תהלים נ"א י"ג - י"ד רוח הקודש נשארה אצל דוד או נסתלקה ממנו?

שלו'

משתמש ותיק
תהלים נ"א י"ג – י"ד
אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי: 
ופרש"י:
ורוח קדשך אל תקח ממני. שלא יהא רוח הקודש מרוחק ממני.

הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי:

ופרש"י:
השיבה לי ששון ישעך. רוח הקודש שנסתלק מעלי.

 

צ"ב רב, לפי מה שרש"י מבאר שגם 'ששון ישעך' קאי על רוח קדשך [שזה עצמו טעון ביאור], הרי שיש כאן לכא' סתירה בין הפסוקים:

מהפס' הראשון נראה שמדובר על מצב שרוח הקודש נמצאת אצלו, ולכן מבקש 'אל תקח ממני' – שלא יהא מרוחק ממני.

ואילו בפס' השני לפתע מדבר על רוח הקודש שנסתלק ממני, ולכן מבקש שישיב לו.

 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
שלו' אמר:
תהלים נ"א י"ג – י"ד
אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי: 
ופרש"י:
ורוח קדשך אל תקח ממני. שלא יהא רוח הקודש מרוחק ממני.

הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי:

ופרש"י:
השיבה לי ששון ישעך. רוח הקודש שנסתלק מעלי.

 

צ"ב רב, לפי מה שרש"י מבאר שגם 'ששון ישעך' קאי על רוח קדשך [שזה עצמו טעון ביאור], הרי שיש כאן לכא' סתירה בין הפסוקים:

מהפס' הראשון נראה שמדובר על מצב שרוח הקודש נמצאת אצלו, ולכן מבקש 'אל תקח ממני' – שלא יהא מרוחק ממני.

ואילו בפס' השני לפתע מדבר על רוח הקודש שנסתלק ממני, ולכן מבקש שישיב לו.

 
רש''י דייק בלשונו וכתב בפסוק הראשון, שלא יהיה מרוחק, דהיינו לא שלא תקח כפשוטו אלא שלא ישאר רחוק, ואל תקח היינו אל תקח לצמיתות, וודאי נסתלקה ממנו.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
שלו' אמר:
רש"י מבאר שגם 'ששון ישעך' קאי על רוח קדשך [שזה עצמו טעון ביאור].
.
כן הוא ביומא בפרק בראשונה:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִצְטָרַע דָּוִד, וּפָרְשׁוּ הֵימֶנּוּ סַנְהֶדְרִין, וְנִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה; דִּכְתִיב: 'יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ', וּכְתִיב: 'הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ'.
ומפרש רד"ק: רוח הקדש היא ששון הנשמה וישעהּ
 

נבשר

משתמש ותיק
שערי תשובה שער א' אות מב'

ועוד יתפלל בעל התשובה אל השם. למחות כעב פשעיו וכענן חטאתיו. ושיחפוץ בו וירצהו ויעתר לו כאשר אם לא חטא. כענין שכתבו בדברי אליהוא על בעל התשובה אחרי היסורין (שם לג) יעתר אל אלוה וירצהו. כי יתכן להיות העון נסלח ונפדה מכל היסורין ומכל גזירה. ואין לשם חפץ בו. ומנחה לא ירצה מידו. והתאות הצדיקים מן ההצלחות להפק רצון מהשם ושיחפוץ בהם. ורצונו החיים הקיימים והאמיתיים והאור הגדול הכולל כל הנעימות. כענין שנאמר (תהילים ל) חיים ברצונו. ונאמר (שם פ) ה' אלהים צבאות האר פניך ונושעה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אין לנו אלא הארת פניך. והוא ענין הרצון וכבר הקדמנו ובארנו זה.
על כן תראה בתפלת דוד בעת התשובה. אחרי שאמר (שם נא) הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני. התפלל עוד על הרצון להיות רצון הש"י בו כקודם החטא. ואמר (שם) אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני. אחרי כן התפלל ואמר (שם) השיבה לי ששון ישעך. שיהיה נסי השם וישעו מצוים אתו ושתצלח עליו רוח אלהים כאשר בתחלה. ואחרי כן אמר (שם) ורוח נדיבה תסמכני. פירושו - הנה קטונתי מפני פשעי ואיני ראוי לנסיך ולהגלות עלי זרוע קדשך. ואם נשאת עון חטאתי. איני כדאי להיות נאהב ורצוי כירחי קדם. אבל ברוח נדיבה תסמכני כי אין קץ לנדבתך וטובתך ובא ורו"ח בחסרון בי"ת. כמו (בראשית כז) ודגן ותירוש סמכתיו ובענין הזה אמר הושע עליו השלום (הושע יד) ארפא משובתם אוהבם נדבה. ענין אוהבם נדבה כענין מה שאמר דוד [ורוח נדיבה] תסמכני:
 
חלק עליון תַחתִית