ביעור בפרות נכרים דעת המהרי"ט בדעת הר"ש

זאת נחמתי

משתמש ותיק
בשו"ת מהרי"ט ח"א  סימן מג,  כתב שאף  שלדעת הר"ש יש קדושה בפירות נכרים, מ"מ ישראל א"צ לבער משום אתינא מכח גברא וכו'  ז"ל :
וכך מצאתיה בתוך תשובות אבא מארי ז"ל וז"ל: מצאתי אח"כ בשם רבינו שמשון הזקן ז"ל, דאע"ג שיש כאן קדושת שביעית כדמוכח בדוכתי טובא, איסורא הוא ודאי דלא פקע, אבל ביעו' הדבר תלוי בממון להפקיר ולחלק לעניים ,ומצי למימר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעוי דינא בהדיה כדאמרינן שלהי פ"ק דבכורות, ע"כ למדנו מכלל דבריו שפירות הגדלים בקרקע העכו"ם הרי הם כדין פירות שביעי' בכל דבריהם ופטורים מן המעשרות .
ולאחר מכן כתב דברים שעל פניו נראים תמוהין מאוד ז"ל:
ומיהו ע"כ אף לסברת רבי' שמשון ז"ל, לאחר הביעור אין אנו יכולים לקנות מן השוק כלל אף מן העכו"ם, כדמוכח מההיא דסוף אהלות אהא דהתירו קסרי לומ' שאינ' א"י שהניחו שוק מלא פירות ובאו ישראל ובזזום, ופי' הוא ז"ל ולא חששו משום שביעית לאחר הביעור, והיינו טעמ' דכל שלא הופקר בשעת הביעור, שוב אין לו תקנה כדמוכח בנדרים דקרי' פירות שביעית לאחר הביעור דבר שאין לו מתירין. 
כלומר : אף שישראל הקונה מנכרי א"צ לבער משום אתינא מכח גברא  , מ"מ אם בשעת הביעור היה הפירות ברשות נכרי - נאסרו באכילה .

והדברים מרפסין איגרא ,כלפי לייא  ,והלא אדרבה כיון שהפירות היו ברשות נכרי שלא היה מחויב בביעור הלא כ"ש שלא יאסרו הפירות , ואיך יתכן שישראל אינו צריך לבער , ואם היו פירות ברשות נכרי בשעת הביעור  נאסרים הם ?

אם יש לאחד מהחברים ביאור נאות בדבריו, אשמח לשמוע .
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן עזאי אמר:
מקופיא אולי כוונת המהרי"ט לדחות ד' אביו בדעת הר"ש דאיך יחלוק על התוספתא.
לא הבנתי , אלו דברי הר"ש עצמם שאינו חייב לבער מכח אתינא מכח גברא , אלא שכתב המהרי"ט  שמ"מ גם לדברי הר"ש אסור לקנות מנכרי, כדי שלא יסתרו דברי הר"ש את עצמם , רק שאם קנה קודם זמן הביעור אינו צריך לבער .
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
בן עזאי אמר:
מקופיא אולי כוונת המהרי"ט לדחות ד' אביו בדעת הר"ש דאיך יחלוק על התוספתא.
לא הבנתי , אלו דברי הר"ש עצמם שאינו חייב לבער מכח אתינא מכח גברא , אלא שכתב המהרי"ט  שמ"מ גם לדברי הר"ש אסור לקנות מנכרי, כדי שלא יסתרו דברי הר"ש את עצמם , רק שאם קנה קודם זמן הביעור אינו צריך לבער.
אם באמת גם הדברים הראשונים הם בשם הר"ש וגם בדברים האחרונים כוונתו שאכן כך דעת הר"ש (ולא שהוא חולק על הר"ש מכח דברי עצמו) - אז אולי יש לומר שאין הכוונה שאינו צריך לבער כלל אלא שמותר לו להערים ולהפקיר בפני אוהביו באופן שודאי לא יקחו זאת העניים, אבל בלי ביעור כלל זה אכן נאסר כדרך שזה היה נאסר בידי הגוי.
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
דבש לפי אמר:
אז אולי יש לומר שאין הכוונה שאינו צריך לבער כלל אלא שמותר לו להערים ולהפקיר בפני אוהביו באופן שודאי לא יקחו זאת העניים, אבל בלי ביעור כלל זה אכן נאסר כדרך שזה היה נאסר בידי הגוי.
אם הערמה זו - ביעור היא , א"כ אין צורך באתינא מכח גברא , ואם לאו ביעור היא, איך מהני ?
 
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ולא הבנתי כלל את הצד שהוא בא לדחות את דבריו, שא"כ לא היה לו לומר שע"כ גם לדברי הר"ש  אין אנו יכולים לקנות אחר הביעור , אלא לומר ע"כ הדר ביה הר"ש ובאמת חייבים בביעור או כעי"ז .
 

דבש לפי

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
דבש לפי אמר:
אז אולי יש לומר שאין הכוונה שאינו צריך לבער כלל אלא שמותר לו להערים ולהפקיר בפני אוהביו באופן שודאי לא יקחו זאת העניים, אבל בלי ביעור כלל זה אכן נאסר כדרך שזה היה נאסר בידי הגוי.
אם הערמה זו - ביעור היא , א"כ אין צורך באתינא מכח גברא , ואם לאו ביעור היא, איך מהני ?
ביעור היא, אלא שבאופן רגיל אינו רשאי לעשות מפני גזל עניים.
(כדרך שבזמן המקדש היה אסור לכתחילה לפדות קודש שלא בשויו אע"פ שבדיעבד זה חל.)
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
דבש לפי אמר:
ביעור היא, אלא שבאופן רגיל אינו רשאי לעשות מפני גזל עניים.
אם ביעור הוא  אין כאן גזל עניים, שלא אמרה תורה אלא לבער .
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
ולא הבנתי כלל את הצד שהוא בא לדחות את דבריו, שא"כ לא היה לו לומר שע"כ גם לדברי הר"ש  אין אנו יכולים לקנות אחר הביעור , אלא לומר ע"כ הדר ביה הר"ש ובאמת חייבים בביעור או כעי"ז .
הכוונה שגם אם אנו נוקטים כדעתו באופן כללי (לאפוקי דעת הרמב"ם) אין אנו יכולים לסמוך על קולתו זו שהרי בתוספתא מוכח לא כך, ואין לדחות זאת בטענה שכנראה הוא פירש אחרת שהרי הוא כן פירש כך.
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
דבש לפי אמר:
זאת נחמתי אמר:
ולא הבנתי כלל את הצד שהוא בא לדחות את דבריו, שא"כ לא היה לו לומר שע"כ גם לדברי הר"ש  אין אנו יכולים לקנות אחר הביעור , אלא לומר ע"כ הדר ביה הר"ש ובאמת חייבים בביעור או כעי"ז .
הכוונה שגם אם אנו נוקטים כדעתו באופן כללי (לאפוקי דעת הרמב"ם) אין אנו יכולים לסמוך על קולתו זו שהרי בתוספתא מוכח לא כך, ואין לדחות זאת בטענה שכנראה הוא פירש אחרת שהרי הוא כן פירש כך.


לא הבנתי מה התשובה על שאלתי , הוא לא היה אמור לומר שאסור לקנות מן הנכרי אחר זמן הביעור, אלא לומר שבאמת חייב בביעור .
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
דבש לפי אמר:
ביעור היא, אלא שבאופן רגיל אינו רשאי לעשות מפני גזל עניים.
אם ביעור הוא  אין כאן גזל עניים, שלא אמרה תורה אלא לבער.
הר"ש לומד שעניין הביעור הוא להחזיר את הפירות למצב ההפקר, ועיקר קיום זה הוא להפקירו לכלל הציבור (ומילת "עניים" לאו דווקא), אך כל שרשמית הוא הפקיר זאת התקיים דין זה גם אם רוב הציבור לא יודע שזה הופקר.
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
דבש לפי אמר:
הר"ש לומד שעניין הביעור הוא להחזיר את הפירות למצב ההפקר, ועיקר קיום זה הוא להפקירו לכלל הציבור (ומילת "עניים" לאו דווקא), אך כל שרשמית הוא הפקיר זאת התקיים דין זה גם אם רוב הציבור לא יודע שזה הופקר.
ומפני כך , אין כאן שום גזל .
 

דבש לפי

משתמש ותיק
זאת נחמתי אמר:
דבש לפי אמר:
הר"ש לומד שעניין הביעור הוא להחזיר את הפירות למצב ההפקר, ועיקר קיום זה הוא להפקירו לכלל הציבור (ומילת "עניים" לאו דווקא), אך כל שרשמית הוא הפקיר זאת התקיים דין זה גם אם רוב הציבור לא יודע שזה הופקר.
ומפני כך , אין כאן שום גזל .
אז אל תקרא לזה גזל, מכל מקום בפירות שביעית שלא הגיעו אליך דרך גוי אין לכתחילה היתר להערים וצריך להפקיר באופן שבאמת כל מי שירצה יוכל לקחת זאת, אבל במה שקנית מגוי מותר לכתחילה להערים כן כי אין הציבור מפסידים בכך שאתה לא מפקיר זאת שהרי גם אם לא היית קונה זאת כלל זה לא היה מופקר.
 

זאת נחמתי

משתמש ותיק
פותח הנושא
דבש לפי אמר:
מכל מקום בפירות שביעית שלא הגיעו אליך דרך גוי אין לכתחילה היתר להערים וצריך להפקיר באופן שבאמת כל מי שירצה יוכל לקחת זאת 
למה אין היתר ? והיכן הוזכר איסור זה ?
זה סתם ויכוח בשביל הספורט, כי אני חושב שדי ברור בלשון   הר"ש שא"צ לבער כלל  ולא שיכול לבער ע"י הערמה וכיו"ב .שלא הזכיר כלל. 
ובכל אופן המבי"ט ודאי נקט כפשוטו, שלדעת הר"ש אין צריך לבער כלל, כדכתב בכמה מקומות .
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
יעויין בר"ש שביעית ט ח דמייתי עובדי מהירושלמי שמהם מבואר דשרי 'להערים' [אמנם אולי י"מ לומר דאיירי דוקא במקום הפסד גדול].
וכמדו' שכן פשוט במהר"י קורקוס (הו' כס"מ) ושאר פוסקים.
 
חלק עליון תַחתִית