הנה בהיות הנפש מכירה בחסדי השי"ת עמה, מתערערת מנוחתה, שכן היא באה לעולם הזה כדי לקנות הטוב בעמלה ושלא יהיה לה נהמא דכיסופא, ואם השי"ת משפיע עליה חסדי חינם, הרי היא חוזרת למצב של 'נהמא דכיסופא'. וע"ז אנו מהללים: שובי נפשי למנוחייכי – שובי למנוחת הנפש, כי ה' גמל עלייכי – גודל חסדו ית' הוא שנותן החסדים באופן של גמול על מעשינו, וכפי שפירשו את הנאמר בברכת אבות 'גומל חסדים טובים', והתמיהה ידועה, שלשון 'גומל' משמעו כגמול ושכר המגיע, ואיך יאות לומר כן על חסד? ומבואר בלב אליהו (שביבי לב אות קפ"א), שאדרבה אלו הם חסדיו הטובים של השי"ת, שנותנם לנו בתורת גמול על מעשינו, וכך איננו מרגישים נהמא דכיסופא - בושת המקבל.
[וזה נמשך למה שנתבאר לעיל על הפס' חנון ה' וצדיק ואלקינו מרחם, שמרחם עלינו מצד מידת הדין, ע"ש].
אשמח בחו"ד.
אשמח בחו"ד.