודאי לא היה שולח שליח סתם "לחפש  מחט בערימת שחת", ועל כרחך שידע שמצד השליח אין כאן שום צד בעיה כל שהוא כלל וכלל אפילו הכי קטן, ומצד שני מצד הנפגע הדבר בער לו מאוד מאוד.
וההבחנה הזאת לדון ולמדוד כל דבר עד כדי דקה מן הדקה הוא עצמו דבר שיש להתפעל ממנו, ולא אמר "נראה לי שזה בסדר" וממשיך הלאה.
רק החזון איש בגדלותו היה יכול לכאלה דברים.
 
אסביר מה קצת צרם לי בסיפור - שוב, ובהדגשה, בסיפור כמות שסופר, אני אישית חשדן מאוד מאוד כלפי כל סיפור צדיקים וודאי כלפי הפרטים הקטנים שבו - סיפור כזה היה אופייני יותר למלך קדמון אציל מידות שצבא עבדים עומד לרשותו, וכשפגע בטעות באחד מנתיניו שלח מיד את עבדיו להביא את הנתין הפשוט לארמון ולפייסו. במציאות ימינו קשה להכיל כזה סיפור כמות שסופר.
 
חלק עליון תַחתִית