לאחרונה יש עיתון מאוד מפורסם שמפרסם כל מיני קיצורי הלכות מרבנים שונים, שאלות ותשובות קצרות.
והדבר מעורר תימה רבתי לכאורה, שהרי בוודאי שיבוא הדברים לאשפה, ובשלמא אם כתוב על עמוד מיוחד וכתוב שצריך גניזה, נו, אז אולי יש היתר, אבל אם זה כתוב בתוך העמוד של החדשות - הרי גורם שבוודאי יבוא הדברי תורה לאשפה.
ואף אם נאמר שבמקום שצריך להציל העם מאיסורים וכדומה מותר משום עת לעשות לה' הפרו תורתיך - מ"מ כאשר יום יום מתפרסמים כל מיני דברים שצריך לעשות כך ומותר לעשות כך וכדומה - בוודאי אין בזה משום אפרושי מאיסורא, רק פרסום הלכות גרידתא שאין מקומם על עיתון.
ובפרט שלא מצאנו היתר אפילו לגבי אפרושי מאיסורא שילכו לבזיון, שהרי מבואר במסכת ראש השנה דף יח עמוד ב "וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות. וכך היו כותבים: בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון. וכששמעו חכמים בדבר אמרו: למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה, וביטלום", הרי מוכח שאע"פ שהיתה כוונתם רצויה כדי שיזכירו שם שמים אעפ"כ בטלו, ומבואר בשו"ע הרב (סימן שלד סעיף יג) שגם בפסוקים אסור, ומשמע שם שגם בתורה שבע"פ אסור עיי"ש בתחילת הסעיף שם,
וכמו"כ הרבנים שמפרסמים הלכות למעשה על גבי לוח מודעות ברחוב שג"כ נכשלים בזה, שהרי בוודאי יגיע לאשפה כמובן, ורק בלוח מודעות בבתי מדרשות יישמר הדבר ולא יגיע לבזיון.
חשוב להבהיר - שאין כוונתי שאסור לעשות קול קורא וכדומה, שהרי זה אינו דבר תורה, אלא שהרבנים מפרסמים לעם שלא לעשות משהו, ואינו ממש דברי תורה - רק שהוא מגלה דעתו בענין, רק כאשר מפרסמים שאלות ותשובות ובפרט אם יש נימוקים, הרי זה דברי תורה ממש
והדבר מעורר תימה רבתי לכאורה, שהרי בוודאי שיבוא הדברים לאשפה, ובשלמא אם כתוב על עמוד מיוחד וכתוב שצריך גניזה, נו, אז אולי יש היתר, אבל אם זה כתוב בתוך העמוד של החדשות - הרי גורם שבוודאי יבוא הדברי תורה לאשפה.
ואף אם נאמר שבמקום שצריך להציל העם מאיסורים וכדומה מותר משום עת לעשות לה' הפרו תורתיך - מ"מ כאשר יום יום מתפרסמים כל מיני דברים שצריך לעשות כך ומותר לעשות כך וכדומה - בוודאי אין בזה משום אפרושי מאיסורא, רק פרסום הלכות גרידתא שאין מקומם על עיתון.
ובפרט שלא מצאנו היתר אפילו לגבי אפרושי מאיסורא שילכו לבזיון, שהרי מבואר במסכת ראש השנה דף יח עמוד ב "וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות. וכך היו כותבים: בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון. וכששמעו חכמים בדבר אמרו: למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה, וביטלום", הרי מוכח שאע"פ שהיתה כוונתם רצויה כדי שיזכירו שם שמים אעפ"כ בטלו, ומבואר בשו"ע הרב (סימן שלד סעיף יג) שגם בפסוקים אסור, ומשמע שם שגם בתורה שבע"פ אסור עיי"ש בתחילת הסעיף שם,
וכמו"כ הרבנים שמפרסמים הלכות למעשה על גבי לוח מודעות ברחוב שג"כ נכשלים בזה, שהרי בוודאי יגיע לאשפה כמובן, ורק בלוח מודעות בבתי מדרשות יישמר הדבר ולא יגיע לבזיון.
חשוב להבהיר - שאין כוונתי שאסור לעשות קול קורא וכדומה, שהרי זה אינו דבר תורה, אלא שהרבנים מפרסמים לעם שלא לעשות משהו, ואינו ממש דברי תורה - רק שהוא מגלה דעתו בענין, רק כאשר מפרסמים שאלות ותשובות ובפרט אם יש נימוקים, הרי זה דברי תורה ממש