יש עורלה בעלים ?

דני דין

משתמש רגיל
יש לי עץ בגינה שמשתמשים בעלים שלו לתיבול מאכלים הודיים.
האם יש לו דיני עורלה בעלים ?.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מתוך אתר 'דין' -

האם דיני ערלה רק על הפרי או גם על העלים?

 תשובה: שלום רב. משנה מפורשת היא במסכת ערלה פרק א' משנה ז' שאין איסור ערלה בעלים הגדלים על העץ, וכן נפסק בשולחן ערוך יו"ד סי' רצ"ד סעיף ב'.
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
דני דין אמר:
יש לי עץ בגינה שמשתמשים בעלים שלו לתיבול מאכלים הודיים.
האם יש לו דיני עורלה בעלים ?.

התבאר לעיל שאין בעיית ערלה.
אך יש להשרות את העלים במי סבון לשלוש דק', לשטוף היטב ולהתבונן מול אור חזק ולחפש תולעים.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
מתוך אתר 'דין' -

האם דיני ערלה רק על הפרי או גם על העלים?

 תשובה: שלום רב. משנה מפורשת היא במסכת ערלה פרק א' משנה ז' שאין איסור ערלה בעלים הגדלים על העץ, וכן נפסק בשולחן ערוך יו"ד סי' רצ"ד סעיף ב'.
אני לא בדקתי
אבל יש לומר שהמשנה מדברת דווקא במקום שהעלים הם לא הפרי של העץ 
אבל במקום שהעלים הם שמשמשים כפרי העץ העומד לאכילה 
העלים נחשבים לפרי. 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
חייל של הרבי אמר:
מתוך אתר 'דין' -

האם דיני ערלה רק על הפרי או גם על העלים?

 תשובה: שלום רב. משנה מפורשת היא במסכת ערלה פרק א' משנה ז' שאין איסור ערלה בעלים הגדלים על העץ, וכן נפסק בשולחן ערוך יו"ד סי' רצ"ד סעיף ב'.
אני לא בדקתי
אבל יש לומר שהמשנה מדברת דווקא במקום שהעלים הם לא הפרי של העץ 
אבל במקום שהעלים הם שמשמשים כפרי העץ העומד לאכילה 
העלים נחשבים לפרי. 
ומ''מ בסוגיא של צלף בברכות, מבואר דלא כל דבר שאוכלים נחשב לפרי ובדרך כלל עלים אינם נחשבים פרי אף אם אוכלים אותם אלא א''כ הם הפרי היחיד של העץ דבזה יש לדון קצת.
 
 

כשמואל וכרבנן

משתמש רגיל
בשביעית יש דין שכל שאינו לעצים ולקטו ע"ד אכילה יש לו שביעית, וכ"ש מה שדרך לאכלו. ואיתא ברשב"א (שו"ת ח"ז שנו) דכל שיש לו שביעית יש לו ערלה, וראייתו מנדה (ח.) אמנם המהרי"ט (שו"ת יו"ד ח"ב לד) כתב דמידי דלאו פרי ולא שומר אין בהם ערלה.
[ועי' בחזו"א (מעשרות א כו) שנקט בפשיטות שיש ערלה בעלים.]
ולכאורה אין ראיה מהמשנה (ערלה ז) ולא מהש"ע (יו"ד רצד) דאהם איירי בשאין רגילים ללקטם לאוכל, אלא הוא תלוי במחלוקת הרשב"א והמהרי"ט הנ"ל.
 
 

הערשל

משתמש ותיק
כשמואל וכרבנן אמר:
בשביעית יש דין שכל שאינו לעצים ולקטו ע"ד אכילה יש לו שביעית, וכ"ש מה שדרך לאכלו. ואיתא ברשב"א (שו"ת ח"ז שנו) דכל שיש לו שביעית יש לו ערלה, וראייתו מנדה (ח.)
דברי הרשב"א הללו תמוהים אצלי, שכתב להוכיח שם שחל דין ערלה בוורד מכך שיש עליו קדושת שביעית אלמא דפרי הוי, וראייתו מהגמ' בנדה שמשווים שביעית לערלה, ותימה שהגמ' בנדה מוכיחה שאם בשרף יש ערלה אלמא דחשיב פרי וחל עליו שביעית, ואין הטעם משום דעל מה שאינו פרי לא חל קדוש"ש אלא שאם אינו פרי הוי דינו כדין העץ שממנו יצא שאין בו קדושה, כמו שמבארים התוס' בב"ק קא:, אך מדחל שביעית אין ראיה שהרי שביעית חלה אף על עצים שאינם פרי כמבואר בב"ק קא ממין הצובעים וכו' אלמא עצים יש בהם שביעית, ואילו ערלה לא שייך במידי שאינו פרי כדכתיב 'קרא את פריו', וצל"ע.
 
 

כשמואל וכרבנן

משתמש רגיל
הערשל אמר:
דברי הרשב"א הללו תמוהים אצלי, שכתב להוכיח שם שחל דין ערלה בוורד מכך שיש עליו קדושת שביעית אלמא דפרי הוי, וראייתו מהגמ' בנדה שמשווים שביעית לערלה, ותימה שהגמ' בנדה מוכיחה שאם בשרף יש ערלה אלמא דחשיב פרי וחל עליו שביעית, ואין הטעם משום דעל מה שאינו פרי לא חל קדוש"ש אלא שאם אינו פרי הוי דינו כדין העץ שממנו יצא שאין בו קדושה, כמו שמבארים התוס' בב"ק קא:, אך מדחל שביעית אין ראיה שהרי שביעית חלה אף על עצים שאינם פרי כמבואר בב"ק קא ממין הצובעים וכו' אלמא עצים יש בהם שביעית, ואילו ערלה לא שייך במידי שאינו פרי כדכתיב 'קרא את פריו', וצל"ע.
הרשב"א מביא שבנדה אמר ר' פדת שהמשנה שקטף קדוש בקדוש"ש היא כשיטת ר"א שהמעמיד בשרף ערלה אסור, וקטף משמש כמעמיד, ומבאר הרשב"א שראיית ר' פדת לזה היא כיון שאין דבר הקדוש בקדוש"ש ואין בו ערלה, דאלת"ה אפשר להעמיד כרבנן, ושאני ערלה שבעינן פרי.
וא"כ ראיית הרשב"א היא בתוקפה, ועי"ש שציין גם למאכל בהמה.
אמנם באמת יש לדון מה יענה הרשב"א על טענתך.
וע"ע גם בחזו"א שהבאתי שגם הוא הביא את הראיה מנדה שם.
 
 

הערשל

משתמש ותיק
כשמואל וכרבנן אמר:
רשב"א מביא שבנדה אמר ר' פדת שהמשנה שקטף קדוש בקדוש"ש היא כשיטת ר"א שהמעמיד בשרף ערלה אסור, וקטף משמש כמעמיד, ומבאר הרשב"א שראיית ר' פדת לזה היא כיון שאין דבר הקדוש בקדוש"ש ואין בו ערלה, דאלת"ה אפשר להעמיד כרבנן, ושאני ערלה שבעינן פרי.


על הגמ' הזו מבארים התוס' בב"ק שכל הטעם של הגמ' להעמיד כר"א השובר ששרף הוא פרי אינו מפני שקדוש"ש חלה בדווקא על פרי, אלא שאם אינו פרי היה מקבל את דין העץ, וא"כ מה הראיה לוורד, אולי וורד הוי עץ אלא דחל בו קדוש"ש משום הנאתו וביעורו שוה, דומיא דעלי גפנים.
 
 

כשמואל וכרבנן

משתמש רגיל
הערשל אמר:
על הגמ' הזו מבארים התוס' בב"ק שכל הטעם של הגמ' להעמיד כר"א השובר ששרף הוא פרי אינו מפני שקדוש"ש חלה בדווקא על פרי, אלא שאם אינו פרי היה מקבל את דין העץ, וא"כ מה הראיה לוורד, אולי וורד הוי עץ אלא דחל בו קדוש"ש משום הנאתו וביעורו שוה, דומיא דעלי גפנים.
כן כתבו גם בנדה, ולא באו אלא לבאר למעשה מה מחלוקת ר"א ורבנן, אבל הרשב"א מבאר שר' פדת היה מוכרח לבאר כר"א.
כוונתי שתוס' באו לבאר אחרי ראיית ר' פדת והרשב"א מבאר מהי הכרחתו.
 

הערשל

משתמש ותיק
כשמואל וכרבנן אמר:
כן כתבו גם בנדה, ולא באו אלא לבאר למעשה מה מחלוקת ר"א ורבנן, אבל הרשב"א מבאר שר' פדת היה מוכרח לבאר כר"א.
כוונתי שתוס' באו לבאר אחרי ראיית ר' פדת והרשב"א מבאר מהי הכרחתו.
לא הבנתי, ההכרח של ר' פדת היה דאי נימא דאינו פרי הוי בטל לעץ, וא"כ מה רואים לענין וורד.
 
 

הערשל

משתמש ותיק
כשמואל וכרבנן אמר:
הרשב"א למד שההכרח שלו הוא כיון דידע שאין דבר שאין בו ערלה ויש בו שביעית.
זה מה שתמוה לי ברשב"א, שהרי ערלה תלוי בפרי ושביעית תלוי בהנאתו וביעורו שוה, ואיך אפשר לפרש דלא כתוס'.
ספר חזו"א לצערי אינו תח"י, ואשמח אם תואיל להעלות הסימן המדבר בענין זה, אם יש באפשרותך.
 

כשמואל וכרבנן

משתמש רגיל
החזו"א איירי לעניין אחר (שהעליתיו כחידה באשכול אחר) אבל ז"ל:
כו) יומא פ"א ב' אכל עלי קנים פטור, יש לעי' הא אמר סוכה מ' א' דעלי קנים לקטן לאכילה חייבין בשביעית, ובנדה ח' א' אמר מאן תנא קטפא פירי ר"א, אלמא דאם אינו פירי לענין ערלה אינו פירי לענין שביעית, ולעיל פריך מערלה על יוה"כ אלמא שאם אינו אוכל לענין יוה"כ אינו אוכל לענין ערלה, ואם אינו אוכל לערלה אינו אוכל לשביעית, וא"כ עלי קנים דיש בהן משום שביעית הדין נותן דהוי אוכל לענין יוה"כ, וצ"ל דקים להו לרבנן דלא מייתבי דעתא. 
 

הערשל

משתמש ותיק
כשמואל וכרבנן אמר:
החזו"א איירי לעניין אחר (שהעליתיו כחידה באשכול אחר) אבל ז"ל:
כו) יומא פ"א ב' אכל עלי קנים פטור, יש לעי' הא אמר סוכה מ' א' דעלי קנים לקטן לאכילה חייבין בשביעית, ובנדה ח' א' אמר מאן תנא קטפא פירי ר"א, אלמא דאם אינו פירי לענין ערלה אינו פירי לענין שביעית, ולעיל פריך מערלה על יוה"כ אלמא שאם אינו אוכל לענין יוה"כ אינו אוכל לענין ערלה, ואם אינו אוכל לערלה אינו אוכל לשביעית, וא"כ עלי קנים דיש בהן משום שביעית הדין נותן דהוי אוכל לענין יוה"כ, וצ"ל דקים להו לרבנן דלא מייתבי דעתא. 

מהחזו"א אין ראיה לנידון דידן, שהוא אומר שעל מה שאין ערלה אין שביעית, וזה מוכח מהסוגיא בנדה לכל הפירושים, אבל הרשב"א מחדש שעל מה שיש שביעית יש ערלה, וזה אינו לפי פי' התוס'.

וכעת בס"ד מצאתי שלפמש"כ הרשב"א בחידושים לב"ק לק"מ קו' התוס' מהגמ' בנדה, שהרשב"א מפרש שם בשם הראב"ד את המשך הסוגיא ועצים דהסקה תנאי, דהיינו שלר"י חל קדוש"ש על עצים ולרבנן לא חל גם במיני צובעים, והיינו שאף דצביעה הוי הנאתו וביעורו שוה לא חל קדוש"ש מפני שאינו פרי, ומשנת ממין הצובעים הוי כר"י, אך משנת הוורד והקטף הוי כרבנן דאל"כ מה מדמה בנדה לפלוגתא אם הוי פרי.
 

כשמואל וכרבנן

משתמש רגיל
הערשל אמר:
מהחזו"א אין ראיה לנידון דידן, שהוא אומר שעל מה שאין ערלה אין שביעית, וזה מוכח מהסוגיא בנדה לכל הפירושים, אבל הרשב"א מחדש שעל מה שיש שביעית יש ערלה, וזה אינו לפי פי' התוס'.
לא הספקתי לעיין ברשב"א בב"ק, אבל יש כלל: אם כשאין א אין ב, הרי שכשיש ב יש א.
 
 

הערשל

משתמש ותיק
כשמואל וכרבנן אמר:
החזו"א איירי לעניין אחר (שהעליתיו כחידה באשכול אחר) אבל ז"ל:
כו) יומא פ"א ב' אכל עלי קנים פטור, יש לעי' הא אמר סוכה מ' א' דעלי קנים לקטן לאכילה חייבין בשביעית, ובנדה ח' א' אמר מאן תנא קטפא פירי ר"א, אלמא דאם אינו פירי לענין ערלה אינו פירי לענין שביעית, ולעיל פריך מערלה על יוה"כ אלמא שאם אינו אוכל לענין יוה"כ אינו אוכל לענין ערלה, ואם אינו אוכל לערלה אינו אוכל לשביעית, וא"כ עלי קנים דיש בהן משום שביעית הדין נותן דהוי אוכל לענין יוה"כ, וצ"ל דקים להו לרבנן דלא מייתבי דעתא. 



איני מבין בעניותי את קו' חזו"א, שכתב שמהגמ' בנדה מוכח שאם אינו אוכל לערלה אינו אוכל לשביעית, ואיני יודע איך מוכח, שהגמ' רק אומרת שאם אינו פרי לערלה אינו פרי לשביעית, ובערלה יש ב' תנאים גם שיהיה אוכל וגם שיהיה פרי, והגמ' מוכיחה שאם הוא פרי לערלה הוי אף פרי לשביעית, אבל התנאי דאכילה לא מצאנו בשביעית שהרי שביעית חלה גם על מאכל בהמה, משא"כ בערלה ויו"כ.
אלא דלדידי קשיא מדוכתא אחריתי, שהרמב"ם כ' בהלכות נזירות שמותר לנזיר לאכול עלי גפנים כיון שאינם פרי אלא עץ, וקשה שבגמ' נדה מבואר דלא חל קדוש"ש במה שאינו פרי, [וגם לפי' התוס' יקשה שיבטלו העלים אגב העץ].
ונראה ליישב, שבגמ' בנדה אמרו לחד תירוצא דר"א מיירי בקטף דגווזא דהיינו עלים, ויש לבאר דאין טעמו של ר"א משום שאינו בטל אגב העלים, אלא דסובר שהעלים עצמם נחשבים לפירות, שכן כך דעת ר"א בריש פ' ג' מינין שנזיר אסור בעלי גפן, וא"כ הברייתא שאוסרת בקדוש"ש עלי גפנים שליקטם לאכילה הוי כר"א, ומדויק בזה דברי הרמב"ם שלא הביא הדין שעלי גפנים שליקטם לאכילה חל עלייהו קדוש"ש, מפני שפוסק לגבי נזיר כרבנן דעלה חשוב עץ, ועפי"ז יתיישב גם קו' חזו"א.
 

כשמואל וכרבנן

משתמש רגיל
הערשל אמר:
איני מבין בעניותי את קו' חזו"א, שכתב שמהגמ' בנדה מוכח שאם אינו אוכל לערלה אינו אוכל לשביעית, ואיני יודע איך מוכח, שהגמ' רק אומרת שאם אינו פרי לערלה אינו פרי לשביעית, ובערלה יש ב' תנאים גם שיהיה אוכל וגם שיהיה פרי, והגמ' מוכיחה שאם הוא פרי לערלה הוי אף פרי לשביעית, אבל התנאי דאכילה לא מצאנו בשביעית שהרי שביעית חלה גם על מאכל בהמה, משא"כ בערלה ויו"כ.
אני מקוה לעיין בזה מחר, אבל רק הערה אחת, כאן כבר הרב כתב דלא כמש"כ לעיל דלכל הפירושים מוכח שאם אין ערלה אין שביעית.
 

הערשל

משתמש ותיק
כשמואל וכרבנן אמר:
כאן כבר הרב כתב דלא כמש"כ לעיל דלכל הפירושים מוכח שאם אין ערלה אין שביעית.
לפי תוס' זה דווקא במקום ששייך שיתבטל העלה לגבי העץ,[ ואולי זה באמת הוכחת הרשב"א מדאין עלי וורד בטלים לעץ, ש"מ פרי הוו, וא"כ כבר ל"ק קושייתי הנ"ל, אך להרשב"א בב"ק כבר אי"צ להגיע לתי' התוס', כש"כ לעיל].
 
 

הערשל

משתמש ותיק
ועיין עוד ביאור הגר"א או"ח סי' רב שכ'  'אבל שביעית אינו תלוי בפרי' עיי"ש ההוכחה, ויקשה מזה על הרשב"א, ויש עמדי מחשבות לתרץ זאת, ואכמ"ל.
 

כשמואל וכרבנן

משתמש רגיל
א. הרב @הערשל עיינתי בקושייתך, ודומני שהוקשה לך דבשביעית קדוש אף מין הצובעים, אבל בערלה יש דין פרי, וזה מוכרח לכ"ע, וא"כ מה שייך לומר שכל שאין לו ערלה אין לו שביעית.
ויעויין שהרשב"א נשמר בלשונו וכתב 'כל שאינו פרי לעניין ערלה אינו פרי לעניין שביעית', ובמפורש כתב: 
אלמא כל שאינו פרי לענין ערלה אינו פרי לענין שביעית דאי לא תימא הכי מנא לן דהא מתניתי' דשביעית ר' אליעזר ולא רבנן דילמא רבנן ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' אליעזר אלא לענין ערלה דבעינן פרי ממש אבל לענין שביעית כל שהוא מאכל אדם או מאכל בהמה נוהג בו שביעית אלא שמע מינה דכל שאינו פרי לגבי ערלה אינו פרי לגבי שביעית
וכוונתו שיש דברים שקדוש"ש שלהם מגיעה מכוח היותם פרי, ואם לא יהיו פרי יבטלו לעץ, וכמש"כ תוס', וכיון שהם פרי לשביעית בהכרח שהם פרי לערלה.
ומוסיף הרשב"א ואומר שמודו רבנן לר"א היכא דאינו בטל לעץ, כגון ורד, והיינו משום שורד חשוב פרי לעניין שביעית.
ב. אמנם לכאורה הדברים צ"ע, הלא אם יש לדבר שימוש הו"ל להתקדש, ומה לי שבטל לעץ, ובפרט למש"כ הרשב"א דלא חלקו רבנן אדר"א אלא בעץ שיש לו פרי אחר, ולא בעץ שיש לו מין פרי יחיד ואינו בטל לעץ.
ושמא באמת מבואר כאן דין מחודש בשביעית, שכל שבטל לעץ אין בו דין שביעית. אמנם לי צ"ע דין כזה, ושמא י"ל בדרך מחודשת דלא איירי הרשב"א במידי דאכילה אלא במידי דתשמיש שנתרבו מלכם לאכלה דכל שהנאתו וביעורו שוים מקודש, ובזה כתב הרשב"א שיש דין פרי ואם אינו פרי לא יתקדש, וזה מה שהוכיח ר' פדת, דמה שאינו פרי לשביעית להתקדש כשהנאתו וביעורו שוה, אינו פרי אף לערלה.
ודבר זה מחוור בסברא, דלכאורה מידי דאוכלין אף שהוא תלוי בדעת בנ"א, כל שיש לו שם אוכל אפי' ע"י הדחק דינו כאוכל (כמבואר בשביעית פ"ז מ"א) אבל דבר שהוא מאכל בהמה ע"י הדחק, בזה כתב החזו"א (יג י) בביאור דברי הרמב"ם (ז יד) דאינו כ"כ כמאכ"א, וא"כ י"ל דמין הצובעים ע"י הדחק לא יהא מין הצובעים, ולכה"פ דבר הבטל לעץ, ומעין הא דסתם עצים להסקה מבטל המיעוט שאינו להסקה, שכשיש מין עצים שרובו להסקה ויש מיעוט שאינו להסקה אלא לעוד תשמישים אינו מקודש.
ג. וכן י"ל סברא זו דלר"י כל שהנאתו שוה בכל מקודש ושאינו שוה בכל אינו מקודש (לפרש"י) או דכל שיש בו הנאה באופן הרגיל אף שהיא ממיעוט בנ"א מקודש אבל אם הוא ממש שאינו ברגילות כלל אינו מקודש (לרבותיו דרש"י), ויש מחלוקת הגרסאות בביאור הרש"ס בירושלמי האם תלו מיני בשמים בנידו"ז אף לרבנן, ובחזו"א נקט שתלו, והוכיח מד"ז שאף לדידן דבר שאין הנאתו שוה בכל אינו קדוש בקדוש"ש, והגרשז"א חלק עליו.
ונ"ל ברור דלגבי אוכל גמור לא היו נחלקים כן, ולא נחלקו אלא למיני כבוסים וכיו"ב.
ד. ומה שהקשית בחזו"א מצד עצמו אינו קשה, דמה שאינו אוכל ליוכ"פ אינו אוכל לערלה, ומה שאינו פרי לערלה אינו פרי לשביעית, וא"כ מה שהוא פרי לשביעית הוא פרי לערלה, וזה כולל גם מידי שאינם אוכל כמו ורד שאינו אוכל, אלא שלעניין להחשיבו אוכל בעינן פרט נוסף, והוא שיהא אוכל, וכל שהוא אוכל לערלה הוא אוכל ליוכ"פ, ונתקשה החזו"א הלא עלי קנים הם אוכל ולא תשמיש לדבר אחר, וכיון שכן מדוע יפטרו עליהם ביוכ"פ.
אמנם הוא פרכא לכל מש"כ לעיל, דהלא כיון שהם אוכל א"כ אין להוכיח משביעית לערלה לגביהם, דלא נאמר בשביעית דין פרי אלא במידי דהנאה ולא במידי דאכילה. ואולי אפשר להעמיד זאת כתירוץ לקושיית החזו"א, אבל החזו"א לא למד כמותי בביאור סוגיא דנדה.
ה. ומה שהקשית מהרמב"ם שהתיר לנזיר לאכול עלי גפנים משום שהם עץ ולא פרי, והלא אין שביעית חלה במה שאינו פרי, מבואר היטב לפמש"כ, דהלא מבואר בב"ק (קא:) שעלי גפנים כונסים אותם לאכילה, וכיון שכן הרי שהם מידי דאוכל ואין בהם דין פרי.
 

הערשל

משתמש ותיק
כשמואל וכרבנן אמר:
ומה שהקשית מהרמב"ם שהתיר לנזיר לאכול עלי גפנים משום שהם עץ ולא פרי, והלא אין שביעית חלה במה שאינו פרי, מבואר היטב לפמש"כ, דהלא מבואר בב"ק (קא:) שעלי גפנים כונסים אותם לאכילה, וכיון שכן הרי שהם מידי דאוכל ואין בהם דין פרי.
עיין ברמב"ם ה' שביתת עשור שהאוכל עלי גפנים ביו"כ פטור, ומשמע דאי"ז אוכל.

 
 

כשמואל וכרבנן

משתמש רגיל
הערשל אמר:
עיין ברמב"ם ה' שביתת עשור שהאוכל עלי גפנים ביו"כ פטור, ומשמע דאי"ז אוכל.
על זה מדבר החזו"א, שהתקשה בסתירה מערלה ויוכ"פ, ועל זה כתב שצ"ל דקים להו לרבנן שאינו מזין.
ומכל מקום בב"ק איתא ליקט עלי גפנים, ליקטם לאכילה.
 
 
חלק עליון תַחתִית