מגנא ומצלא
משתמש ותיק
בהקשר לפולמוס האחרון שהרעיש את הציבוריות החרדית. שמעתי היום מישהו שטען
שעצם החדרת סיפורת מסוג שונה בעשרות השנים האחרונות יש בה בעיה.
לדבריו, מאז ומעולם הציבור החרדי לדורותיו התנזר מסיפורים אשר מטרתם החדרת מסרים חיצוניים שאינם תורניים.
כל הספרים והסיפורים תמיד היו בעלי מסר גלוי וסמוי הסובב סביב תורה, יראת שמים, מידות טובות, סיפורי צדיקים וכדו'
מאז נכנסו אותם ספרים מסוג חדש החל גל ספרים שוטף את מחוזותנו אשר אינם קשורים כל קשר שהוא למסרים רוחניים תורניים.
ילדי ישראל החלו לקרוא על תהליכים פסיכולוגיים, רגשות, מותחנים וסתם כך סיפורים שנועדו לספק את תרבות הפנאי והבילוי.
האם אכן חל מהפך בדפוס הכתיבה / הקריאה החרדי שמובילו הוא אותו אדם מדובר? והאם אכן יש בכך בעיה?
שעצם החדרת סיפורת מסוג שונה בעשרות השנים האחרונות יש בה בעיה.
לדבריו, מאז ומעולם הציבור החרדי לדורותיו התנזר מסיפורים אשר מטרתם החדרת מסרים חיצוניים שאינם תורניים.
כל הספרים והסיפורים תמיד היו בעלי מסר גלוי וסמוי הסובב סביב תורה, יראת שמים, מידות טובות, סיפורי צדיקים וכדו'
מאז נכנסו אותם ספרים מסוג חדש החל גל ספרים שוטף את מחוזותנו אשר אינם קשורים כל קשר שהוא למסרים רוחניים תורניים.
ילדי ישראל החלו לקרוא על תהליכים פסיכולוגיים, רגשות, מותחנים וסתם כך סיפורים שנועדו לספק את תרבות הפנאי והבילוי.
האם אכן חל מהפך בדפוס הכתיבה / הקריאה החרדי שמובילו הוא אותו אדם מדובר? והאם אכן יש בכך בעיה?