כבוד ידידי היקרים השלום והברכה
אמרתי להציע בפניכם כמה הרהורים שעלו בלבי.
לאחרונה התקיימו באתרין פולמוסים רבים, שעיקרם התנצחות תפלה ונבובה בין חסידים ומתנגדים.
תפלה היא - משום שע"פ רוב אין בה תועלת, ותולדותיה אינן נעימות. ונבובה היא - מפני שטענות של ממש כמעט ואינן נטענות בה, וודאי שלא נידונות בכובד ראש ובחתירה לאמת, אלא עיקר השיח הוא חילופי סיסמאות האשמות ושאר ירקות.
כמה מהחברים שליט"א הרגישו בזה, וכתבו מה שכתבו, ודפח"ח. אך שמא יהיו גם דברי הבאים לתועלת.
עיקרי הדברים פשוטים, אך יש מקום להזכירם.
------------
כמדומה שמוסכם על כולם, שהמקום להתנצחויות בין השקפות עולם שונות אינו כאן. א- כי מסתמא זה לא משפיע על אף א'. ב- כי לא באנו לכאן כדי להשתכנע שהשקפתנו מוטעית.
ואעפ"כ, אי אפשר ל'צנזר' דברים שלא נעימים לאזננו, א- כי פשוט א"א... כל א' ירצה לצנזר דברי רעהו וכו'. ב- כי גם למתנגד חשוב ומעניין לשמוע דעות השקפות והנהגות המקובלים אצל החסידים, וכן להיפך.
איזוהי דרך הישר? כזו שלא מעוררת ויכוחים מיותרים, אלא רק מחכימים ומפרים.
כגון, חסיד הרוצה להעניק לחברים מאוצרו הטוב, ידיעות ותובנות אודות חשיבות הקוגע"ל, יהיה חכם מצידו להציג זאת כדברי החסידים/האדמו"רים/החסידות. לא שיכתוב הסתייגות ח"ו.. אלא ישמיט משפטים כגון 'מסורת היהדות מדור דור להתייחס לקוגע"ל כהלמ"מ, והחולק ע"ז יש לחוש ליינו', הדוג' מוקצנת כמובן, לדברים שמקוממים עין הקורא שאינו מתייחס לקוגע"ל ביראת כבוד. ואם בכל אופן חשוב לו לכתוב המשפט הנ"ל, יכתוב 'אדמו"ר פלוני אמר כך וכך', ויקח בחשבון שהתגובות (המתגוננות..) לא בהכרח יהיו נעימות לעיניו.
גם חבירו שירגיש צורך להביע את ההתנגדות, יפה יעשה אם יכתוב 'אצל הליטאים מתייחסים לענין זה כך וכך', וכך הפולמוס יגוע בעודו באיבו.
ואם יתפתחו נידונים, הם בתוך השקפת החסידות או ההתנגדות, ע"י שאלות מצד א' ותשובות מצד ב', או שבתוך צד ב' יוצגו כמה דרכים, וכולנו נחכים. (כמובן שבנידונים כאלו, בני הציבור הנידון הם הראשונים במעלה להציג את השקפתם הם, ולא מן היושר להתעקש שהם מסלפים, ורק אני בן הציבור שמנגד יאלף את החברים בינה).
------------
זה הכלל - כל א' יעסוק בלהחכים את עצמו ואת חבריו, ויתרחק ככל יכלתו מהתנצחות. ואידך פירושא הוא, זיל גמור.
דוגמא לאשכול כלבבי - תחילתו
-------------
גם אם יצא א' משורת הדין, ונקט לשון מרגיזה, יואילו חבריו להשתדל להנמיך את הלהבות, ולא להיפך. אחרי הכל איננו בלשכת הגזית, והדיונים כאן חשובים מאד, אבל לא עד כדי לקחת ללב...
ואף א' שזה דרכו כסל לו, ובכל אשר תמצא ידו לעשות בכחו - להכפיש ולזלזל ולהאשים - יעשה, אם כי ראוי להעמידו על מקומו, בעדינות והחלטיות, אבל הכל בחשבון שלא יצא שכרנו בהפסדנו -
הלא כולנו אחים, אב אחד לנו, אותו אנו יראים, ומגמתנו לעשות רצונו ולהרבות כבודו
והאמת והשלום אהבו, ובלצ"ג בבי"א
------------
נ.ב.אולי אפילו ניתן לבקש מהמנהלים הנכבדים שליט"א, שכל הודעה שחורגת מהנ"ל בצורה בוטה, דהיינו שמובילה להתנצחות מיותרת, תימחק. כשם שהודעות בענין פולמוס פנים ליטאי מסויים דינן להמחק, ובצדק.
(אבקש מחילה אם המקום לבקשה כזו הוא בהודעה פרטית)
כמובן מאליו, נושא חסידות-התנגדות הוא משל בעלמא, וה"ה נושאים אחרים שעלולים להגיע לכגון דא.
אמרתי להציע בפניכם כמה הרהורים שעלו בלבי.
לאחרונה התקיימו באתרין פולמוסים רבים, שעיקרם התנצחות תפלה ונבובה בין חסידים ומתנגדים.
תפלה היא - משום שע"פ רוב אין בה תועלת, ותולדותיה אינן נעימות. ונבובה היא - מפני שטענות של ממש כמעט ואינן נטענות בה, וודאי שלא נידונות בכובד ראש ובחתירה לאמת, אלא עיקר השיח הוא חילופי סיסמאות האשמות ושאר ירקות.
כמה מהחברים שליט"א הרגישו בזה, וכתבו מה שכתבו, ודפח"ח. אך שמא יהיו גם דברי הבאים לתועלת.
עיקרי הדברים פשוטים, אך יש מקום להזכירם.
------------
כמדומה שמוסכם על כולם, שהמקום להתנצחויות בין השקפות עולם שונות אינו כאן. א- כי מסתמא זה לא משפיע על אף א'. ב- כי לא באנו לכאן כדי להשתכנע שהשקפתנו מוטעית.
ואעפ"כ, אי אפשר ל'צנזר' דברים שלא נעימים לאזננו, א- כי פשוט א"א... כל א' ירצה לצנזר דברי רעהו וכו'. ב- כי גם למתנגד חשוב ומעניין לשמוע דעות השקפות והנהגות המקובלים אצל החסידים, וכן להיפך.
איזוהי דרך הישר? כזו שלא מעוררת ויכוחים מיותרים, אלא רק מחכימים ומפרים.
כגון, חסיד הרוצה להעניק לחברים מאוצרו הטוב, ידיעות ותובנות אודות חשיבות הקוגע"ל, יהיה חכם מצידו להציג זאת כדברי החסידים/האדמו"רים/החסידות. לא שיכתוב הסתייגות ח"ו.. אלא ישמיט משפטים כגון 'מסורת היהדות מדור דור להתייחס לקוגע"ל כהלמ"מ, והחולק ע"ז יש לחוש ליינו', הדוג' מוקצנת כמובן, לדברים שמקוממים עין הקורא שאינו מתייחס לקוגע"ל ביראת כבוד. ואם בכל אופן חשוב לו לכתוב המשפט הנ"ל, יכתוב 'אדמו"ר פלוני אמר כך וכך', ויקח בחשבון שהתגובות (המתגוננות..) לא בהכרח יהיו נעימות לעיניו.
גם חבירו שירגיש צורך להביע את ההתנגדות, יפה יעשה אם יכתוב 'אצל הליטאים מתייחסים לענין זה כך וכך', וכך הפולמוס יגוע בעודו באיבו.
ואם יתפתחו נידונים, הם בתוך השקפת החסידות או ההתנגדות, ע"י שאלות מצד א' ותשובות מצד ב', או שבתוך צד ב' יוצגו כמה דרכים, וכולנו נחכים. (כמובן שבנידונים כאלו, בני הציבור הנידון הם הראשונים במעלה להציג את השקפתם הם, ולא מן היושר להתעקש שהם מסלפים, ורק אני בן הציבור שמנגד יאלף את החברים בינה).
------------
זה הכלל - כל א' יעסוק בלהחכים את עצמו ואת חבריו, ויתרחק ככל יכלתו מהתנצחות. ואידך פירושא הוא, זיל גמור.
דוגמא לאשכול כלבבי - תחילתו
-------------
גם אם יצא א' משורת הדין, ונקט לשון מרגיזה, יואילו חבריו להשתדל להנמיך את הלהבות, ולא להיפך. אחרי הכל איננו בלשכת הגזית, והדיונים כאן חשובים מאד, אבל לא עד כדי לקחת ללב...
ואף א' שזה דרכו כסל לו, ובכל אשר תמצא ידו לעשות בכחו - להכפיש ולזלזל ולהאשים - יעשה, אם כי ראוי להעמידו על מקומו, בעדינות והחלטיות, אבל הכל בחשבון שלא יצא שכרנו בהפסדנו -
הלא כולנו אחים, אב אחד לנו, אותו אנו יראים, ומגמתנו לעשות רצונו ולהרבות כבודו
והאמת והשלום אהבו, ובלצ"ג בבי"א
------------
נ.ב.אולי אפילו ניתן לבקש מהמנהלים הנכבדים שליט"א, שכל הודעה שחורגת מהנ"ל בצורה בוטה, דהיינו שמובילה להתנצחות מיותרת, תימחק. כשם שהודעות בענין פולמוס פנים ליטאי מסויים דינן להמחק, ובצדק.
(אבקש מחילה אם המקום לבקשה כזו הוא בהודעה פרטית)
כמובן מאליו, נושא חסידות-התנגדות הוא משל בעלמא, וה"ה נושאים אחרים שעלולים להגיע לכגון דא.