לאחר שנאסר תו לא פקע איסורו, אם הפקיר לפני שנאסר מותר.chaim אמר:לשיטות ששמור אסור באכילה.
זה הכל אם מוכרו או נותנו במתנה.
אבל מה הדין אם מפקירו. האם מותר ללכת שמה ולקטוף או לא.
אשמח מאוד לשמוע דעת חכמי הפורום שליט"א.
תודה רבה
רמב"ן ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק הכמעיין המתגבר אמר:לאחר שנאסר תו לא פקע איסורו, אם הפקיר לפני שנאסר מותר.chaim אמר:לשיטות ששמור אסור באכילה.
זה הכל אם מוכרו או נותנו במתנה.
אבל מה הדין אם מפקירו. האם מותר ללכת שמה ולקטוף או לא.
אשמח מאוד לשמוע דעת חכמי הפורום שליט"א.
תודה רבה
chaim אמר:רמב"ן ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק ה
ומכל מקום לא אסרו חכמים פירות השדה המשומר לכל אדם, אלא שלא יקחו אותם מן המשמר
אבי חי אמר:chaim אמר:רמב"ן ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק ה
ומכל מקום לא אסרו חכמים פירות השדה המשומר לכל אדם, אלא שלא יקחו אותם מן המשמר
הרמב"ן אינו נמנה על השיטות שמשומר אסור באכילה (דקי"ל כב"ה), אלא רבנן אסרו ליקח מן המשמר או מן החשוד לשמר.
גם אני בעניי לא מצאתי (גם לא חפשתי)chaim אמר:אבי חי אמר:chaim אמר:רמב"ן ויקרא (פרשת בהר) פרק כה פסוק ה
ומכל מקום לא אסרו חכמים פירות השדה המשומר לכל אדם, אלא שלא יקחו אותם מן המשמר
הרמב"ן אינו נמנה על השיטות שמשומר אסור באכילה (דקי"ל כב"ה), אלא רבנן אסרו ליקח מן המשמר או מן החשוד לשמר.
אני בעניי לא מצאתי שום ראשון שכתב שאסור באכילה גם אם אחד זוכה בו מן ההפקר.
אשמח לשמוע אם מעכ"ת כן מצא!
ואם יש איזה אחרון שכתב כן, גם כן אשמח לשמוע.
תודה רבה
אדרבה לדעת ר"ת הדבר הזה נלמד ממה שכתוב את ענבי נזירך לא תבצור, ומשמע שזה הולך על הבעל הבית שלא יבצור את הפירות, אבל אנשים אחרים יכולים.אבי חי אמר:גם אני בעניי לא מצאתי (גם לא חפשתי)chaim אמר:אבי חי אמר:הרמב"ן אינו נמנה על השיטות שמשומר אסור באכילה (דקי"ל כב"ה), אלא רבנן אסרו ליקח מן המשמר או מן החשוד לשמר.
אני בעניי לא מצאתי שום ראשון שכתב שאסור באכילה גם אם אחד זוכה בו מן ההפקר.
אשמח לשמוע אם מעכ"ת כן מצא!
ואם יש איזה אחרון שכתב כן, גם כן אשמח לשמוע.
תודה רבה
אבל -
לד' ר"ת ודעימי' [וכן ד' ב"ש בספרא] פירות השמורין אסורין באכילה מדאו', ולפ"ז נשאלה שאלת מר (ומקופיא נראין דברי רבינו @כמעיין המתגבר, אך צ"ע)
אמנם דעת הרמב"ן כד' רש"י ודעימי' שאין איסור אכילה דאו' בשמור. ולכן מדברי הרמב"ן אין סיוע לשאלת מר.
לא שייך כאן אדרבה. אלו שני נידונים (לר"ת, ולרמב"ן) שלא קשורים זה לזה.chaim אמר:אדרבה לדעת ר"ת הדבר הזה נלמד ממה שכתוב את ענבי נזירך לא תבצור, ומשמע שזה הולך על הבעל הבית שלא יבצור את הפירות, אבל אנשים אחרים יכולים.אבי חי אמר:גם אני בעניי לא מצאתי (גם לא חפשתי)chaim אמר:אני בעניי לא מצאתי שום ראשון שכתב שאסור באכילה גם אם אחד זוכה בו מן ההפקר.
אשמח לשמוע אם מעכ"ת כן מצא!
ואם יש איזה אחרון שכתב כן, גם כן אשמח לשמוע.
תודה רבה
אבל -
לד' ר"ת ודעימי' [וכן ד' ב"ש בספרא] פירות השמורין אסורין באכילה מדאו', ולפ"ז נשאלה שאלת מר (ומקופיא נראין דברי רבינו @כמעיין המתגבר, אך צ"ע)
אמנם דעת הרמב"ן כד' רש"י ודעימי' שאין איסור אכילה דאו' בשמור. ולכן מדברי הרמב"ן אין סיוע לשאלת מר.
כמו לשיטת הר"ש הסובר שהבעלים צריכים לשנות בקצירה רק אם הם שמרו השדה, ואם לא יכולים לקצרו כרגיל. הרי רואים שזה רק דין על הבעלים או שליח שלהם כגון אם מכרו אותו או נתנו במתנה, אבל אם הפקירם שפיר דמי.
וק"ו אם מפקירם בעודם על העץ.
שנות אליהו הארוך מסכת שביעית פרק ח משנה וchaim אמר:ואם יש איזה אחרון שכתב כן, גם כן אשמח לשמוע.
תודה רבה
huo yuc יום טוב אמר:שנות אליהו הארוך מסכת שביעית פרק ח משנה וchaim אמר:ואם יש איזה אחרון שכתב כן, גם כן אשמח לשמוע.
תודה רבה
תאנים של שביעית. דהכלל במשומר אסור בשום ענין אף בשינוי רק במופקר שרי בשינוי ודוקא בתלוש אבל במחובר אסור אף במופקר לקצור כ"א לתלוש בידים וכן תני בת"כ את ספיח קצירך לא תקצור מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית ואת ענבי נזירך לא תבצור מן השמור בארץ אין אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר לא תבצור כדרך הבוצרים פי' אף בענבים שהם מופקרים לא התרתי לך רק לתלוש ולא לבציר כדרך הבוצרים (ומדייק האי מדקאמר בלשון לא תבצור אם בשמור איירי הוי ליה למיכתב לא יאכל וכן מצאתי בירושלמי של החסיד ז"ל) מכאן אמרו תאנים של שביעית אין קוצין במוקצה אבל קוצה בחרבה אין דורכין ענבים וכו'. ר"ל שעל זה סמכו לאסור ג"כ בתלוש רק ע"י שינוי כמו וידיו לא שטף במים מכאן אמרו נטילת ידים מן התורה דר"ל מדהוצרך לשטף את ידיו ולא די בטבילה שטבל מפני שידים עסקניות וצריך לשפשפם היטב על זה סמכו ואסרו לאכול בלי נט"י אף כאן פי' סמכו ואסרו אף בתלוש בלי שינוי ולכך חשיב הכא רק ממלאכת תלוש אבל במחובר אסור אף במופקר ואפי' ע"י שינוי רק לתלוש וכ"מ לשון אסור לקצוץ אותן במוקצה בשעה שעושה קציעות ליבשם אז אין לחתוך אותם בדבר שדרכו בכך כל השנה רק בחרבות דזה אין דרכו בכל שנה (שיטת רבינו הגאון זצ"ל [תמוה] דלפי שיטתו דאף במופקר אסור לקצור אף בשינוי דהאי דרשה לא תבצור כדרך הבוצרין קאי אהפקר איך יתורץ האי מתניתין דפרק ה' משנה ו' אבל מוכרין להם מגל יד ומגל קציר. והטעם דבזה לא שייך לפני עור דהא אף להיתר יצטרך להם לקצור המופקר שמעת מיניה דקצירה מותר במופקר. אך בכל זה גוף שיטת רבינו בהא מתניתין דתאנים אין קוצין קאי אמופקר ודאי ניחא ומוכרחת ודלא כפירוש הר"ש ז"ל. דגם האי דרשה דאי אתה בוצר כדרך הבוצרין קאי אמופקר דהא מן השמור גוף האכילה אסור וכמו גוף פירות הנזרעים בשביעית. ואף מן המופקר אסור כדרך הקוצרים דהיינו שלא יקצור כל השדה כדרך שקוצר כל השנה רק יקצור מעט מעט כמה שצריך לו. וממילא הוי שינוי שלא כדרך הקוצרים אבל מעט מעט מותר לקצור אף במגל יד. והילכך מותר למכור להם מגל יד. ומזה סמכו כי היכי דאסור מן התורה לקצור מן המופקר כי אם ע"י שינוי דהיינו שלא יקצור בפעם אחד כל השנה. סמכו חכמים לאסור אף אותן המלאכות הנעשית בתלוש אבל מן המשומר בכל ענין אסור ואף ע"י שינוי כשיטת רבינו ז"ל):
יש"כ, אך אינו ענין להכא. גם השנו"א לא איירי באוסרין שמור באכילה.huo yuc יום טוב אמר:שנות אליהו הארוך מסכת שביעית פרק ח משנה וchaim אמר:ואם יש איזה אחרון שכתב כן, גם כן אשמח לשמוע.
תודה רבה
תאנים של שביעית. דהכלל במשומר אסור בשום ענין אף בשינוי רק במופקר שרי בשינוי ודוקא בתלוש אבל במחובר אסור אף במופקר לקצור כ"א לתלוש בידים וכן תני בת"כ את ספיח קצירך לא תקצור מכאן סמכו חכמים על הספיחים שיהיו אסורים בשביעית ואת ענבי נזירך לא תבצור מן השמור בארץ אין אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר לא תבצור כדרך הבוצרים פי' אף בענבים שהם מופקרים לא התרתי לך רק לתלוש ולא לבציר כדרך הבוצרים (ומדייק האי מדקאמר בלשון לא תבצור אם בשמור איירי הוי ליה למיכתב לא יאכל וכן מצאתי בירושלמי של החסיד ז"ל) מכאן אמרו תאנים של שביעית אין קוצין במוקצה אבל קוצה בחרבה אין דורכין ענבים וכו'. ר"ל שעל זה סמכו לאסור ג"כ בתלוש רק ע"י שינוי כמו וידיו לא שטף במים מכאן אמרו נטילת ידים מן התורה דר"ל מדהוצרך לשטף את ידיו ולא די בטבילה שטבל מפני שידים עסקניות וצריך לשפשפם היטב על זה סמכו ואסרו לאכול בלי נט"י אף כאן פי' סמכו ואסרו אף בתלוש בלי שינוי ולכך חשיב הכא רק ממלאכת תלוש אבל במחובר אסור אף במופקר ואפי' ע"י שינוי רק לתלוש וכ"מ לשון אסור לקצוץ אותן במוקצה בשעה שעושה קציעות ליבשם אז אין לחתוך אותם בדבר שדרכו בכך כל השנה רק בחרבות דזה אין דרכו בכל שנה (שיטת רבינו הגאון זצ"ל [תמוה] דלפי שיטתו דאף במופקר אסור לקצור אף בשינוי דהאי דרשה לא תבצור כדרך הבוצרין קאי אהפקר איך יתורץ האי מתניתין דפרק ה' משנה ו' אבל מוכרין להם מגל יד ומגל קציר. והטעם דבזה לא שייך לפני עור דהא אף להיתר יצטרך להם לקצור המופקר שמעת מיניה דקצירה מותר במופקר. אך בכל זה גוף שיטת רבינו בהא מתניתין דתאנים אין קוצין קאי אמופקר ודאי ניחא ומוכרחת ודלא כפירוש הר"ש ז"ל. דגם האי דרשה דאי אתה בוצר כדרך הבוצרין קאי אמופקר דהא מן השמור גוף האכילה אסור וכמו גוף פירות הנזרעים בשביעית. ואף מן המופקר אסור כדרך הקוצרים דהיינו שלא יקצור כל השדה כדרך שקוצר כל השנה רק יקצור מעט מעט כמה שצריך לו. וממילא הוי שינוי שלא כדרך הקוצרים אבל מעט מעט מותר לקצור אף במגל יד. והילכך מותר למכור להם מגל יד. ומזה סמכו כי היכי דאסור מן התורה לקצור מן המופקר כי אם ע"י שינוי דהיינו שלא יקצור בפעם אחד כל השנה. סמכו חכמים לאסור אף אותן המלאכות הנעשית בתלוש אבל מן המשומר בכל ענין אסור ואף ע"י שינוי כשיטת רבינו ז"ל):
לדעת ר"ת הלאו של התורה זה על הבעלים. את ענבי נזירך - שהפרשת אנשים מהם לא תבצור. אבל על אחרים הבאים ללקוט מן ההפקר לא נאמר הלאו.אבי חי אמר:לא שייך כאן אדרבה. אלו שני נידונים (לר"ת, ולרמב"ן) שלא קשורים זה לזה.chaim אמר:אדרבה לדעת ר"ת הדבר הזה נלמד ממה שכתוב את ענבי נזירך לא תבצור, ומשמע שזה הולך על הבעל הבית שלא יבצור את הפירות, אבל אנשים אחרים יכולים.אבי חי אמר:גם אני בעניי לא מצאתי (גם לא חפשתי)
אבל -
לד' ר"ת ודעימי' [וכן ד' ב"ש בספרא] פירות השמורין אסורין באכילה מדאו', ולפ"ז נשאלה שאלת מר (ומקופיא נראין דברי רבינו @כמעיין המתגבר, אך צ"ע)
אמנם דעת הרמב"ן כד' רש"י ודעימי' שאין איסור אכילה דאו' בשמור. ולכן מדברי הרמב"ן אין סיוע לשאלת מר.
כמו לשיטת הר"ש הסובר שהבעלים צריכים לשנות בקצירה רק אם הם שמרו השדה, ואם לא יכולים לקצרו כרגיל. הרי רואים שזה רק דין על הבעלים או שליח שלהם כגון אם מכרו אותו או נתנו במתנה, אבל אם הפקירם שפיר דמי.
וק"ו אם מפקירם בעודם על העץ.
הלוקח אינו שליח של המוכר, ולכן הלאו דלא תבצור לר"ת ודאי לא קאי דוקא על הבעלים [עכ"פ לענין איסור שמור], אלא דיש מקום לומר שלא נאסרה אלא הנאה מכח שמירה, והיינו השומר או הלוקח ממנו וכדו', אבל בזוכה מהפקר לית לן בה. ועדיין הפשטות שכיון שנאסר לא יותר, וצריך בירור.
לא התכוונת להביא ראיה לשאלתי, נכון?כמעיין המתגבר אמר:אגב אביא מה שציינתי בזה בספרי.
שדה משומרת אם פירותיה נאסרים- תוס' בסוכה לט: ד''ה בד''א, כתבו בזה פלוגתא, ותוס' בב''מ נח. ד''ה לשמור, אסרו, והר''ש מתיר כדמוכח בשביעית ט,א ד''ה וניקחין, שכתב דלא חשדי' ליה וכו', משמע שהפירות מותרים.
1371 עמודים
ספר אור חדש.pdf