בקשת קטע מספר

  • Thread starter 718
  • תאריך התחלה

718

משתמש חדש
אם מישהו יכול לשלוח קטע מספר שפת אמת - פרשת פקודי שנת תרנ"ד, הטקסט של כל הקטע, תודה רבה
 

כרם

משתמש ותיק
אם זה לא מספיק, הרי העתק משם:

תרנ"ד
אלה פקודי המשכן משכן העדות. פרש"י עדות שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל. ובמדרש באלה הכעסתם אותי באלה אני מתרצה לכם וכן לעתיד מי אלה כעב תעופנה כו'. הענין הוא עפ"י מ"ש לעיל פ' ויקהל בפסוק מי ברא אלה דיש לכל דבר שורש בסתר עליון כמ"ש בזוה"ק שמא קדישא ואורייתא סתים וגליא. ומי ברא אלה. וחיבור מי אלה מקיים הכל. וב' בחי' אלו הם נעשה ונשמע. נעשה בהתגלות. ונשמע לקבל שורש הנסתר. ובבחי' ההתגלות הי' חטא העגל כמ"ש חטאו בנעשה. וע"י המשכן חזרו ותיקנו העשי'. וע"ז נשתלחו בנ"י לתקן עולם העשי' דכתיב ואתם עדי. ועיקר העדות צריך להיות בעלמא דשקרא שאין ניכר האמת רק ע"י עבודת האדם. ובאמת כל מה שברא הקב"ה הכל לכבודו ברא כדאיתא במשנה. ולכן נמצא בכל ציור העולם עדות על הבורא ית'. כמ"ש ויעמידם לעד לעולם. פי' לעד שהכל עדות על הקב"ה. ויש עדות בעולם שנה נפש. כי המשכיל בדעת שלימה רואה ומבין כי א"א להיות בריאת העולם רק ע"י האחד האמת ית"ש כמ"ש בס' חובת הלבבות בשער היחוד באר היטב. וזהו בבחי' העולם עצמו חק נתן כו'. ויש בחי' שנה שהוא שינוי הזמנים ועתים שזה עדות ביותר שיש מנהיג שסובב ומגלגל כל העולם. ויש בחי' נפש שהוא עיקר העדות כמ"ש שנברא העולם בספר וסיפור כו'. וזה העדות ניתן לבנ"י. וע"ז כ' אתם עדי נאום ה' פי' בבחי' הדיבור כ"ב אותיות התורה זה הסיפור ניתן לבנ"י. כמ"ש עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ובנ"י יכולין לברר כבוד מלכותו ית' בעולם כמו שהי' בבנין המשכן והמקדש שתיקנו בזה כל הבריאה. וציור כל הבריאה הי' נרמז בבנין זה לקשר כל הבריאה בשורשה. וזה כל עבודת בני ישראל להוציא מכח אל הפועל זה הציור. אבל הרשעים כל מגמתם לבטל זה הציור והתגלות הקדושה כדאיתא במדרש משל שונא המלך שירא לגשת אל המלך חותר להפיל האנדרטי של מלך ע"ש שהמקדש הי' הציור של המלך כביכול כדאיתא במדרש בפסוק צאינה וראינה כו' בעטרה כו'. ועדות זה במעשה תליא כפי זכות בנ"י בלבותם. וכפי מה שזוכין להיות ברי לבב. כך יכולין להוציא זה הציור בהתגלות. וזה עצמו עדות גם על בני ישראל שהתגלות הקדושה בעולם כפי עבודתם. ובאמת יש לנו להתאונן על חורבן בית המקדש. כמ"ש שנתמשכן בעונותינו. פי' זה הציור והעדות אינו יכול להיות בהתגלות על ידי מחשך עונותינו כמ"ש עדיכם בירה שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים עיין שם פרק קמא דיומא. אבל בפנימיות ובשורש בני ישראל לעולם הם עדים על הקדוש ברוך הוא. וזה עדות השבת שניתן לבני ישראל בצינעא כמ"ש ז"ל ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם. וזה בחי' מי בשורש הנסתר. אבל אלה הוא בהתגלות ולעתיד לבוא עוד יתחברו כמ"ש מי אלה כעב תעופנה. וכמ"ש אני אמרתי אלהים אתם כו'. ובחי' השבת למעלה מבחי' המשכן. והנה איתא במדרש אלה פקודי המשכן משכן העדות. ששאל מרע"ה מה נעשה במותר ואמר לו הקב"ה עשה משכן לעדות וז"ש המשכן משכן העדות. ושמעתי מפי מו"ז ז"ל שביאר הענין כי זה המותר נדבה שלא נעשה ממנו בנין א"כ נשאר זה המותר לדורות אפילו כשאין מקדש אעפ"כ רצון ונדבת בנ"י לעולם קיימת כמ"ש מזה בענין נרות חנוכה ע"ש. ולפי דרכינו נאמר עפ"י מה דאיתא במשנה כל אהבה שתלוי' בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלוי' בדבר אינה בטילה עולמית. וכמו כן אהבת בנ"י להקב"ה אינה תלוי' בשום דבר. וז"ש בפסוק אהבתי אתכם כו' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב כו' ואוהב את יעקב כו'. ואין מובן התשובה על השאלה במה אהבתנו. אך הפי' הוא שאין האהבה תלוי' בשום דבר רק הוא גזירת הכתוב כטבע אב לבן ואילו הי' תלוי בצדקת יעקב אין בזה הוראה על אהבה ליעקב יותר מעשו. אך הוא אהבה בעצם. וכמו כן אהבת בני ישראל להקדוש ברוך הוא היא בעצם לכן הי' מותר בנדבת המשכן. שהגם שזה הבנין מהמשכן הי' מאוד מעלה גבוה ורמה. אבל נדבת בני ישראל הוא למעלה מכל דבר ואינו תלוי בשום דבר ובשום בנין. הרי קראו הכתוב מותר. והוא ענין נשמה יתירה בשבת. כי כל ימי המעשה האהבה תלוי' בדבר כפי עבודת האדם במצות מעשיות. ובשבת מתנה טובה וכל המעשים נשבתין שהוא אות אהבה שאינה תלוי' בדבר. לכן אהבת המשכן אינו מתקיים תמיד רק כפי זכות הדור. אבל עדות השבת הוא בחי' נשמה יתירה שאינה תלוי' בדבר כמ"ש:
 
  • תודה
Reactions: 718

718

משתמש חדש
פותח הנושא
אם מישהו יכול לשלוח קטע מספר שפת אמת - פרשת בלק שנת תרנ"ה ד"ה בפסוק וישם, וגם ד"ה בפסוק לא הביט, וגם שנת תרנ"ו מאמר א', הטקסט של כל הקטעים, תודה רבה
 

נדיב לב

משתמש ותיק
718 אמר:
אם מישהו יכול לשלוח קטע מספר שפת אמת - פרשת בלק שנת תרנ"ה ד"ה בפסוק וישם, וגם ד"ה בפסוק לא הביט, וגם שנת תרנ"ו מאמר א', הטקסט של כל הקטעים, תודה רבה

תרנ"ד - ;תרנ"ה
וירא בלק במד' נוחל רשעים שיהיו סומין שעיניהם מביאי' רעות כו'. כי הנה איתא בזוהר כי כחו של בלק הי' בעובדא ובלעם בפומא. ונראה שהיו מכוונים זה לעומת זה מול משה רבינו ע"ה ואהרן. כי בחי' משה בפה ואהרן בעובדא. ולפי שנסתלק אהרן ראה בלק שהי' לו כח להלחם עם ישראל. אבל הקב"ה סיכל עצתו במה ששם ללבו לשלוח אל בלעם שהי' כחו בפה. ובפה עדיין הי' כחו של משה רבינו ע"ה בשלימות וז"ש זכר נא מה יעץ בלק כו' שהי' הכל עצה מן השמים לטובת בנ"י:

בענין נביאי אוה"ע כתב בעל עקידה כי הוא שם לווי כמו מלך בחיות ארי. שור מלך בבהמות. כמו כן לאוה"ע נקרא בלעם נביא ואין זה נבואה בעצם ע"ש. ודבריו נכונים כדכ' אדם אתם אתם קרוין אדם. וכ"כ בלק בן צפור בלעם בן בעור שם בהמה המה להם. ובאמת לכל יש שורש למעלה כענין שפרשנו הפסוק אלה ברכב ואלה בסוסים שרומז על כמה מרכבות ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר. וכתי' כמראה אדם עליו מלמעלה. ולזה הציור לא זכו רק בנ"י. והוא בכח ברית מילה. לכן כתב רש"י ז"ל כשהי' השכינה נגלה הי' נופל לפי שהי' ערל. וקומה זקופה הוא מג' שדומה האדם למלאכי השרת. ובנ"י בכח המילה הם נזקפין כדכתי' מי יעלה לנו כו' ר"ת מילה. והנה כ' אדם ובהמה תושיע פירשו חז"ל ערומין בדעת כאדם ומשימין עצמן כבהמה. כן נביאי בנ"י כדמצינו מרע"ה שלא קם כמוהו [רמז לשון קם שיש הרבה מדריגות בקומה זקופה הנ"ל]. וכתיב בי' עניו מאוד כו'. ולהיפוך בבלעם בן בעור שהוא בחי' בהמה וחשב עצמו כאדם שאמר יודע דעת עליון. וזה עדות וסימן שאין הנבואה שייך להם כדאיתא סימן דלא ידע כלום שבוחי. ובאמת האדם יש בו בחי' בהמה ג"כ. והצדיקים מעלין גם חלק הבהמיות כדכ' רוח בני האדם העולה כו' והרשעים משפילין גם חלק הרוחניי שבהם במעשה בהמה כדאיתא במשנה חלק בלעם רוח גבוהה ותלמידי אברהם אע"ה רוח נמוכה:

בלשון הפסוק העם היוצא ממצרים כי בלעם הי' מיועצי פרעה לשעבד עם בנ"י ורצה גם עתה בנחשיו להחזיר אותם למצרים. לכן אמר היוצא כי עדיין לא נגמר יציאתם. וכן מצאתי בזוהר דבעא לאתבא לון למצרים ע"ש. ולכן מזכיר בכל הברכות אל מוציאם ממצרים כי ראה שאינו יכול כלום ליגע בחירות שהוציאנו הקב"ה ממצרים. ולכן אמרו שביקשו לקבוע פ' בלק בק"ש. וכ"כ עמי זכר נא כו' כמו שמצוה לזכור יציאת מצרים בכל יום כן יש לזכור בחסד ה' שעשה עמנו להפר עצת בלעם הרשע:

איתא שרמזו לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת ג' רגלים בשנה. והענין הוא כי קידוש הזמנים שנמסר לבנ"י הוא עדות כי בנ"י למעלה מן הזמן. וכל ניחוש של אותו רשע הוא במזל האדם שאם רואה עליו איזה חטא מה שעתיד לחטוא או שחטא יכול לחול עליו קללה כענין שאמרו גבי חרטומי פרעה שאין השד שולט בפחות מכשעורה. דהאי לא מכניף לי' ע"ש. שכל הכח שלהם לקרב הדברים ממקום למקום. וכן הוא בזמן שיכולין לקרב הזמן לזמן. אבל בנ"י שהם למעלה מן הזמן אין הקללה שולט בהם:

עוד רמז בג' רגלים שבהם יורד ן הברכות על כל השנה והם ג' ברכות שבברכת כהנים בחי' ג' אבות. יברכך בחי' אברהם לכן כתיב וישמרך שצריך שמירה מפסולת דישמעאל. יאר בחי' יצחק וצריך חנינה כי הוא מדה"ד. וי"ל נמי להיפוך יברכך בחי' יצחק ויאר בחי' אברהם. אכן ישא הוא בחי' יעקב והוא עצם הברכה. וכיון שנמסרו הרגלים לבנ"י הברכות בידם. ויתכן ג"כ לומר כי אהרן הוא שורש הברכות כדאיתא וישא אהרן את ידיו כו' מכאן זכה לברכת כהנים וכיון שנסתלק אהרן נולד ערעור על הברכות ורצה אותו הרשע לקללם והוצרך להיות אז התהפכות הקללה לברכה:

בפסוק וישם ה' דבר בפי כו'. שימה הוא לשון סידור כמו ושמו כו' איש על עבודתו. כי אותו הרשע הכין בפיו קללות. והקב"ה הפך אותם לברכות כמ"ש ויהפוך. ואותן אותיות עצמן נתחלפו ונסדרו להיות ברכות. ויתכן לומר כי כל זה הי' הכנת הרפואה קודם המכה מאת הקב"ה לפי שגלוי לפניו שעתידין לחטוא בשיטים וגם אותו רשע ראה עליהם זה החטא ורצה להזכיר עונם לקללם. וכיון שנתהפך הקללה לברכה והטעם כי אהבך ה' אלקיך פי' כי אותו הרשע סבר כי אהבתו ית' את בנ"י מכח המצות ומעש"ט לכן הזכיר החטא להתפש. אבל באמת אהבת הקב"ה לבנ"י אהבה שאינה תלוי' בדבר רק בעצם ואדרבה מטעם האהבה נתן לנו תורה ומצות. וז"ש וירא כו' כי טוב בעיני ה' לברך וממילא אפילו שהוזכר העון שלעתיד נתגבר האהבה וממילא היחלש כח החטא ולכן גם כשחטאו אח"כ כבר נתגבר האהבה מקודם וז"ש מן השיטים כו' למען דעת צדקות ה' כנ"ל:

מ"ש רש"י שאמר בלעם א"כ אברכם והשיב לו כי ברוך הוא ואינם צריכים לברכתך אומרים לצרעה לא מדובשך וכי רצה אותו רשע לברך בנ"י. ותו מה א"כ אברכם. אכן יראה כי הבין אותו רשע כי אם לא ישלוט בהם הקללה יתהפך לברכה. וז"ש א"כ שאין לקללם ממילא יתברכו. והשיב לו כי ברוך הוא שהם דבקים בעצם הברכה וא"צ לברכה שבא ע"י היפוך הקללה כי באמת נשאר חסרון ע"י ברכת בלעם. וגם ענין לא מדובשך הגם כי נוטלין דבש מדבורים אבל לא כשרוצין בעצמם לעקוץ האדם. כמו כן אותו הרשע הברכה הי' צריך לצאת ממנו שלא ברצונו רק לעקם פיו. אבל מ"ש א"כ אברכם השיבו לו לא מדובשך:

בפסוק לא הביט און ביעקב כו' ה' אלקיו עמו. פי' כי אין החטא עושה רושם בישראל לסלק מאתם אלקותו ית"ש כי החטא שלהם במקרה ולא בעצם כי מאמר אנכי ה' אלהיך קיים לעד ההוא אמר כו' ולא יקימנה וזה הטעם שאינו מתבונן בעונות שלהם שהם רק במקרה גם ותרועת מלך בו שמעניש אותם מיד בעוה"ז ואין מניח למלאות הסאה עד שיסתלק ח"ו אלקותו מהם כמ"ש בזוה"ק בפסוק ואותך לא אעשה כלה ע"ש:

איתא בגמ' ויודע דעת עליון השתא דעת בהמתו לא ידע כו' אלא שהי' יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס וקשה אכתי השתא דעת בהמתו לא ידע איך הי' יודע לכוין השעה. אך הרמז כמו שיש בזמן רגע מיוחד שכועס בה כן יש בנפשות נפש מיוחד לכעס והוא בחי' דעת רע שהי' לבלעם מבחי' עץ הדעת טוב ורע. ולכן הי' מכוון לעומת משה שהי' יודע טוב ועליו נאמר גמלתהו טוב ולא רע. ובלעם רק רע כל היום וכתיב רגע באפו חיים ברצונו הם בחי' עה"ד ועה"ח. וראה אותו הרשע עתה כי בנ"י דבקים בעץ החיים למעלה מעץ הדעת ולא יכול לשלוט בהם. ובמעשה זו נתברר הדעת כמ"ש למען דעת צדקות ה' ובמשה כתיב צדקת ה' עשה:



תרנ"ו
אמרו חז"ל בקשו לקבוע פ' בלק בק"ש משום דכ' הן עם כלביא יקום כו'. פי' אמו"ז ז"ל כי עיקר שבחן של בנ"י שהם מיוחדים רק לעבודת הבורא ית' לכן בקומו מיד חוטף המצוה וקורא ק"ש ורצו חז"ל לקבוע זאת בישראל שיהי' עיקר תהליכתם בעולם רק לעבודת הבורא שעל זה נבראו כמ"ש עם זו יצרתי כו'. ובאמת זה ענין אמרם זריזין מקדימין למצות והוא מצפרא ונלמד מאברהם אע"ה והכל ענין אחד. כי אברהם אע"ה הי' הראשון שמסר נפשו לשמו ית' ובאמת במסירת נפש זוכין אל זה הזריזות להיות כל רצונו תמיד רק לעשות רצון הבורא ואין לו דבר אחר בעולם זה מקרי מסירת נפש כי נפש הוא רצון וע"י מס"נ בפועל זוכין לזה הרצון. וזה נשאר בבנ"י מכח האבות וע"ז אמרו מי שיש בו ג' דברים הללו עין טובה רוח נמוכה נפש שפלה מתלמידיו של אברהם. פי' שע"י ג' מדות הללו יכולין לבוא למסירת הנפש שהוא עיקר שהנח אאע"ה ירושה לבנ"י כמ"ש אשר יצוה כו' ביתו אחריו. והוא בחי' ואהבת בכל לבבך נפשך מאודך. ובאמת יש הרבה מדריגות בג' דברים אלו. ומי שמתחיל בג' מדות אלו זוכה להיות מתלמידיו ובא לבחי' מס"נ ולאהוב ה' בכל לבבך נפשך מאודך. ואז נשרשים בו הג' מדות באמת בשלימות. ולכן מי שיש בו ג' מדות הנ"ל עדות שהוא מתלמידיו. והנה אותו רשע בלעם הניח לימוד האיך למצוא בעולם תאוה וכבוד כדאיתא כל מה דעבדין לגרמייהו עבדין. וכל היראה והכנעות שמכניעין עצמן תלמידי בלעם כמ"ש אם יתן לי בלק מלא ביתו כו' הכל הי' כדי למלאות תאותם כמ"ש בחי' מור"ז ז"ל פ' תולדות. אכן תלמידי אברהם אע"ה להיות עובד ה' שלא ע"מ לקבל פרס רק לשמו ית' בלבד. ומס"נ הוא עדות ע"ז שהיא שלא ע"מ לקבל פרס כי מי שמוסר נפשו ומאודו לשמים היא אהבה שאינה תלי' בדבר ולכן אינה בטילה לעולם. ולכן תלמידי אברהם אבינו עושין תורתן קבע בעולם. ולכן אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב. והנה כמו שבנ"י עובדין שלא ע"מ לקבל פרס והוא אהבה שאינה תלוי' בדבר כמו כן אהבת השי"ת אל בנ"י אינה תלוי' בדבר כי מדתו של הקב"ה מדה במדה. וז"ש אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה כו' הלא אח עשו ליעקב כו' ואוהב את יעקב כו'. וקשה מה רבותא וכי ח"ו יאהב לרשע ולא לצדיק. אך הפי' כנ"ל שאוהב את יעקב בעצם לא מטעם עשיות הטוב הגם כי האהבה בא ע"י המעשה הטוב אך כנ"ל כיון שאוהבים ה' בעצם ואינה תלוי' בדבר שכל מבוקשו בעולם רק לעשות רצונו ית"ש כמ"ש ושמרו דרך ה' כו' שכך השריש א"א בזרעו להיות האדם שומר ומצפה כל היום לעשות רצונו ית"ש שע"ז נברא. ממילא גם אהבת ה' עליהם אינה תלוי' בדבר ואינה בטילה עולמות. לכן אפילו כשחטאנו לפניו לא הוסר האהבה. זה שראה אותו רשע לא הביט און כו' ותרועת מלך בו שהוא ית' רוצה בבנ"י כמ"ש ורצה בנו ורצון הוא בלי טעם ואינה תלוי' בדבר לכן אפילו כשרצה בלעם להזכיר עון לא פעל כלום כי תרועת מלך בו הוא גזירת המלך כנ"ל:

בפסוק מה טובו אהליך כו'. הקדושה נמשכת אחר בנ"י בכל מקום שהם כמ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי כו'. והנה א"י וביהמ"ק מיוחד בקביעות לבנ"י. וזה משכנותיך ישראל. אבל אפילו בכ"מ שבנ"י שרוין אפילו בדרך עראי שם נגלה להם הקדושה. כנחלים נטיו כי מעין התורה נמשך בכל מקומות מושבותיהם וזה בחי' יעקב שהלך לחו"ל. וכמו כן במדבר שעדיין לא נכנסו לא"י. ואותו רשע בקש לקלל מצד עולם שנה נפש. ועתה וישת אל המדבר מצד המקום כידוע דהמדבר מקום נחש שרף. ואעפ"כ ראה שהקדושה נמצא להם כמ"ש וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים. פי' שראה כל זה כי השכינה שורה עליהם פתח ואמר מה טובו אהליך כנ"ל. וכמ"ש מה רב טובך אשר צפנת כו' נגד בני אדם. פי' אפילו בכל מקום כשבנ"י מתכנסין נגלה להם אור התורה דאין טוב אלא תורה וכמ"ש כל בי' עשרה מישראל שכינתא שריא:
 
  • תודה
Reactions: 718
חלק עליון תַחתִית