ע"ז סב :
ולכאורה צ"ע כיון שלפי סברתם נתפסים הפירות בק"ש, נמצא לכאורה שאין כאן שום חיוב ממון לפרוע החוב, לא מיבעיא לדעת הרמב"ם דאחר הביעור הוא איסורי הנאה כפשוטו, אלא אפילו לדעת הר"ש הרי חייבים להפקירם, ולכאורה אין אדם זוכה בממון שדינו להפקירו (וכמו שכתבו תוספות קידושין נו: דאין מקדשין בפירות שביעית אחר הביעור דהוו כאיסורי הנאה )
וא"כ נמצא לכאורה שדבי רב ינאי נתנו מתנה בעלמא, וא"כ מאי שנא מנותן פירות שביעית במתנה והחזיר לו חבירו מתנה כנגד , שאין הדמים נתפסים בקדושה כמבואר בכמה מקומות בשביעית ?
הגע עצמך אילו ידעו הני דבי רבי ינאי את הדין (שחל הקדושה בחליפין, וממילא אין חייבין לפרוע ) והיו אומרים שבכל אופן רוצים לפרוע ולתת מתנה, וכי יהיה בזה תורת דמי שביעית ? ומאי גרע מפני שלא ידעו הדין ?
והנה לענין חליפי ע"ז קיי"ל שנתפס תמורתו באיסורו, וזאת למרות שע"ז הוא איסוה"נ ואינו מחייב דמים כלל, וע"כ שכל שנתן לו מעות בתמורה אף שמדיני ממון לא חייב לתיתו לו,מ"מ תורת חליפין יש לו לאוסרם בהנאה, והיינו שחל המקח לענין שתופס את דמיו .
אמנם אם שמענו בע"ז דהתם ע"כ בהכי מיירי קרא, אבל בשביעית דבעלמא תורת תשלומין אמיתית יש בו - מנין ?
ובאמת צ"ע אם בע"ז יתנו מתנה כנגד מתנה האם לא יהיה בזה תורת תופס דמיו
והנה תוספות קידושין הנ"ל כתבו שמוכר לחבירו פירות שביעית אחר הביעור - נתפסים הדמים בקדושה וחייבין בביעור , ומבואר בדבריהם שאף שהוא איסורי הנאה ואין מחייבין דמיהם - מ"מ אם שילם נתפסת הקדושה בדמים וכמו בע"ז , וע"כ שמ"מ יש בו תורת חליפין .
ועדיין לכאורה דווקא שם מפני שמראש מכר פירות שאין בהם תורת ממון, ונמצאו כאומרים הרינו מחליפים פירות בפירות, ןאף שהפירות אינם מחייבים ממון מ"מ יש בזה תורת חליפין וחל המקח לענין שתופס דמיו וכמו בע"ז , אבל בהני דבי רבי ינאי שמעיקרא חוב גמור יש בו, אלא שכיון שהגיע זמן הביעור-פקע החוב וכנ"ל, בכה"ג לכאורה הרי הוא כנותן מתנה גמורה, וצ"ע .
תודה שהייתם עימנו עד כה ...
הנה הנו דאתו קמיה דרבי יוחנן סברו שפירות הפירעון נתפסות בקדושת שביעית, וכיון דהוא אחר הביעור ממילא נתחייבו הפירות בביעור ועניים שלא ביערום שלא כדין עבדי .
ולכאורה צ"ע כיון שלפי סברתם נתפסים הפירות בק"ש, נמצא לכאורה שאין כאן שום חיוב ממון לפרוע החוב, לא מיבעיא לדעת הרמב"ם דאחר הביעור הוא איסורי הנאה כפשוטו, אלא אפילו לדעת הר"ש הרי חייבים להפקירם, ולכאורה אין אדם זוכה בממון שדינו להפקירו (וכמו שכתבו תוספות קידושין נו: דאין מקדשין בפירות שביעית אחר הביעור דהוו כאיסורי הנאה )
וא"כ נמצא לכאורה שדבי רב ינאי נתנו מתנה בעלמא, וא"כ מאי שנא מנותן פירות שביעית במתנה והחזיר לו חבירו מתנה כנגד , שאין הדמים נתפסים בקדושה כמבואר בכמה מקומות בשביעית ?
הגע עצמך אילו ידעו הני דבי רבי ינאי את הדין (שחל הקדושה בחליפין, וממילא אין חייבין לפרוע ) והיו אומרים שבכל אופן רוצים לפרוע ולתת מתנה, וכי יהיה בזה תורת דמי שביעית ? ומאי גרע מפני שלא ידעו הדין ?
והנה לענין חליפי ע"ז קיי"ל שנתפס תמורתו באיסורו, וזאת למרות שע"ז הוא איסוה"נ ואינו מחייב דמים כלל, וע"כ שכל שנתן לו מעות בתמורה אף שמדיני ממון לא חייב לתיתו לו,מ"מ תורת חליפין יש לו לאוסרם בהנאה, והיינו שחל המקח לענין שתופס את דמיו .
אמנם אם שמענו בע"ז דהתם ע"כ בהכי מיירי קרא, אבל בשביעית דבעלמא תורת תשלומין אמיתית יש בו - מנין ?
ובאמת צ"ע אם בע"ז יתנו מתנה כנגד מתנה האם לא יהיה בזה תורת תופס דמיו
והנה תוספות קידושין הנ"ל כתבו שמוכר לחבירו פירות שביעית אחר הביעור - נתפסים הדמים בקדושה וחייבין בביעור , ומבואר בדבריהם שאף שהוא איסורי הנאה ואין מחייבין דמיהם - מ"מ אם שילם נתפסת הקדושה בדמים וכמו בע"ז , וע"כ שמ"מ יש בו תורת חליפין .
ועדיין לכאורה דווקא שם מפני שמראש מכר פירות שאין בהם תורת ממון, ונמצאו כאומרים הרינו מחליפים פירות בפירות, ןאף שהפירות אינם מחייבים ממון מ"מ יש בזה תורת חליפין וחל המקח לענין שתופס דמיו וכמו בע"ז , אבל בהני דבי רבי ינאי שמעיקרא חוב גמור יש בו, אלא שכיון שהגיע זמן הביעור-פקע החוב וכנ"ל, בכה"ג לכאורה הרי הוא כנותן מתנה גמורה, וצ"ע .
תודה שהייתם עימנו עד כה ...