תורת השם תמימה משיבת נפש.
י"ל משיבה הנפש למקורה להידבק בהשי"ת, גם משיבה ומגלה הרצון הטמון ביהודי בבחינת רצוננו לעשות רצונך.
ויל"ע מדוע ענין זה מיוחס דוקא להיות התורה 'תמימה'?
י"ל משיבה הנפש למקורה להידבק בהשי"ת, גם משיבה ומגלה הרצון הטמון ביהודי בבחינת רצוננו לעשות רצונך.
ויל"ע מדוע ענין זה מיוחס דוקא להיות התורה 'תמימה'?
וי"ל, שהנה מה שהתורה משיבת נפש ומדביקתה בבוראה הוא משום שקב"ה ואורייתא חד הוא, וע' דרך השם ח"ד אודות ת"ת, והנה גם ישראל הם חלק מהחד הוא, אך כיון שנמצא בעוה"ז ובחומריות – נתרחק, כ"ש אם חטא, וצריך השבה. אכן התורה, עם כל ירידתה לזה העולם, נשארה תמימה בקדושתה ללא פגם, וכמבואר בנפש החיים שער ד' פכ"ז, ולכן שפיר יש בכוחה להשיב הנפש ולהעלותה גם ממקום טומאה, משא"כ אילו התורה עצמה היתה מתגשמת ח"ו וכד', [אפילו בירידה כלשהיא מקדושתה העליונה], הרי היא עצמה צריכה 'ישועה', וכיצד תשיב הנפש?
וע"ע נפה"ח שם פל"א.
אשמח בחו"ד.
אשמח בחו"ד.