מהו "להסך את רגליו"

במבי

משתמש ותיק
מקובל ש"להסך את רגליו" היינו "גדולים" אך ראיתי ש"שפת הים" ביומא יט: שואל על רש"י ביבמות קג. שכותב:

להסך את רגליו - מי רגלים. אלמא ירכים רגל מיקרו:
 

אור זרוע

משתמש ותיק
מצאתי גם התייחסות בספר ילקוט יוסף, השכמת הבוקר ג, ח הערה ח:

ומרן אאמו"ר שליט"א העיר על זה [בספרו הליכות עולם חלק א' עמוד לט], דלכאורה יש להעיר מהא דאמרינן ביבמות (קג סע"א), ויבא שאול להסך את רגליו, ופי' רש"י (ד"ה אך מסיך), למי רגלים. וידוע שמכאן דרשו (בברכות סב ב) שהיה צנוע מאד וסיכך עצמו כסוכה, אלמא דאף לקטנים טוב להיות צנוע. ועיין עוד בפירוש הרד"ק (שמואל א' כד פסוק ד), שגם כן פירש כן. ואף על פי שכמה מפרשים כתבו להסך רגליו דהיינו גדולים. ועיין בפירוש רש"י ברכות (כג א) ד"ה שמור, ובשופטים (פרק ג. כד). ע"ש. מכל מקום פשט הגמרא ביבמות כדברי רש"י הנ"ל דהיינו לקטנים.
 

אור זורח

משתמש ותיק
במבי אמר:
מקובל ש"להסך את רגליו" היינו "גדולים" אך ראיתי ש"שפת הים" ביומא יט: שואל על רש"י ביבמות קג. שכותב:

להסך את רגליו - מי רגלים. אלמא ירכים רגל מיקרו:
יש בגמרא בברכות וברש''י פרק שלישי [אין גמרא לפניי כעת] מתוך שדוחק לקטנים בא לגדולים
 
 
מבואר בשופטים (ג כד) אך מיסך רגליו, והיינו גדולים (שהוטעו מהריח דכתיב ויצא הפרשדונה).
ותנן במתני' (יומא כח.) כל המיסך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים, גם מבואר דמיסך רגליו היינו גדולים.
ורש"י פירש גבי שאול (שמואל א כד ג) דאיירי בגדולים,
ובברכות לא מוכח דאיירי בקטנים וצניעות שהיתה בו היינו שנכנס גדר לפנים מן גדר ומערה לפנים ממערה ואף על פי כן סכך עצמו כסוכה.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
יש עוד מילים שנוהגים שלא לאמרם שהם היציאות של בני האדם בכינויים הרחובי, ולא רק בכינוי הרחובי גם בכינוי דכינוי ואף שרק הוא כינוי ואביא דוגמא
ברחוב מכנים את עשיית הצרכים הקטנים בשם "פי..." ולכאורה המקור דווקא הוא די קדום והביטוי להסך את רגליו, אף שרוב הפעמים מובנו עשיית הצרכים הגדולים, מצאנו בתוספתא בברכות שמשמעו הצרכים הקטנים וכן ראיתי פעם באחד הפירושים ("שפת הים" כמדומני) שציטט שרש"י אי שם כותב שלהסך את רגליו הכוונה לקטנים, ולכאורה המקור של מילה שלכאורה היא רחובית הוא מהילקוט "דוד מת בעצרת שחל להיות בשבת מה עשה שלמה נטל פיפילון ופרש עליו שלא תרד עליו השמש" ופיפיליון (Pavilion) בצרפתית עתיקה פירושו "אוהל" ולגבי המילה הנ"ל המובן הוא להסך את רגליו.

 

וא"כ גרסת הגאון מווילנא שמתקן את התוספתא בברכות צריכה ביאור !

לשון התוספתא:

הלכה בסעודה יוצא [להסך את רגליו] נוטל ידו אחת יצא לרצות את חבירו והפליג נוטל ב' ידיו להיכן הוא נוטל בא ומיסב במקומו ונוטל [והטפיח] ומחזר על האורחין (ברכות ד-ט)

גרסת הגר"א - יוצא להטיל מים נוטל ידו האחת וכו'
 

בן עזאי

משתמש ותיק
במבי אמר:
להסך את רגליו - מי רגלים. אלמא ירכים רגל מיקרו:
אולי אין כוונת רש"י לפרש דזה הכוונה להסך את רגליו, אלא רק סייע לבאר מהו "רגליו" וע"ז הביא סיוע ממי רגלים שנקראים על ע"ש הרגלים, ולכן מתפרש הפסוק על ענין דרגליו היינו עשיית צרכיו, [ולא נפרש באופ"א, כגון דלהסך את רגליו היינו סיכה בשמן וכיו"ב].

אמנם ז"ל הרד"ק שמואל א פרק כד:

להסך את רגליו - להשתין מים וי"ת למיעבד צרכיה ר"ל להפנות הנקבים הגדולים וכן במשנה זה הכלל היה במקדש כל המסיך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים והוא דרך כבוד והוא ענין יציקה מענין נסך ואם הם שני שרשים או הוא לשון סכוך וכן פרשוהו רז"ל אמר ר' אלעזר מלמד שעשה עצמו כסוכה כלומר מתוך צניעות גדולה שהיתה בו היה מסכך עצמו בעת היציאה שלא יראה בשרו ערום ורגליו דרך כבוד והוא כנוי לאבר היציאה וכן את מימי רגליהם:
 
חלק עליון תַחתִית