גידול פאות

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

ירמיה

משתמש ותיק
ר' יונה אמר:
אין לי תלונה על הישיבה הקודמת שלו, לה יש כללי לבוש ועליו להתאים עצמו, אם לא - ישנם ישיבות אחרות, הטענה שלי היא כלפי המשפחה והקהילה, וכי זה מה שהופך אותו לחרדי? כיפה כזו או אחרת? חולצה בפנים או בחוץ? הם לקחו דברים שוליים והפכו אותם לעיקריים, אני מדגיש, הבחור כמעט הלך לציבור הדת"ל רק בגלל הלבוש! אם הם היו נחשפים למאמר של פותח הנושא שפיאות זה לא מעיקר הדין, אם היו יודעים שלא בכל הדורות הקפידו על כיפה עם סרט בדווקא, אז בסדר, היו מבינים שהוא שונה, אבל לא היו נותנים את התחושה שהוא לא שייך.
אני לא חשב שהחשפות למאמר של פותח האשכול היתה משנה את דעתם. קרוב לודאי שהם היו מגיבים למאמר בזעם בדיוק כמו רבים כאן.
ברור שהם פעלו לא נכון, ויעזור ה' שלא נבוא לידי נסיונות מרים כאלו. אך הטעות שלהם היא לא בנקודה 'האם פאות הם מעיקר הדין או לא'.
 

משה מציל

משתמש רגיל
פותח הנושא
nls אמר:
משה מציל אמר:
nls אמר:
חבל על ערבוב המושגים, חלאקה אינו קשור לגידול פאות, זהו מנהג שנהגוהו המרוקאים, אשר לא היו מגדלים פאות, בגיל 3 היו מספרים את השערות ומשאירים פאות כפי עיקר ההלכה שזה לכל היותר 5 מילימטר, אין קשר בין הדברים וזה עוד טעות שהשתרשה
כשר' שרגא שטיינמן שליט"א גזר את שער בני שיחי' בטקס החלאקה הוא שאל אותי "מדוע עושים את זה?" אמרתי לו שאיני יודע (רציתי לשמוע את תשובתו כמובן) והוא אמר לי שעושים את זה בשביל לחבב את מצוות הפאות, שמשאירים לילד את הפאות הגדולות שהן סממן יהודי, ורוצים לחבב על הילד את המצוות, ומהאי טעמא גם אמר לי ר' נתן קופשיץ שליט"א (עוד אחד מהגוזזים) שהוא מקפיד תמיד לחלק לילד סוכריות כשמביאים אותו לחלאקה.
אז כנראה שהם נולדו במרוקו 
המקור הקדום למנהג החלאקה הוא מהאריז''ל כדהעיד מהרח''ו שלקח בנו בגיל 3 לרשב''י וגילח שערות ראשו והשאיר לו פאות. גילח הכוונה לגמרי, והשאיר פאות יכול להיות הכוונה כמעיקר הדין שזה לכל היותר 5 מילי מטר. במשך השנים בכלל ישראל לא היה נפוץ מנהג החלאקהמלבד במרוקו ואולי עוד עדות הספרדים. בהמשך יותר נכנס הדבר גם אצל החסידים, וב40 שנה האחרונות אצל הליטאים, זה דברים בסיסיים שכל אחד יודע, עי' גם בארחות רבינו שהקה''י אף שהיה ממוצא חסידי כלל לא נהג מנהג זה, ואמר שזה מנהג של ספרדים! מ''מ המנהג היה לגלח לגמרי ולהשאיר פאות כמתחייב מעיקר הדין שבזה מראים החיבוב, ואף שכאמור הספרדים לא היו משאירים פאות ארוכות יותר מעיקר הדין, וזה שהיום משאירים פאות ארוכות זהו מנהג חדש שהתלבש על מנהג החלאקה ואין לו קשר היסטורי ולכן עירוב תבשילין יש כאן
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
א. דבר הרגיל הוי כלב ב"ד מתנה.
ב. לשם כך אומרים בער"ה נוסח 'התרת נדרים', כדי להנצל מכל מכשול ופוקה.
ג. נסיון שכתוב ההסטורי', כביכול לא נהגו בכל תפוצות ישראל בפאות מגודלות (לכה"פ עד עת צימוח הזקן, שאז מתנגש הדבר ב'ענין' קבלי אחר) - עגום ומגוחך הוא. ולמעלה מן הצורך, אף בליטא נהגו כך.
 

ר' יונה

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
ר' יונה אמר:
אין לי תלונה על הישיבה הקודמת שלו, לה יש כללי לבוש ועליו להתאים עצמו, אם לא - ישנם ישיבות אחרות, הטענה שלי היא כלפי המשפחה והקהילה, וכי זה מה שהופך אותו לחרדי? כיפה כזו או אחרת? חולצה בפנים או בחוץ? הם לקחו דברים שוליים והפכו אותם לעיקריים, אני מדגיש, הבחור כמעט הלך לציבור הדת"ל רק בגלל הלבוש! אם הם היו נחשפים למאמר של פותח הנושא שפיאות זה לא מעיקר הדין, אם היו יודעים שלא בכל הדורות הקפידו על כיפה עם סרט בדווקא, אז בסדר, היו מבינים שהוא שונה, אבל לא היו נותנים את התחושה שהוא לא שייך.
אני לא חשב שהחשפות למאמר של פותח האשכול היתה משנה את דעתם. קרוב לודאי שהם היו מגיבים למאמר בזעם בדיוק כמו רבים כאן.
ברור שהם פעלו לא נכון, ויעזור ה' שלא נבוא לידי נסיונות מרים כאלו. אך הטעות שלהם היא לא בנקודה 'האם פאות הם מעיקר הדין או לא'.
ייתכן, אבל אני מניח שאם הם היו יודעים, וכולם היו יודעים, והלחץ החברתי היה מופחת ומתון קצת, זה לא היה מפריע כ"כ שהיו צריכים לבוז. 
ובדרך כלל הבוז ולעג מגיעים כשאין עם מה לטעון, כשגם המשיב לא בטוח בצדקת דרכו, אם אין בידיו הוכחה מנצחת לצדקת דרכו, מה שנשאר הוא הזלזול, מול זה יש לבחור את הזלזול של נערי הרחוב שגובר על הזלזול של בני המשפחה, ולכן זה נראה איך שזה נראה....
 
 

מ אלישע

משתמש ותיק
ר' יונה אמר:
אגב, עניין צדדי. ישבתי עם הבחור בגינה צדדית, שם מול הנוף הפתוח, נפתח גם סגור ליבו, במהלך השיחה הרוח הניפה את כיפתו בלי שירגיש, והיות שהייתו תפוסה לשערו עם סיכה נסתרת היא התקפלה לשניים, כרגע רק חצי מהכיפה מכסה את ראשו, והוא לא הרגיש.

לא רציתי להעיר לו, לא הכרתי עדיין את הרגשויות שלו, והסתפקתי ביני לבין עצמי הוא זה נחשב שהוא מגולה ראש ועלי להעיר לו, או שמי אמר שרק כיפה עגולה נחשבת ככסוי ראש, אולי גם חצי מספיק? (הוא לא הקפיד על כיסוי רוב הראש). מעניין.
אחד הטעמים שבאחרונים לכיסוי הראש הוא שהולך בדרכי האומות. (ויל"ע במקום שאין תמונות של גויים)
ואולי לא שייך טעם זה כשכיפה מחוברת לראשו בסיכה. 
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
משה מציל אמר:
המקור הקדום למנהג החלאקה הוא מהאריז''ל כדהעיד מהרח''ו שלקח בנו בגיל 3 לרשב''י
הגיל לא ידוע!!! מהרח"ו לא מסר לנו בן כמה היה הילד. 
 

אבי חי

משתמש ותיק
ר' יונה אמר:
כנראה אין עם מה לטעון...
או שאין עם מי לטעון.
[כשמגיע מישהו לא מוכר, ומתעמלן שיש בעיה של נדר וגם זה מאד מכוער וזה שונה מהחילונים וגם מעולם לא עשו את זה וגם המוסדות הם אלו שמחייבים את זה וכו' וכו' - אין עם מי לדבר. וכשהוא מעלה את דבריו כבהמה כשרה פעם אחר פעם, גם הספקנים היו אמורים להבין את זה]

לגוף טענת מר יש להשיב, דאדרבה צריך לתת לנער 'מרחב נסיגה' שעדיין לא יחצה קוים, ואם מלכתחילה נלביש אותו במכנסי כותנה וכיפה הכי מודרנית, ההדרדרות תתחיל ח"ו מדברים יותר גרועים, ואז כמובן תהיה למטפל היקר עבודה יותר קשה. וכמובן דברי מר נכונים שאין לדחות אבן אחר המתחיל לפזול החוצה, ותמיד צריך לחשב שכר כנגד הפסד, אך זה כבר ממש לא נושא האשכול.

עכ"פ להמשיך את הדיון באשכול כזה לא מכבד אף אחד. וחבל שאשכול נעול נפתח סתם כך כי פותח האשכול מאד רוצה להעתיק שוב את הגיגיו.
 

משה מציל

משתמש רגיל
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
א. דבר הרגיל הוי כלב ב"ד מתנה.
ב. לשם כך אומרים בער"ה נוסח 'התרת נדרים', כדי להנצל מכל מכשול ופוקה.
ג. נסיון שכתוב ההסטורי', כביכול לא נהגו בכל תפוצות ישראל בפאות מגודלות (לכה"פ עד עת צימוח הזקן, שאז מתנגש הדבר ב'ענין' קבלי אחר) - עגום ומגוחך הוא. ולמעלה מן הצורך, אף בליטא נהגו כך.

ילד שנהיה בגיל 12 ומגדל פאות הדבר הופך עליו לנדר, לא מסר מודעא, גם אם מסר או אמר כל נדרי לפני גיל זה זה לא עוזר כלום. וכיון שכיום מחנכים את כל הילדים בכך כולם מתחייבים וצריכים התרה. איני יודע כוונתך במש''כ דבר הרגיל הוי כלב בי''ד כו' אם כוונתך על המנהג של הקטנת הפאות, אין דבריך נכונים אא''כ הילד בעצמו ידע שבעתיד יקטינם, אך המציאות היא לא כך ויש רבים שלא התבוננו בכך, ויתירה מזו יש רבים שרק אחרי כמה שנים פתאום משתפצים וכו'. 
זה שבעבר רוב עמ''י לא נהגו כן זה המציאות, גם אם לדעתך היא עגומה ומגוחכת אלא שכאמור היה חילוקים בין המקומות, הספרדים כלל לא הכירו מנהג זה מלבד קהילות בהודו ואיזה קהילות במרוקו בעבר הרחוק, באירופה, בפולין וליטא היה המנהג נפוץ ומ''מ בעיקר אצל ת''ח ולא אצל אנשים פשוטים וגם הת''ח לא חינכו בכך ילדיהם בד''כ. משא''כ בקהילות החסידים שאצלם היה הדבר מהעיקריים (ומ''מ יש לדעת שחסידי פולין היו הולכים עם פאות כמנהג הליטאים מאחורי האוזן, (גם הלכו עם עניבות רח''ל...) ומנהג הפאות הארוכות לפני האוזן השתרש רק כאן אחרי השואה וכמנהג הישוב הישן פה בארץ.
איני מתנגד למנהג גידול פאות כמנהג, רק כהלכה שתחייב את כל הציבור מעיקר הדין, דבר שקורה ממילא כאשר כל הקהילות נוהגים כן.
 

משה מציל

משתמש רגיל
פותח הנושא
אבי חי אמר:
ר' יונה אמר:
כנראה אין עם מה לטעון...
או שאין עם מי לטעון.
[כשמגיע מישהו לא מוכר, ומתעמלן שיש בעיה של נדר וגם זה מאד מכוער וזה שונה מהחילונים וגם מעולם לא עשו את זה וגם המוסדות הם אלו שמחייבים את זה וכו' וכו' - אין עם מי לדבר. וכשהוא מעלה את דבריו כבהמה כשרה פעם אחר פעם, גם הספקנים היו אמורים להבין את זה]

את זה אתה כותב כי אתה נעול, על הצורה בה אתה חי, אם היה מתפשט פתאום בכל הציבור מנהג ללכת עם פאות כמו ברסלב, אתה עצמך היית טוען אותו דבר ומדוע? כי אתה לא נוהג כמותם, וממילא אינך מחוייב להגן על מנהגם. לכן כדאי לשחרר את התפיסה, ולא על כל אמירה חדישה להסתכל כאיזה אחד שבא לחלן את הדור אלא ההפך
 

לבי במערב

משתמש ותיק
משה מציל אמר:
לבי במערב אמר:
א. דבר הרגיל הוי כלב ב"ד מתנה.
ב. לשם כך אומרים בער"ה נוסח 'התרת נדרים', כדי להנצל מכל מכשול ופוקה.
ג. נסיון שכתוב ההסטורי', כביכול לא נהגו בכל תפוצות ישראל בפאות מגודלות (לכה"פ עד עת צימוח הזקן, שאז מתנגש הדבר ב'ענין' קבלי אחר) - עגום ומגוחך הוא. ולמעלה מן הצורך, אף בליטא נהגו כך.

ילד שנהיה בגיל 12 ומגדל פאות הדבר הופך עליו לנדר, לא מסר מודעא, גם אם מסר או אמר כל נדרי לפני גיל זה זה לא עוזר כלום. וכיון שכיום מחנכים את כל הילדים בכך כולם מתחייבים וצריכים התרה. איני יודע כוונתך במש''כ דבר הרגיל הוי כלב בי''ד כו' אם כוונתך על המנהג של הקטנת הפאות, אין דבריך נכונים אא''כ הילד בעצמו ידע שבעתיד יקטינם, אך המציאות היא לא כך ויש רבים שלא התבוננו בכך, ויתירה מזו יש רבים שרק אחרי כמה שנים פתאום משתפצים וכו'. 
זה שבעבר רוב עמ''י לא נהגו כן זה המציאות, גם אם לדעתך היא עגומה ומגוחכת אלא שכאמור היה חילוקים בין המקומות, הספרדים כלל לא הכירו מנהג זה מלבד קהילות בהודו ואיזה קהילות במרוקו בעבר הרחוק, באירופה, בפולין וליטא היה המנהג נפוץ ומ''מ בעיקר אצל ת''ח ולא אצל אנשים פשוטים וגם הת''ח לא חינכו בכך ילדיהם בד''כ. משא''כ בקהילות החסידים שאצלם היה הדבר מהעיקריים (ומ''מ יש לדעת שחסידי פולין היו הולכים עם פאות כמנהג הליטאים מאחורי האוזן, (גם הלכו עם עניבות רח''ל...) ומנהג הפאות הארוכות לפני האוזן השתרש רק כאן אחרי השואה וכמנהג הישוב הישן פה בארץ.
איני מתנגד למנהג גידול פאות כמנהג, רק כהלכה שתחייב את כל הציבור מעיקר הדין, דבר שקורה ממילא כאשר כל הקהילות נוהגים כן.
א. בן י"ב אינו מתחייב אם אינו יודע לשם מי נודרין, כ"ש וק"ו כשכלל לא עלה בדעתו ענין זה. ואחר י"ג - מוסרין המודעא בער"ה.
ב. לב בי"ד מתנה גם אם הילד אינו מתבונן בכך, ופשוט שרגילים רוב בנ"א לקצר הפאות קמעא בעת התספורת (ולא עלה מעולם על לב איש להותיר פאותיו באותו הגודל כל ימי חייו, או להקפיד תמיד לקצצן באותו השיעור ממש בשוה).
ג. חסידי פולין לא כפפו פאותיהם לאחורי האוזן, וזו קלה שבקלות מהטעויות שבפסקא זו.
ד. אינך מתנגד לכלום, אלא 'רק' מפמפם את מוחנו בתעמולה שקרית וכוזבת (ששרשה, ככה"נ, מס"פ תצא).
 
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית