כל שהחזיקו עולי מצרים - נאכל ולא נעבד

זאת נחמתי

משתמש ותיק
הר"ש פירש שאף שמותר לאכלו לאחר הביעור כיון שקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא, מ"מ מדרבנן אסור בעבודה .

 אבל הרמב"ם בתשובה קכ"ח כתב ז"ל :
וכל מה שהחזיקו עולי מצרים בקדושה ראשונה, ממה שלא החזיקו עולי בבל, והוא מן אמנה עד נחל מצרים באורך וברוחב עד הגבול שקידש עזרא, והוא עד כזיב, כל זה נופל מזאת המעלה שבקדושה, לפי שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא, ולכן ספיחין שלו מותרין, אף על פי שזה אסור בעבודה על פי דין תורה. 
ולכאורה הדברים תמוהים מאוד,  אם ק"ר לא קדשה לעתיד לבוא, א"כ למה אסור בעבודה מד"ת ?

וכן הוא בפשטות הסוגיא בחגיגה ג: וביבמות טז. ובחולין ז, שעולי בבל  הניחו הרבה כרכים מלכבוש, כדי שיהיה מותר לזרוע שם בשביעית, וכ"פ שם רש"י, אמנם המהר"י קורקוס פירש לדעת הרמב"ם באופן אחר.

 
 

אלי הרשבורג

משתמש רגיל
זאת נחמתי אמר:
ולכאורה הדברים תמוהים מאוד
נאמרו בזה מספר תשובות. 
העיקרית שבהם היא, שכיבוש מצרים היה חייב מדין תורה, בעת ההיא. 
וכן פירש הכפתור ופרח (פרק ה' ד"ה כלל גדול)
אולם לאחר שבטלה קדושה, מודה הרמב"ם שאיסור עבודתה רק מדרבנן. 
אלא שגזירת חז"ל הייתה מחמת ובשעת הכיבוש הייתה חייבת מן התורה. 


 
 
חלק עליון תַחתִית