תהלים נ"א י"ג – י"ד
אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי:
ופרש"י:
ופרש"י:
אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי:
ופרש"י:
ורוח קדשך אל תקח ממני. שלא יהא רוח הקודש מרוחק ממני.
הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי:
ופרש"י:
השיבה לי ששון ישעך. רוח הקודש שנסתלק מעלי.
צ"ב רב, לפי מה שרש"י מבאר שגם 'ששון ישעך' קאי על רוח קדשך [שזה עצמו טעון ביאור], הרי שיש כאן לכא' סתירה בין הפסוקים:
מהפס' הראשון נראה שמדובר על מצב שרוח הקודש נמצאת אצלו, ולכן מבקש 'אל תקח ממני' – שלא יהא מרוחק ממני.
ואילו בפס' השני לפתע מדבר על רוח הקודש שנסתלק ממני, ולכן מבקש שישיב לו.