התערבות הורים לילדיהם בגיל הבחרות וההתבגרות

שונצינאי

משתמש רגיל
השאלה אם הנידון מגיע מצד ההורים או מצד בניהם הבחורים, כי לכל אחד צריכים לענות בצורה אחרת
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
מה ראוי?
כמה שפחות.. [מה שיותר חשוב, הוא העידוד ומשפטי הערכה על הדברים ה'פשוטים והמובנים מאליו'.
איך וכיצד?
רק כשאתה בטוח שזה מגיע אצלך ממקום 'אוהב', כי בדר"כ הביקורת שיש לנו על אחרים וגם על ילדים הוא תכונות ודפוסי התנהגות שאנו לקויים בה.
 

משה אמת

משתמש ותיק
מוליך ומביא אמר:
במיוחד לקראת בין הזמנים
מה מקובל מה ראוי איך וכיצד
נשמח להחכים מתובנות החברים
הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא.

לפני כל עמדה פסיכולוגית,

יש לזכור עשה מפורש בתורה, גם אם כבר אין מצוות חינוך.
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
מוליך ומביא אמר:
במיוחד לקראת בין הזמנים
מה מקובל מה ראוי איך וכיצד
נשמח להחכים מתובנות החברים
הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא.

לפני כל עמדה פסיכולוגית,

יש לזכור עשה מפורש בתורה, גם אם כבר אין מצוות חינוך.
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד ב
תניא, א"ר טרפון: תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה, אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך. אמר רבי אלעזר בן עזריה: תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח. 
 
 

משה אמת

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
משה אמת אמר:
מוליך ומביא אמר:
במיוחד לקראת בין הזמנים
מה מקובל מה ראוי איך וכיצד
נשמח להחכים מתובנות החברים
הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא.

לפני כל עמדה פסיכולוגית,

יש לזכור עשה מפורש בתורה, גם אם כבר אין מצוות חינוך.
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד ב
תניא, א"ר טרפון: תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה, אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך. אמר רבי אלעזר בן עזריה: תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח. 
תודה,
כך בדיוק צריך להיראות המשא ומתן
פסוקים, חז"לים, עובדות מגדולי ישראל.
לא עמדות פסיכולוגיות שודאי יבואו.
 
 

שלום23

משתמש ותיק
וכן:
מו"ק י"ז.
דאמתא דבי רבי חזיתיה לההוא גברא דהוה מחי לבנו גדול, אמרה: ליהוי ההוא גברא בשמתא, דקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשל. דתניא: ולפני עור לא תתן מכשל - במכה לבנו גדול הכתוב מדבר. ופרש"י. דקא עבר משום ולפני עור לא תתן מכשול - דכיון דגדול הוא, שמא מבעט באביו, והוה ליה איהו מכשילו.
כל שיש חשש שיבעוט יש לחשוש מלפנ"ע.

חידושי הגרי"ז החדשים סימן מו
משלי (ט, ח) אל תוכח לץ פן ישנאך. מבואר דאיכא פטור באם ישנאו, וטעמא מאי, שאם ישנאו א"כ לא יקבל תוכחתו ושוב אין חיוב תוכחה, שכל שלא יקבל תוכחה שוב אין חיוב תוכחה, הגרי"ז.

ביאור הלכה סימן תרח
* מוחין בידם - עיין בברכי יוסף שמצדד לומר בזה דבר חדש דעד כאן לא אמרינן דבדבר המפורש בתורה צריך למחות אף שיודע שלא יקבלום היינו רק כשידינו תקיפה על העוברים למחות בהם בחזקת היד אבל כשאין בידינו כח להפרישם אין מחויב להוכיחם כיון שיודע שלא יקבלום אכן מדברי הסמ"ק המובא במ"א משמע דבזה אף שאין נתפס בחטאם מ"מ יש עליו חיוב מצד המ"ע דהוכחה:
 

אליעזר ג

משתמש ותיק
מוליך ומביא אמר:
במיוחד לקראת בין הזמנים
מה מקובל מה ראוי איך וכיצד
נשמח להחכים מתובנות החברים

אתייחס על בסיס משנתו של הרב משה בויאר בכפוף להבנתי. 
מערכת היחסים בין האדם לבוראו בין איש לאשתו ובין הורים לילדיהם מבוססת על מצב ראשוני של קיום כאחד, אח"כ הפרדה, ואח"כ קשר והתחברות של שתי ישויות נפרדות זה המהלך התקין והטבעי.  
לכן ילד בשלב ראשון בטל להוריו ואח"כ מתחיל ברצון לעצמאות והיפרדות המגיע לשיאו בגיל ההתבגרות והבחרות ,והשלב המתוקן אם יראה שהקשר קיים ונשאר ומתגבר על מרידתו הטבעית יצור את ההקשר הבוגר והמתוקן. מי שנשאר בשלב הביטול הוא אינו אדם אלא ייצור מבוטל ולכן השלב של ההתבגרות והעצמאות הכרחי וטוב . 
לאור זאת צריך להבחין בין ביקורת ותוכחה להצבת גבולות , ביקורת ותוכחה לא טובה בשום מצב ובפרט לא בתקופה זו ,שמתפרשת כסוג של מאבק כוחות ויוצרת תוצאות הפוכות מהמכוון. אבל מצב שלבית מסוים ישנם גבולות הנהגה התקפות לכולם עוד מהילדות והגבולות הללו תקפות גם לגיל הבחרות, זה אינו בגדר מאבק כוחות אלא דבר מעבר, המחייב את כולם וכך הורגל הילד מקטנותו וכן גם גבולות הנולדים מהישנים באופן מובן מחמת השתנות הנסיבות . אם מדובר במצב של תיקון הנהגה שגויה בעבר שלא שמה מספיק גבולות ומנסים לעשות זאת בגיל ההתבגרות מטעמים מובנים, זה לא פשוט ויש להתייעץ בכל מקרה ספציפי מה לעשות.
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
חנוך לנער על פי דרכו
בעצם צריך לעורר כל אדם וכ"ש בניו
ובחרדים כתוב שמה שאמרו מצוה לשנאתו ומצוה לומר לרבו שישנאהו הוא דוקא בחבירו בתורה ומצוות
ואם כי מצוות חינוך אין אבל לא גרע מחבירו או כל אדם
וראה ראינו אצל רוב גדולי ישראל שהעירו ילדיהם והיו שהעירו עד יום מותם
אך עכ"ז פשוט הדבר שאינו יוצא מכללי חינוך
שאם הוא רואה שילדו אינו שומע וזה מלחיץ פשוט שלא יעירו אם כי יתיעץ אם רבותיו ומחנכים ותיקים (כמובן לא של היום שהכל צריך להיות תואם למשבצת של רב הפסיכולוגים מפריז...)
אבל פשוט שהמונח הפשוט הוא להעיר ולישרו בדרכי אמת מתוך הבהת ההערכה על מעשיו הטובים והרגשת מחויבות האב על הבן כנלענ"ד
 

שלום23

משתמש ותיק
יל"ע איך דברי רש"י דברים פרק א מסתדרים עם חובת תוכחה?

מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה.מ ממי למד, מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה. אמר, ראובן בני, אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי.
ומפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, (צ"ב שהתחיל בטעם שלא תניחיני ותדבק בעשו וסיים בד' טעמים אחרים)

כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו,

שלא יהא חבירו רואהו ומתביישס ממנו,

שלא יהא בלבו עליו,

כדי שיפרשו ממנו בשלום שהתוכחה מביאה לידי שלום.

כן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, וכן שמואל, שנאמר (ש"א יב, ג) הנני ענו בי. וכן דוד את שלמה בנו:
 

זוטרא

משתמש ותיק
מנסיוני הדל.
יש לתת את הדעת שכשאב מוכיח, מעיר, או אפילו מחמיא לבנו בעניני רוחניות תפילה לימוד דיקדוק הלכה, לא יתן לו את ההרגשה כאילו יש לו עניין אישי בזה, ואז גורם בעקיפין לילד תחושה כאילו המצוות שלו הם לרצות את אביו, דבר שאינו מעונין בו בשלב זה של החיים (עצמאות וכדו'), ולכן ישתדל לעשות זאת באופן שמעיר לבן בהנחה שהבן מעונין לדעת את ההלכה הנכונה או ההנהגה המקובלת.
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
ועכ"פ יחמיא לו לא פחות ממה שמחמיא לו כשעושה דבר יפה מתקן וכו' שירגיש שהענין העיקרי הוא רוחניות
ולתמיה ולפליאה הוא שהילד אינו נזהר ושובר וכו' אז אין כל המילים היפות ובמקרה הטוב יוצא רק גערה...
וכשמגיע לרוחניות נהיהים אנשים אנטלגנתים מדברים מסביב סבוב סבוב וכו'.... כי היד רגיש בנפשו....
ובגשמיות יודעים להחמיא לזעוק ואפי' להעניש ולשלם זה פני הדור שלנו.....
ומה יראה הבן מה נקרא דבר חשוב ומה לא....
כמובן עכ"ז אין צריך להלחיץ אבל לעורר מחויבים וכנ"ל באופן שהילד אינו 'פגוע' נפשית שאז יש להתיעץ
 

מסיח לפי תומו

משתמש ותיק
אני חושב שפשוט וברור שלא מומלץ לאבא להעיר לבנו חביבו שחוזר הביתה לבין הזמנים, ואפילו לא הערה קטנה.

אם מדובר בבחור שעובר על דאורייתא או דרבנן, כגון שאינו קם לזמן קרי"ש, או אינו מקפיד על הלכות ברכת המזון, וכיוצא בזה. או אפילו גרוע מזה.

הרי מדובר בבחור ישיבה, שיודע הטב שיש זמן קרי"ש, וזה דאורייתא וזה מצוות עשה.

אז מה הבעיה?

או חוסר חשק, או זלזול, או חוסר חיבור, או יאוש, או חוסר יראת שמים.

האם ההערה החשובה של האב שליט"א, יכולה לתרום או לפתור את אחת הבעיות הנ"ל? לא.
מה שיכולה לגרום ההערה - רק תוספת ניתוק וריחוק של הבן מהאבא, שיכולה לגרור אחריה תוצאות שליליות מאד, לזמן הקרוב ולטווח הרחוק.

בחור ישיבה בכל רמה שהיא ובכל מצב שהוא צריך הרב הרבה חום, אהבה, כבוד - אבל הרבה כבוד.

אם אתה רוצה שהוא יאהב את הבית, יהיה מחובר לבית, ירצה להמשיך את הדרך שאותה הוא ראה בבית. זה רק אם תאהב אותו ותעריך אותו, ותראה לו שאתה אוהב ומעריך אותו.

דע לך, אבא יקר,

בשם כל הבחורי ישיבה שקמים מאורח לזמן קרי"ש, ומתפללים בלי כובע וחליפה, ויוצאים לטיולים במקומות מפוקפקים.

יותר ממה שאתה מרגיש רע עם זה, הם בעצמם מרגישים רע עם זה! הם מרגישים עם זה רע מאד!
אף בחור ישיבה מבית טוב, לא מרגיש טוב בתוך עצמו כשהוא קם ב10 ומתגלגל לשטיבלאך.

יש דרך אחת שתגרום לו להצדיק את עצמו!

אם אבא שלו יעיר לו. או יתחיל לומר לו מוסר. באותו רגע הוא יתחיל להגן על עצמו, בין אם הוא יגיד את זה בקול ובין אם הוא יאמר זאת בשקט לעצמו.

תן לו להתבשל במיץ של עצמו. תחמיא לו על הדברים הטובים שיש בו. ויש בו המון מעלות וייחודיות.

לא נראה לי שיש בדורנו בחור מתבגר שרוצה לעשות משהו ונמנע מזה לגמרי בגלל שאבא שלו הוכיח אותו. פשוט לא קיים. יש בחורים שמסתירים מההורים שלהם.

אני מכיר המון בחורי ישיבות שיש להם יחסים מאד גרועים עם ההורים, רק בגלל הביקרותיות של ההורים. ואפילו ביקורת מרומזת ולא מפורשת. ההורים לא הרויחו כלום.

בל נשכח שבחור בדור של היום בפרט בתקופה הזו, נמצא בכזו מערבולת, שהדבר האחרון שחסר לו, זה שכשהוא מגיע למקום מבטחים, הבית החם והאוהב, ללא התחרות עם החברים, ללא הלחץ מהלימודים, בלי הפחד מהמשגיח, בלי הפיתויים של החברה הרעה.
רק זה חסר לו שאבא שלו יגיד לו בבוקר הראשון של בין הזמנים "מוישי, למה לא תלך ללמוד משהו", אתה לא חושב שגם בבין הזמנים כדאי לפתוח ספר?"

בעיני זה נורא.

ולצערי זה קיים בהמון בתים.
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
בעיני זה נורא שאבא מעיר לילד שלא תיקן הבית יפה הרי הוא עבד הרבא גם נתן הרבא מהבין הזמנים לזה וכו' וכו' ואח"כ אתה מעורר אותו זה מלחיץ וכו'
השפה הזה לא שמענו מאף אחד
ןמדוע
כי כל הפסיכולגים למיניהם חינכו כי ענינים רוחנים הם ענינים נעלים ואישים
אבל גשמיים כל אחד יודע מה לעשות
אז תשנו את הדברים אם לא תיקן יפה זה יהיה נורא לעורר ואף אם השתולל וזרק כל הדברים מהויטרינה וכו' זה נורא מאוד אם נעורר על זה הוא לבדו חושב שהשתוללל על אחיו מחמת שיעמום בין הזמנים ואם תגיד לו הוא יחפש רק תירוץ לרצות את עצמו ושוב יחשוב שהוא צודק
אבל הוא ידע שבבית יש קו אדום למרות שבישיבה הוא לפעמים יושן אחרי הזמן קריא"ש אבל בבית הוא ידע שהוא יקום יקרא קריא"ש ואח"כ ויחלום שנית עד זמן תפילה בבית לא יעבור איסורים יש קו אדום גם יש אחים וכו'
גם באופן כללי אבא מותר וראוי שיהיה לו קשר אם בנו בעבודת ד' ובליבון סוגיות
ואח"כ על דברים גשמייםן יחשוב מה שירצה ואדרבא יראה הבן מה הוא חשוב באמת
 

מסיח לפי תומו

משתמש ותיק
כבודו לא מדבר אותה מציאות שעליה אני מדבר.

א. לא מכיר בחור ישיבה שזורק את כל הדברים מהויטרינה. גם אם אתקל בתופעה כזו, ודאי לא אעיר לו על כך. יש טיפול אחר לדברים כאלו.

ב. אין כזה דבר בחור שמפחד מאבא שלו ויש לו איתו קשר טוב בלימוד.

אין לי ויכוח אתך.

אנחנו מדברים כל אחד על עולם אחר. אולי זה הבדל מגזרי אולי גיאוגרפי. אין לי מושג.
 

מסיח לפי תומו

משתמש ותיק
זוטרא אמר:
מנסיוני הדל.
יש לתת את הדעת שכשאב מוכיח, מעיר, או אפילו מחמיא לבנו בעניני רוחניות תפילה לימוד דיקדוק הלכה, לא יתן לו את ההרגשה כאילו יש לו עניין אישי בזה, ואז גורם בעקיפין לילד תחושה כאילו המצוות שלו הם לרצות את אביו, דבר שאינו מעונין בו בשלב זה של החיים (עצמאות וכדו'), ולכן ישתדל לעשות זאת באופן שמעיר לבן בהנחה שהבן מעונין לדעת את ההלכה הנכונה או ההנהגה המקובלת.
במקרים כאלו מומלץ לדבר על כך בסעודת שבת או בהזדמנות אחרת בדרך אגב, וכן אפשר לומר "ראיתי שיש הרבה שלא יודעים". העיקר לא להטיח ביקורת הרסנית.

יש להוסיף לדיון כאן שיש כן שני נידונים.

א. חינוך. ב. מצות הוכח תוכיח.

לגבי מצות חינוך, עיקר המצוה היא ללמד אותו איך להתנהג ולא להעיר לו על איך שהוא מתנהג. וההבדל הוא שמים וארץ. לחנך הכוונה להרגיל, ללמד, לכוון.

ב. לגבי מצוות הוכח תוכיח, יש להעיר גם לילדי השכנים.  וגם אם יש איזו עדיפות להעיר קודם לבניו וכו', עכ"פ אני לא רואה שנים לגבי ילדי השכנים.


 
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
משהו הביא עכשיו קובץ גליונות 
בקישור זה
ושמה יש גליון דברי שי"ח של הגר"ח קנייבסקי ואמר שכהיום אין להכות כל כך את התלמידים
ואפי' שאמרו שמאל דוחה וימין מקרבת 
אבל היום גם המקרבת אין עושים כדבעי....
חשבתי גם לענין זה אם א"א שהבן ירגיש בביתו זה אכן בעיה
(במאמר המוסגר פשוט שלא כותי ששובר ויטרינה בידים הכונה בלא משים נפל על הויטרינה ועולל מה שעולל היינו לא הקפיד וכל בית בדברים שלו שבלא הקפדה אפשר להזיק ואז הצעקות גוברות ואם זה לא ויטרינה זה בקבוק יין חדש ויפה או משלוח מנות וכדו'...)
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
מסיח לפי תומו אמר:
זוטרא אמר:
מנסיוני הדל.
יש לתת את הדעת שכשאב מוכיח, מעיר, או אפילו מחמיא לבנו בעניני רוחניות תפילה לימוד דיקדוק הלכה, לא יתן לו את ההרגשה כאילו יש לו עניין אישי בזה, ואז גורם בעקיפין לילד תחושה כאילו המצוות שלו הם לרצות את אביו, דבר שאינו מעונין בו בשלב זה של החיים (עצמאות וכדו'), ולכן ישתדל לעשות זאת באופן שמעיר לבן בהנחה שהבן מעונין לדעת את ההלכה הנכונה או ההנהגה המקובלת.
במקרים כאלו מומלץ לדבר על כך בסעודת שבת או בהזדמנות אחרת בדרך אגב, וכן אפשר לומר "ראיתי שיש הרבה שלא יודעים". העיקר לא להטיח ביקורת הרסנית.
לדעתי, יש משהו מאד מציק כאשר מדברים אל בן בעקיפין בסעודת שבת, ובפרט כאשר כולם מבינים למי הכוונה. 
מסיבה פשוטה, זה פשוט סותם לו את הפה. אין לו אפשרות להגיד למה הוא עושה ככה. ואולי אפילו הוא קם לקרי"ש וחוזר לישון בלי שמישהו יודע. ובכלל, זה טבעו של אדם שהוא לא סובל היתממות כלפיו. 
בכל אופן, שהאב יסתום את פיו זוהי גם אינה אופציה. הבן מרגיש שהאב כועס עליו. וגם  בסוף לאחר הצטברת טענות הכעס יתפרץ לאב בכל מיני דברים אחרים.
להעיר, זה גונב את העצמאות. והכי חמור זה 'נודניקיות'. אם מנדנדים הבן יכול לצאת מהדעת. הוא ילך בסוף להתפלל, אבל כל התפילה הוא מלא בכעס ובעצבים על האב 'החופר' שלו.
עם זאת, אני סבור שאפשר לנהל שיח ואפי' ויכוח עם בן על זמני התפילה וכדו'. לא, לא שיח מתחנחן ומחמיא שמביך את צעירי דורנו. שיח בוגר ורציני. באופן כזה שאדם בא כעומד מולו ואומר דעתו על המצב, ולא כקובע לו את סדר החיים. (כקובע מצד מה שהוא אב - שדווקא זה שולל את העצמאות, וולא אם זה מצד שזה החינוך של הבית זה אחרת, כדלהלן)
לדוג' ניתן להגיד לו 'מאיר, תקשיב אני לא מרוצה מהזמני קימה שלך. אתה מרוצה מהזמני קימה שלך? אתה רוצה להמשיך כך? אני מאמין שתתבגר וזה יעבור, ואני מכבד את עצמאותך, אבל אני לא יכול כך בביתנו'. לפי דעתו של בן ניתן להוסיף לו, 'זה גורם לי בתוכי להמעיט בערכך, ואני אכן לא חושב שראוי לשפוט אותך לפי זה, אבל זה משפיע עלי לרעה, אני מעוניין להעיר אותך בבקרים מהיום'.
יש עוד כמה חילוקים שקשה לפורטם בכתב, והעיקר להעמיק בנפשו של בן, לראות היכן הוא אוחז, ולמה הוא זקוק, ולהתרגל לשוחח איתו שיח פתוח וכנה. הן במחמאות אמיתיות (בצורה זורמת..., לא בצורה רשמית 'מחמאה לפניך'), וגם בהערות אמיתיות. כנות.כנות. כנות.
 

זוטרא

משתמש ותיק
משבט הכהונא אמר:
ועכ"פ יחמיא לו לא פחות ממה שמחמיא לו כשעושה דבר יפה מתקן וכו' שירגיש שהענין העיקרי הוא רוחניות
ולתמיה ולפליאה הוא שהילד אינו נזהר ושובר וכו' אז אין כל המילים היפות ובמקרה הטוב יוצא רק גערה...
וכשמגיע לרוחניות נהיהים אנשים אנטלגנתים מדברים מסביב סבוב סבוב וכו'.... כי היד רגיש בנפשו....
ובגשמיות יודעים להחמיא לזעוק ואפי' להעניש ולשלם זה פני הדור שלנו.....
ומה יראה הבן מה נקרא דבר חשוב ומה לא....
כמובן עכ"ז אין צריך להלחיץ אבל לעורר מחויבים וכנ"ל באופן שהילד אינו 'פגוע' נפשית שאז יש להתיעץ
בגשמיות זה לגיטימי לגמרי לעבוד רגשות ולא עם שכל, אגב כשהבן שובר לך משהו זה באמת עסק אישי שלך, אך כמו שתגיד לו אתה נראה עיף כדאי לך לישון, בתור המלצה, אך הענין אינו ענין אישי שלך, (אגב יש הורים שטועים גם בזה)
הוא הדין בעניני רוחניות, מכיו שאתה לא בעלים על הרוחניות של הבן שלך, ואם אתה מרגיש כך יתכן שמעורב בזה כבוד ותאוות שליטה.
 
 

שמחה מנתניה

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
קדמא ואזלא אמר:
משה אמת אמר:
הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא.

לפני כל עמדה פסיכולוגית,

יש לזכור עשה מפורש בתורה, גם אם כבר אין מצוות חינוך.
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד ב
תניא, א"ר טרפון: תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה, אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך. אמר רבי אלעזר בן עזריה: תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח. 
תודה,
כך בדיוק צריך להיראות המשא ומתן
פסוקים, חז"לים, עובדות מגדולי ישראל.
לא עמדות פסיכולוגיות שודאי יבואו.
למה פסוקים, חז"לים, ועובדות מגדולי ישראל אמורים לסתור את הבאת העמדות הפסיכולוגיות
ובכלל הפסוקים והחז"לים אמורים להתפרש לאור עמדות הפסיכולוגיה
שהרי הפסיכולוגית הם רופאי הנפשות
וכשם שאי אפשר לפסוק בדיני נפשות ללא ידיעת דעת הרופאים, תוכ"ד שמיעת דברי הפוסקים
כך אי אפשר לפסוק בדיני נפשות ונשמות הנוער ללא ידיעת דעת הרופאים תוכ"ד שמיעת דברי הפוסקים
וכידוע בעניינים האלו ההוראות משתנות מאד מאד מאד מאד מדור לדור, ואוי לו למי שיחנך את דבריו על פי פסוק או אימרת חז"ל ללא ידיעה מהמצב שבשטח
 
 

לא פסקה ישיבה

משתמש ותיק
שמחה מנתניה אמר:
להתפרש לאור עמדות הפסיכולוגיה
שמעתי פעם מחכם אחד הגדרה בזה, שאפשר לראות את התורה בתוך המדע, והיינו לגלות שכל המדע כבר נמצא בתורה, ואפשר לראות את המדע בתוך התורה, והיינו שהתורה כוונה למדע, ההבדל בין הצדדים מה מעריכים יותר, ודו"ק. אקוה שכוונתך לאפשרות הראשונה.
 

לא פסקה ישיבה

משתמש ותיק
זוטרא אמר:
משבט הכהונא אמר:
ועכ"פ יחמיא לו לא פחות ממה שמחמיא לו כשעושה דבר יפה מתקן וכו' שירגיש שהענין העיקרי הוא רוחניות
ולתמיה ולפליאה הוא שהילד אינו נזהר ושובר וכו' אז אין כל המילים היפות ובמקרה הטוב יוצא רק גערה...
וכשמגיע לרוחניות נהיהים אנשים אנטלגנתים מדברים מסביב סבוב סבוב וכו'.... כי היד רגיש בנפשו....
ובגשמיות יודעים להחמיא לזעוק ואפי' להעניש ולשלם זה פני הדור שלנו.....
ומה יראה הבן מה נקרא דבר חשוב ומה לא....
כמובן עכ"ז אין צריך להלחיץ אבל לעורר מחויבים וכנ"ל באופן שהילד אינו 'פגוע' נפשית שאז יש להתיעץ
בגשמיות זה לגיטימי לגמרי לעבוד רגשות ולא עם שכל, אגב כשהבן שובר לך משהו זה באמת עסק אישי שלך, אך כמו שתגיד לו אתה נראה עיף כדאי לך לישון, בתור המלצה, אך הענין אינו ענין אישי שלך, (אגב יש הורים שטועים גם בזה)
הוא הדין בעניני רוחניות, מכיו שאתה לא בעלים על הרוחניות של הבן שלך, ואם אתה מרגיש כך יתכן שמעורב בזה כבוד ותאוות שליטה.
אכן לצערינו הדברים נכונים בהחלט. השאלה היא מה מעורב בטענות של ההורים, האם האגו האישי שהבן יהיה מוצלח, או הרצון בטובת הבן באמת.
 
 

לא פסקה ישיבה

משתמש ותיק
תלמיד המשגיח אמר:
'מאיר, תקשיב אני לא מרוצה מהזמני קימה שלך. אתה מרוצה מהזמני קימה שלך? אתה רוצה להמשיך כך? אני מאמין שתתבגר וזה יעבור, ואני מכבד את עצמאותך, אבל אני לא יכול כך בביתנו'. לפי דעתו של בן ניתן להוסיף לו, 'ז
יש בנוסח זה לדעתי פגיעה חמורה בעצמאות הבן. מה הפירוש אני לא יכול כך בביתינו, כאילו הבית שייך להורה לבד, והבן צריך לכופף עצמו לצורת הבית שמתאימה לאגו של האב, בנוסף, מה הפירוש תתבגר, האם עכשיו אינו בוגר? זה פגיעה חמורה בעצמאות הבן. צריך לדעת מתי להעיר. וכשמעירים לפנות אליו: בגלל שאני סומך על בגרותך..
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
תודה,
כך בדיוק צריך להיראות המשא ומתן
פסוקים, חז"לים, עובדות מגדולי ישראל.
לא עמדות פסיכולוגיות שודאי יבואו.
הלוואי והיינו במדרגה שרק מלשמוע וללמוד פסוק או מאמר חז"ל, היינו נוהגים מיד לפי זה.
וכשמישהו מעלה דיון איך ומתי לומר הערות וביקורת, אז טבעי שיכתבו תגובה לפי ידע וניסיון אישי. אם ההודעה תכיל תוכן שנוגד מאמר חז"ל מפורש, הנך מכובד להחכים אותנו.

כדי להקל על ההתנגדות הטבעית למושג 'עמדה פסיכולוגית', הייתי מציע להמר את זה להגדרה 'עצה טובה'.
 
 

תלמיד המשגיח

משתמש ותיק
לא פסקה ישיבה אמר:
תלמיד המשגיח אמר:
'מאיר, תקשיב אני לא מרוצה מהזמני קימה שלך. אתה מרוצה מהזמני קימה שלך? אתה רוצה להמשיך כך? אני מאמין שתתבגר וזה יעבור, ואני מכבד את עצמאותך, אבל אני לא יכול כך בביתנו'. לפי דעתו של בן ניתן להוסיף לו, 'ז
יש בנוסח זה לדעתי פגיעה חמורה בעצמאות הבן. מה הפירוש אני לא יכול כך בביתינו, כאילו הבית שייך להורה לבד, והבן צריך לכופף עצמו לצורת הבית שמתאימה לאגו של האב, בנוסף, מה הפירוש תתבגר, האם עכשיו אינו בוגר? זה פגיעה חמורה בעצמאות הבן. צריך לדעת מתי להעיר. וכשמעירים לפנות אליו: בגלל שאני סומך על בגרותך..
על הנוסח המשופר הודיתי.
בביתינו. כן כל אחד מבין שיש כאן בית ועוד ילדים, והאב קובע את אופי הבית. הפגיעה בעצמאות הבן זה רק כשמתערבים לו בחיים האישיים, אבל לא כאשר מעמידים אותו על מחוייבותו המשפחתית (בדרך כלל...)
תתבגר הכוונה תינשא, והנוסח היותר נכון הוא באמת 'שאחרי שתתחתן ותלמד בכולל..'.
ובתור בחור צעיר אני אומר שבאמת כל הבחורים שקמים מאוחר מודים בזה שכשהם 'יתבגרו ויקחו אחריות' - ינשאו לא יקומו מאוחר.
 
 

דחד יומא

משתמש ותיק
לא פסקה ישיבה אמר:
זוטרא אמר:
בגשמיות זה לגיטימי לגמרי לעבוד רגשות ולא עם שכל, אגב כשהבן שובר לך משהו זה באמת עסק אישי שלך, אך כמו שתגיד לו אתה נראה עיף כדאי לך לישון, בתור המלצה, אך הענין אינו ענין אישי שלך, (אגב יש הורים שטועים גם בזה)
הוא הדין בעניני רוחניות, מכיו שאתה לא בעלים על הרוחניות של הבן שלך, ואם אתה מרגיש כך יתכן שמעורב בזה כבוד ותאוות שליטה.
אכן לצערינו הדברים נכונים בהחלט. השאלה היא מה מעורב בטענות של ההורים, האם האגו האישי שהבן יהיה מוצלח, או הרצון בטובת הבן באמת.
שמעתי פעם מהרב רפאל גריינמן שליט"א דברים אלו ממש,
הוא טוען שמרבית הבעיות בקשר שבין ההורים לילדים מתחילים בכך שלהורים יש ציפיות מוקדמות עוד לפני שהילדים נולדו וגדלו,
ואח"כ כשהילדים לא מממשים את הציפיות הרי שההורים מתאכזבים, שהרי "הילד שלהם הוא הכי מוצלח הכי יר"ש הכי מתמיד וכו' וכו'"
ואחר האכזבה ההערה לילד נעשית באופן אחר לגמרי מאשר אם היתה באה ממקום של דאגה כנה.
 
 

מה אדבר

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
מוליך ומביא אמר:
במיוחד לקראת בין הזמנים
מה מקובל מה ראוי איך וכיצד
נשמח להחכים מתובנות החברים
הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא.

לפני כל עמדה פסיכולוגית,

יש לזכור עשה מפורש בתורה, גם אם כבר אין מצוות חינוך.
יש לזכור גם שמכשיל את בנו שיעבור על כבוד אב, מורא אב, לא תשנא, ואהבת לרעך, ועוד מרעין בישין.
 
 

משה אמת

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
משה אמת אמר:
מוליך ומביא אמר:
במיוחד לקראת בין הזמנים
מה מקובל מה ראוי איך וכיצד
נשמח להחכים מתובנות החברים
הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא.

לפני כל עמדה פסיכולוגית,

יש לזכור עשה מפורש בתורה, גם אם כבר אין מצוות חינוך.
יש לזכור גם שמכשיל את בנו שיעבור על כבוד אב, מורא אב, לא תשנא, ואהבת לרעך, ועוד מרעין בישין.
זה נכון, אבל...

(ולא לגמרי קשור להערה שלך אוסיף הערה נוספת)

היום הגישה לפתח כמה שיותר קשר חם בין האב לילד, וקשר פתוח ועוד.
מבלי לשלול התנהלות כזו למי שמצליח בה, 
אבל צריך להכיר גם מציאות אחרת.

הצלחה בחינוך היא לא דוקא כשהבן אוהב את האבא בלב ונפש, וקרוב אליו, ומתייעץ איתו בכל דבר.

יש מגדולי ישראל המפורסמים שכ"שיטה" יצרו משהו אחר, 
מרחק בין האבא לבן, מורא אב הורגש שם באויר, עם כל העוצמה.

אני לא חושב שאם האבא מעורב בכל דבר נמוך ובכל תסבוכת של הבן, זה בדוקא מרים את הבן מעלה.
לפעמים הבן יאהב מאוד את האבא, אבל הבן יוצא עם ראש סתום.

יכול להיות שמחינוך נוקשה הבן קצת מתוסכל, וקשה לו בחברת אביו,

אבל היצירה שהאבא יצר כאן, זה יצירה למופת.
בן עצמאי, בר דעת, יש לו שיקול דעת עצמאי בכל דבר, גם ביחס לשטיפת מוח ברחוב.

ואם מי שבוחר בדרך זו, גורם לבן לעבור על כיבוד ומורא אב כמו שהערת, כנראה האבא לא נוקשה מספיק, ולא קבע את הגבולות כראוי.

תפסיקו לפחד מהילדים שלכם.
מצות הפחד (מורא) מוטלת על הבן ולא על האב.


ושוב, אני לא שולל בזה הצלחה עם דרך אחרת,
רק המצב פה שכל אחד מכתיב בדיוק "אבל בדיוק" איזה מילה לומר ואיזה מילה לא לומר,
נסחפתם קצת!!!
ודי בהערה זו
 
 
חלק עליון תַחתִית