בהרבה ישיבות בסוף זמן עקב הרפיון שקיים בד"כ
המשגיחים מוסרים שיחה נוקבת. בה הם זועקים
עכשיו א' אלול. אין מושג כזה סו"ז וכ"ו
ולענ"ד זה רק מזיק ואסביר:
אני זוכר אצלי בישיבה את המשגיח זועק
אין סוף זמן. מבחינתי עכשיו התחיל הזמן וכ"ו וכ"ו
והבחורים מגחכים ואומרים: תרצה או לא יש מציאות
שעכשיו סוף זמן! (כמובן לא באוזני המשגיח)
ואדרבה זה גורם לבחורים הרגשה שהמשגיח
מנותק מהם ומהמציאות!
לכן אני הקטן מציע: שבמקום לעמוד ולזעוק שעכשיו
מתחיל הזמן וכ"ו
פשוט:
1. להיות מודעים למציאות ש כן. יש דבר שנקרא סו"ז
ובזמן זה מטבע הדברים יש אצל (לפחות) חלק מהבחורים רפיון מסוים
2. לא להלחם עם המושג סו"ז. כי זה לא יעזור
3.לנסות לחשוב על רעיונות מקוריים על נושאי לימוד מרעננים או על גיוון מסויים
בצורת הלימוד. בקיצור במקום להילחם בזה ראש בראש
פשוט לעשות מעשים. פחות דיבורים!
בברכת סוף זמן מוצלח ופורה!
המשגיחים מוסרים שיחה נוקבת. בה הם זועקים
עכשיו א' אלול. אין מושג כזה סו"ז וכ"ו
ולענ"ד זה רק מזיק ואסביר:
אני זוכר אצלי בישיבה את המשגיח זועק
אין סוף זמן. מבחינתי עכשיו התחיל הזמן וכ"ו וכ"ו
והבחורים מגחכים ואומרים: תרצה או לא יש מציאות
שעכשיו סוף זמן! (כמובן לא באוזני המשגיח)
ואדרבה זה גורם לבחורים הרגשה שהמשגיח
מנותק מהם ומהמציאות!
לכן אני הקטן מציע: שבמקום לעמוד ולזעוק שעכשיו
מתחיל הזמן וכ"ו
פשוט:
1. להיות מודעים למציאות ש כן. יש דבר שנקרא סו"ז
ובזמן זה מטבע הדברים יש אצל (לפחות) חלק מהבחורים רפיון מסוים
2. לא להלחם עם המושג סו"ז. כי זה לא יעזור
3.לנסות לחשוב על רעיונות מקוריים על נושאי לימוד מרעננים או על גיוון מסויים
בצורת הלימוד. בקיצור במקום להילחם בזה ראש בראש
פשוט לעשות מעשים. פחות דיבורים!
בברכת סוף זמן מוצלח ופורה!