אני כותב בזהירות, אבל בהחלטיות [מתוך הרגשתי האישית כמי שהאמין בגיל הישיבה קטנה כי ספרים מסויימים הם שיקוף אוטנתי של עולם הישיבה האמיתי, המציאותי, ונכווה!]:
ישנם ספרים שהם אכן מרגשים וסוחפים, ונותנים ביטוי לרגשות והמיות לב - אפשריות.
אולם ממש אבל ממש לא באמת משקפים את חיבוטי הנפש והרגשות האמיתיים של בן ישיבה בתשפ"ב.
התיאורים הפומפוזיים של שכרות בבית היין, נפשי יצאה בדברו ומחבק המלך בבגדיו [שכל אחד מהם יש לו כמובן מקור, כציטוט] אין להם שום אחיזה במציאות.
ובכלל, בני ישיבה, מטבע גילם, בוסריותם, וגם העיסוק העיקרי שהוא, להבין את הגמרא היטב ולחזור על השיעור, למצוא את מקומם בחברה ולהסתדר בחדר טוב, אין חווים טלטלות רגשיות ו'הרגשים' על כל צעד ושעל, כפי המתואר בחלק מספרים אלו.
אני כותב מהרגשתי האישית, ומנסיוני המר [בהקשר זה]: אני, כמי שאותם ספרים נגעו ללבו מאד, חיפשתי את הלא קיים. לימוד סוגיא אינו מושא להתרפקות תוך כדי העיסוק בה [ואולי כזכרון נוסטלגי יש לדון] תמיד בכתיבה מתוך פוזיציה של מעוף הציפור ושל מתבונן מן הצד, אפשר למצוא ביטויים ענוגים ומצטלצלים המפזרים נגוהות הוד וכו' וכו'. במציאות - לימוד סוגיא מתרכז בטענות הרמאי והמיגו [כדברי מרנא נפה"ח].
לכן, חושבני, שדוקא באם מדובר בבחור עם נפש רגישה ומתרגשת - זה עשוי מאד להזיק, ולסחוף אותו לפנטזיות.
הייתי מציע דוקא את ספרי הרב בוצ'קובסקי, ממש כולם, שעוסקים במציאות הריאלית והאמיתית, ונותנים פתרונות ומענה.
אדגיש: אני כותב את דברי מאהבה שאינה מסותרת לר' [... מי שהבין הבין] שליט"א ולכתיבתו היפהפיה, ואף יצא לי לשתף אותו [עבור טור זכרון] בחומר על אחד מגדולי ראשי הישיבות, ובכלל - הוא איש שלעולם לא יכתוב משהו צפוי. בפרט בטוריו השבועיים הוא תמיד ייגע באקטואליה מזווית מקורית ומדהימה, ואין שני לו בזה. על טוריו אוכל לומר שכמעט את כולם אני מאמץ אל לבי בחום. אולם מאידך גיסא, לדעתי, ומתוך נסיוני האישי - לא היתי ממליץ על ספרי ה'ישיבה' שלו, לבחור צעיר [ועוד כזה שבעמדה שמבקש להתרשם מעולם הישיבות האמיתי דרך ספרים, שזו לכשעצמה משימה מורכבת] בעל נפש רגישה - כל עוד אינו חווה את המציאות בשתי רגלים על הקרקע.
בתפילה ששלא אכשל בלשוני, ומתוך מחשבה שקולה אודות הענין.