ילדה שמשקרת

ואראה בחזון

משתמש רגיל
היי שלום לאחרונה התחלתי להשים לב לילדה (בת 4 וחצי) שמתחילה לא לומר את האמת.
"אבא תביא לי ביסלי אמא אמרה אחרי שאני אחזור מהגן אני אקבל ביסלי"
"אמא אמרה לך שתקבלי אחרי הגן ביסלי? אבל ממתקים מקבלים רק בשבת או על חסד/ויתור/מצווה שהילד עושה מרצונו החופשי וגם בכלל אין לנו ביסלי"
"כן אמא אמרה שאני אקבל ביסלי, ואם אין ביסלי אז במבה" (היתה במבה על המדף)
שתקתי והבאתי לה.
שאלתי את אשתי ואשתי ענתה שהיא לא אמרה לה דבר כזה.
קצת רקע:
לפני חודשיים בערך היא אמרה דבר שהוא לא אמת, אחרי כמה שעות בשעת כושר "ישבנו על שוקו" והסברתי לה מה זה לא להגיד את האמת וכו'.
בחודש האחרון שמתי לב לפחות לפעמיים שהיא לא אמרה את האמת וסוג של "העלמתי עין" על מנת לא ליצור לה סטיגמה של ילדה שקרנית.

דעת הרבנים פה שליט"א איך ראוי לנהוג מכאן
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
מתוך אגרת הגר"א
ועל קללה ושבועה וכזב, תכה אותם ולא תרחם עליהם כלל, כי חס-ושלום בקלקול הבנים יענשו אב ואם מאד.
לא באתי להביע את דעתי בנושא הנ"ל, ואיני יודע, ולא באתי אלא להעלות הדברים בפני חו"ר הפורום.
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
קודם כל, יפה שהגדרת אותה כילדה שמשקרת, ולא ילדה שקרנית. זה חשוב מאוד.
מכאן והילך, או שתתנו לה יותר יחס, תשומת לב, או שאתה נותן לה מיוזמתך ממתק באמצע השבוע.

האם כל השקרים היו סביב אוכל?
 

עלה מבבל

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
מתוך אגרת הגר"א
ועל קללה ושבועה וכזב, תכה אותם ולא תרחם עליהם כלל, כי חס-ושלום בקלקול הבנים יענשו אב ואם מאד.
לא באתי להביע את דעתי בנושא הנ"ל, ואיני יודע, ולא באתי אלא להעלות הדברים בפני חו"ר הפורום.
יל"ע באיזה גיל מדובר שם
 
 

ואראה בחזון

משתמש רגיל
פותח הנושא
הצעיר שבחבורה אמר:
מתוך אגרת הגר"א
ועל קללה ושבועה וכזב, תכה אותם ולא תרחם עליהם כלל, כי חס-ושלום בקלקול הבנים יענשו אב ואם מאד.
לא באתי להביע את דעתי בנושא הנ"ל, ואיני יודע, ולא באתי אלא להעלות הדברים בפני חו"ר הפורום.
קראתי כאן בפורום על הסטייפלר שחימם ברזל באש ואמר לילד שבגיהנום שמים את זה לילדים שמשקרים על הלשון
יהודה יעקבזון אמר:
קודם כל, יפה שהגדרת אותה כילדה שמשקרת, ולא ילדה שקרנית. זה חשוב מאוד.
תודה רבה 
יהודה יעקבזון אמר:
מכאן והילך, או שתתנו לה יותר יחס, תשומת לב, או שאתה נותן לה מיוזמתך ממתק באמצע השבוע.
קיבלנו.
יהודה יעקבזון אמר:
האם כל השקרים היו סביב אוכל?
לא.
 

E. W

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
מתוך אגרת הגר"א
ועל קללה ושבועה וכזב, תכה אותם ולא תרחם עליהם כלל, כי חס-ושלום בקלקול הבנים יענשו אב ואם מאד.
לא באתי להביע את דעתי בנושא הנ"ל, ואיני יודע, ולא באתי אלא להעלות הדברים בפני חו"ר הפורום.
חלילה וחס!   
​​​​​​ילד בן 4 שלא אומר את האמת ממש לא בטוח שמתכון לשקר, הרבה פעמים זה סוג של דמיון חזק שכך רוצה שיקרה,  ולא בטוח כלל שעל זה הגאון דיבר! 
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
ואראה בחזון אמר:
היי שלום לאחרונה התחלתי להשים לב לילדה (בת 4 וחצי) שמתחילה לא לומר את האמת.
"אבא תביא לי ביסלי אמא אמרה אחרי שאני אחזור מהגן אני אקבל ביסלי"
"אמא אמרה לך שתקבלי אחרי הגן ביסלי? אבל ממתקים מקבלים רק בשבת או על חסד/ויתור/מצווה שהילד עושה מרצונו החופשי וגם בכלל אין לנו ביסלי"
"כן אמא אמרה שאני אקבל ביסלי, ואם אין ביסלי אז במבה" (היתה במבה על המדף)
שתקתי והבאתי לה.
שאלתי את אשתי ואשתי ענתה שהיא לא אמרה לה דבר כזה.
קצת רקע:
לפני חודשיים בערך היא אמרה דבר שהוא לא אמת, אחרי כמה שעות בשעת כושר "ישבנו על שוקו" והסברתי לה מה זה לא להגיד את האמת וכו'.
בחודש האחרון שמתי לב לפחות לפעמיים שהיא לא אמרה את האמת וסוג של "העלמתי עין" על מנת לא ליצור לה סטיגמה של ילדה שקרנית.

דעת הרבנים פה שליט"א איך ראוי לנהוג מכאן
כפי שכתבו כאן, אצל ילדים בגיל צעיר ההבדל בין אמת לשקר הוא לא ברור בכלל, ומאחר והם חיים בעולם של דמיון הרי המציאות והדמיון משמשים אצלם בערבוביא. קראתי מאמר של פסיכולוג ילדים שחקר את הנושא ומסקנתו הברורה היא שרוב מוחלט של השקרים בגיל זה נובעים מהבלבול הזה. 
כשהילדה שלך אמרה שאמא אמרה שתקבל ביסלי היא באמת היתה משוכנעת שככה אמא אמרה, בגלל שהיא מאד רצתה שאמא תאמר כך, וממילא בדמיונה אמא באמת אמרה את זה... ולכן חינוך לא לשקר לא יועיל לזה, כי איך שייך לחנך לא לדמיין דברים?
אפשר לחנך באופן כללי שאמת זו מעלה גדולה, ולשבח אותה בכל פעם שהיא נצמדת לאמת, ועם הזמן כשהיא תלמד להבדיל בין אמת לשקר ובין מציאות לדמיון יוטמע בה הערך לדבוק באמת.
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
כפי שכתבו כאן, אצל ילדים בגיל צעיר ההבדל בין אמת לשקר הוא לא ברור בכלל, ומאחר והם חיים בעולם של דמיון הרי המציאות והדמיון משמשים אצלם בערבוביא. קראתי מאמר של פסיכולוג ילדים שחקר את הנושא ומסקנתו הברורה היא שרוב מוחלט של השקרים בגיל זה נובעים מהבלבול הזה. 
כשהילדה שלך אמרה שאמא אמרה שתקבל ביסלי היא באמת היתה משוכנעת שככה אמא אמרה, בגלל שהיא מאד רצתה שאמא תאמר כך, וממילא בדמיונה אמא באמת אמרה את זה... ולכן חינוך לא לשקר לא יועיל לזה, כי איך שייך לחנך לא לדמיין דברים?
אפשר לחנך באופן כללי שאמת זו מעלה גדולה, ולשבח אותה בכל פעם שהיא נצמדת לאמת, ועם הזמן כשהיא תלמד להבדיל בין אמת לשקר ובין מציאות לדמיון יוטמע בה הערך לדבוק באמת.

לא יודע מי הפסיכולוג שחקר את זה,
ילד חי בעולם של דמיון, אך לדעתי זה רק בגיל קטן.
אני יכול להעיד שהילדים שלי "מעולם" לא שיקרו לי, [בכל גיל] ואף פעם לא 'חינכתי' אותם לזה.
ילד שמשקר, צריך לבחון 'מדוע' הוא משקר, מה הצורך שלו. מה זה בא לשרת אותו.
יש שקר של התגוננות למשל, ויש שקר כדי להשיג משהו, ואת ה'משהו' הזה כדאי לזהות.
 

שפת הים

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
יש שקר של התגוננות למשל, ויש שקר כדי להשיג משהו, ואת ה'משהו' הזה כדאי לזהות.
בשני המקרים ה'משהו' מאוד ברור, ב'התגוננות' הוא רוצה להרוויח את מניעת הדבר שממנו מתגונן, ו'כשרוצה להשיג משהו' השגת ה"במבה" עומדת למול עיניו, לענ"ד שורש הבעיה אינה במטרת השקר [ומשכך אין שום פתרון בשפע ממתקים וכדו'], אלא בצורה בה הילד חושב ששקר הוא עוד צורה להשיג את מטרתו, ע"י השקר הוא מייפה לעצמו את החיים בצורה של בריחה ואי עמידה אל מול המציאות, ובעצם בשקר הוא בונה לעצמו מערכת חיים אחרת שבה הרבה יותר קל לו, וכביכול [אולי אף לא כביכול] הוא לא חי את עצמו ואת החיים שמסביבו.

רק שיש להבחין באמת בב' סוגי תופעות, יש ולילד קשה לחיות בצורה בה הוא נמצא, אם בגלל חברים שמביאים ממתקים והוא פשוט מקנא, ואם מסיבות אחרות דומות, [בנידון דידן לא נר' שזה שורש הבעיה], ויש שהשקר נובע מהנכ' לעיל - חוסר הכרה במציאות החיים שלו ושל סביבתו, אדרבה תופעה זו יכולה להגרם דוקא בגלל פינוק יתר, שהמסר שהילד לומד ממנה הוא שהכל בהישג יד בלי שום מאמץ, דוקא חינוך שלא מקבלים סתם דברים, אלא ממתק מקבלים על מעשה טוב, או לכבוד ימים מיוחדים, הוא מה שמלמד אותו שאין לחם חינם, ושכך העולם מתנהל, [וכמובן לא בצורה בה יהיה לילד חסכים שיגרמו לו לברוח מכל כללי המשחק שהציבו לו הוריו, וללכת בדרכים לא טובות].

הייתי אומר שההתמודדות כנגד שקר כזה הוא מודעות עצמית, ואמנם לילד קטן באופן כללי חסר מודעות עצמית, ומסיבה זו יותר מצוי אצלם שקר, [וחילוק גדול יש בין שקר של מבוגר לשל ילד קטן, ובעוד הקטן בשקר הוא מנסה לייפות לעצמו את המציאות, אצל גדול זה נובע מנוכלות, הוי אומר מכיר באמת ומתכוין למרוד בה, ומשכך גם העצה שהביאו בשם הסטייפלער לא כ"כ מתאימה בגיל שבו השקר נובע מהנ"ל, ורק בגיל שהילד מכיר ששקר הוא נוכלות - שזה יכול להיות בגיל אפ' קטן, כ"א לפום חורפיה].

[ובהוספת אגב, גם תופעת הגניבות אצל ילדים קטנים, בד"כ לא מגיעה מנוכלות וחוסר יושר, אלא מאי הבנה והכרה בחיים, רצון תמים של השגת המטרה במינימום מאמץ].
 

שלמה1

משתמש ותיק
צריך הבחנה של מומחה האם זה רק ענין של דמיון, ואז בד"כ ההוראה היא להתעלם ולראות אם זה עובר עם הגיל, או שזה שקר במודע, ואז בד"כ ההוראה היא לחנך, כל נער על פי דרכו כמובן, אבל להקנות את המושג ששקר זה דבר חמור מאד.
 

הערשלה

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
מבקש אמת אמר:
כפי שכתבו כאן, אצל ילדים בגיל צעיר ההבדל בין אמת לשקר הוא לא ברור בכלל, ומאחר והם חיים בעולם של דמיון הרי המציאות והדמיון משמשים אצלם בערבוביא. קראתי מאמר של פסיכולוג ילדים שחקר את הנושא ומסקנתו הברורה היא שרוב מוחלט של השקרים בגיל זה נובעים מהבלבול הזה. 
כשהילדה שלך אמרה שאמא אמרה שתקבל ביסלי היא באמת היתה משוכנעת שככה אמא אמרה, בגלל שהיא מאד רצתה שאמא תאמר כך, וממילא בדמיונה אמא באמת אמרה את זה... ולכן חינוך לא לשקר לא יועיל לזה, כי איך שייך לחנך לא לדמיין דברים?
אפשר לחנך באופן כללי שאמת זו מעלה גדולה, ולשבח אותה בכל פעם שהיא נצמדת לאמת, ועם הזמן כשהיא תלמד להבדיל בין אמת לשקר ובין מציאות לדמיון יוטמע בה הערך לדבוק באמת.

לא יודע מי הפסיכולוג שחקר את זה,
ילד חי בעולם של דמיון, אך לדעתי זה רק בגיל קטן.
אני יכול להעיד שהילדים שלי "מעולם" לא שיקרו לי, [בכל גיל] ואף פעם לא 'חינכתי' אותם לזה.
ילד שמשקר, צריך לבחון 'מדוע' הוא משקר, מה הצורך שלו. מה זה בא לשרת אותו.
יש שקר של התגוננות למשל, ויש שקר כדי להשיג משהו, ואת ה'משהו' הזה כדאי לזהות.
ע"פ מחקרים עד גיל 3-4 עדיין השקרים מבוססים על טשטוש בין גבולות המציאות והדמיון.
לגבי שקרים אצל ילדים גדולים, יש לבדוק חוסר בשלות שגורמת להמשך הטשטוש גם מעבר לגיל הנ"ל.

כשמבחינת הגיל ברור שזה לא הנקודה, ברור שהשקר מגיע כתוצאה מהפעלת מנגנון הגנה כלפי מה שחשוב ויקר בעיניו.
החינוך לאמת לא ימנע ממנו לשקר, כי הצורך בלשקר חזק יותר ממנו, בעצם מופעל כאן מנגנון הגנה הפועל אוטומטית.

כל אחד יוכל להבין נקודה זו כשידמיין את עצמו בסיטואציה מאוד מביכה וקיצנית שממש בחוסר בריריה הוא נאלץ לשקר.
זה בדיוק מה שקורה אצל ילד גדול שמשקר.

המקום לעזור לילד צריך בעיקר להתמקד בסיבה שהביאה אותו לשקר במקביל לחינוך ששקר לא פותר בעיות.
 

יאיר

משתמש ותיק
עצתי לך מעומק הלב (ומנסיון מר...) לנטות אחר מה שהביאו בשם הגר"א והסטייפלר

ושמעתי (וכן ההגיון אומר כך) שאם לא מטפלים בזה בזמן זה מושרש בילד, הוא מתרגל לשקר ואח"כ קשה מאוד מאוד עד בלתי אפשרי להוציא אותו מזה. הייתי קורא לזה אפילו סוג של התמכרות.

אז אם אתה יודע בוודאות שמדובר בשקרים ולא בדמיון ממליץ לך לטפל בזה ככל המוקדם.
 
מנסיון אצל ילד בן 6 בערך, שהרבה לשקר ואפי' לגנוב, ובצורה ממש 'מקצועית'...
ת"ח מופלג הציע שהשורש הוא חוסר יחס מספיק [ולא שהיה 'חסר' עד כה, אלא שצריך 'להוסיף'], ועל כן שהאבא ילמד עם בנו כל יום איזה סיפור / משנה וכו' וכו' לפי רמתו והבנתו, והכלל, להקדיש לו איזה רבע שעה אישית במיוחד.
בחלוף מספר ימים זה פחת והלך עד שהתבטל ועבר.
 

מים טהורים

משתמש רגיל
הצעיר שבחבורה אמר:
מתוך אגרת הגר"א
ועל קללה ושבועה וכזב, תכה אותם ולא תרחם עליהם כלל, כי חס-ושלום בקלקול הבנים יענשו אב ואם מאד.
לא באתי להביע את דעתי בנושא הנ"ל, ואיני יודע, ולא באתי אלא להעלות הדברים בפני חו"ר הפורום.
מי שלמד גר"א בכלל, ובמיוחד פירושו למשלי, יודע, שהכל צריך לבוא בחשבון, וצריך בכל דבר חכמה גדולה ויישוב ושיקול הדעת וכחות הנפש וכו'. ההדרכה הזו שכתב הגר"א לאשתו (אגב, ביידיש, לפי ר"י סרנא) היא הדרכה אותה כתב הגר"א לאשתו ולילדיו, ר' אברהם, ר' יהודה ליב ושאר ילדיו. לפי הכרתו את אשתו ואת ילדיו אופיים וכוחות נפשם, נתן הדרכה זו. ר' אברהם יצא ר' אברהם, גדול בתורה, וכן אחיו וכו'. מי שייבצע 'העתק הדבק' מאגרת הגר"א לחינוך ביתו שלו, בלא דעת ומחשבה, קשה לדעת אם יצא לו ר' אברהם, אולי ח"ו אבי מוכר הפלאפל, ואולי גרוע יותר ל"ע.
 
 
 

מים טהורים

משתמש רגיל
ואראה בחזון אמר:
היי שלום לאחרונה התחלתי להשים לב לילדה (בת 4 וחצי) שמתחילה לא לומר את האמת.
"אבא תביא לי ביסלי אמא אמרה אחרי שאני אחזור מהגן אני אקבל ביסלי"
"אמא אמרה לך שתקבלי אחרי הגן ביסלי? אבל ממתקים מקבלים רק בשבת או על חסד/ויתור/מצווה שהילד עושה מרצונו החופשי וגם בכלל אין לנו ביסלי"
"כן אמא אמרה שאני אקבל ביסלי, ואם אין ביסלי אז במבה" (היתה במבה על המדף)
שתקתי והבאתי לה.
שאלתי את אשתי ואשתי ענתה שהיא לא אמרה לה דבר כזה.
קצת רקע:
לפני חודשיים בערך היא אמרה דבר שהוא לא אמת, אחרי כמה שעות בשעת כושר "ישבנו על שוקו" והסברתי לה מה זה לא להגיד את האמת וכו'.
בחודש האחרון שמתי לב לפחות לפעמיים שהיא לא אמרה את האמת וסוג של "העלמתי עין" על מנת לא ליצור לה סטיגמה של ילדה שקרנית.

דעת הרבנים פה שליט"א איך ראוי לנהוג מכאן
מניסיון, רוב הפעמים ילדים משקרים באשמתנו. אנו גורמים להם או מביאים אותם לידי לחץ, והלחץ דוחף אותם לשקר כדי להשתחרר מהלחץ. דבר ראשון, להרפות. דבר שני, חינוך: לפני השינה סיפור מתוך ספר על חשיבות האמת וגריעות השקר, מבלי להזכיר מילה על מה ששיקר. והעיקר, שהילד לא יבין ולא יידע שתפסת אותו בשקר. תמיד הילד צריך להישאר במקום בו הוא חש בטוח וילד טוב הדובר אמת. במקרים קיצוניים, ריבוי שקר וכדומה, צריך להתייעץ, לא בגלל בעייה רוחנית של שקר, שגם היא חמורה, אלא בגלל, ודבר ראשון, לחץ נפשי בו הילד נתון ויהיה נתון יותר ויותר על ידי עצם השימוש במידת השקר דבר שיוצר אצלו עולם ווירטואלי, לא מציאותי ל"ע. בכל אופן, הכל ברוגע ובשלווה. זה עיקר העיקרים בחינוך: שלווה.
 
 

צבי הירש

משתמש ותיק
E. W אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
מתוך אגרת הגר"א
ועל קללה ושבועה וכזב, תכה אותם ולא תרחם עליהם כלל, כי חס-ושלום בקלקול הבנים יענשו אב ואם מאד.
חלילה וחס!   
​​​​​​ילד בן 4 שלא אומר את האמת ממש לא בטוח שמתכון לשקר, הרבה פעמים זה סוג של דמיון חזק שכך רוצה שיקרה,  ולא בטוח כלל שעל זה הגאון דיבר! 
לענ"ד דמיון גרוע יותר משקר מכוון
בימינו לא רצוי להכות
אלא להבהיר בצורה חד משמעית ובטון מתאים... שדברים אלו לא היו ולא נבראו
אולם!
לא לעשות זאת אלא במקרה שברור 100% שהוא מדמיין
 
חלק עליון תַחתִית