דני דין אמר:יש לי עץ בגינה שמשתמשים בעלים שלו לתיבול מאכלים הודיים.
האם יש לו דיני עורלה בעלים ?.
אני לא בדקתיחייל של הרבי אמר:מתוך אתר 'דין' -
האם דיני ערלה רק על הפרי או גם על העלים?
תשובה: שלום רב. משנה מפורשת היא במסכת ערלה פרק א' משנה ז' שאין איסור ערלה בעלים הגדלים על העץ, וכן נפסק בשולחן ערוך יו"ד סי' רצ"ד סעיף ב'.
ומ''מ בסוגיא של צלף בברכות, מבואר דלא כל דבר שאוכלים נחשב לפרי ובדרך כלל עלים אינם נחשבים פרי אף אם אוכלים אותם אלא א''כ הם הפרי היחיד של העץ דבזה יש לדון קצת.איש ווילנא אמר:אני לא בדקתיחייל של הרבי אמר:מתוך אתר 'דין' -
האם דיני ערלה רק על הפרי או גם על העלים?
תשובה: שלום רב. משנה מפורשת היא במסכת ערלה פרק א' משנה ז' שאין איסור ערלה בעלים הגדלים על העץ, וכן נפסק בשולחן ערוך יו"ד סי' רצ"ד סעיף ב'.
אבל יש לומר שהמשנה מדברת דווקא במקום שהעלים הם לא הפרי של העץ
אבל במקום שהעלים הם שמשמשים כפרי העץ העומד לאכילה
העלים נחשבים לפרי.
דברי הרשב"א הללו תמוהים אצלי, שכתב להוכיח שם שחל דין ערלה בוורד מכך שיש עליו קדושת שביעית אלמא דפרי הוי, וראייתו מהגמ' בנדה שמשווים שביעית לערלה, ותימה שהגמ' בנדה מוכיחה שאם בשרף יש ערלה אלמא דחשיב פרי וחל עליו שביעית, ואין הטעם משום דעל מה שאינו פרי לא חל קדוש"ש אלא שאם אינו פרי הוי דינו כדין העץ שממנו יצא שאין בו קדושה, כמו שמבארים התוס' בב"ק קא:, אך מדחל שביעית אין ראיה שהרי שביעית חלה אף על עצים שאינם פרי כמבואר בב"ק קא ממין הצובעים וכו' אלמא עצים יש בהם שביעית, ואילו ערלה לא שייך במידי שאינו פרי כדכתיב 'קרא את פריו', וצל"ע.כשמואל וכרבנן אמר:בשביעית יש דין שכל שאינו לעצים ולקטו ע"ד אכילה יש לו שביעית, וכ"ש מה שדרך לאכלו. ואיתא ברשב"א (שו"ת ח"ז שנו) דכל שיש לו שביעית יש לו ערלה, וראייתו מנדה (ח.)
הרשב"א מביא שבנדה אמר ר' פדת שהמשנה שקטף קדוש בקדוש"ש היא כשיטת ר"א שהמעמיד בשרף ערלה אסור, וקטף משמש כמעמיד, ומבאר הרשב"א שראיית ר' פדת לזה היא כיון שאין דבר הקדוש בקדוש"ש ואין בו ערלה, דאלת"ה אפשר להעמיד כרבנן, ושאני ערלה שבעינן פרי.הערשל אמר:דברי הרשב"א הללו תמוהים אצלי, שכתב להוכיח שם שחל דין ערלה בוורד מכך שיש עליו קדושת שביעית אלמא דפרי הוי, וראייתו מהגמ' בנדה שמשווים שביעית לערלה, ותימה שהגמ' בנדה מוכיחה שאם בשרף יש ערלה אלמא דחשיב פרי וחל עליו שביעית, ואין הטעם משום דעל מה שאינו פרי לא חל קדוש"ש אלא שאם אינו פרי הוי דינו כדין העץ שממנו יצא שאין בו קדושה, כמו שמבארים התוס' בב"ק קא:, אך מדחל שביעית אין ראיה שהרי שביעית חלה אף על עצים שאינם פרי כמבואר בב"ק קא ממין הצובעים וכו' אלמא עצים יש בהם שביעית, ואילו ערלה לא שייך במידי שאינו פרי כדכתיב 'קרא את פריו', וצל"ע.
כשמואל וכרבנן אמר:רשב"א מביא שבנדה אמר ר' פדת שהמשנה שקטף קדוש בקדוש"ש היא כשיטת ר"א שהמעמיד בשרף ערלה אסור, וקטף משמש כמעמיד, ומבאר הרשב"א שראיית ר' פדת לזה היא כיון שאין דבר הקדוש בקדוש"ש ואין בו ערלה, דאלת"ה אפשר להעמיד כרבנן, ושאני ערלה שבעינן פרי.
כן כתבו גם בנדה, ולא באו אלא לבאר למעשה מה מחלוקת ר"א ורבנן, אבל הרשב"א מבאר שר' פדת היה מוכרח לבאר כר"א.הערשל אמר:על הגמ' הזו מבארים התוס' בב"ק שכל הטעם של הגמ' להעמיד כר"א השובר ששרף הוא פרי אינו מפני שקדוש"ש חלה בדווקא על פרי, אלא שאם אינו פרי היה מקבל את דין העץ, וא"כ מה הראיה לוורד, אולי וורד הוי עץ אלא דחל בו קדוש"ש משום הנאתו וביעורו שוה, דומיא דעלי גפנים.
לא הבנתי, ההכרח של ר' פדת היה דאי נימא דאינו פרי הוי בטל לעץ, וא"כ מה רואים לענין וורד.כשמואל וכרבנן אמר:כן כתבו גם בנדה, ולא באו אלא לבאר למעשה מה מחלוקת ר"א ורבנן, אבל הרשב"א מבאר שר' פדת היה מוכרח לבאר כר"א.
כוונתי שתוס' באו לבאר אחרי ראיית ר' פדת והרשב"א מבאר מהי הכרחתו.
לתוס', אבל הרשב"א למד שההכרח שלו הוא כיון דידע שאין דבר שאין בו ערלה ויש בו שביעית.הערשל אמר:ההכרח של ר' פדת היה דאי נימא דאינו פרי הוי בטל לעץ,
זה מה שתמוה לי ברשב"א, שהרי ערלה תלוי בפרי ושביעית תלוי בהנאתו וביעורו שוה, ואיך אפשר לפרש דלא כתוס'.כשמואל וכרבנן אמר:הרשב"א למד שההכרח שלו הוא כיון דידע שאין דבר שאין בו ערלה ויש בו שביעית.
כו) יומא פ"א ב' אכל עלי קנים פטור, יש לעי' הא אמר סוכה מ' א' דעלי קנים לקטן לאכילה חייבין בשביעית, ובנדה ח' א' אמר מאן תנא קטפא פירי ר"א, אלמא דאם אינו פירי לענין ערלה אינו פירי לענין שביעית, ולעיל פריך מערלה על יוה"כ אלמא שאם אינו אוכל לענין יוה"כ אינו אוכל לענין ערלה, ואם אינו אוכל לערלה אינו אוכל לשביעית, וא"כ עלי קנים דיש בהן משום שביעית הדין נותן דהוי אוכל לענין יוה"כ, וצ"ל דקים להו לרבנן דלא מייתבי דעתא.
כשמואל וכרבנן אמר:החזו"א איירי לעניין אחר (שהעליתיו כחידה באשכול אחר) אבל ז"ל:
כו) יומא פ"א ב' אכל עלי קנים פטור, יש לעי' הא אמר סוכה מ' א' דעלי קנים לקטן לאכילה חייבין בשביעית, ובנדה ח' א' אמר מאן תנא קטפא פירי ר"א, אלמא דאם אינו פירי לענין ערלה אינו פירי לענין שביעית, ולעיל פריך מערלה על יוה"כ אלמא שאם אינו אוכל לענין יוה"כ אינו אוכל לענין ערלה, ואם אינו אוכל לערלה אינו אוכל לשביעית, וא"כ עלי קנים דיש בהן משום שביעית הדין נותן דהוי אוכל לענין יוה"כ, וצ"ל דקים להו לרבנן דלא מייתבי דעתא.
לא הספקתי לעיין ברשב"א בב"ק, אבל יש כלל: אם כשאין א אין ב, הרי שכשיש ב יש א.הערשל אמר:מהחזו"א אין ראיה לנידון דידן, שהוא אומר שעל מה שאין ערלה אין שביעית, וזה מוכח מהסוגיא בנדה לכל הפירושים, אבל הרשב"א מחדש שעל מה שיש שביעית יש ערלה, וזה אינו לפי פי' התוס'.
כשמואל וכרבנן אמר:החזו"א איירי לעניין אחר (שהעליתיו כחידה באשכול אחר) אבל ז"ל:
כו) יומא פ"א ב' אכל עלי קנים פטור, יש לעי' הא אמר סוכה מ' א' דעלי קנים לקטן לאכילה חייבין בשביעית, ובנדה ח' א' אמר מאן תנא קטפא פירי ר"א, אלמא דאם אינו פירי לענין ערלה אינו פירי לענין שביעית, ולעיל פריך מערלה על יוה"כ אלמא שאם אינו אוכל לענין יוה"כ אינו אוכל לענין ערלה, ואם אינו אוכל לערלה אינו אוכל לשביעית, וא"כ עלי קנים דיש בהן משום שביעית הדין נותן דהוי אוכל לענין יוה"כ, וצ"ל דקים להו לרבנן דלא מייתבי דעתא.
אני מקוה לעיין בזה מחר, אבל רק הערה אחת, כאן כבר הרב כתב דלא כמש"כ לעיל דלכל הפירושים מוכח שאם אין ערלה אין שביעית.הערשל אמר:איני מבין בעניותי את קו' חזו"א, שכתב שמהגמ' בנדה מוכח שאם אינו אוכל לערלה אינו אוכל לשביעית, ואיני יודע איך מוכח, שהגמ' רק אומרת שאם אינו פרי לערלה אינו פרי לשביעית, ובערלה יש ב' תנאים גם שיהיה אוכל וגם שיהיה פרי, והגמ' מוכיחה שאם הוא פרי לערלה הוי אף פרי לשביעית, אבל התנאי דאכילה לא מצאנו בשביעית שהרי שביעית חלה גם על מאכל בהמה, משא"כ בערלה ויו"כ.
לפי תוס' זה דווקא במקום ששייך שיתבטל העלה לגבי העץ,[ ואולי זה באמת הוכחת הרשב"א מדאין עלי וורד בטלים לעץ, ש"מ פרי הוו, וא"כ כבר ל"ק קושייתי הנ"ל, אך להרשב"א בב"ק כבר אי"צ להגיע לתי' התוס', כש"כ לעיל].כשמואל וכרבנן אמר:כאן כבר הרב כתב דלא כמש"כ לעיל דלכל הפירושים מוכח שאם אין ערלה אין שביעית.
וכוונתו שיש דברים שקדוש"ש שלהם מגיעה מכוח היותם פרי, ואם לא יהיו פרי יבטלו לעץ, וכמש"כ תוס', וכיון שהם פרי לשביעית בהכרח שהם פרי לערלה.אלמא כל שאינו פרי לענין ערלה אינו פרי לענין שביעית דאי לא תימא הכי מנא לן דהא מתניתי' דשביעית ר' אליעזר ולא רבנן דילמא רבנן ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' אליעזר אלא לענין ערלה דבעינן פרי ממש אבל לענין שביעית כל שהוא מאכל אדם או מאכל בהמה נוהג בו שביעית אלא שמע מינה דכל שאינו פרי לגבי ערלה אינו פרי לגבי שביעית
עיין ברמב"ם ה' שביתת עשור שהאוכל עלי גפנים ביו"כ פטור, ומשמע דאי"ז אוכל.כשמואל וכרבנן אמר:ומה שהקשית מהרמב"ם שהתיר לנזיר לאכול עלי גפנים משום שהם עץ ולא פרי, והלא אין שביעית חלה במה שאינו פרי, מבואר היטב לפמש"כ, דהלא מבואר בב"ק (קא:) שעלי גפנים כונסים אותם לאכילה, וכיון שכן הרי שהם מידי דאוכל ואין בהם דין פרי.
על זה מדבר החזו"א, שהתקשה בסתירה מערלה ויוכ"פ, ועל זה כתב שצ"ל דקים להו לרבנן שאינו מזין.הערשל אמר:עיין ברמב"ם ה' שביתת עשור שהאוכל עלי גפנים ביו"כ פטור, ומשמע דאי"ז אוכל.