אין ריטב"א כזה! תעלומת הריטב"א בסוגיית עציץ המונח ע"ג יתדות

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
בימים האחרונים מצאתי דבר נפלא ואמרתי לשתפו כאן לתועלת הרבים.

יש נידון ידוע אודות עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות האם דינו כמחובר לקרקע או כתלוש, ויש בזה הרבה נפק"מ (לגבי תו"מ, שביעית, פרוזבול, שבת, כלאיים, ועוד).

הרבה פוסקים מביאים שבריטב"א בגיטין כתוב בזה ספק שמא למעלה מי' טפחים לכו"ע דינו כתלוש. ורצו משום כך להקל בלמעלה מי' אף בעציץ נקוב בצירוף בכמה אופנים. מהם: החזו"א (עוקצין פ"ד סק"ד). מנחת שלמה (ח"א סי' מ"א סק"א). אור לציון (שביעית פ"א ס"ו). מנחת אשר (שביעית סי' ז').

וכאן אנו מגיעים לתעלומה. מי שלומד את הסוגיא ומחפש את הריטב"א לא מוצא כלום! ואדרבה כתוב שם בדיוק הפוך!

(עבור מי שרוצה להרחיב את היריעה בזה אני מצרף מה שכתבתי בזה בסוף הודעתי).

פתרון התעלומה נמצא בדפוסים ישנים של הריטב"א ששם היתה גירסא אחרת. אך בדפוסים החדשים תיקנו את הגירסא על פי כתבי יד.

בעוד שבדפוסים שלפנינו כתוב:
א"ר זירא עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות וכו' באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דרבנן יונק אפילו למעלה מי' ולר"י דווקא למטה מי' אבל לא למעלה. עכ"ל.

אבל בדפוסים הישנים כתוב:
א"ר זירא עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות וכו' באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דרבנן יונק אפילו למעלה מי' ל"א דווקא למטה מי' אבל לא למעלה. עכ"ל.

מי צודק?

חיפשתי בכת"י מאוסף המוזיאון הבריטי בלונדון מ"ק or. 9159 ומצאתי שכתוב שם בהדיא "ולר' יאודה". וכך גם מסתבר כי הלשון לישנא אחרינא אינו מתאים כאן כלל, כי אף אם נאמר שהריטב"א מסתפק בפירוש דעת רבנן מ"מ אי"ז ספק לשוני, ולא מתאים לכתוב בו "לישנא אחרינא".

אני מצרף כאן את צילום כתב היד הנ"ל.

ואבקש את עזרת הלומדים אם ראו או שמעו מישהו שעמד על עניין זה.
כי לכאורה על פי האמור אין מקום להקל ע"פ הריטב"א שהזכירו הפוסקים.

כתי המוזיאון הבריטי בלונדון חידושי רבינו קרשקש גיטין ז ב.PNG

-----------------------------------------------------------------

מתוך מה שכתבתי בזה בהרחבה:

עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות – דין הפסק אויר
עיקר הנידון בדין עציץ המונח ע"ג יתדות הוא מצד מה שיש הפסק אויר בין העציץ לקרקע שתחתיו, ויש לדון אם האויר מפסיק את היניקה בין העציץ לבין הקרקע שתחתיו או שאויר אינו מפסיק.
ואיתא בגמ' בשבת (פא:) אמר אביי פרפיסא (רש"י: עציץ נקוב שזרעו בו) שהיה מונח על גבי קרקע והניחו על גבי יתידות מיחייב משום תולש, היה מונח על גבי יתידות והניחו על גבי קרקע חייב משום נוטע.
ונחלקו הראשונים בביאור הסוגיא, דעת רש"י ותוס' (שם) דהעציץ יונק וחשיב מחובר אף בהיותו על היתדות, ולכן מפרשים דמדאורייתא פטור ומה שכתוב בגמ' שחייב היינו לעניין מכת מרדות מדרבנן.
אך ממ"ש הרמב"ם (פ"ח משבת ה"ד) גבשושית של עפר שעלו בה עשבים הגביהה מעל הארץ והניחה על גבי יתדות חייב משום תולש. היתה על גבי יתדות והניחה על הארץ חייב משום זורע, למדו האחרונים (כ"כ מפרשי הר"מ והמנח"ח) נראה שסובר שהנידון הוא בדאו', ולפי זה נראה שפוסק דכשיש הפסק אויר חשיב כתלוש (עי' חזו"א עוקצין סי' ד' סק"ב דלהר"מ צריך שיהיה עפר תוך הנקב בעובי העציץ כדי להחשיבו מחובר כי בלא זה עובי העציץ חוצץ כי יש הפסק אויר של משהו אף במקום הנקב והוא מפסיק היניקה. ובמנחת שלמה ח"א סי' מ"א אות ב' נראה דחולק וס"ל דעציץ נקוב המונח ע"ג קרקע דינו כארץ ואין רואים אותו כמוגבה מהארץ מחמת עובי השוליים של העציץ).
והנה בין לשיטת רש"י ותוס' ובין לשיטת הרמב"ם יש לעיין כיצד למדו את הסוגיא בגיטין (ז:). דאיתא שם ג' שיטות בדין עציץ המונח ע"ג יתדות, השיטה הראשונה היא דעת ר' זירא שאמר עציץ נקוב המונח על גבי יתדות באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן (שנחלקו בדין ספינה שאינה גוששת אי חשיבא כמחובר לעניין שביעית ומעשר, דלרבנן דינה כמחובר ולר"י דינה כתלוש). והשיטה השניה היא דעת רבא שאמר דדילמא לא היא עד כאן לא קאמר ר' יהודה התם אלא בספינה העשויה לברוח אבל עציץ שאינו עשוי לברוח מודה ר"י לרבנן שדינו כמחובר. ושיטה שלישית בזה ג"כ מדיחויא דרבא שאמר עוד דאפשר דעד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא בספינה דלא מפסיק אוירא, דמיא כי ארעא סמיכתא דמיא, אבל בעציץ דמפסיק אוירא מודים לר"י דדינו כתלוש. הרי לן דבין לר"י ובין לרבנן אין פשיטות אי עציץ ע"ג יתדות חשיב כמחובר או כתלוש, ולכן צריך לבאר הגמ' הן לשיטת רש"י ותוס' והן לשיטת הרמב"ם.
ובאמת דשיטת התוס' בזה מבוארת בדבריהם בהדיא שסוברים דהדין כדיחוי דרבא הראשון דמודה ר"י לרבנן דעציץ חשיב מחובר ושאני מספינה שהיא עשויה לברוח. ומ"ש רבא אחר כך דאפשר דמודים רבנן לר"י דבעציץ חשיב כתלוש דיחויא בעלמא הוא. [ונ"ל דאף שיכלו לפרש כרבי זירא ולפסוק הדין כרבנן, מ"מ סברו לפסוק כרבא ולהעמיד ההלכה ככו"ע].
ובעניין שיטת הרמב"ם בזה, הנה מחשבון הסוגיא נראה שיסבור כשיטה השלישית דמודים רבנן לר"י דעציץ חשיב כתלוש, או שיסבור כדעת ר' זירא דנחלקו בזה, ופוסק הדין כר"י. אך עי' רדב"ז (פ"א מתרומות הכ"ג) שמביא מפיה"מ להר"מ שסובר דכל הסוגיא בגיטין היא שלא כהלכה כי הדין שלא נחלקו ר"י ורבנן אף לא לעניין ספינה, כמאי דאיתא בעירובין  (פא:) ובסנהדרין (כד:) שאמרו ר' יהושע בן לוי ור' יוחנן שכל מקום שאמר ר' יהודה אימתי אינו אלא לפרש. ולכן סובר הרמב"ם דהדין כרבי יהודה ושרבנן לא חולקים עליו בזה.
הרי לן דנחלקו הראשונים להלכה בדין עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות אם האויר מפסיק היניקה להחשיבו כתלוש או לא.
דעת הריטב"א
עוד בזה ראיתי בחזו"א (עוקצין פ"ד סק"ד) שהביא מדברי הריטב"א (רבינו קרשקש גיטין ז:) להסתפק שמא כל המח' היא בפחות מי' טפחים אבל בלמעלה מעשרה מודים רבנן דדינו כתלוש. וכן הביאו מן הריטב"א בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' מ"א סק"א) ובאור לציון (שביעית פ"א ס"ו) ובמנחת אשר (שביעית סי' ז') ורצו משום כך להקל בלמעלה מי' אף בעציץ נקוב בצירוף בכמה אופנים, יעויין בדבריהם.
ומתחילה תמהתי מאוד ע"ז, כי הריטב"א כתב וז"ל: א"ר זירא עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות וכו' באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דרבנן יונק אפילו למעלה מי' ולר"י דווקא למטה מי' אבל לא למעלה. עכ"ל. 
הרי שמפרש הפלוגתא דרבנן ור"י דלרבנן אין שום חילוק בין למטה מעשרה ללמעלה מעשרה ולעולם דין העציץ כמחובר, ומחדש דלר' יהודה כל מה שסבר שהאויר מפסיק היינו בלמעלה מעשרה אבל בלמטה מעשרה מודה לרבנן.
ונראה א"כ דאדרבה דבריו נאמרו לחומרא דאף לר"י דמיקל לעניין שביעית ומעשר להחשיב העציץ כאינו נקוב היינו דווקא בלמעלה מי'. אבל לשיטת רבנן דמחמירי להחשיבו כמחובר אדרבה מפורש בהדיא שאין שום חילוק בזה בין למעלה מעשרה ללמטה מעשרה. וא"כ הוא נמצא דלשיטת רש"י ותוס' שפוסקים הדין כדיחויא קמא דרבא שלא נחלקו אלא לעניין ספינה שהיא עשויה לברוח אבל בעציץ מודה ר"י לרבנן, יוצא דהדין שדינו כמחובר אף ביותר מי' טפחים. עוד קשה גם על שכתבו שהריטב"א הסתפק בזה, לא מצאתי בפנים שום ספק כלל.
אך אחר כל זה ראיתי בריטב"א ישן (נד' ניו יורק תשי"א) שכתוב שם בגירסא שונה מהריטב"א דידן, ושם כתוב: א"ר זירא עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות וכו' באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דרבנן יונק אפילו למעלה מי' ל"א דווקא למטה מי' אבל לא למעלה. עכ"ל. הרי שהחליפו הגירסא ובמקום "ולר"י" גרסו "ל"א" (לישנא אחרינא) ומתוך כך הבינו כל הנך פוסקים שהריטב"א מסתפק בדעת רבנן אם דבריהם נאמרו דווקא בלמטה מעשרה או אף בלמעלה מעשרה.
והנה במהדורות החדשות תיקנו הגירסא ע"פ כת"י וגרסו "ולר"י" וע"פ גרסתם יוצא דאין ספק דרבנן דיברו אף בלמעלה מי' טפחים (וחיפשתי ומצאתי כן בכת"י מאוסף המוזיאון הבריטי בלונדון מ"ק or. 9159 שכתוב שם בהדיא "ולר' יאודה"). והכי נראה מסברא כי הלשון לישנא אחרינא אינו מתאים כאן כלל, דאף אי נימא שהריטב"א מסתפק בפירוש דעת רבנן מ"מ אי"ז ספק בלישנא, אלא בפירוש דבריהם.
ולכאו' לפי זה אין לצרף את דעת הריטב"א לדעת הרמב"ם ולו' דבלמעלה מי' יש עוד צד דאין יניקה אף לרבנן. ואדרבה מבואר בריטב"א להיפך דיש יניקה אף למעלה מי'.
וראיתי בספר השמיטה (לרימ"ט בח"ב פ"ח אות א') שג"כ דן בכ"ז וכתב דתליא במח' רש"י ותוס' עם הרמב"ם, וגם כתב דאף לשיטת רש"י ותוס' יש מקום לומר שהיניקה מפסקת מעל י"ט, ולא הזכיר מהריטב"א בגיטין, אלא כתב שיש סמך לזה מן הירושלמי בכלאים (פ"ז ה"ב) רבי בון וכו' לאויר עשרה היא מתניתא (וכוונתו ע"פ הפנ"מ והגר"א שם), וכן להלן שם (סוף פ"ז) אמר רבי יוחנן דלאויר עשרה היא מתניתא, משמע שתוך עשרה יש יניקה ומעל עשרה אין יניקה כלל. וע"ש בדעת הר"מ. ובאמת דמריטב"א הנ"ל לפי הגי' שלפנינו מבואר דלרבנן אין חילוק, וא"כ לרש"י ותוס' שפסקו כמותם אין חילוק, יש משם פירכא לדבריו.
עוד יש לציין דמהריטב"א שלפנינו עולה דאף לר' יהודה שדין העציץ כתלוש היינו דווקא ביותר מי' אבל בלמטה מזה דינו כמחובר. ויש בזה נפק"מ להרמב"ם שפוסק כר"י. אך ראיתי בכמה ראשונים (עי' מאירי, ערוך, ועוד). שמפרשים בהא דספינה גוששת דמיירי כשהיא נוגעת בקרקע ממש, הרי לן שסברו בדעת ר"י דכל שאינו נוגע דינו כתלוש. וכן נראה מסתימת הרמב"ם ושאר הראשונים שלא חילקו בזה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
כי הלשון לישנא אחרינא אינו מתאים כאן כלל, כי אף אם נאמר שהריטב"א מסתפק בפירוש דעת רבנן מ"מ אי"ז ספק לשוני, ולא מתאים לכתוב בו "לישנא אחרינא".

גם הגמ' וגם הראשונים משתמשים בלשון 'לישנא אחרינא' גם אם זה לא "ספק לשוני" אלא כל שהוא ביאור אחר או שיטה אחרת אחר בדברים שמדברים עליו.
(ותמיהני על מעכ"ת שלפי הדברים נראה כת"ח ובקי שאינו יודע דבר זה).
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
בימים האחרונים מצאתי דבר נפלא ואמרתי לשתפו כאן לתועלת הרבים.

יש נידון ידוע אודות עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות האם דינו כמחובר לקרקע או כתלוש, ויש בזה הרבה נפק"מ (לגבי תו"מ, שביעית, פרוזבול, שבת, כלאיים, ועוד).

הרבה פוסקים מביאים שבריטב"א בגיטין כתוב בזה ספק שמא למעלה מי' טפחים לכו"ע דינו כתלוש. ורצו משום כך להקל בלמעלה מי' אף בעציץ נקוב בצירוף בכמה אופנים. מהם: החזו"א (עוקצין פ"ד סק"ד). מנחת שלמה (ח"א סי' מ"א סק"א). אור לציון (שביעית פ"א ס"ו). מנחת אשר (שביעית סי' ז').

וכאן אנו מגיעים לתעלומה. מי שלומד את הסוגיא ומחפש את הריטב"א לא מוצא כלום! ואדרבה כתוב שם בדיוק הפוך!

(עבור מי שרוצה להרחיב את היריעה בזה אני מצרף מה שכתבתי בזה בסוף הודעתי).

פתרון התעלומה נמצא בדפוסים ישנים של הריטב"א ששם היתה גירסא אחרת. אך בדפוסים החדשים תיקנו את הגירסא על פי כתבי יד.

בעוד שבדפוסים שלפנינו כתוב:
א"ר זירא עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות וכו' באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דרבנן יונק אפילו למעלה מי' ולר"י דווקא למטה מי' אבל לא למעלה. עכ"ל.

אבל בדפוסים הישנים כתוב:
א"ר זירא עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות וכו' באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דרבנן יונק אפילו למעלה מי' ל"א דווקא למטה מי' אבל לא למעלה. עכ"ל.

מי צודק?

חיפשתי בכת"י מאוסף המוזיאון הבריטי בלונדון מ"ק or. 9159 ומצאתי שכתוב שם בהדיא "ולר' יאודה". וכך גם מסתבר כי הלשון לישנא אחרינא אינו מתאים כאן כלל, כי אף אם נאמר שהריטב"א מסתפק בפירוש דעת רבנן מ"מ אי"ז ספק לשוני, ולא מתאים לכתוב בו "לישנא אחרינא".

אני מצרף כאן את צילום כתב היד הנ"ל.

ואבקש את עזרת הלומדים אם ראו או שמעו מישהו שעמד על עניין זה.
כי לכאורה על פי האמור אין מקום להקל ע"פ הריטב"א שהזכירו הפוסקים.

-----------------------------------------------------------------
באמת הגירסא של 'ל"א' תמוהה קצת כי לפני כן הוא כותב 'דרבנן יונק אפילו למעלה מי'' ואינו מסיים מה הדין לדעת רבי יהודה. אך לפי הגירסא של 'ולר"י' ניחא.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
ורצו משום כך להקל בלמעלה מי' אף בעציץ נקוב


זה לשון ערוך השולחן יורה דעה רצו, מא:
איתא בירושלמי (פ"ז ה"ב) דאויר של הכרם בגובה מעל הארץ עשרה טפחים דינו כהכרם עצמו ואם העמיד עציץ נקוב על גבי יתידות שאין גבוהין מן הארץ יותר מעשרה טפחים וזרע בתוכו ירק נאסרו הגפנים והירקות, (ולא קיי"ל כראב"צ במשנה שם דעל הגפן אינו מקדש כמ"ש הרמב"ם והרע"ב), ואמרינן שם דאפילו אויר של גפן יחידית תופס עד עשרה טפחים ע"ש ותמיהני שלא הביא הרמב"ם דין זה ובס"פ שם איתא ג"כ דהמעביר עציץ נקוב בכרם למטה מעשרה והוסיף מאתים אסור ע"ש היטב (ועפ"מ שם).
ולכאורה משמע משם שזה מדין שאויר הכרם ככרם מגיע רק עד עשרה טפחים  ולא משום שאין העציץ יונק למעלה מעשרה טפחים. וצע"ע.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
ורצו משום כך להקל בלמעלה מי' אף בעציץ נקוב


זה לשון ערוך השולחן יורה דעה רצו, מא:
איתא בירושלמי (פ"ז ה"ב) דאויר של הכרם בגובה מעל הארץ עשרה טפחים דינו כהכרם עצמו ואם העמיד עציץ נקוב על גבי יתידות שאין גבוהין מן הארץ יותר מעשרה טפחים וזרע בתוכו ירק נאסרו הגפנים והירקות, (ולא קיי"ל כראב"צ במשנה שם דעל הגפן אינו מקדש כמ"ש הרמב"ם והרע"ב), ואמרינן שם דאפילו אויר של גפן יחידית תופס עד עשרה טפחים ע"ש ותמיהני שלא הביא הרמב"ם דין זה ובס"פ שם איתא ג"כ דהמעביר עציץ נקוב בכרם למטה מעשרה והוסיף מאתים אסור ע"ש היטב (ועפ"מ שם).
ולכאורה משמע משם שזה מדין שאויר הכרם ככרם מגיע רק עד עשרה טפחים  ולא משום שאין העציץ יונק למעלה מעשרה טפחים. וצע"ע.
אתה צודק שהראיה של הגרימ"ט אינה מוכחת. גם הוא לא כותב את זה כהוכחה מוחלטת אלא כסיעתא לסברת עצמו שהיניקה מוגבלת בגובה. כמדומני שהוא מסיים במילים "ויש לפלפל ולהתווכח". וב"ה קיימת את הוראתו.
 
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
כי הלשון לישנא אחרינא אינו מתאים כאן כלל, כי אף אם נאמר שהריטב"א מסתפק בפירוש דעת רבנן מ"מ אי"ז ספק לשוני, ולא מתאים לכתוב בו "לישנא אחרינא".

גם הגמ' וגם הראשונים משתמשים בלשון 'לישנא אחרינא' גם אם זה לא "ספק לשוני" אלא כל שהוא ביאור אחר או שיטה אחרת אחר בדברים שמדברים עליו.
(ותמיהני על מעכ"ת שלפי הדברים נראה כת"ח ובקי שאינו יודע דבר זה).


א. אני בד"כ משתדל לדקדק בלשונות חכמים. אך לא ימלט שנעלם ממני. אדרבה אשמח לדוגמאות.

ב. למעשה גם מביאור הסוגיא משמע כמו הגירסא בספרים שלפנינו וכמו כתה"י. כי בגמרא לא מצינו שום חילוק בדעת רבנן בין גובה לגובה. ובר"י מצינו שחילק בין גושדת ללא גוששת. ואפ"ל שסבר הריטב"א שגוששת אין הפירוש נוגעת ממש אלא אף סמוכה לקרקע הנהר.

ג. למונחים בסוגיא אוסיף עוד דאי נימא דלרבנן יש חילוק בין למעלה מעשרה לבין מתחת לעשרה אזי אפשר לתרץ בזה כמה קושיות שנזכרו בראשונים ואף בריטב"א (לדוג' הסתירה בין שבת לפרוזבול) ומכך שלא תירצו כך נראה שאין חילוק. וזה סיוע לגירסא שלפנינו.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
א. אני בד"כ משתדל לדקדק בלשונות חכמים. אך לא ימלט שנעלם ממני. אדרבה אשמח לדוגמאות.
תעשה "חיפוש" למילים "לישנא אחרינא" בש"ס ובראשונים ותמצא הרבה.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
כי הלשון לישנא אחרינא אינו מתאים כאן כלל, כי אף אם נאמר שהריטב"א מסתפק בפירוש דעת רבנן מ"מ אי"ז ספק לשוני, ולא מתאים לכתוב בו "לישנא אחרינא".
גם הגמ' וגם הראשונים משתמשים בלשון 'לישנא אחרינא' גם אם זה לא "ספק לשוני" אלא כל שהוא ביאור אחר או שיטה אחרת אחר בדברים שמדברים עליו.
(ותמיהני על מעכ"ת שלפי הדברים נראה כת"ח ובקי שאינו יודע דבר זה).
תמיהני על כבודו, שכך כתב לרב המגיב (ותמיהני אף על הרב המגיב, דשני בלישניה), שהרי לא הייתה כוונתו לומר "לשוני" מלשון דקדוק המילים דמה שייך זה בלשון. רק כוונתו הייתה לומר (וימחל לתקן אם טעיתי), דאינו שייך לומר לישנא אחרינא אי לאו דגרסינן נוסחא אחריתי בסוגיא. וכאן לא גרס לשון אחרת בסוגיא, רק הביא דעה אחרת בהלכה.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
HaimL אמר:
לכתוב לישנא אחרינא בדעת רבנן, בלי לגרוס לשון אחרת בגמרא, היאך מתיישב עם הלשון.
לישנא אחרינא פירושו דרך אחרת לבאר הדבר, גם אם לא משנים את הנוסח במילים עצמם.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
לכתוב לישנא אחרינא בדעת רבנן, בלי לגרוס לשון אחרת בגמרא, היאך מתיישב עם הלשון.
לישנא אחרינא פירושו דרך אחרת לבאר הדבר, גם אם לא משנים את הנוסח במילים עצמם.
אומנם קצת שיניתי את התגובה, כדי לכתוב משהו יותר ברור, אבל ללישנא קמא (!), דרך אחרת לבאר את הדבר, זה נכון. אבל לא אם מביאים דעה חולקת, מבלי להציע דרך אחרת בסוגיא, או במימרא עצמה.
 
 

ידידיה

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
ואבקש את עזרת הלומדים אם ראו או שמעו מישהו שעמד על עניין זה.
דרך אמונה הלכות תרומות פרק א הלכה כה
וי"א דכ"ז כשהוא גבוה עשרה טפחים אבל פחות מעשרה לכ"ע הוי כמחובר
דרך אמונה - ציון ההלכה הלכות תרומות פרק א ס"ק (תפה)
(תפה) בריטב"א גיטין ז' ב' ובריטב"א לפנינו משובש ומרן בחזו"א ערלה סי' א' סקט"ז אות ד' פי' דהריטב"א מספקא לי' אם גם למעלה מי' דינו כמחובר ועפ"ז כתב שם דגם בגג להריטב"א לא מהני למעלה מי' אבל בריטב"א החדשות שנדפס כעת מכת"י הלשון מבורר דפשיטא לי' דלמטה מי' כמחובר ורק למעלה ס"ל דפליגי בה אמוראי בגמ' ולפ"ז למאי דקי"ל דג"ז כמחובר אין נ"מ בזה:
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ידידיה אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
ואבקש את עזרת הלומדים אם ראו או שמעו מישהו שעמד על עניין זה.
דרך אמונה הלכות תרומות פרק א הלכה כה
וי"א דכ"ז כשהוא גבוה עשרה טפחים אבל פחות מעשרה לכ"ע הוי כמחובר
דרך אמונה - ציון ההלכה הלכות תרומות פרק א ס"ק (תפה)
(תפה) בריטב"א גיטין ז' ב' ובריטב"א לפנינו משובש ומרן בחזו"א ערלה סי' א' סקט"ז אות ד' פי' דהריטב"א מספקא לי' אם גם למעלה מי' דינו כמחובר ועפ"ז כתב שם דגם בגג להריטב"א לא מהני למעלה מי' אבל בריטב"א החדשות שנדפס כעת מכת"י הלשון מבורר דפשיטא לי' דלמטה מי' כמחובר ורק למעלה ס"ל דפליגי בה אמוראי בגמ' ולפ"ז למאי דקי"ל דג"ז כמחובר אין נ"מ בזה:
"...השכלתי"!
יישר כחך!
 
 
חלק עליון תַחתִית