תהלים נ"א ט"ו - כיצד דוד מלמד את הפושעים לשוב?

שלו'

משתמש ותיק
תהלים נ"א ט"ו
אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ:
רש"י:
אלמדה פושעים דרכיך. וממני ילמדו וישובו אם יראו שתסלח לי.
 
ואיתא בע"ז (ד' ב' – ה' א'):
והיינו דא''ר יוחנן משום ר''ש בן יוחאי לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב  ולבי חלל בקרבי ולא ישראל ראוין לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים אלא למה עשו
לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים (לו כלך) אצל צבור וצריכא דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא ואי אשמועינן צבור משום דנפישי רחמייהו אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא צריכא והיינו דרבי שמואל בר נחמני א''ר יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה

 
ויש לעיין כיצד ילמדו פושעים מדוד, הרי חטאו של דוד היה בדבר דק שאין לנו השגה בו, וכדאיתא בשבת נ"ו א' א''ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, ע"ש.

וא"כ, פושעים גדולים שעברו עבירות גדולות במזיד וכדומה, יכולים לחשוב שדוקא לדוד ולשכמותו מועילה תשובה, אך להם לא?

 
ובעיקר הגמ' בע"ז, צ"ב למה נצרך ללמוד זאת מדוד דוקא, אטו לא היו לפני דוד יחידים שחטאו ועשו תשובה?!

הא כבר באדם הראשון וקין איתא בחז"ל, שפגש אדם את קין ושאלו מה נעשה בדינך ואמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, ואדם פרש מחוה ק"ל שנה כו', ואי' בחז"ל על ראובן שפתח בתשובה תחילה ולכן זכה שיצא ממנו הושע
 

את בש

משתמש ותיק
שלו' אמר:
ויש לעיין כיצד ילמדו פושעים מדוד, הרי חטאו של דוד היה בדבר דק שאין לנו השגה בו, וכדאיתא בשבת נ"ו א' א''ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, ע"ש.
וא"כ, פושעים גדולים שעברו עבירות גדולות במזיד וכדומה, יכולים לחשוב שדוקא לדוד ולשכמותו מועילה תשובה, אך להם לא?
יש עוד גמרות בעניין הזה שדוד עשה את זה למנוע חילול ה שלא יאמרו עבדא זכי למריה וכו
לשאלתך מצאתי תשובה נפלאה הרי יש מקום לשאול מדוע בפסוקים המעשה מסופר לא כפי מה שהיה באמת אלה כאילו דוד חטא ח"ו בדברים חמורים ורק אם מדקדקים בפסוקים יש רמזים למה שהיה באמת והתשובה לכך היא שכל המעשה הזה נכתב בנביא כדי ללמדנו את כוחה של התשובה כמבואר בגמרא ואם היה נכתב בפסוקים במפורש כל מה שמבואר בחז"ל על הענין הזה הרי לא היו לומדים מזה שתמיד אפשר לחזור בתשובה - ביאור זה כתוב במילים ספורות במלבי"ם
 

נבשר

משתמש ותיק
שלו' אמר:
תהלים נ"א ט"ו
אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ:
רש"י:
אלמדה פושעים דרכיך. וממני ילמדו וישובו אם יראו שתסלח לי.
 
ואיתא בע"ז (ד' ב' – ה' א'):
והיינו דא''ר יוחנן משום ר''ש בן יוחאי לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב  ולבי חלל בקרבי ולא ישראל ראוין לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים אלא למה עשו
לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים (לו כלך) אצל צבור וצריכא דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא ואי אשמועינן צבור משום דנפישי רחמייהו אבל יחיד דלא אלימא זכותיה אימא לא צריכא והיינו דרבי שמואל בר נחמני א''ר יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על נאם דוד בן ישי שהקים עולה של תשובה

 
ויש לעיין כיצד ילמדו פושעים מדוד, הרי חטאו של דוד היה בדבר דק שאין לנו השגה בו, וכדאיתא בשבת נ"ו א' א''ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, ע"ש.

וא"כ, פושעים גדולים שעברו עבירות גדולות במזיד וכדומה, יכולים לחשוב שדוקא לדוד ולשכמותו מועילה תשובה, אך להם לא?

 
ובעיקר הגמ' בע"ז, צ"ב למה נצרך ללמוד זאת מדוד דוקא, אטו לא היו לפני דוד יחידים שחטאו ועשו תשובה?!

הא כבר באדם הראשון וקין איתא בחז"ל, שפגש אדם את קין ושאלו מה נעשה בדינך ואמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, ואדם פרש מחוה ק"ל שנה כו', ואי' בחז"ל על ראובן שפתח בתשובה תחילה ולכן זכה שיצא ממנו הושע
שמא אדרבא כיון שהוא במעלה יותר גדולה מהם אז נדנוד החטא שלו הוא הרבה יותר חמור. או בנוסח אחר שמקום ההשחתה והפגיעה במעשה החטא היא לאין ערוך ממי שפושע כסדר, למי שהוא ברום המעלה וחטאו נוגע בעיקר שבעיקרים.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
שלו' אמר:
א''ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה.
א''ר יוחנן משום ר''ש בן יוחאי לא דוד ראוי לאותו מעשה.
הכל מודים דמעשה דוד ובת שבע יוצא מידי פשוטו, אי משום דשכינה עמו, אי משום דלבו חלַל; לא נחלקו אלא דלרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן – לאמתו של דבר לא בא דוד לידי חטא, ולרבי יוחנן משום רשב"י – ודאי בא דוד לידי חטא, אלא שבהכרח ולא ברצון נפשו עשה מה שעשה, לפי שגזירת מלך היתה שיחטא למען תת פתחון פה לבעלי תשובה, שאפילו על חמורה שבחמורות הקב"ה מוחל לשבים.
 
 

חימקו

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
שלו' אמר:
א''ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה.
א''ר יוחנן משום ר''ש בן יוחאי לא דוד ראוי לאותו מעשה.
הכל מודים דמעשה דוד ובת שבע יוצא מידי פשוטו, אי משום דשכינה עמו, אי משום דלבו חלַל; לא נחלקו אלא דלרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן – לאמתו של דבר לא בא דוד לידי חטא, ולרבי יוחנן משום רשב"י – ודאי בא דוד לידי חטא, אלא שבהכרח ולא ברצון נפשו עשה מה שעשה, לפי שגזירת מלך היתה שיחטא למען תת פתחון פה לבעלי תשובה, שאפילו על חמורה שבחמורות הקב"ה מוחל לשבים.

אף אחד לא מודה.
הגמ בשבת אומרת שעל איסור א"א לא עבר מפני שהיתה מגורשת. 
 
 

את בש

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
הכל מודים דמעשה דוד ובת שבע יוצא מידי פשוטו, אי משום דשכינה עמו, אי משום דלבו חלַל; לא נחלקו אלא דלרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן – לאמתו של דבר לא בא דוד לידי חטא, ולרבי יוחנן משום רשב"י – ודאי בא דוד לידי חטא, אלא שבהכרח ולא ברצון נפשו עשה מה שעשה, לפי שגזירת מלך היתה שיחטא למען תת פתחון פה לבעלי תשובה, שאפילו על חמורה שבחמורות הקב"ה מוחל לשבים.
אין כאן מחלוקת כלל ולכו"ע לא חטא בא"א ולא ברציחה ורק נתבע על זה שלא שפט את אוריה בסנהדרין ור יוחנן מוסיף שמ"מ ודאי שאינו ראוי לאותו מעשה גם אם לא היה חטא ובמלבי"ם שהזכרתי מבאר ש"לא ראוי לאותו מעשה" ר"ל לא היה להחמיר עליו כ"כ ולפרסם המעשה באופן שיראה כאילו חטא בדברים חמורים אלה שרצה ה להורות תשובה
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
את בש אמר:
אין כאן מחלוקת כלל, ולכו"ע לא חטא.
לא כי, אלא דוד דומיא דישראל, מה ישראל לא היו ראוין לאותו מעשה ועשו כאנוסים על פי הדיבר, אף דוד לא היה ראוי לאותו מעשה ועשה כאנוס על פי הדיבר.
במטותא מינייכו, חבריא! אל תַּכהו את עין מדרשו של רשב"י, ואל תניסו את לחו.
 

את בש

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
לא כי, אלא דוד דומיא דישראל, מה ישראל לא היו ראוין לאותו מעשה ועשו כאנוסים על פי הדיבר, אף דוד לא היה ראוי לאותו מעשה ועשה כאנוס על פי הדיבר.
גם המהרש"א בע"ז ה א למד שאין בזה מחלוקת ומפרש שם דלהכי כתיב שהקים עולה של תשובה כי עולה באה על מחשבה ודוד חטא רק במחשבה ולא במעשה
ואם אינך מקבל את הבנת המהרש"א והמלבי"ם אני לא יודע מה כן יכול לשכנע אותך
 
חלק עליון תַחתִית