מי ששמר שדהו בשמיטה וחזר בתשובה והפקיר השדה בסוף הגידולים, האם מותר לאכלו?

chaim

משתמש ותיק
לשיטות ששמור אסור באכילה.
זה הכל אם מוכרו או נותנו במתנה.
אבל מה הדין אם מפקירו. האם מותר ללכת שמה ולקטוף או לא.
אשמח מאוד לשמוע דעת חכמי הפורום שליט"א.
תודה רבה
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
chaim אמר:
לשיטות ששמור אסור באכילה.
זה הכל אם מוכרו או נותנו במתנה.
אבל מה הדין אם מפקירו. האם מותר ללכת שמה ולקטוף או לא.
אשמח מאוד לשמוע דעת חכמי הפורום שליט"א.
תודה רבה
לאחר שנאסר תו לא פקע איסורו, אם הפקיר לפני שנאסר מותר.
 
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
chaim אמר:
לשיטות ששמור אסור באכילה.
זה הכל אם מוכרו או נותנו במתנה.
אבל מה הדין אם מפקירו. האם מותר ללכת שמה ולקטוף או לא.
אשמח מאוד לשמוע דעת חכמי הפורום שליט"א.
תודה רבה
לאחר שנאסר תו לא פקע איסורו, אם הפקיר לפני שנאסר מותר.
רמב"ן ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק ה
ומכל מקום לא אסרו חכמים פירות השדה המשומר לכל אדם, אלא שלא יקחו אותם מן המשמר 
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
chaim אמר:
רמב"ן ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק ה
ומכל מקום לא אסרו חכמים פירות השדה המשומר לכל אדם, אלא שלא יקחו אותם מן המשמר 

הרמב"ן אינו נמנה על השיטות שמשומר אסור באכילה (דקי"ל כב"ה), אלא רבנן אסרו ליקח מן המשמר או מן החשוד לשמר.
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי חי אמר:
chaim אמר:
רמב"ן ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק ה
ומכל מקום לא אסרו חכמים פירות השדה המשומר לכל אדם, אלא שלא יקחו אותם מן המשמר 

הרמב"ן אינו נמנה על השיטות שמשומר אסור באכילה (דקי"ל כב"ה), אלא רבנן אסרו ליקח מן המשמר או מן החשוד לשמר.

אני בעניי לא מצאתי שום ראשון שכתב שאסור באכילה גם אם אחד זוכה בו מן ההפקר.
אשמח לשמוע אם מעכ"ת כן מצא!
ואם יש איזה אחרון שכתב כן, גם כן אשמח לשמוע.
תודה רבה
 

אבי חי

משתמש ותיק
chaim אמר:
אבי חי אמר:
chaim אמר:
רמב"ן ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק ה
ומכל מקום לא אסרו חכמים פירות השדה המשומר לכל אדם, אלא שלא יקחו אותם מן המשמר 

הרמב"ן אינו נמנה על השיטות שמשומר אסור באכילה (דקי"ל כב"ה), אלא רבנן אסרו ליקח מן המשמר או מן החשוד לשמר.

אני בעניי לא מצאתי שום ראשון שכתב שאסור באכילה גם אם אחד זוכה בו מן ההפקר.
אשמח לשמוע אם מעכ"ת כן מצא!
ואם יש איזה אחרון שכתב כן, גם כן אשמח לשמוע.
תודה רבה
גם אני בעניי לא מצאתי (גם לא חפשתי)

אבל -
לד' ר"ת ודעימי' [וכן ד' ב"ש בספרא] פירות השמורין אסורין באכילה מדאו', ולפ"ז נשאלה שאלת מר (ומקופיא נראין דברי רבינו @כמעיין המתגבר, אך צ"ע)
אמנם דעת הרמב"ן כד' רש"י ודעימי' שאין איסור אכילה בשמור. ולכן מדברי הרמב"ן אין סיוע לשאלת מר.
 
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי חי אמר:
chaim אמר:
אבי חי אמר:
הרמב"ן אינו נמנה על השיטות שמשומר אסור באכילה (דקי"ל כב"ה), אלא רבנן אסרו ליקח מן המשמר או מן החשוד לשמר.

אני בעניי לא מצאתי שום ראשון שכתב שאסור באכילה גם אם אחד זוכה בו מן ההפקר.
אשמח לשמוע אם מעכ"ת כן מצא!
ואם יש איזה אחרון שכתב כן, גם כן אשמח לשמוע.
תודה רבה
גם אני בעניי לא מצאתי (גם לא חפשתי)

אבל -
לד' ר"ת ודעימי' [וכן ד' ב"ש בספרא] פירות השמורין אסורין באכילה מדאו', ולפ"ז נשאלה שאלת מר (ומקופיא נראין דברי רבינו @כמעיין המתגבר, אך צ"ע)
אמנם דעת הרמב"ן כד' רש"י ודעימי' שאין איסור אכילה דאו' בשמור. ולכן מדברי הרמב"ן אין סיוע לשאלת מר.
אדרבה לדעת ר"ת הדבר הזה נלמד ממה שכתוב את ענבי נזירך לא תבצור, ומשמע שזה הולך על הבעל הבית שלא יבצור את הפירות, אבל אנשים אחרים יכולים.
כמו לשיטת הר"ש הסובר שהבעלים צריכים לשנות בקצירה רק אם הם שמרו השדה, ואם לא יכולים לקצרו כרגיל. הרי רואים שזה רק דין על הבעלים או שליח שלהם כגון אם מכרו אותו או נתנו במתנה, אבל אם הפקירם שפיר דמי.
וק"ו אם מפקירם בעודם על העץ.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
chaim אמר:
אבי חי אמר:
chaim אמר:
אני בעניי לא מצאתי שום ראשון שכתב שאסור באכילה גם אם אחד זוכה בו מן ההפקר.
אשמח לשמוע אם מעכ"ת כן מצא!
ואם יש איזה אחרון שכתב כן, גם כן אשמח לשמוע.
תודה רבה
גם אני בעניי לא מצאתי (גם לא חפשתי)

אבל -
לד' ר"ת ודעימי' [וכן ד' ב"ש בספרא] פירות השמורין אסורין באכילה מדאו', ולפ"ז נשאלה שאלת מר (ומקופיא נראין דברי רבינו @כמעיין המתגבר, אך צ"ע)
אמנם דעת הרמב"ן כד' רש"י ודעימי' שאין איסור אכילה דאו' בשמור. ולכן מדברי הרמב"ן אין סיוע לשאלת מר.
אדרבה לדעת ר"ת הדבר הזה נלמד ממה שכתוב את ענבי נזירך לא תבצור, ומשמע שזה הולך על הבעל הבית שלא יבצור את הפירות, אבל אנשים אחרים יכולים.
כמו לשיטת הר"ש הסובר שהבעלים צריכים לשנות בקצירה רק אם הם שמרו השדה, ואם לא יכולים לקצרו כרגיל. הרי רואים שזה רק דין על הבעלים או שליח שלהם כגון אם מכרו אותו או נתנו במתנה, אבל אם הפקירם שפיר דמי.
וק"ו אם מפקירם בעודם על העץ.
לא שייך כאן אדרבה. אלו שני נידונים (לר"ת, ולרמב"ן) שלא קשורים זה לזה.

הלוקח אינו שליח של המוכר, ולכן הלאו דלא תבצור לר"ת ודאי לא קאי דוקא על הבעלים [עכ"פ לענין איסור שמור], אלא דיש מקום לומר שלא נאסרה אלא הנאה מכח שמירה, והיינו השומר או הלוקח ממנו וכדו', אבל בזוכה מהפקר לית לן בה. ועדיין הפשטות שכיון שנאסר לא יותר, וצריך בירור.
 
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
chaim אמר:
ואם יש איזה אחרון שכתב כן, גם כן אשמח לשמוע.
תודה רבה
שנות אליהו הארוך מסכת שביעית פרק ח משנה ו
תאנים של שביעית. דהכלל במשומר אסור בשום ענין אף בשינוי רק במופקר שרי בשינוי ודוקא בתלוש אבל במחובר אסור אף במופקר לקצור כ"א לתלוש בידים וכן תני בת"כ את ספיח קצירך לא תקצור מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית ואת ענבי נזירך לא תבצור מן השמור בארץ אין אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר לא תבצור כדרך הבוצרים פי' אף בענבים שהם מופקרים לא התרתי לך רק לתלוש ולא לבציר כדרך הבוצרים (ומדייק האי מדקאמר בלשון לא תבצור אם בשמור איירי הוי ליה למיכתב לא יאכל וכן מצאתי בירושלמי של החסיד ז"ל) מכאן אמרו תאנים של שביעית אין קוצין במוקצה אבל קוצה בחרבה אין דורכין ענבים וכו'. ר"ל שעל זה סמכו לאסור ג"כ בתלוש רק ע"י שינוי כמו וידיו לא שטף במים מכאן אמרו נטילת ידים מן התורה דר"ל מדהוצרך לשטף את ידיו ולא די בטבילה שטבל מפני שידים עסקניות וצריך לשפשפם היטב על זה סמכו ואסרו לאכול בלי נט"י אף כאן פי' סמכו ואסרו אף בתלוש בלי שינוי ולכך חשיב הכא רק ממלאכת תלוש אבל במחובר אסור אף במופקר ואפי' ע"י שינוי רק לתלוש וכ"מ לשון אסור לקצוץ אותן במוקצה בשעה שעושה קציעות ליבשם אז אין לחתוך אותם בדבר שדרכו בכך כל השנה רק בחרבות דזה אין דרכו בכל שנה (שיטת רבינו הגאון זצ"ל [תמוה] דלפי שיטתו דאף במופקר אסור לקצור אף בשינוי דהאי דרשה לא תבצור כדרך הבוצרין קאי אהפקר איך יתורץ האי מתניתין דפרק ה' משנה ו' אבל מוכרין להם מגל יד ומגל קציר. והטעם דבזה לא שייך לפני עור דהא אף להיתר יצטרך להם לקצור המופקר שמעת מיניה דקצירה מותר במופקר. אך בכל זה גוף שיטת רבינו בהא מתניתין דתאנים אין קוצין קאי אמופקר ודאי ניחא ומוכרחת ודלא כפירוש הר"ש ז"ל. דגם האי דרשה דאי אתה בוצר כדרך הבוצרין קאי אמופקר דהא מן השמור גוף האכילה אסור וכמו גוף פירות הנזרעים בשביעית. ואף מן המופקר אסור כדרך הקוצרים דהיינו שלא יקצור כל השדה כדרך שקוצר כל השנה רק יקצור מעט מעט כמה שצריך לו. וממילא הוי שינוי שלא כדרך הקוצרים אבל מעט מעט מותר לקצור אף במגל יד. והילכך מותר למכור להם מגל יד. ומזה סמכו כי היכי דאסור מן התורה לקצור מן המופקר כי אם ע"י שינוי דהיינו שלא יקצור בפעם אחד כל השנה. סמכו חכמים לאסור אף אותן המלאכות הנעשית בתלוש אבל מן המשומר בכל ענין אסור ואף ע"י שינוי כשיטת רבינו ז"ל):

 
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
huo yuc יום טוב אמר:
chaim אמר:
ואם יש איזה אחרון שכתב כן, גם כן אשמח לשמוע.
תודה רבה
שנות אליהו הארוך מסכת שביעית פרק ח משנה ו
תאנים של שביעית. דהכלל במשומר אסור בשום ענין אף בשינוי רק במופקר שרי בשינוי ודוקא בתלוש אבל במחובר אסור אף במופקר לקצור כ"א לתלוש בידים וכן תני בת"כ את ספיח קצירך לא תקצור מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית ואת ענבי נזירך לא תבצור מן השמור בארץ אין אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר לא תבצור כדרך הבוצרים פי' אף בענבים שהם מופקרים לא התרתי לך רק לתלוש ולא לבציר כדרך הבוצרים (ומדייק האי מדקאמר בלשון לא תבצור אם בשמור איירי הוי ליה למיכתב לא יאכל וכן מצאתי בירושלמי של החסיד ז"ל) מכאן אמרו תאנים של שביעית אין קוצין במוקצה אבל קוצה בחרבה אין דורכין ענבים וכו'. ר"ל שעל זה סמכו לאסור ג"כ בתלוש רק ע"י שינוי כמו וידיו לא שטף במים מכאן אמרו נטילת ידים מן התורה דר"ל מדהוצרך לשטף את ידיו ולא די בטבילה שטבל מפני שידים עסקניות וצריך לשפשפם היטב על זה סמכו ואסרו לאכול בלי נט"י אף כאן פי' סמכו ואסרו אף בתלוש בלי שינוי ולכך חשיב הכא רק ממלאכת תלוש אבל במחובר אסור אף במופקר ואפי' ע"י שינוי רק לתלוש וכ"מ לשון אסור לקצוץ אותן במוקצה בשעה שעושה קציעות ליבשם אז אין לחתוך אותם בדבר שדרכו בכך כל השנה רק בחרבות דזה אין דרכו בכל שנה (שיטת רבינו הגאון זצ"ל [תמוה] דלפי שיטתו דאף במופקר אסור לקצור אף בשינוי דהאי דרשה לא תבצור כדרך הבוצרין קאי אהפקר איך יתורץ האי מתניתין דפרק ה' משנה ו' אבל מוכרין להם מגל יד ומגל קציר. והטעם דבזה לא שייך לפני עור דהא אף להיתר יצטרך להם לקצור המופקר שמעת מיניה דקצירה מותר במופקר. אך בכל זה גוף שיטת רבינו בהא מתניתין דתאנים אין קוצין קאי אמופקר ודאי ניחא ומוכרחת ודלא כפירוש הר"ש ז"ל. דגם האי דרשה דאי אתה בוצר כדרך הבוצרין קאי אמופקר דהא מן השמור גוף האכילה אסור וכמו גוף פירות הנזרעים בשביעית. ואף מן המופקר אסור כדרך הקוצרים דהיינו שלא יקצור כל השדה כדרך שקוצר כל השנה רק יקצור מעט מעט כמה שצריך לו. וממילא הוי שינוי שלא כדרך הקוצרים אבל מעט מעט מותר לקצור אף במגל יד. והילכך מותר למכור להם מגל יד. ומזה סמכו כי היכי דאסור מן התורה לקצור מן המופקר כי אם ע"י שינוי דהיינו שלא יקצור בפעם אחד כל השנה. סמכו חכמים לאסור אף אותן המלאכות הנעשית בתלוש אבל מן המשומר בכל ענין אסור ואף ע"י שינוי כשיטת רבינו ז"ל):

כוונתו שהוא עכשיו משומר, אבל אם עכשיו הפקירם שפיר מותר לקצור בשינוי.
 

אבי חי

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
chaim אמר:
ואם יש איזה אחרון שכתב כן, גם כן אשמח לשמוע.
תודה רבה
שנות אליהו הארוך מסכת שביעית פרק ח משנה ו
תאנים של שביעית. דהכלל במשומר אסור בשום ענין אף בשינוי רק במופקר שרי בשינוי ודוקא בתלוש אבל במחובר אסור אף במופקר לקצור כ"א לתלוש בידים וכן תני בת"כ את ספיח קצירך לא תקצור מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית ואת ענבי נזירך לא תבצור מן השמור בארץ אין אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר לא תבצור כדרך הבוצרים פי' אף בענבים שהם מופקרים לא התרתי לך רק לתלוש ולא לבציר כדרך הבוצרים (ומדייק האי מדקאמר בלשון לא תבצור אם בשמור איירי הוי ליה למיכתב לא יאכל וכן מצאתי בירושלמי של החסיד ז"ל) מכאן אמרו תאנים של שביעית אין קוצין במוקצה אבל קוצה בחרבה אין דורכין ענבים וכו'. ר"ל שעל זה סמכו לאסור ג"כ בתלוש רק ע"י שינוי כמו וידיו לא שטף במים מכאן אמרו נטילת ידים מן התורה דר"ל מדהוצרך לשטף את ידיו ולא די בטבילה שטבל מפני שידים עסקניות וצריך לשפשפם היטב על זה סמכו ואסרו לאכול בלי נט"י אף כאן פי' סמכו ואסרו אף בתלוש בלי שינוי ולכך חשיב הכא רק ממלאכת תלוש אבל במחובר אסור אף במופקר ואפי' ע"י שינוי רק לתלוש וכ"מ לשון אסור לקצוץ אותן במוקצה בשעה שעושה קציעות ליבשם אז אין לחתוך אותם בדבר שדרכו בכך כל השנה רק בחרבות דזה אין דרכו בכל שנה (שיטת רבינו הגאון זצ"ל [תמוה] דלפי שיטתו דאף במופקר אסור לקצור אף בשינוי דהאי דרשה לא תבצור כדרך הבוצרין קאי אהפקר איך יתורץ האי מתניתין דפרק ה' משנה ו' אבל מוכרין להם מגל יד ומגל קציר. והטעם דבזה לא שייך לפני עור דהא אף להיתר יצטרך להם לקצור המופקר שמעת מיניה דקצירה מותר במופקר. אך בכל זה גוף שיטת רבינו בהא מתניתין דתאנים אין קוצין קאי אמופקר ודאי ניחא ומוכרחת ודלא כפירוש הר"ש ז"ל. דגם האי דרשה דאי אתה בוצר כדרך הבוצרין קאי אמופקר דהא מן השמור גוף האכילה אסור וכמו גוף פירות הנזרעים בשביעית. ואף מן המופקר אסור כדרך הקוצרים דהיינו שלא יקצור כל השדה כדרך שקוצר כל השנה רק יקצור מעט מעט כמה שצריך לו. וממילא הוי שינוי שלא כדרך הקוצרים אבל מעט מעט מותר לקצור אף במגל יד. והילכך מותר למכור להם מגל יד. ומזה סמכו כי היכי דאסור מן התורה לקצור מן המופקר כי אם ע"י שינוי דהיינו שלא יקצור בפעם אחד כל השנה. סמכו חכמים לאסור אף אותן המלאכות הנעשית בתלוש אבל מן המשומר בכל ענין אסור ואף ע"י שינוי כשיטת רבינו ז"ל):
יש"כ, אך אינו ענין להכא. גם השנו"א לא איירי באוסרין שמור באכילה.
(ולשונו המוצהבת אינה מחדשת כלום. וגם היא לשון התוס')
 
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי חי אמר:
chaim אמר:
אבי חי אמר:
גם אני בעניי לא מצאתי (גם לא חפשתי)

אבל -
לד' ר"ת ודעימי' [וכן ד' ב"ש בספרא] פירות השמורין אסורין באכילה מדאו', ולפ"ז נשאלה שאלת מר (ומקופיא נראין דברי רבינו @כמעיין המתגבר, אך צ"ע)
אמנם דעת הרמב"ן כד' רש"י ודעימי' שאין איסור אכילה דאו' בשמור. ולכן מדברי הרמב"ן אין סיוע לשאלת מר.
אדרבה לדעת ר"ת הדבר הזה נלמד ממה שכתוב את ענבי נזירך לא תבצור, ומשמע שזה הולך על הבעל הבית שלא יבצור את הפירות, אבל אנשים אחרים יכולים.
כמו לשיטת הר"ש הסובר שהבעלים צריכים לשנות בקצירה רק אם הם שמרו השדה, ואם לא יכולים לקצרו כרגיל. הרי רואים שזה רק דין על הבעלים או שליח שלהם כגון אם מכרו אותו או נתנו במתנה, אבל אם הפקירם שפיר דמי.
וק"ו אם מפקירם בעודם על העץ.
לא שייך כאן אדרבה. אלו שני נידונים (לר"ת, ולרמב"ן) שלא קשורים זה לזה.

הלוקח אינו שליח של המוכר, ולכן הלאו דלא תבצור לר"ת ודאי לא קאי דוקא על הבעלים [עכ"פ לענין איסור שמור], אלא דיש מקום לומר שלא נאסרה אלא הנאה מכח שמירה, והיינו השומר או הלוקח ממנו וכדו', אבל בזוכה מהפקר לית לן בה. ועדיין הפשטות שכיון שנאסר לא יותר, וצריך בירור.
לדעת ר"ת הלאו של התורה זה על הבעלים. את ענבי נזירך - שהפרשת אנשים מהם לא תבצור. אבל על אחרים הבאים ללקוט מן ההפקר לא נאמר הלאו.
ולדעת רמב"ן שזה קנס, לא מצאנו שקנסו חכמים על אלה שבאים ללקוט מן ההפקר, כי אין טעם לקונסם.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אגב אביא מה שציינתי בזה בספרי.
 
שדה משומרת אם פירותיה נאסרים- תוס' בסוכה לט: ד''ה בד''א, כתבו בזה פלוגתא, ותוס' בב''מ נח. ד''ה לשמור, אסרו, והר''ש מתיר כדמוכח בשביעית ט,א ד''ה וניקחין, שכתב דלא חשדי' ליה וכו', משמע שהפירות מותרים.

1371 עמודים
הצג קובץ מצורף ספר אור חדש.pdf
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
אגב אביא מה שציינתי בזה בספרי.
 
שדה משומרת אם פירותיה נאסרים- תוס' בסוכה לט: ד''ה בד''א, כתבו בזה פלוגתא, ותוס' בב''מ נח. ד''ה לשמור, אסרו, והר''ש מתיר כדמוכח בשביעית ט,א ד''ה וניקחין, שכתב דלא חשדי' ליה וכו', משמע שהפירות מותרים.

1371 עמודים
ספר אור חדש.pdf
לא התכוונת להביא ראיה לשאלתי, נכון?
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
ז"ל חזו"א ס"י סק"ו -
דעת ר"ת בתו' סוכה ל"ט ב' דמי ששימר שדהו נאסרו הפירות, ואפשר דמה שגדל בעת השמור אסור ומה שגדל בעת שהפקיר לא נאסר אלא מחמת התוספת האסור המעורב בו, ואם הפקיר אח"כ ורבו הגידולין של היתר אפשר שחוזר להיתרו כדין רבו גידולין של מ"ש נדרים נ"ח ב'. 

אלמא לר"ת דס"ל דאיכא איסור אכילה בשמור פשיטא שאין גידולי האיסור ניתרין ע"י הפקר, וכל הנידון הוא משום גידולי היתר.


ובד' הרמב"ן [והר"ש] שאין איסור אכילה אלא איסור לקיטה מן השמור, עמש"ש ד"ה שם וי"ל, ובסי"ב סק"ד וסק"ח.
 
  • תודה
Reactions: nls
חלק עליון תַחתִית