נחלקו האחרונים בלוה ששילם את חובו למלוה לפני סוף השנה השביעית ע"י צ'ק, והמלוה עוד לא פרעו, האם דינו כשטר חוב שנשמט בשביעית או שחשוב כגבוי ואינו נשמט בשביעית. ובספר חזון עובדיה פרוזבול עמ' י"א הביא את המחלוקת וכתב שלמעשה הלוה יכול לומר קים לי כהפוסקים שהחוב נשמט ואינו חייב לשלם.
ולא הבנתי, הרי כאן הצ'ק נמצא אצל המלוה, וא"כ אדרבה הוא יכול לומר קים לי כהפוסקים שהחוב לא נשמט ולגבות את החוב?
ולא הבנתי, הרי כאן הצ'ק נמצא אצל המלוה, וא"כ אדרבה הוא יכול לומר קים לי כהפוסקים שהחוב לא נשמט ולגבות את החוב?