שורש בן ובת

שפת הים

משתמש ותיק
עלה בדעתי שמא בן ובת חילוקם הוא כחילוק בית מבנין, ולבית חד קומתי קרינן בית ואילו לכמה קומות קורים בנין, ובנין משמעותו הוספת קומה מעבר למה שכבר היה, ולכן בן שהוא קומה נוספת לאב ומתייחס אחר אביו לחלוטין קרוי בן ע"ש בנין, ואילו בת שאף והיא המשך אך נגררת אחר בעלה ועוזבת את בית אביה נקרית רק בת ע"ש בית.

האם הדברים מכוונים בדקדוק שרשי לשה"ק?
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברור שזה שני מילים אך שורשם המשותף מורה על הקשרם, ושורש בנין הוא ב.נ.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
השם בת, פירושו דבר שאינו מעמיד תולדות,
ומלשון הפסוק "ואשיתהו בתה", שהוא שדה שאינה מגדלת.
וזאת משום שעניין האות נו"ן, הוא המשכה, ואילו האות תי"ו משמעותה סיום.
והיינו, שהבת איננה מעמידה תולדות לאביה, לפי שנמשכת אחרי משפחת בעלה, משא"כ הבן שמעמיד שם המשפחה.
 
 

שמעיה

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
עלה בדעתי שמא בן ובת חילוקם הוא כחילוק בית מבנין, ולבית חד קומתי קרינן בית ואילו לכמה קומות קורים בנין, ובנין משמעותו הוספת קומה מעבר למה שכבר היה, ולכן בן שהוא קומה נוספת לאב ומתייחס אחר אביו לחלוטין קרוי בן ע"ש בנין, ואילו בת שאף והיא המשך אך נגררת אחר בעלה ועוזבת את בית אביה נקרית רק בת ע"ש בית.

האם הדברים מכוונים בדקדוק שרשי לשה"ק?
מענה לשון אמר:
הרעיון מבריק
אזכיר את ''ותהי לו לבת'' ודרשו ''לבית''.
 
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מ.ה. אמר:
השם בת, פירושו דבר שאינו מעמיד תולדות,
ומלשון הפסוק "ואשיתהו בתה", שהוא שדה שאינה מגדלת.
והיינו, שהבת איננה מעמידה תולדות לאביה, לפי שנמשכת אחרי משפחת בעלה, משא"כ הבן שמעמיד שם המשפחה.
אך עדיין היא דור נוסף לאביה, ואולי זה כמו בית שמתייחס לקומה אחת שאין לו המשך.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
היא לא דור נוסף,
כי גם היא עצמה עוזבת את בית אביה ומשתייכת למשפחת בעלה.
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מ.ה. אמר:
היא לא דור נוסף,
כי גם היא עצמה עוזבת את בית אביה ומשתייכת למשפחת בעלה.
ומה עניינה בקיום פר"ו [ולא לשבת שאין עיקר עניינו היחס]
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
נבהל להשיב אמר:
שפת הים אמר:
ואילו לכמה קומות קורים בנין
כמדומני שבלשון חז''ל בנין פי' בניה כל שהיא בין הרבה ובין מעט ולאו דווקא כמה קומות
דוקא בר"מ נר' דאב דבונה הוא רק ע"ג קרקע ובאופן שאפשר או שדרך להוסיף עליו, ומה"ט אין בנין על גבי כלים, ואוהל זה רק תולדה - דוק ותשכח.
[מזה נתעוררתי לענין].
 
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובכן אמר:
מבחינה לשונית הזכר הוא 'בן', והנקבה הוא 'בנת'. אלא שהנון נשמטת, וחוזרת בצורת הרבים - 'בנות'.
מה באמת ההסבר לזה?
מצינו עוד כעי"ז?
 

מבקש השם

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
עלה בדעתי שמא בן ובת חילוקם הוא כחילוק בית מבנין, ולבית חד קומתי קרינן בית ואילו לכמה קומות קורים בנין, ובנין משמעותו הוספת קומה מעבר למה שכבר היה, ולכן בן שהוא קומה נוספת לאב ומתייחס אחר אביו לחלוטין קרוי בן ע"ש בנין, ואילו בת שאף והיא המשך אך נגררת אחר בעלה ועוזבת את בית אביה נקרית רק בת ע"ש בית.

האם הדברים מכוונים בדקדוק שרשי לשה"ק?

גם אם בנין, הוא נדבך על גבי נדבך, זה לא קומה על גבי קומה, 
ואם אתה צודק, הייתי אומר את זה בצורה קצת אחרת,

הבית, הוא בנין בנוי.
ובנין, הוא ע"ש התהליך של הבניה,

ולענייננו, הבן בונה את הבת,
כלומר, הבן הוא על שם הבנייה,
והבת - אותה בונים, וכן כתוב - "ויבן את הצלע"
 

ובכן

משתמש ותיק
שפת הים אמר:
ובכן אמר:
מבחינה לשונית הזכר הוא 'בן', והנקבה הוא 'בנת'. אלא שהנון נשמטת, וחוזרת בצורת הרבים - 'בנות'.
מה באמת ההסבר לזה?
מצינו עוד כעי"ז?
ההסבר הפשוט הוא תפארת הקריאה, המצוי רבות בכללי הדקדוק.

מצינו עוד. מה שעולה בדעתי כרגע, זה 'אמת', ששרשה 'אמנת' או 'אמתת'.
 

שפת הים

משתמש ותיק
פותח הנושא
שפת הים אמר:
מ.ה. אמר:
היא לא דור נוסף,
כי גם היא עצמה עוזבת את בית אביה ומשתייכת למשפחת בעלה.
ומה עניינה בקיום פר"ו [ולא לשבת שאין עיקר עניינו היחס]
ואדם שאין לו בנים דחשוב כמת, ואילו כשיש לו בת חי וקיים.
 
חלק עליון תַחתִית